לכבוד יומא דהילולת חכם מנחם מנשה זיע״א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת חכם מנחם מנשה זיע״א, הנה כמה עלים לתרופה מהליכותיו בקודש

האיסור להשתתף בבחירות לכנסת המינים

'מעשה רב' עם רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה[1] זיע"א, מתוך הספה"ק 'תולדות מנחם', פרק ו', מנהגיו, עמ' עט:

'למרות שסבי התנגד בתוקף לשלטון הרשע בארץ הקודש על כל מפלגותיו בלי יוצא מהכלל, ואסר את ההשתתפות בבחירות לבית הכסא הממשלתי והעירוני באיסור חמור, מעולם לא דיבר בגנות תלמידי החכמים שנטו אל המפלגות ה"דתיות", אף על פי שדעתו היתה מתנגדת להם עקב הקשר שלהם עם הציונות, ומה שטוענים הם שכוונתם לדבר מצוה, כבר אמרו חז"ל "ואל תתחבר לרשע, ואפילו לדבר מצוה". וכשבאו לביתו או נקלעו בדרכו כבדם בכבוד גדול כי חשב שטועים הם בדבר מצוה, ושכוונתם לשמים.

שונה הדבר כלפי רבני "הציונות הדתית" אותם תיעב עד עומק נפשו וראה בם רשעים חוטאים ומחטיאים הגורמים לעכוב ביאת המשיח ולכל הצרות הפוקדות את עם ישראל. וזכורני שליל מוצאי שבת אחת ערכו פדיון הבן בבית הכנסת "אהבת חיים", כשסבא היה גר בשכנות לביהכנ"ס, משנודע לסבא שהכהן הפודה שהוזמן הוא צבי יהודה קוק שהיה משלב תורה וציונות, נמנע מלהשתתף בפדיון, ונשאר יושב בביתו'.

'מעשה רב' עם רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה זיע"א, מתוך הספה"ק 'תולדות מנחם', הגאון הצדיק ר' עמרם בלוי זצ"ל, עמ' קנו-קנז (ראה לעיל שם בעמ' ק'):

'כבר כתבתי לעיל שסבי ז"ל שנא את הציונות החילונית והדתית תכלית שנאה ונלחם בהם בשצף קצף ולא יכל לנוח קמעא בראותו את ילדי ישראל מובלים לשמד יום יומי בבתי המטבחיים של משרד החינוך הציוני שם מלמדים אותם שאינם בני אברהם יצחק ויעקב אלא בני קוף שהתפתח, וכל ענייני כפירה, ואת כל אשר עוללו לעולים לארץ הקודש לחיות בקדושתה והפכום שברי כלי, והכריחום להכניס את בניהם לבתי ספריהם, והיה חבר לאיש היקר באדם הענק בענקים באהבת ישראל מחד ובשנאת הציונות מאידך הלא הוא מקנא קנאת ה' צבאות ר' עמרם בלוי זצ"ל. שנלחם מלחמות השבת, הצניעות, ושמירת קברי ישראל בחירוף נפש ונאסר פעמים רבות ונחבש ביסורים קשים, עוד כילד הייתי מצטרף לקהל גדול שהיו יוצאים ומשתרכים ברחובות ירושלים לעורר על צניעות בנות ישראל כשבראשם עומדים ר' עמרם זצ"ל וחבריו ונושאים שלט גדול המבקש מבנות ישראל ללכת בצניעות'.

---

איסור לקיחת כסף משלטון הערב-רב

'מעשה רב' עם רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה זיע"א, מתוך הספה"ק 'חכם מנחם מנשה'[2], עמ' קצה:

'הזהיר בתקיפות לא להיות רב מטעם השלטון.

מחמת כל האמור לעיל ומספר סיבות נוספות היה רבינו מנחם מתנגד בכל תוקף לשלטון השולט פה בארץ ולא היה משתתף בבחירות של המפלגות למיניהם יהיו אשר יהיו, וכך גם הורה בתקיפות לבני משפחתו ולאנשים החפצים באמת שאיסור גדול להשתתף בבחירות של כל המפלגות למיניהם וכך גם קבל מגדולי ירושלים שהזהיר בחומרה רבה בנקודה זו.

