שני כתבי-יד מזוייפים המכחישים זה את זה - חלק ב

למען אחי ורעי! הנה במאמר הקודם אודות המכתבים שזיופו ומיוחסים לס"ק אלפאנדרי זיע"א, כבר ביארנו בחלק א' וחלק ב' של המאמר הקודם, אבל עדיין ישנם צריכים חיזוק נוסף כדי להבין איך הדבר סותר לחלוטין דב"ק של הס"ק אלפאנדרי זיע"א


>>>עדכון חשוב המאמר הזה לא עוסק בביזוי ר' קוק,

אלא בכך שתלמידיו ביזו את עצמם בכך שזייפו מכתבים<<<


>>> ולכל יחצ"ני קוק למיניהם, אם היו רבנים שיצאו נגדו,

היום ברור כשמש שהסיבות לכך היו מוצדקות,

ואם היו יודעים כל אלו שאולי תמכו בו, איזה חילול ה' נוצר מכת דיליה היו חוזרים בהם<<<


חלק ג' - יחסו של הצדיק כלפי הציונות ולקוק בפרט


והנה עוד כמה דברים שנכצבו באופן ברור כלפי הציונות, משמשיה וגרוריה


'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, שו"ת מהרש"א אליפנדרי, חלק א' סי' כ"ב (נשנה בספה"ק 'משכנות הרועים', כ"ג, עמ' א'פט-א'צז)

היום היא שיחתי, אנכי בדרך נחני ה' ובאתי לעיר בירות, ושמעתי קול המולה בעיר שיחה בפי ההמון, שתכמי הזמן הם חלוקים בענין השמיטה, ולא היה לי נחת רוח בדבריהם מפני חמת המציק מכתבי עתים חם לבי בקרבי כי זוהי סיבה חילול תוה"ק, והם שאלו לי מה בפי, ואמרתי כי לא ידעתי במה הם חלוקים ועל מה אדניהם הטבעו, והביאו לי שני קונטרסים בענין זה מחכמי הזמן קונטרס שבת הארץ להר' מהר"א קוק יצ"ו וקונטרס השמיטה להגאון רידב"ז יצ''ו.
וזה יצא ראשונה קונטרס שבת הארץ. והנה ראיתי שמתחזק בכל תוקף דשביעית בזמן הזה דרבנן, ואין שום חולק ע"ד רבי שאמר כן בפרק השולח (גיטין ל"ו ע''א), ודברי רש"י שפירש דמה שתירץ רבא שם דהפקר בית דין הפקר דהוא גם בעיקר הפרוזבול אינם מחוורים, כדמקשו התוספות שם (ד"ה מי איכא). ומה שאמר רבא פרק קמא דמועד קטן (ב' ע"ב) אפילו תימא רבנן כו', לא שחכמים חולקים על דברי רבי בעיקר הדין וס"ל דשביעית בזמן הזה דאורייתא אלא שהם אינם מודים במאי דדריש שמוט וכו',...

'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, שו"ת מהרש"א אליפנדרי, חלק ג' סי' כ"ג, עמ' קכד+קנב[1]

