חיפוש
מעשה נורא מהגאון מווילנא נגד המשכילים
אחי ורעי, לאחר שמצינו מה שקוק וכת דיליה מנסים להנחיל כבתור לימוד תורה, שכולל בתוכו ביקורת המקרא, לימודים של גויים על התורה, הספרות הקראית ופילוסופיות ועד המשכילים, רח"ל
לכן ראוי שנלמד מה היחס הראוי כלפי אותם מופקרים לפי הגאון מווילנא זצ"ל, כפי שמופיע בדב"ק של רבי יהושע העשיל ב"ר אליהו זאב הלוי מווילנא זיע"א, עליות אליהו[1], עמ' כד, הערה לד
בהתרועעי עם ידיד נעורי וחבירי הרב וכו' מ' חיים אב"ד דק' בערינבום ובק' שווערין הודיע אותי כי נמצא באוצרותיו העתק מאגרת אשר העתיק ממכתב הנמצא ת"י הרב הגדול כו' מ' יוחנן האב"ד דק"ק קלעצאווע אשר הי' בימי נעורים תלמיד הגאון המפורסם צדיק ועניו מ' צבי הירש ברלין האב"ד דק' ברלין. והקשיב מפיו הקדוש על אודות האגרת הזאת כדברים האלה כי אחד מאנשי עיר ווילנא בנסעו ליריד לייפציג ויעבור דרך ברלין הביא בידו המכתב ואמר כי אשכנזי א' מווילנא נתן לו המכתב למוסרו לא' מהאשכנזים בברלין ומסר המכתב לבן הדיין מברלין לשלחו לבעליו ובן הדיין כאשר ראה כתוב על המכתב כי הוא ערוך ל"החכם" ר' משה מדעסוי[1ב] הביא המכתב לאביו הרב הדיין ויראהו ויתעץ הרב הדיין ויאמר אחרי אשר זה משה האיש לא ידענו מה הוא וחשד בעינינו בכמה פרטים אולי יהי' הנסיבה ע"י תוכן המכתב הערוך אליו מאשכנזי אחד מווילנא להוודע מה בלבו ולעמוד על דעתו ולזאת בא עם המכתב להגאון מ' צבי הירש האב"ד דברלין והסכים גם הוא לצרף עוד עמהם מגדולי תורה להתיר חרם הרגמ"ה לפתוח את האגרת ולראות האמור בו לתכלית הנ"ל • וכן עשו ויהי כפתחם ראו כי חתום עליו הנודע והוא זלמן מיימון*)[2] וכתוב בלשון הקודש בלשון למודים וזהו תוכן ענינו זה שלש שנים חלפו להם מאז נתראנו יחד בעיר ברלין הבירה ובהפרדי מידידי הי' הדברים האחרונים ממני בכלל הרבנים אשר אין גם אחד שיהי' ידיו רב לו גם בחכמה מדעיות ומושכלות כ"א כל מעינם התלמוד ואך עליו ישכימו ויעריבו ואנכי שמתי לדרך פעמי ובאתי עד עיר ק' ומדי שבתי שמה הקשבתי מאנשים שונים מרחיבים פה להלל מאוד איש גדול א' הגאון מ' אלי' מווילנא כשמו אשר לבד עוצם גדלו עד אין קצה בתורה בנגלה, ובנסתר, הוא גם חכם נפלא בכל החכמות והמדעות א' לא נעדר כמו מעטאפיזיק פיזיק גם חכמת מוזיק אין כל דבר נעלם ממנו גם דקדוק לשון העברי אשר להרבנים כמו זר נחשב והוא ידע כל תעלומה ואנכי כאשר נודעתי דרך אנשי המדינה מגזימים ומפליגים לכל הדברים האלה לא שמתי לבי, אך כאשר שמעה אזני' קול ההמון הולך וחזק וגם מגדולי דעה ואנשי אמנה שמעתי כדברים האלה נתתי שמחה בלבי אמרתי אולי זהו האיש אשר