 בפרט עקירת הדת מבני עדות המזרח היתה עובדא שמכאיבה לו ביותר בראותו איך עקרו אנשים שהיו יראים ושלמים והפכום לחופשיים! ועל כן עמד בכל תוקף על כך שאסור להתחבר עמהם ולא לבוא במגע עמהם כלל, ומי שצריך פרנסה אמר: שילך ויעבוד ביראת ה' ללא שיהיה לו חלק עמהם בשביל מנת כסף'. 

מתוך הספה"ק 'חכם מנחם מנשה', עמ' קצו

'פעמים שהיו באים מטעם משרד הדתות לבית מדרשו של רבינו בכדי לבדוק את ביהמ"ד לגבי חלוקת התקציב וכו' אך בנו של רבינו רבי יעקב ע"ה היה מונעם להכנס באומרו ביהמ"ד זה אינו נהנה מתקציבי השלטון כפי ציווי אבי זצ"ל איני לוקח שום כספים מהשלטון לביהכנ"ס שהזהירני אבי מפורשות אפילו אם יתנו לי כסף השלטונות בכדי שאפתח ישיבה לכל אורך הכביש לא תקח מהם מאומה, ודי לו בפנה קטנה זו הבנויה בקדושה וטהרה ללא שום תמיכות מהשלטון, ועל כן אין לכם מה לבדוק היות ואיננו רוצים לקחת ממכם שום כספים'.

---

על כיבוש הארץ ע"י הציונים בעזרת האנגלים (בו מבואר שבעצם הציונים עברו על שלוש השבועות)

'מעשה רב' עם רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה זיע"א, מתוך הספה"ק 'תולדות מנחם'[3], פרק ג', מצב היהדות בכלל והספרדית בפרט בירושלים ובארץ באותם ימים, עמ' יד-טו

'בכ"ו כסלו תרע"ח נכבשה ירושלים על ידי הגנראל האנגלי "אלנבי", דבר שגרם להרמת ראש הציונות ולהרס היהדות, רצתה ההשגחה ושלחה בו בזמן את סבי ז"ל שיעמוד כנגד ויהיה גנראל לה' ולעמו לחזק את היהדות, וכמו שאמר הכתוב "כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים", (קהלת)

כבוש ארץ ישראל בידי האנגלים היה למעשה גם כבושה תחת יד הציונים שהיו בעלי בריתם והשתתפו בסוף המלחמה לצד בנות הברית על ידי "גדודים עבריים" שהקימו מבני הישוב היהודי בארץ, ולכן השיגו כחודש לפני הכבוש (בי"ז חשון תרע"ח) את הצהרת בלפור הידועה על הסכמת האנגלים להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, והציונים ששו וצהלו ביודעם שלהם תנתן בעלות הבית, גדולי ישראל שהבינו את משמעות הצהרה זו כינו את בלפור בנוטריקון של שמו, "בעל-פעור"[4].

מיד עם הכבוש האנגלי החלו הציונים לאסוף כסף מיהודי אירופה שרובם המכריע היו שלומי אמוני ישראל המקפידים על קלה כחמורה, כשהמטרה הרשמית היתה "למען הצלת מוסדות ארץ ישראל שנתמוטטו על ידי המלחמה," והצליחו לאסוף כסף רב, כשלשה חדשים לאחר הכבוש האנגלי הגיעו לארץ ויצמן וחביריו שר"י כשלוחי "ועד הצירים", והחלו בנסיונם להשתלט על החנוך, ויצמן פנה לכל מוסדות הקודש בארץ והודיעם שיש בידו כסף שנאסף עבורם והם יכולים לקבלו בתנאי אחד שמכאן ואילך המוסדות יעמדו תחת אפוטרופסותם של "ועד הצירים", חלק מעסקני הספרדים שנזקקו לכסף זה כאויר לנשימה לתשלומי משכורות המחנכים, שיתפו פעולה עם "הקרן הציוני", ולאחר פרפורי גסיסה ארוכים, נפל גם "תלמוד תורה הספרדים" שהכיל כארבע מאות תלמידים קרבן לחינוך הציוני, גם מוסדות האשכנזים שעקב המלחמה הגיעו עד חרפת רעב התלבטו מה לעשות, וחלק מהם לא יכלו לעמוד בפיתוי ונכנעו לרשעים אלו, אבל רובם עמד בנסיון ולא הסכים לדרישתם. כארבעה חדשים עיכב ויצמן את הכספים שנועדו למוסדות אלה על ידי בני הגולה, עד שלאחר שנודע הדבר בחוץ לארץ נאלץ למוסרם למוסדות הקודש ללא שום כניעה מצידם.

