הרחק ממידת הכעס

אחי ורעי! דע לך שעלינו להתרחק ממידת הכעס, ולכן הבאתי לך ליקוט נעים ובו דברי התעוררת להתרחק ממידת הכעס ובזכות כך נעשה נחת רוח לקב"ה ושכינתא

אגרת הרמב"ן:

תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת – לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחֲטִיא בְּנֵי אָדָם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (נדרים כב ע"א): כָּל הַכּוֹעֵס – כָּל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא י): "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ"; וְאֵין "רָעָה" אֶלָּא גֵיהִנּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ד): "וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה". וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ד): "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'".

רבי יוסף ג'קטלייה זיע"א, ספר המשלים, סימן ע"ו

פירוש, בעוד שאור החכמה מאיר בגוף הרי הגוף דומה אצל יצר הרע לבית שכתליו בריאים ומנעוליו חזקים שאין לגנב דרך להיכנס לבית, ואם נפרץ כותל אחד שבבית הרי מצא הגנב פרצה ליכנס לבית. כן בהיות האדם מיושב בדעתו ואינו מתקומם לכל דבר לכעוס אין דרך ומקום ליצר הרע למשול בו, ואם הוא כועס הרי מצא יצר הרע פרצה להיכנס לפתותו לעשות עבירות, שהרי הכעס הוא סיבת המריבות והמכות והרציחות ויציאה מן הדת, וזהו מה שאמרו חז"ל: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה.

תקנות של ישיבת שלום, קרימונה, שמ"ו[1]

א)... הסכמנו שלא יוכל שום אחד מבני הישיבה לעמוד ג' ימים שלא לדבר עם חברו לאיזה סיבה שיהיה, ואם ח"ו יפול שום הפרדה בין שום אחד מהם לאיזה סיבה שיהיה, יהיו מחויבים ללכת לפני מעלת הפרנסים שיהיו בימים ההם ולפניהם יסדרו את טענותיהם והם יפשרו וידונו ביניהם כפי ראות עינם.

ח)עוד הסכימו כולם יחד, שלא יהיה שום אחד מהם רשאי לחרף ולגדף ולהרים יד נגד חברו, ואם שום אחד מהם יעבור, יפול בקנס ג' פאלי[8] לפורעם לאלתר וירַצה את חברו...

טו)עוד הסכימו, כדי שיתמיד ביניהם אהבה ואחוה שלום וריעות, שלא יהיה כוח ורשות לשום אדם מהם לחרף ולבזות את חברו כאשר ישאלו יחד בדברי לעג ושחוק, רק ישאלו לדעת אמיתת האמת ופירוש הדבר על אמיתו ויקבלו האמת ממי שאמרו....

אני צמח רפאל בכמ"ר יואב יצ"ו מטיוולי סופר מישיבה זו במצוות אדוני אבי ובהסכמת כל בני הישיבה כתבתי את ההסכמות הללו היום יום א' י"ט לחד' שבט השמ"ט פה אנקונה.

והכל שריר ובריר וקיים.

רבי משה חיים לוצאטו זיע"א, מסילת ישרים, פרק יא

השנאה והנקימה קשה מאוד לְשֶיִּמָּלֵט ממנה לב הותל אשר לבני האדם, כי האדם מרגיש מאוד בעלבונותיו ומצטער צער גדול, והנקמה לו מתוקה מדבש, כי היא מנוחתו לבדה. על כן לשיהיה בכוחו לעזוב מה שטבעו מכריח אותו יעבור על מידותיו ולא ישנא מי שהעיר בו השנאה ולא יִקּום ממנו בהזדמן לו שיוכל להינקם, ולא יטור לו, אלא את הכל ישכח ויסיר מלבו כאילו לא היה, חזק ואמיץ הוא.

רבי שעפטל הלוי הורביץ זיע"א, מתוך הצוואה[2]

גם בכלל זה אני מצווכם, שלא יהיה מחלוקת עם נשיכם, כי אִתְתָא פְּלַג גוּפא הוא (זוהר קט, א), וכל זיווג הוא מן השמים (סוטה ב, א), וראו שתמיד השכינה יהיה שורה בבתיכם, והיה מחניכם קדוש, בכדי שתולידו בנים ובנות יראי שמים. ואם רוצות שתתנו להן הרבה, תאמרו עמהן בנחת: 'אהובתי, מה לי לעשות כי אין ביכלתי, אם דעתך נוטה לגנוב או לגזול חס ושלום'. ואין ספק שישמעו לקולכם.