אנכי מבקש שימצא בעמנו איש גדול בתורה אשר גם כל החכמות והמדעות יהי' לו למנה כאשר היו מלפנים בישראל ואנכי אף כי זקנתי ושבתי אמרתי לבל לסוג אחור מחפצי לשום לדרך פעמי לרוץ עד איש אלהים זה לשמוע חכמתו ולהגיד לו ספקותי כל עמל לא עצרני ואחזתי בדרך ובכל הדרך אשר התהלכתי סבותי לבוא תמיד במלון אורחים יהודיים לחקור על שורש דבר אמת מהאיש הזה ויהי כבואי ט"ו פרסאות לפני עיר ווילנא שבתי שם בשבת במלון אורחים אשר נקבצו באו שמה כמה וכמה לומדי תורה ובתוך הסעודה כאשר זה דרכם לדבר מחי' תורה הציעו גם הרבה דברים בשם הגאון מווילנא והיו נפלאים מאוד למטרת האמת ואנכי לא עצרתי במילים להודיעם כי כל ישע וכל חפץ נסיעתי הוא לבוא להסתופף בצל קורת הגאון הנ"ל להכירו ולדבר עמו והמה הרחיבו עלי פיהם בשחוק ויאמרו בזה לך לעגה לך אתה מושחת הזקן ומוקף פאת ראשך ומלבושך לבוש נכר תדמה בנפשך כי תדרוך על מפתן בית הגאון נבהלתי משמוע זאת ונגזרה שנה מעיני כל הלילה אך התחזקתי לבל יחרף לבבי מדבריהם ולבל לסוג אחור על הקימי מזמות לבי ונועצתי לבוא בתחבולות שנותי את טעמי לבוא אליו בחור אדם המעלה ולכחש לו לאמר כי אנכי רב מפדוי באיטליא ואשר כל רבני איטליא שמו עיניהם בי לשלחני ע"ד מצוה פיקוח נפש דרבים לבוא לפניו כי אז הלא יהי' מוכרח ע"פ המצוה לכלכל עמדי ולנשוא פני והנה ערכתי שמה ט"ו אגרות חליפות מט"ו רבני איטליא לכולם בשם קראתים ושניתי כל מכתב בתואר האותיות ובסגנון הלשון כולם ערוכות אלי, ובשם הרב מפאדוי קראוני, (ותארו אותי גם בשם מחבר ס' על שמות נרדפים אשר נכון להודיעך כאשר תראה באחרית הדברים כי מזה היתה- הנסיבה להודיע לו תוכן עניני ושלא יפלא מהגאון כל דבר) וזה תוכן המכתבים, הלא נודע למעל"ת כאשר המתקנו סוד יחד על דבר מלכות אשר יצא על כל היהודים לגרשם מארץ איטליא מטעם שנאת הדת ונודע למעל"ת את כל תוצאות הכסף הרב אשר הוציאו דרי איטליא בגלל הדבר הקשה הזה והרווחנו אך לבוא עד תכלית יסוד המוסד כי תלונתם עלינו הוא אך בעניני הדת וא' מגדוליהם השיב דבר אם יהיה לאל ידינו להצטדק ולהשיב דבר אשר יתקבל על דעתם יש מקום לישראל כי נוכל להושע ונשתומם כי אין איש אתנו עומד בפרץ בזה עד אשר שמעה אזננו כי נמצא איש קדוש וגדול בעמנו נקרא בשם הגאון מווילנא אשר יאמר עליו כי הוא חכם בכל החכמות והמדעים עד להפליא נוסף על קדושתו ועוזם גודל תורתו עליו נשים מבטנו כי יהי' לנו מלאך מושיע ורב את ריבנו להשיב חורפינו וחורפי הדת דבר לסתום פי מסטינינו שלא ימצאו עוד אחריו מאומה כפי דעתם והנה לבוא בכתובים אליו לבד אשר הקצר היריעות תקצר גם מדענו לדבר דבר על אופניו במכתב כי ע"כ שמנו פנינו במעל"ת כי מי כמוהו משכיל ע"ד וגם כי יליד ארץ פולין הוא ובקי בהם ובלשונם ובו בחר ה' להסיר תלונות מעל עמו ישראל וה' ישלח מלאכו לפניו להצליח דרכו וזכות רבים כזה תלוי בו ולנצח יהי' שמו לברכה ולתהלה בקרב הארץ:
המכתבים האלה לקחתי בידי ובזה אני בא לווילנא וכבואי העירה • וסרתי לביתו וכפתחי הדלת מראיתי הנקיות והטהרה היה גם זה לאות ולמופת כי לא כשאר המון רבני פולין הוא ומצאתי שמה איש אחד והוא שומר החדר ושמש גשתי אליו ואמרתי לו כי לדבר עם הגאון חפצי ויאמר אלי שב פה ואנכי אודיעו אם יתן לך רשות שתבא אליו ויתמהמה שמה וישב אלי וישאלני בשם הגאון להודיע מה חפצי ומה עניני אשר ברצוני דבר עמו ודברתי עם לבבי מה לי לדבר ולכלכל עם השמש לקחתי המון המכתבים מחיקי ונתתי להשמש למוסרם להגאון ויקחם ויבוא החדרה וכמו רבע שעת נפתחו דלתות החדר והנה איש לקראתי ומראהו נורא מוכתר בטו"ת[3] והמכתבים בידו ויעמוד על מפתן ביתו ובחדר אשר אני בו לא בא שלום לא נתן לי ועיניו לא נשא אלי להביט בפני וישאלני ע"ד השאלות ובלה"ק דיבר אתי וכה השיבותי ואמרתי לו א' מהשאלות המינות אנכי הטתי אזני לשמוע תשובתו והוא התבונן כרגע והוסיף לאמר אך מה שאלו עוד היססתי עוד וכאשר בינותי כי אחר דברי הוא מתבונן כרגע הנה גם אנכי ברגע זו התבוננתי מה לשאלו עוד והצעתי לפניו שאלות הרבה ובראותי כי עוד לא השיב מאומה על הראשונות אמרתי לו התמו כל השאלות האמינה לי ידידי כי נבהלתי משמוע פתח דבריו אשר האיר בחכמה ותחלת דברי פיו כי הנה השאלות המה במספר ע"ג אבל אינם אך כט"ו שאלות כי השאלה הראשונה עם הז' והכ"ה עם המ"ז אינם רק שאלה א' מסוג אחד וכן יתר המון השאלות חיבר הנפרדים והיו לאחדים בידו ולכולם מנה במספר ובמפקד לא החסיר ולא העדיף בינה את חכמתו כמעט נעלה מכח אנושי לסקור בסקירה א' ענינים עמוקים כאלה ולחלקם למחלוקתם עפ"י דרכי הגיון אך הוסיף גם להשיב במועצות ודעת, והיה בלבי מה להשיב על דבריו ולסתור ואמרתי להגאון אולי ישיבו המתלונים ע"ז כזאת השיב לי לא הבנת לבלי הט אזניך ושמע עוד הטעם והאמן לי ידידי כי לא הוסיף על דבריו הראשונים ובינותי כי מראשית כלל בדבריו הקצרים אשר לא ימצא עוד מקום לסתירה וכאשר עוד הפעם שאלתיו, ישיבו כאלה הוסיף עוד לאמר הקשב ושמע ולבך תשית לדעתי וחזר עוד הפעם הדברים וכלל בכל תשובה גם סתירות השאלות אחרות אשר המה מסוג א' ואשר כללם במספר ט"ו וכהתימו את דבריו וראיתי כי איננו אתי בספ"י נסוגותי אחור ממנו לפנות לדרכי וכמעט שעברתי ופשטתי ידי אל כפות המנעול והנה קולו קורא באזני לאמר אתה האיש