 נסיון זה שלהם להשתלט על החנוך הקדוש שעוד נותר לפליטה היה כבר לאחר שניסו והצליחו להרוס את החינוך בארץ ובירושלים בעקביות החל כששים שנה לפני כן.

'מעשה רב' עם רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה זיע"א, מתוך הספה"ק 'תולדות מנחם', פרק ג', השתלשלות העניינים, עמ' כג:

 "ועד הצירים הציוני" לא הסתפק בכבוש מוסדות החנוך והעברתם אליו וחתר להעביר את הבעלות על כל נושאי היהדות בידו, ולכך הקימו את "ועד העיר" ו"הועד הלאומי" שהפכו לגוף רשמי מוכר, והניאו את השלטונות להחליט על הקמת "רבנות ראשית" לכל ארץ ישראל שרק רבניה יוכרו כרשמיים בפסקיהם, והחלו לצעוד לאט לאט לכוון זה.

 בי"ט טבת תרע"ט הוקם "משרד הרבנות בירושלים" שהיה קשור ל"ועד העיר ליהודי ירושלים" ול"ועד הצירים הציוני" ושהורכב מרבנים גדולים בתורה שהעוני והרעב הכריעם לשתף פעולה עם ועדים אלה, ובי"ח טבת תר"פ הוכתר "על ידי "משרד הרבנות" לרב הראשי לירושלים "רב" שהיה מקורב לראשי הציונות החילונית.

 בי"ג אדר א' תרפ"א התקיימה אסיפה משותפת של רבנים ואנשי ה"ועד הלאומי" הציוני להקים את "מועצת הרבנות הראשית" לפלשתינה א"י, האסיפה נמשכה שלשה ימים, ולאחר ויכוח על הצעת החילונים לצרף למועצת הרבנות שלשה חילונים, הושג הסכם לצרף למועצת הרבנות הראשית "שלשה חילונים יודעי תורה ושומרי מצוה", ובהחלטות שנתקבלו בט"ז אדר א' נאמר:

 "ממשלת פלשתניה ארץ ישראל תכיר במועצה ובכל בית דין שיתאשר על ידה כבמוסד בן סמך האחד בכל הנוגע למשפט ישראל, היא תוציא לפועל באמצעות בתי המשפט הארזחיים הממשלתיים את כל פסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין של המועצה, הן בית הדין לאינסטנץ ראשון, והן על ידי בית הדין לערעורים, וכך גם תוציא לפועל את כל פסקי הדין שניתנו על ידי אחד מבתי הדינים בפלשתינה ארץ ישראל המאושרים על ידי המועצה, משרת החכם באשי אינה במציאות ויתר בפלשתינה א"י והממשלה לא תכיר בשום איש כברב ראשי בפלשתינה א"י מלבד בשני הרבנים שנבחרו על ידי המועצה".  

---

חובת המחאה והקשר עם רבי עמרם בלוי זיע"א

'מעשה רב' עם רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה זיע"א, מתוך הספה"ק 'חכם מנחם מנשה', עמ' קפה:

'איש אמת היה רבינו שעמד בפרץ וגדר גדרי הדת, בכל פירצה שהיתה ביהדות היה רבינו מתייצב כארי כחומה בצורה ועומד בכל תוקף לתקן את הפירצה.

בכל מערכות היהדות החרדית היה רבינו ניצב בחדא מחתא לעמוד בפרץ נגד ראשי הציונים והערב רב למיניהם שנסו בכל כוחם להרוס ולעקור מהשורש את שארית הפליטה, אותם יהודים שלא סרו מדרך אבותם ההולכים בדרכי ישרים.

פעמים רבות ארגן בעצמו הפגנות ומחאות במסירות נפש נגד מחטיאי הרבים, למרות שהדבר היה כרוך במסירות נפש וזאת מפני ששוטרי הציונים לא הססו מלהכות ולפצוע כל הבא לידם.

מה גם שבאותם זמנים עלו רבים מארצות שונות לארה"ק והחלו להעבירם על דתם, רבינו בראותו זאת כאב מאד את חורבן הדת שגורמים ולחם בכל נימי נפשו להציל את עולי הגולה מידם.