נשאלתי לחוות דעתי אודות הקידושין בעיה''ק יפו *)[2], דהרב המורה יצ'"ו אחר שקבל עדות פעם שני בפני אבי הנערה פסק את הדין ונתן הפס"ד ביד המקדש דאי אפשר להתירה בלא גט כריתות, ורבני עיה'"ק ירושת"'ו אחר שעמדו על הדבר הורו בית דין להתירה בלא גט, אי מצד דקבלת עדות שביפו לא נעשה כדין דהיה שלא בפני בעל דין ובלא דרישה וחקירה כראוי, כמתבאר מתשו' מרן אה"יע (סימן ד') דכתב בנדון דידיה דמסתמא לא היה דרישה וחקירה שלא נהגו בכך, וגם שלדעתם הוי דין מרומה ובזה כו"ע מודו דבעי דרישה וחקירה. וכתבו עוד שאפילו תאמר שיחזרו עוד לקבל בפני הנערה ויחקרו כדבעי וכמש"כ מרן בתשו' אה"ע (סימן ד'), על כל פנים מידי פלוגתא לא נפקא לפיי"ד הרמייה ודעימיה שהבינו דבריהם בחוקות הדיינים ומהרי"ם אלשקר (סימו ט"ז).
ועוד זאת מחמת פיסול העד ונמצא קרוב ופסול עדותן בטילה, והגם שפיסול העד נתקבל העדות שלא בפניו ומידי פלוגתא לא נפקא כמבואר בכנסת הגדולה אה"ע (סימן מ"ב) הגהב"י, הכא שקבלו עדות הקידושין שלא בפניה כו"ע מודו וכדכתב מהראנ"ח ח''א (סימן ס"ח) [ושם נפל ט"ס דכת' סימן ב'] ומהר"מ איסרליש בתשו' (סימן י"ב). ועוד זאת יתירה שעברו על ההסכמה שיש בירושת"ו שלא לקדש כי אם בשעת נישואין זהו תורף דבריהם.
והרב המורה דיפו סתר את כל דברי רבני ירושת"ו המתירין, ומה גם דלמה לא שאלו את בי"ד של יפו אי עשו דרישה וחקירה דנאמנים הם מן הדין ושבאמת עשו דרישה וחקירה וגם בפני מורשה הנערה, והאריך בסתירת דברי המתירין. יבוא השלישי ויכריע, כדברי הרבנים המתירין ולסתור דברי הרב האוסר על כל קוץ וקוץ, מני"ר הרב המופלא וכבוד ה' מלא כמוהרי"ץ אשכנזי יצ"ו, וכבר נדפס קונטרס על זה מיוחד השקלא וטריא של כולם באורך וברוחב.
...אמנם כשהדבר הוא במקום שעת הדחק ועיגון, וכל שכן כשהוא כמו בנדון דידן שכבר נישאת על פי הוראת הרבנים המתירין, בהא ודאי נראה דיש לעמוד היטב על קו הדין ואין לחוש לאיזה חומרות, ומה גם דיש לחוש גם כן דשמא החומרא יביא לידי קולא גט מעושה, וכידוע מה שכתב הרב מוהר"י ן' לב בתשו' וכמה פוסקים בחצריהם ובטירותם, וכבר כתבתי בזה במקום אחר. ולכך בנדון דידן נמי צריך לדקדק היטב ולתור אחר צדדי היתר, ואחר שעמדת על הדבר בספרן של צדיקים גדולי הפוסקים שעליהם יש לסמוך, נראה דיש טעמים רבים ומספיקים שלא להוציאה מבעלה. ואף שהרב המורה יצ''ו מתחזק בדעתו והוא לוחם במלחמתה של תורה להוציאה מבעלה, אין אני מודה לו דנראה שלא עמד היטב בספרי הפוסקים כמו שצריך בנדון כזה. והגם שלא ידעתיו מאז ומקדם כי אם רק פעם אחת, דמזה זמן בהיותי בעיר בירות שואלים הלכו בענין השמיטה, והביאו לפני קונטרס שבת הארץ להרב הנזכר יצ"ו, ועמדתי בדבריו וראיתי שהוא תקיף בדעתו וסומך עליו אפילו שהוא לעקור טורי רברבי, ומפרה וזורה לרוח דברי הראשונים אשר קוטנם עבה לקבל דבריהם, ואף אם דבריהם אינו לפי דעתינו, צריך לתלות החסרון בדעתינו שלא ירדנו לסוף דעתם. ובענין ההוא דשמיטה בזה דכתב דאינה נוהגת מן הדין בזמן הזה, כבר הוכחתי מדברי כמה ראשונים מאריות גברו דפשיטא להו דגם בזמן הזה דהוי דאורייתא, ורבני האחרונים לא נתגלה להם דבריהם, ומכל מקום לכולי עלמא מיהת מדרבנן מיהא חייב וחמיר טפי משאר חיובים דרבנן, ואין כאן מקומו להאריך *)[3]. ודי בהערה זה כעת.