אתם בנותי וכלותי וצאצאיכם וצאצאי צאצאיכם, תחזיקו בעליכם בכבוד ובאהבה רבה, ואל תצערו לבעליכם. אם יתכעסו בעליכם, תלכו חוצה; ולאחר שיכלה זמן הכעס, תוכיחו לבעליכם על זה ותזכירו להם צוואתי מה שאני מצווה על זה.

ובכלל דבר המזיק הוא השכרות, דבר מר ורע, ומחלל שם שמים, וגורם לבוא הרבה רעות ועברות, וי אני מצווח למי שאוחז בדרך השכרות, כי הרבה בכיות בכיתי על עצמי כשהייתי שכור. בראש - ביטול תפילה, ביטול תורה. אדם מדבר בשכרות, מזיק את עצמו בדיבור היוצא מפיו, שאין אדם יכול להיזהר בשעת שכרות. וי לֵהּ, וי לנשמתֵהּ! הביטו נא וראו לסלק זו החרפה מעמכם.

רבי ישראל מברונא[3] זיע"א, שו"ת מהר"י מברונה, סי' רס"ה

שלום לכם קדישא חבורה דלעמבר"ק יצ"ו (ישמרם צורם ויצילם).

אתם קראתם לנחמן - נחמן, ולשמחה קראתם, רוצח; ואני קורא את שניהם: רוצחים, וחייבים בדיני שמים ופטורים מדיני אדם ... ועל שניהם אני קורא: 'ידיהם דמים מלאו'.[4]

... וכבר ידוע שמה"ר אליעזר מורמ"ש[5] קבלה משם [רבי יהודה] החסיד ז"ל, תשובת הרוצח: שלוש שנים ילך גלות עם חשוקי ברזל, ... אבל נראה לי להקל על אותו שמחה המבקש תשובה ומתחרט על עוונו.

ועל אותו רשע נחמן לא אכתוב שום תשובה לפי שבועט בתשובה ואינו תוהה ומתחרט על עוונו. וכל זמן שאינו מקבל עליו תשובה תכריזו עליו בבתי כנסיות שפסול לעדות ולשבועה, ולא לצטרף לכל דבר שבקדושה, עד שיתחרט ויבקש תשובה וכפרה.

ועתה אסדר לאותו שמחה תשובתו לפי הנראה על פי הכתבים, אבל איני מכיר את האיש ואת שיחו ואת טבעו, לכן, אם נראה ללומדי פוזאנ"ה יצ"ו להוסיף או לגרוע, הרשות בידם. וזהו סדר תשובתו:

שנה תמימה ילך בגלות וילך למסעיו. שבכל יום יבוא לבית הכנסת, או לפחות שני וחמישי, ויעשה לו שלושה חשוקי ברזל, ב' על ב' ידיו שעשה בהן העברה, ואחד על גופו. ובכניסתו לבית הכנסת יקשרם ויתפלל בהם. ובערב ילך יחף לבית-הכנסת, ויושיב החזן קודם 'והוא רחום', וילקה ברבים, ויכריז ויאמר: דעו רבותי שרוצח אני, כי הרגתי את ניס"ן במזיד, וזה כפרתי, ובקשו עלי רחמים! ובצאתו מבית הכנסת ישכיב עצמו על מפתן בית הכנסת, ורבים יעברו עליו ולא ידרכוהו, ואחר כך יסיר חשוקי ברזל מעליו.

ויתענה בכל יום, שנה תמימה, חוץ מביום שאין אומרים תחינה, ולא יאכל בשר, ולא ישתה יין, ולא ישתכר, וראוי לזהר מאותו מין שנשתכר, שאירע על ידו המעשה הרע, על ידי שכרות. ולא ישכב על כר וכסת כי אם בשבתות וימים טובים חנוכה ופורים. וכל ימי גלותו לא יגלח שער ראשו וזקנו, כי זה דרכי התשובה ולא ירחץ בחמין כי אם בערב יום טוב, ולא בערב שבת, ולא יחוף ראשו כי אם פעם אחת בחודש, ולא יכבס בגדים כי אם אחת בתקופה. ולא יטייל בבתי משתאות כי בהם אירע לו תחילה הקלקלה, ולא ישחוק בשום שחוק כי מחמת השחוק אירע לו ההריגה, ואם יחרפוהו ויאמרו לו: 'רוצח אתה', ישתוק ויקבל מאהבה מה שילבינו פניו, ויאמר: 'זה כפרתי',... ויתוודה בכל יום ג' פעמים וידוי הידוע, ואחר הוידוי יאמר: 'אנא השם, קבל את תשובתי, כי פשעתי ושפכתי דם נקי, ועינוי נפשי וכלימתי תהא כפרתי'.