פעולותיו התבטאו הן ע"י ספרים וקונטרסים שחבר והפיץ, והן בכך שכתת את רגליו ממקום למקום להזהיר את העולים משליחי השלטון הרוצים לעקרם מדרך התורה, וכן חזקם שיעמדו על דעתם וימשיכו בדרכם ולא יתפתו לשליחים בשום אופן'.

מתוך הספה"ק 'חכם מנחם מנשה', עמ' קפח:

'רבינו מנחם היה ידיד גדול של רבי עמרם בלוי זצוק"ל והיו מתאמים ביניהם מספר פעמים באיזה מקום ילכו למחות ולאחר מכן מגיעים יחד ומוחים בכאב לב על חורבן הדת. ידידות זו היתה ביניהם עוד לפני הקמת השלטון פה בארץ, עוד מאז היה מודיע פעמים רבי עמרם לרבינו היכן יש פירצה בכדי שיבוא עמו למחות'.

מתוך הספה"ק 'חכם מנחם מנשה', עמ' קפט

'רבינו בראותו כיצד מכים השוטרים אנשים צדיקים וחסידים ואנשי מעשה כאב מאד את זאת, ודבר על זאת רבות לפני הציבור מגודל צער השכינה שגורמים הערב רב, וכה היה אומר רבינו באותה תקופה: "הפסוק אומר למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק, מרומז על זמן אחרית הימים שאז אומות העולם יגידו שוטים היו הגוים הראשונים שלא ידעו איך להפיל את ישראל, אך אנחנו נבוא על ה' ועל משיחו ע"י שנראה להם פנים טובות ולהחניף להם ולמשוך את לבם אלינו וכך נוכל להחטיאם". והיה אומר, "זה בדיוק מעשה הערב רב בדורנו שראשית כל נותנים חופש להמון העם איש הישר בעיניו יעשה ואסור להוכיח אחד את חבירו כאשר הוא מזלזל בשבת קודש, שזה מפר את הסדר. ואם אחד רוצה להוכיח את חברו, ערב רב יש להם מספיק כוחות לתת מכות מות עד זוב דם, ולהעניש אותם בעינויים קשים בידי מלאכי חבלה שיש להם בסתר (מלשונו של רבינו),

 ולא עוד אלא שהם נותנים חופש לפריצות כאשר נשים נשואות ובתולות הולכות בפריצות נוראה ברחובות ארצנו הקדושה בלי שום בושה, כמו שכתוב גוי עז פנים אשר לא ישא פנים לזקן ונער לא יחון. אך בני ישראל העם הקדוש לה' מזרע אברהם יצחק ויעקב סובלים גלות ויסורים ושמורים תורת שמים ומאמינים על הגאולה העתידה שתהיה במהרה בימינו אמן".  

---

גזרת גיוס הבנות

מתוך הספה"ק 'חכם מנחם מנשה', עמ' קצב

'בנוסף לכל פעולתיו הרבות של רבינו כשנודע לו על גזירות שונות כגון גיוס בנות, גיוס בני הישיבות, והקמת בריכה ראשונה בירושלים עיר הקודש, מיד עמד בקשר עם צדיקי הדור גדולי התורה והשיג הסכמה שיש לבטל את הגזירות, א. ע"י מכתבים בשם גדולי הדור הרבנים מכל העדות, ב. על ידי קיום תפילות של נוער וילדי ישראל בכל אתר ואתר, ג. על ידי השפעה על גדולי ומנהיגי הקהילות שבקרו בארץ שיוכיחו וימחו בשלטונות שאין לעשות כדברים האלה, ועוד פעולת רבות שעסק בהם רבינו.

למרות שמחטיאי הרבים עשו ככל העולה על רוחם ועקרו נפשות רבות מעם ישראל היה אומר עליהם רבינו את הפס' יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו, שעם ישראל ישאר תמיד עם התורה והמצות ולא אלמן ישראל בכל דור ודור ה' שולח צדיקים המגנים עלינו, ובזכותם נצלנו וננצל בעז"ה'.