'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, קונטרס חיות אש, פיס' מה, אות כב

לא נהנה משום איש ולא קיבל שום צדקה ותמיכה פרטית או כללית, ושונא מתנות, אף כשרצו למלאות כיסו בעפרות זהב, אין כסף נחשב בעיניו ולא קיבל, והוא היה עוד מהנה אחרים בצדקתו מנעוריו ועד זקנתו.

'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, קונטרס חיות אש, פיס' מה, אות כד

בדרשותיו היה מרבה להוכיח בתוכחה גלויה לא נשא פני איש. ואף על פי כן שום אחד לא הקפיד עליו, באשר היו יודעים כי האמת נר לרגלו.

'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, קונטרס חיות אש, פיס' מה, אות כה

כל ימיו היה רודף ושונא בתכלית השנאה לאלו החכמים ורבנים שמחניפים לרשעים ונותנים יד לפושעים. ואמר: אלו הפושעים המה בעצמם פושעים, ואלו המחניפים הם עושים פושעים וגרועים מהם. ואם באו אליו מאלו כת החנפים היה מבזה אותם ולא רצה להשיבם בדברי תורה ששאלו לו, ואמר שאינו עובד למרקוליס. ובפרט המפורסמים לחוטאים ומחטיאי רבים היה מרחקם בתכלית הריחוק, צאו טמאים אמר להם ולא תבואו לראות פני.

'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, שו"ת מהרש"א אליפנדרי, חלק א' סי' ל"ב, עמ' קנב (נשנה בספה"ק 'משכנות הרועים', כ"ג, עמ' א'פט-א'צז)

והנה דאף שברור דאין למנות האשה בשום מינוי אב"א קרא ואב"א סברא משום שמעשיה מקולקלין. עכ״ז כשנשאלתי ע״ז הי׳ לבו מהסס אם ראוי לצאת במחאה גלוי׳ מפני יען שאף כשהוא המינוי באנשים (שכמוהם אל ירבה בישראל) אינו לפי שורת הדין, כי מזה כמה שנים נשתנו סדרי בראשית של כל המינויים שלהם שהוא נגד תוה"ק. ואין להם שום כה מכמה טעמי לכוף את הקהל שיקבלו את דבריהם כ"א דוקא מכח הממשלה. וכ"ש כשהם עושים הבחירות בניכול ובתדמית ונבחרים אנשים שאינם הגונים ומעשיהם מקולקלים כו׳, ועי״ז מתרבים אנשים בריונים בעלי אגרופים ועזות מצח וחפשיות בא״י וגם ח״ה. היינו חרפה לשכינינו לעג וקלם לסביבותינו, ״וזהו שהחריבה את בתינו וגלינו מארצינו". וא״כ וכו׳ הובא בפנים במקומו.


'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, קונטרס חיות אש, פיס' מו (נשנה בספה"ק 'משכנות הרועים', כ"ג, עמ' א'פט-א'צז)