אשר חברת הספר על שמות נרדפים (האזנה ידידי ואמור כי מן השמים היה להודע לו עי"ז תוכן עניני ולראות ברעתי תחת אשר כחדתי לו האמת תחת לשוני) ושמחתי בשמעי כי טוב אני בעיניו להשתעשע אתי השיבותי פני ואמרתי לו אני כן אדוני ויען ויאמר לי באר לי ההבדל שבין לשון 'ששון' 'שמחה' 'גילה' 'רינה' 'דיצה' 'חדוה' הנמצאים בתנ"ך ואמרתי לו כאשר עם דעתי ענה ואמר לי הלא שכחת לבאר דיצה אמרתי 'דיצה' אינו 'שמחה' בלה"ק השיב הלא מקרא מפורש באיוב "לפניו תדוץ דאבה"א' בעלי הפשט יבארוהו ע"ד לשון חכמים דץ בי' מידי הוסיף וא' הלא רבינו הגדול רש"י ז"ל פי' 'דיצה' לשון 'שמחה' השיבותיו כי רש"י לא השכיל לפרש ע"ד פשוטו של מקרא וכרגע הרגשתי כי אחזו רעדה לקול דברי והשיב בקול עוז הלא רבותינו הק' בעלי המדרש פי' בלשון שמחה וא' לשון המדרש עשרה לשונות של שמחה כו' ובתוכם דיצה והשיבותיו גם בעלי המדרש הלא נודע כי אינם מבעלי פשט הנכון ופנה ערפו אלי ושב לחדרו ואנכי הלכתי למלוני אך טרם בואי אל מנוחתי קדמוני שני מלאכי חבלה וקראו אותי לבוא לפני פרנסי העיר וב"ד אמרתי מה פשעי כי דלקתם אחרי והשיבו לך ועמוד לפניהם ותשמע פשר דבר ידעת ידידי אותי כי לא יפול לבי בקרבי ורוח נכון וחזק בקרבי שנסתי מתני ובאתי ואעמוד לפניהם והיו לפני ז' זקנים מוכתרים בטו"ת ויעמוד זקן א' מהם ויאמר לי אתה זה אשר חרפת וגדפת על חכמי המדרש ז"ל ועל דברת רבינו ז"ל והשיבותיו לא הרסתי ולא גדפתי ויאמר אלי – ומה זה אמרת לפני הגאון אז אמרתי כי אינם מפרשים ע"ד הפשט אמרתי ורמז הזקן בידו ויקחוני שני המחבלים ויוציאוני לחוץ לפניהם והתמהמהו כמו חצי שעה והשיבוני לפניהם ושני מלאכי חבלה אלה א' עומד לימיני וא' לשמאלי לשטני ויעמוד הזקן הראשון עוד הפעם וקרא לפני פיתקא דבי דינא כי מחויב אנכי ללקות ארבעים כדין המבזה ת"ח ובמכות אלה הוכתי בית מאהבי אלה משני המלאכי חבלה ועוד לא שקטה רוחם בזה כ"א הביאוני לפני פתח בית הכנסת ויביאו צוארי בסוגר בחחי ברזל האחוזים בקירות בית הכנסת לעמוד קבל עם וממעל לראשי הדביקו נייר לשום עליו כי זה האיש נענש על שהלעיג על דברי רבותינו הק' וכל הבא להתפלל תפלת המנחה ובא ועמד וקראו אותי פושע ישראל ומפני לא חשכו רוק, וכמעט מאשר ירוק ירקו בפני נעשה רקק מים מהלכת כמו ירדן לפני הלא תדע כי אין ווילנא כמו ברלין כי בווילנא המון רב וכולם מקטנם ועד גדולם יבואו לעת התפלה וככלות תפלת המנחה הוציאוני חוץ לעיר וישלחוני לדרכי והנה בכל הרעות אשר מצאוני והשיבוני ממנו עכ"ז מצאתי את לבבי נאמן להודיעך קושט אמרי אמת כאשר עם לבבי כי בכל חכמי הגוים וגו' מאין כמוהו ע"כ.