---

הערות שולים

[1]רבי מנחם ב"ר יעקב מנשה זיע"א – נולד בשנת ה'תרנ"ג, בקאייק שליד ברוסא בטורקיה. אביו נפטר כשהיה בן 10 ונותר עם אמו וארבעת אחיו. למד בעירו ובהמשך עבר לאיסטנבול שם למד תורה אצל חבריו ותלמידיו של רבי יצחק אקריש זיע"א (בעה"מ הספה"ק 'קריית ארבע'), ואצל 'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זיע"א. במקביל עבד בעבודות זמניות לפרנסתו. היה חבר ב'חברת מזהירי שבת' שיצאו מדי ערב שבת להזהיר את בעלי החנויות על סגירתן לקראת כניסת השבת. בגיל 18 נישא למרת אסתר חרז זתע"א, בת למשפחת נדבנים מאדריאנופולי, שהייתה יתומה ומבוגרת ממנו בשנתיים. בגיל 20 גויס לצבא העות'מאני והשתתף במלחמת העולם הראשונה. בשנת ה'תרע"ח עלה לארץ ישראל עם אשתו ובנו, באמצעות עגלה שהביאה אותם לגבול לבנון. המשפחה התיישבה בשכונת בית ישראל בירושלים. לאורך השנים עבד לפרנסתו כפחח. בשנת ה'תר"צ הקים את 'חברת אהבת חיים', שעסקה בהפצת תורה ואיסוף כספים לעזרה לנזקקים. בשנת ה'תרצ"ג יצא לאור ספה"ק "אהבת חיים" על התורה הכולל פירושים, מעשיות, אגדות והלכות. בין היתר חיבר ג"כ את הספה"ק ליקוטי מנשה. נפטר בי"ב אלול ה'תשכ"ח.

[2] ירושלים, ה'תשנ"ה. מתוך הכריכה הפנימית:

בזה הספר יובא מעט מזעיר מקורות חייו הנהגותיו ופועלו של הצדיק שפעל למען הכלל והפרט...

נלקט ונערך בחסדו יתברך ע"י אחד מניניו של הרב'.

[3] ירושלים, ה'תשע"ג. מתוך הכריכה הפנימית: תולדות מנחם המורחב:

קורות חייו של הצדיק הנסתר ח' מנחם מנשה זצ"ל מחבר ספר "אהבת חיים" על התורה. משולבים בתולדות חייהם של רבותיו וחבירו הצדיקים הנסתרים בירושלים של פעם, סופרו נערכו ונסדרו על ידי נכדו שהיה בן ביתו ויד ימינו רבות בשנים יוסף שבתאי (שני)

מהדורה מורחבת עם שנויים והוספות'.

[4] כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר ב"ר צבי הירש שפירא זיע"א, שו"ת מנחת אלעזר ח"ה, סימן ל"ו:

ובהיותי במארינבאד בעת השחיטה ל"ע לאחב"י בחברון ובירושלים [4] נתתי אז אנטרא"ג ופלא"ן להשקיט השפיכת דמים על אתר ליסע אז באותו יום לפראג ולוויען לראשי צירי הממשלה האנגלית לפעול מיד בממשלתם בלונדון (ע"י הראדיא) הצלה מיד על אתר ובאופן שיחזרו אלו המפלגות מזכות הבעל פעור שלהם, (אשר הוא ממילא בלי תכלית רק להעלות חימה וקנאה בין הערביים וכיוצא צרות צרורות ר"ל) ולא רצו שום א' מהם ממנהיגי המפלגות הנ"ל שהי' שם (במארינבאד) אם כי הודו שהוא רעיון נשגב, (אין ענין ועת להאריך בפוליטיק כעת) והי' דרך להציל נפשות על אתר, ונתגלה קלונם גם אז ועד עתה כי רק לגרמייהו הוא דעבדי לכבודם וממונם ונצחונם רועי אליל מסיתי כל ישראל אוי לנו שכך עלתה בימינו וכו''.

כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר בן צבי הירש שפירא זיע"א, חיים ושלום עה"ת, פר' תולדות, עמ' צט:

'והמכוון נראה בפרטות הנבואה ורמז התורה והמסורה להרג"ך, (דין, ואידך כי באים להרג"ך ולילה באים להרגך), והיינו עשו אחיך, (שהוא אדום וישמעאל וילך עשו ויקח את מחלת בת ישמעאל וכו').

מתנח"ם, (לשון נחמ"ה, שרוצה לנח"ם ולהושיע בשקרתו את בני ישראל ליתן להם ארץ ישראל על ידי הצהר"ת, כלומר צרו"ת בעל פעור, ועל ידי זה יהיה להרג"ך, כנזכר לעיל, כאשר מקדים בהריגות בארץ הקודש כעת)'.

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת חכם מנחם מנשה זיע״א, הנה כמה עלים לתרופה מהליכותיו בקודש