וביחוד כמה הי' מצטער על משרד הרבנות שנעשה בא"י על ידי כחות הציונים החפשים וסיפר שבעת כיבוש מלכות אנגליא את ארץ ישראל בעוה"ר החפשים אספו את כל רבני ירושלם לייסד הרבנות הראשית [שקראה רבנות האחרית] שהמה ימליכו על א"י אז כתב לו רב חכם אחד [נודע שמו אצלנו] שמבקש ממנו בשם כל רבני הספרדים שיבא לירושלים ויהי רב הראשי של הספרדים במשרד הרבנות ויחזיר עטרה לראשה לכבוד התורה הקדושה.
והוא השיב לו במכתב (המכתב כעת נמצא ביד יורשיו של הרב השואל) כזה
"לא די לכם שאתם טועים את עצמכם עוד רצונכם להטעות אותי ולהכניס החץ בי יאמרו נא באיזה כח באתם למשול בארץ הלא ע"י כח הציונים החפשים אשר אם היו יכולים לעקר התורה מן העולם ח"ו היו עוקרים ואתם מאמינים בהם בקהלם אל תחד כבודי ולא ארד עמכם בזה אדרבה אעמוד נגדכם בכל יכולתי ואודיעכם אחרית דבר מראשיתו כי עכשיו הציונים בוחרים בזקנים אח"כ ימאסו בם ויכניסו במקומם רבנים שחורי הזקן ואח"כ מספרי הזקן אח"כ גילוחי הזקן וכו' לכן עליכם לדעת כי חורבן התורה והיהדות באה"ק מתחיל מכם ואתם עתידים ליתן את הדין לשמים על כל חטאים ופשעים של כל הדורות הבאים אחריכם וכו' וכו'."
כשבאו אליו אח"כ אנשים גם רבנים או אדמורי"ם שבאו לא"י ושמע שהיו אצל הרב הראשי של המשרד הציוני והחפשים לא אבה לקבלם להכניסם לביתו ואמר הלא כבר הי' אצל קוק ומה יחפצו ממני ומדוע אתם פוסחים על שתי הסעיפים:


בשנת תר"פ לאחר שהתפרסם ספר עם דרשות הדופי 'אורות' (ראה אגרת האמרי אמת) יצאו צדיקי ירושלים בקונטרס הנקרא קול השופר ובו כתבו כל גדולי ירושלים נגד קוק תלמידו חרל"פ וכתביו, הנה דב"ק של הסבא קדישא, רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, מכתב קודש מתוך קול השופר


קוק סבר חשוב לעניין מצטרף לשורת ניסיונות של קוק וכת דיליה להמעיט את הביקורת המוצדקת שהיתה נגדו כלפי מה שכתב נגד דעת תורתינו הק' בספר דרשות דופי שלו המכונה אורות


'אגרת קודש' מאת 'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א (מובא מתוך הספה"ק משכנות הרועים, כרך ג', נגד קוק, עמ' א'פט-א'צב)