ואחר השנה יתענה עוד שנה כל שני וחמישי. וכל ימיו ייזהר כשיגיע אותו חודש ואותו יום שעשה הרציחה; באותו זמן יתענה ג' ימים רצופים אם הוא בריא. ואם חלש הוא, די לו בב' ימים, יום ההכאה, ויום שמת בו ניס"ן. ויתעסק כל ימיו בפדיון שבויים ובגמילות חסדים והצלת נפשות תחת הנפש, ויפשר עם יורשיו להחיותם בדבר נכון, ויבקש מהם מחילה ומן האלמנה. וישוב אל ה' וירחמהו.

וזה שמחה הואיל ומתחרט ומבקש תשובה וכפרה, מיד כשנִקלה - אחינו הוא[6] לכל דבר שבקדושה.

נאם ישראל מברונא.

הספה"ק אורחות צדיקים, שער הכעס

אין המידה הזאת נמצאת אלא באנשים, אשר טבעם כטבע האריות שטורפים וחומסים. בעת אשר תחזק הנפש הכעסנית על האדם, אז בורחת מידת הרחמנות, והאכזריות מתגברת להרוס ולנתוץ, כדכתיב (משלי כז ד): "אכזריות חמה ושטף אף" - אין חימה כחימה של אכזריות; אבל במידת הבורא, יתברך, תמצא (חבקוק ג ב): "ברוגז רחם תזכור", אבל זה רחוק מן האדם לרחם בעת הכעס.

ואם אימתך מוטלת על הבריות ומה שתצוה עליהם יראים להשיב פניך, היזהר בך מאוד שלא להכביד עליהם המשא, ואפילו להחֵם צפחת המים, או לצאת בשליחות אל רחוב העיר לקנות רק כיכר לחם. ועל זה נאמר בתורה (ויקרא כה מו): "ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדֶה בו בפרך", ובזה הוזהרנו, שלא יעבוד אדם בחברו עבודה קשה, ולא יצוה עליו אלא דבר שעושה ברצונו ומדעתו.

והיזהר מן הנקמה היוצאת מן האכזריות. אך אם תרצה להינקם מאויבך, תוסיף מעלות טובות ותלך בדרכי ישרים, ובזה תינקם משונאך, כי הוא מצטער על מידתך הטובה ועל שמך הטוב, ויתאבל בשמעו שמעך הטוב; אבל אם תעשה מעשים מכוערים, אז ישמח שונאך על קלונך וחרפתך, והנה הוא מתנקם בך. אורחות צדיקים, שער האכזריות הכעסן אינו רחוק מן המשוגעים אמר החכם: מי שכעסו ורוגזו אמיץ, אינו רחוק מן המשוגעים; ומי שרגיל בכעס, אין חייו חיים (פסחים קיב ב), ואינו שמח לעולם, וכיון שאינו שמח, אינו מקבל מאורעותיו באהבה ובשמחה, ואינו מצדיק עליו את הדין, ואינו יכול לעבוד את השם, יתברך, בשמחה. ...