והדיינים מברלין, העתיקו את כל דברי האגרת הזאת וגם הרה"ג ר' יוחנן תלמיד הגאון האב"ד מוהר"צ מברלין העתיק את המכתב בשם אשר ממנו העתיק הרב ר' חיים הנ"ל והוסיף עוד הרה"ג ר' יוחנן הנ'ל לספר כי ככלות אלה חתמו המכתב ונתנו אותו לבן הרב הדין למוסרו להחכם ר"מ מדעסוי ובתוך כך קרה מקרה כי התאבל החכם ר"מ דעסויי על מת וצוה הגאון מוהר"צ על בן הדיין כי ישמור עת כי יבוא הגאון מוהר"ץ לנחמו אז יבוא גם הוא אחריו למסור האגרת למען ישמע דעת החכם על כל דברי האגרת ועל דברת האיש מיימון וכן עשה ויהי כפתחו המכתב וירא את החתום עליו (כמדומה שנאמר לי שהוא) ז' מיימון לא קרא המכתב וא' בפ"ע ומה זה יבקש האיש הזה ממני (הרה"ג רי"צ מעקלענבורג האב"ד בק"ב):
אזי מכך יש ללמוד מאותם בעלי דעות משובשות שטוענים על עצמם שהם ממשיכי דרכו של הגאון מווילנא אשר בפועל אינם אלא ממשיכי דרכם של משכילי בברלין שהרי לא לחינם שלך האי"ה קוק את בנו יחידו הצי"ה קוק ללמוד בגרמניא, ועוד קודם לכן שלחו ללמוד אצל תלמידיו שנודעו כבתור 'חוקרי' המקרא והתלמוד
וניתן לראות שכבר מעין זה כבר דיבר 'הגאון מוילנא' זיע"א, בליקוטים בסוף ספד"צ
כן אנחנו בגלות ובפיזור העצמות היבישות. [יחזקאל ל"ז] כי מעת שחרב הבית[4] יצאה רוחנו, עטרת ראשנו ונשארנו רק אנחנו, הוא הגוף בלא הנפש, והיציאה לחו"ל הוא הקבר ורימה מסובבת עלינו. ואין בידינו להציל, הן עובדי כוכבים אוכלים את בשרינו[5], ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור, ומכל מקום היו עדיין עצמות קיימות שגם תלמידי חכמים שבישראל - מעמודי הגוף, עד שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא תרווד רקב מאיתנו ונעשה עפר "שחה לעבר נפשינו"[6]. ואנחנו מקווים עתה לתחיית המתים. "התנערי מעפר קומי" וכו', ויערה רוח ממרום עלינו[7]
וביאר תלמידו של רבי ישראל מסלנט, רבי שמואל ב"ר אברהם מאצלאן[8] זיע"א, אמונה והשגחה, עמ' יד
וענין גלות השכינה הוא כענין גלות הנפש לקבר המקיים, השורש. וכמ"ש ונפשו עליו תאבל. על אשר אין לאל ידה להציל מרימה שקשה למת כמ"ש אך בשרו עליו יכאב אם עכ"פ היא מגינה שלא יכלה לגמרי[9].
כן ענין השכינה כמ"ש ואף[10] גם[11] זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים כו' כי אני ה׳ אלקיהם, שהוא השורש וז"ש. (יחזקאל ל"ז) הנה אומרי' ייבשו עצמותינו הנה אני פותח קברותיכם כו׳ וידעתם כי אני ה'. וכמ"ש בלה בשרי וכו' במחשכים הושבני כמתי עולם כו'.
ואומרים אבד נצחי כו' חלקי ה' אמרה נפשי כו', חדשים לבקרים רבה אמונתך ואמרו במדרש ממה שאתה מחדשינו בבוקרן של מלכיות אנו יודעים שרבה אמונתך לגאלנו (כי אנו רואים במשך אורך גלותינו כמה וכמה מלכיות כאשר נתחדשו והוקמו עלינו או המלכיות שכנגדן ירדו אחורנית עד שבכבר הימים הבאים נשכח שמם וזכרם מן העולם. אבל אנחנו מתחדשים תמיד]:
ודרך אגב אציין כאן שמצינו אצל בעלי הדעות המשובשות שנוהגים להביא דברי הגאון מווילנא, לא בשביל לעורר יראת שמים, ו/או לחזק לב נדכאים, אלא להצטרף למדכאים, אזי בוודאי שלא מחפשים לחזק לב הנדכאים.
והסיבה לכך היא שהחליפו את תורתינו הק' ב'אידיאלים' של 'לאומיות' ו'ציונות', רח"ל.