אגרת קודש מאת הסבא קדישא אלפאנדרי זיע"א נגד קוק, התפרסם בקונ' קול השופר
האיתנים מוסדי הארץ, העמודים והמכונות העומדים בפרץ, מהדרים מן המהדרים, מאורי אור לישרים, רבנן סבוראי, לימא כתנאי, אורם יאירו כאור החמה שבעתיים עד ביאת הגואל משיח לישראל וישל״
ובא האות להודיע במרו"ק, כי הן עתה בין כסא לעשור האירו אל עבר פני מכתב יד״ק מלהבות אש בקנת ה׳ צבאות, נגד רב אחד שהוא הולך בדרכים עקלקלות אשר לא שערום רבותינו ואבותינו מעולם וכו', וכותב מכתבי עמל לפי רוח העת החדשה וכו'. ובכן עלתה הסכמתם לאסור איסר לקרות בספריו משום תפיק מנייהו חורבא לרשל ולרפות בלב עם בני ישראל והישרה יעקשו וכו'. וברוב ענוותנותם בקשו ממני להיות סניף לאריות.
את זה אגיד, דהלא מראש אף כי חזות קשה הוגד אלי דהוא הולך בקולו״ת וברקים, קול״ן של סופרים, וישאו העם את קול״ם שלא כד״ת, עכ״ז יען נצטוינו מפי רז״ל (אבות פ״א מ״ו) והוי דן את כל האדם לכף זכות, ומה גם כשהוא לרב וכמ״ש רבינו הרמב״ם בפיהמ״ש (שם). לכן אמרתי שאולי אינו במחשבה זרה למצוא חן בעיני החפשים, כי אם רק שעי״ז להחזירם למוטב ולקרבם תחת כנפי השכינה בתורת ה׳ תמימה, וע״ד שאמרו חלל שבת אחת כדי שיתקיימו שבתות הרבה.
והגם כי שגגה היא וכמבואר בספרם של צדיקים ומכלל הר״ב עקדה (בש׳ כ׳). ועוד כי כשהדור פרוץ אדרבה צריך להחמיר ביותר כמבואר בתלמוד ובפוסקים, ועי׳ שו״ת הרשב״א ח״ד (סי׳ שט״ו) ובשו״ת מהר״ם מלובלין (סי׳ קל״ח), וכל שכן בזה״ז. וכבר אמרו בש״ס (עירובין ו׳ ע״א) דרב בקעה מצא וגדר בה גדר. ומפני זה אמרו בפ״ק דחולין (ט״ו ע״א) כי מורי רב לתלמידי׳ מורי להו כר״מ וכי דריש בפרקא דריש כר״י משום ע״ה, ע״ש. ומין הדין חייבים העם לקבל כדין תורה גמור משום לאו דלא תסור, ולזה כיוונו רז״ל באומרם אפילו על ימין שהוא שמאל, שהגם שתופסים במדת הדין הקשה להחמיר שהוא מצד שמאל, והם אומרים שהוא רק ימין ובמדת הרחמים, דחייבים לקבל לגדר וסייג כד״ת. ״והרב הזה אזיל בתר איפכא להקל במה שהוא הדין לאסור״, ותמיד הולך מצד ימין וכאילו אין לו שמאל. חשבתי אולי הוא הי׳ טועה ושגיאות מי יבין.
אולם הן עתה בראותי עתה החוברת בשם ״אורות״, מה שכותב על אותן האנשים דבזה״ז נושאי דגל ההפקרות ביד דמה ושהם רשעים ופושעים, שעל ידי אלו ביותר יתגלה המשיח ונתן להם השבח. עמדתי מרעיד ונבהלתי מראות שגעון כזה, ונשתוממתי על המראה, ולא ידעתי מאי אידון ביה, איך שם אור לחושך וחושך לאור, ולא ירא לנפשו מעלבון תוה״ק וכל הנביאים צועקים עליו במרה ע״ז במרו״ק. ואף התינוקות יודעים שבתנ״ך מקללים אותן להדשעים ושהם אויבי ה', וכבר נאמר ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך. והנביא צווח עליהם ובעת אפך עשה בהם, שאף בשעה שעושים צדקה מממונם כדי להגן, שיכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים שאז הצדקה עצמה יהי׳ לחטאת כדכתיב (משלי י׳) פעולת צדיק לחיים ותבואת רשע לחטאת, ולזה כיוון המשורר (תהלים ס"ט) תנה עוץ על עונם ואל יבואו בצדקתיך.
