השיטה השלישית והנכונה לגבי מהותה של ה׳ציונות׳

במאמר 'לוכסן או מקף' דנו במחלוקת שקיימת בין קוק לריינס ובכל מקרה ב' השיטות הללו הינם טעות חמורה בעיקרי האמונה, והינם כחרבות בגוף האומה

לגבי קוק משום שהציונות היא איננה חלק מתורת משה רבינו ע"ה אלא כפירה בתורת משה רבינו ע"ה

ולגבי ריינס משום שאמנם הציונות אינה קשורה לדת ולגאולה אבל היא כופרת ומנגדת לשניהם, ולכן מדוע להתחבר לציונות שהיא כפירה בתורת משה רבינו ע"ה

ונגיע לדעת תורתינו הק' שהיא השיטה הנכונה ביחס ל'מהי ציונות' והיא אליבא בדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרעיון הלאומי, פיס' לה, עמוד 48

...נמצא כי הרעיון הלאומי כמות שהוא, אינו מוכר על ידי התורה ואינו אלא אליל חדש שגם הוא עבודה זרה. במרוצת הזמן הוליד הרעיון הלאומי בן ונקרא שמו: דתי-לאומי. שם זה מורה כי התואר דתי לבדו אינו מספיק, יש להשלימו בתואר 'לאומי'. השם הזה לכשעצמו, מהוה כפירה באחד מיסודות האמונה. נאמר: "תורת ה' תמימה", אין היא חסרה דבר הינה ומום אין בה. הוזהרנו: "לא תוסיפו" ו"כל המוסיף גורע". אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הדתי-לאומי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף. לאמיתו של דבר ניסו כבר בעבר הרחוק להוסיף תורה שניה על תורתנו...

דב"ק אלו נראים כאלו נכתבו ממש היום, אבל כבר אז מקדמת דנא ניכר ע"י גדולי ישראל מהי מהותה של ה-'ציונות'

אחרי הכל לא בכדי פרקו כ"כ הרבה עול תורה ומצות בעקבות ההליכה לפי תפיסת עולם זו, ומסיבה פשוטה, כי באמת א"א שכפירה בהשי"ת ואמונה ילכו יחדו...

ואם ירימו גבה על כך שהציונות היא ע"ז, הרי כבר הדבר ידוע גם מצד הציונות וגם מצד הציונות/הדתית

והנה דוגמא מהציונות

סערת הכותל "ביטול המתווה מסכן את החזון הציוני" (ציונות=רפורמיות)

[וכמאמר מוסגר צריך לשאול מי זה הגאון שדחף את עניין שחרורו של אותו האיש מסיביר (תשובה: הצי"ה קוק)]

וכן עוד גודמא לכך היא כאשר נבחרו 'אתרי מורשת לאומית', מתוך כל הרשימה הנ"ל בלטו בעיקר

וכן הוכחה מהציונות/הדתית, היא מהשיר מתנועת 'עזרא'

בני עקיבא, בני עקיבא עבודה זרה, כל חניך כל מדריך יש לו חברה

ונסיים בעוד בחזיון קודש מדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרועים, אות כ"א, עמוד 35-36 (הוצאת נצח (בני-ברק, ה'תשמ"ט), תורגם מאידיש ע"י רבי משה שנפלד זיע"א)

בימינו אלה בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנציונליזם [הלאומיות]. את תורת הנציונליזם החדש אפשר להגדיר בקצור נמרץ: "נהיה ככל הגויים". אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית. השוקל את השקל והמזמר את "התקוה", פטור מכל מצוות שבתורה.

ברור, כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת התורה. שתי עבודות זרות אלה הרעילו את המוחות ואת הלבבות של הנוער העברי, לכל אחת מטה ראשי של נביאי שקר, בצורת סופרים ונואמים, העושים את מלאכתם בשלימות.

קרה מעשה נסים: בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת - נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, החובל ביהודים בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו. "תיסרך רעתך" (ירמיה ב', י"ט).