...כשאדם שרוי בתענית, או כשהוא בשום צרה, אז הכעס מאוד בלבו; לכן בזמנים האלו צריך ליזהר ביותר שלא יכעוס. השתיקה מבטלת הכעס, וגם קול נמוך מבטל הכעס; לכן יראה האדם, כשכעסו מתגבר עליו, שישתוק, או ידבר בנחת ולא ירים קולו בכעסו, כי המגביה קולו בשעת כעסו, אז יתעורר הכעס, אבל קול נמוך והשתיקה משתקים הכעס. וגם לא יראה בפניו של אדם שכועס עליו, אלא ידבר עמו בלא ראיית פניו, ואז יבריח הכעס מלבו. וזה דבר ברור: מי שהוא קפדן הרבה, יותר נוח לו שלא ירגיש כלל וישתוק ויעצור רוחו לגמרי, ממה שיכעוס מעט; כי זה אי אפשר לכעסן לעשות, כי אם ימשוך בלבו מעט מן הכעס, לבסוף יכעוס הרבה. ומי שרוצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו, ואם הוא פרנס ורוצה לכעוס על הציבור כדי שיחזרו למוטב, כיצד יעשה? יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם. ותהיה דעתו מיושבת בינו ובין עצמו, וכשהוא מראה כעסו, ייזהר מאוד שלא יעשה כן כשיש לו אורחים עניים, כי הם סבורים שהוא כועס עליהם, לכן יראה עצמו שמח בפניהם.

רבי אלעזר פאפו זיע"א, פלא יועץ, שנאה

שנאה היא שנואה. וכל מין שנאה קרויה "שנאת חינם" שכל הטענות שיש לו לשנוא הבל המה מעשה תעתועים. ראוי לאדם להתחזק ברוב עז ותעצומות על ידי מחשבות טהורות תמציות להעביר שנאה מלבו ולהיות מוציא מצ"ה ומכניס אהבה ובפרט עם אשתו, אפילו אם היא אשה רעה כל מום בה... יגבר לאהוב אותה כגופו. ויחרד האיש וילפת בענין השנאה ואהבה בין איש לאשתו בחושבו כי הדברים עתיקים ומעובדא דלתתא איתער עובדא דלעילא [וממעשה שלמטה (בעולם הזה) מתעורר מעשה שלמעלה] או בונה עולמות או מחריבן. והשנאה והמחלוקת מעורר מדנים וקטיגוריא ופירוד למעלה ועל ידי אהבה ואחוה שלום ורעות מעורר אהבת דודים למעלה ועושה שלום במרומים וגורם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה.

 עם ה' חזק ונתחזק בעד אלקינו ונהיה לאחדים באהבה ואחוה שלום ורעות אולי יתעשת האלקים ויפקוד לשושנה וישיב את שבותינו כבראשונה.

רבי נתן מברסלב זיע"א, ליקוטי תפילות, נז

ריבונו של עולם, אתה יודע את כל לבבי, אתה חופש כל חדרי בטן ובוחן כליות ולב, שבעֵני מטובך וזכני להיות טוב לכל. ותכפר ותמחל ותסלח לי על כל הפגמים והקלקולים שגרמתי על-ידי עוון הכעס. ותצילני מעתה מן הכעס ומן הקפֵדות, שלא אבוא לידי כעס וקפֵדות לעולם. ותאיר עלי באור פניך, ותצוה ברחמיך להחזיר לי המוחין דקדושה שנסתלקו ממני על-ידי עוון הכעס, ותמשיך עלי צלם אלקים אור פני מלך חיים. עד אשר אזכה שיאיר בפני צלם אלקים.

 רבי נתן מברסלב זיע"א, ליקוטי תפילות, סו

ועזרנו וזכנו לשבֵּר מהרה מידת הכעס מאתנו, ואל יחר אפנו על שום דבר שבעולם, רק נזכה לברר ולהמתיק ולזכך העשן של החרון אף, עד שיהיה נעשה ממנו רוח ניחא, רוח אוירי, רוח דקדושה. ועל ידי זה יהיה נמשך רוחו של עלינו.

תפילת החפץ חיים[7] להינצל ממידת הכעס

נכדו של החפץ-חיים זיע"א, רבי צבי הירש זקס זצ"ל, סיפר ששמע מאחד מתלמידי זקנו, כי הבחין כמה פעמים שבחצות הלילה הוא נכנס לבית הכנסת ומשתהה שם זמן רב. החליט אותו תלמיד להתחקות אחר מעשי רבו, ופעם אחת הקדים ועלה לעזרת הנשים והמתין עד שהחפץ חיים יבוא לבית הכנסת, כדי לראות מה מעשהו שם בשעות אלה.

ואכן, בחצות הלילה נכנס הח"ח לבית הכנסת, פתח את ארון הקודש והתחיל לבכות:

ריבונו של עולם, ישראל מאיר הוא כהן, וכהן עלול לבוא בנקל לידי כעס, אם כן, עזרני ה' שאוכל להתגבר על הכעס!...

וכך עמד הצדיק שעה ארוכה, התפלל ובכה שיזכה להינצל ממידת הכעס...

רבי יהודה שפיגל, שאל אביך ויגדך, מאוצרו של ר' שלום שבדרון, ירושלים תשנ"ז, עמ' רנ"ב, על רבי שלום שבדרון זיע"א

הגה"צ רבי אליהו לאפיאן סיפר לי, כי שמע מחתנו של החפץ חיים, שהיה משגיח הישיבה בראדין, כי פעם אחת נכנס לחותנו ושאל אותו כדת מה לעשות באחד הבחורים בישיבה, שזה זמן ניכר שאיננו מתפלל ואיננו לומד כראוי, האם להחזיקו או להוציאו?

תשובתו של החפץ חיים היתה: לא נורא, אל דאגה, בחור זה עוד יהיה בעזרת ה' רב באיזו עיירה! ורבי אליהו סיים: אכן הכרתי אישית אותו בחור שליָמים הוכתר לרבנות בעיירה מסוימת והיה לתלמיד חכם וירא שמים.

והנה, כנגד זה, שמע מהמשגיח דראדין עוד עובדה, שפעם אחת נכנס לחפץ חיים והתלונן על בחור מסוים בישיבה, שאמנם למד והתפלל היטב והיה בחור נפלא, אבל האשה האלמנה שבביתה התגורר באה והתלוננה כי הוא התחצף כנגדה בצורה קשה.

לשמע הדברים מפי חתנו המשגיח, הזדעזע החפץ חיים ואמר לו להוציא את הבחור מן הישיבה. ואמנם, תיכף ומיד נקרא הבחור לחפץ חיים שהורה לו לארוז את חפציו ולנסוע לביתו.

לאחר מכן הביע המשגיח את תמיהתו בפני החפץ חיים על התייחסותו המנוגדת לגבי שני המקרים, שבמקרה הראשון, שבו היה מדובר בבחור שאיננו מתפלל ואיננו לומד כראוי, השאירו בישיבה, וכאן, כאשר מדובר בבחור נפלא - לא היסס ומיד שלחו לביתו?

ענה על כך החפץ חיים: אנא לא חילק ידענא ולא בילק ידענא, מתניתא במסכת כלה פ"ב ידענא [אין ענייני בזוטות (חילק ובִילק) אך אני יודע משנה במסכת כלה]: "אמר ר' יהודה, עז פנים לגיהנם בושת פנים לגן עדן", עז פנים לא ישוב בתשובה, בושת פנים עוד יחזור בתשובה!...

כתבי הסבא מקלם[9], מתקנות חברת שומרי שבת

... יזהר כל אחד ביום שבת קודש להיות באהבה לבריות, ולחשוב במצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך". יזהר מאוד את עצמו מכעס. [והיינו אפילו כעס לשם שמים מה שהותר בחול... "שהכועס בשבת כאילו הדליק אש של גיהנם."]

---

הערות שולים

[1] אסופות, ירושלים תשנ"ה, עמ' ק"כ

[2] הצוואה נדפסה עם הספר "יש נוחלין" במהדורת וולדמן

[3] רבותיו בעל תרומת הדשן זיע"א, ורבי יעקב וייל זיע"א, ורבי זלמן כ"ץ (המהרז"ך) זיע"א. בהיותו בן 76 נאסר עקב עלילת דם של מומר. שנת פטירתו ה'רמ"א.

[4] ישעיהו א טו

[5] הכוונה לרבי אליעזר מגרמיזא, בעל ספר ה'רוקח' תלמידו של רבי יהודה החסיד (המאה הי"ב). עיין בספר הרוקח הלכות תשובה סימן כג.

[6]עפ"י האמור בדברים (כה, ג): 'ונקלה אחיך לעיניך' - ודרשו חז"ל כשנקלה - הרי הוא כאחיך (מכות כג ע"א). שהעבריין מקבל על עצמו את דרך התשובה והכפרה שקבעו לו, מיד יש לראותו כשווה לכולנו ואחינו הוא.

[7] רבי ישראל מאיר הכהן שנקרא על שם ספרו "חפץ חיים" (1933-1838).

[8] מטבע איטלקי

[9] בני ברק שדמ"ת, עמ' קי"ח

הרחק ממידת הכעס