ובודאי דגם החופשים ישחקו על דבריו, דכיון דהוא מייחס אותם שהם רשעים ופושעים ואפיקורסים ביד רמה, איך יכול לכוף פסכתר על כל התורה מה שמדברת עליהם, ולהגיד בזכותם בדברים בדויים אשר בדה מלבו, שהם דברי שקר וכזב ובלא דעת ידבר, והא ודאי חנופה כזאת לא יחפצו, ואדרבה חרפה הוא להם, וגם שגורם לעורר מדנים ופירוד הלבבות שחכמי ישראל מוכרחים הם להודיע להם לעם בני ישראל משפטי ה׳ אמת. וגם מה שדברי רבותינו הק׳ בתורה שבע״פ שאסור לסייע ידי עוברי עבירה, ושאסור להליץ בעדם, דגרסינן בסו״פ אלו נאמרין (סוטה מ״א ע״ב) אמר ר׳ אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללים אותו, שנאמר אומר לרשע צדיק אתה וכו', ועוד אמר שנופל לגיהנם שנאמר הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע מה כתיב אחריו כאכל קש לשון אש וכו', ע"ש.
ולא זו בלבד שאמרו רז"ל שאסור לסייע ידי עוברי עבירה ולהתחבר עמם אלא שאמרו ג״כ שאסור לעשות איזה דבר או לדבר איזה דיבור, שעי״ז יביא את עצמו לידי חשד דנראה כאילו מסייע ידי עוברי עבירה, אעפ״י שבאמת לא עלה אפילו במחשבתו לכך. דשנינו בתוספתא (סופ״ב דכלאים) ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו, אץ אחיו הכהנים נכנסים לשם אלא רואין אותו כציון בית הקברות, ע״ כ. וא"כ שאסרו ליקח התרומה אעפ״י שהוא ממון שלהם דמשולחן גבוה קא זכו, משום דנראה כאילו אינו מצטער ממעשיו, כ״ש שאסור ליכנס ליקח נדבה דיש בזה משום לתא דחילול השם דאין לו כפרה.
ועינא דשפיר חזי מאי דאיתמר בתלמודא בפ׳ זה בורר (סנהדרין כ״ו ע״א) בריש לקיש דחזייה לההוא גברא דקא כריב, ותו חזייה לההוא גברא דקא כסח בכרמי בשביעית, דמשום דאמרו אותן הגדולים [ר״ח בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק] דשמא בהיתר .הם עושים, לא נשא פנים להם וקרי עלייהו קשר רשעים ח״ו. ואע"ג דגם ר"ל לא חשד אותם שרצו ח״ו לחפות עליהם, ויכול להיות שהאמת אתם דאולי בהיתר עשו, אלא דאפי״ה מכיון שנעשו סניגורין להם ולא חקרו בדבר מקודם, בזה הביאו עצמם לידי חשד שנראה שמחפים לרשעים, אמטו להבי קרי עלייהו קשר רשעים ח״ ו וגם דפסולץ לדון, וגם ר׳ יוחנן הסכים עמו דקאמר דא עקא, ופירש רבינו הרמ״ה בחי׳ כלומר זו צרה שחכמים כאלו באים לידי חשד והשנה מתעברת על ידיהם, ע"כ.
וגם רבינו המאירי ז״ל כתב וז״ל אסור לסייע ידי עוברי עבירה אפילו בדברים ולחזור אחר זכותם, אחר שהדברים נראים שהם עוברים עבירה ושבאיסור הם עושים אין לחזור אחר זכותם לומר שאפשר שעל צדדי ההיתר הם עושים, והעושה כן מביא עצמו כעין מסייע לאותו מעשה ונקרא ע״ד השאלה חשוד לאותו דבר, וכ״ש שאין לחזור אחר הקולות עכ״ד, ולפי מה שנתבאר יש לעיין ע״ד תשובת הרב בית יעקב.
וא״כ כ״ש וק״ו להליץ ולהתחבר עם עוברי עבירה. דמשנה שלימה שנינו (מכות ה׳ ע'״ב) דענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעובר עבירה, דבזה גדול עונו.
והנה עתה ראיתי בחבורתו בפרק כ׳ שכתב: שיש דעות דבזה״ז שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה, ויש מחלוקת הדעות אם ראוי להפריד את האומה שהכשרים נושאי דגל שם ה׳ לא יהי׳ להם שום יחס עם פוקרי העול ופושעים, והוא הכריע נגד זה, דהחיבור הכללי הוא הטוב, משום דיסוד צדקת הצדיקים בכל דור נתמך ע״י הרשעים, שעם כל רשעתם כל זמן שהם דבקים לכללות האומה, הרשעות שלהם מועילה היא לאמץ כחם של צדיקים כדורדיא לחמרא, עכ״ד.
והנה כדי לפשוט ספק זה כפה פסכתר על כל דברי תורה שבכתב ותורה שבע" פ, והעלים עיניו מהם, ורק הביא איזה דמיונות כוזבות לסמות עיני העם אשר אין להם חכמה. כי העיני בשר יראו כי גם לפי חלומותיו בשקר אשר דימה לשמרים ביין, הרי משם תברא, דצריך ליזהר שלא יתערבו השמרים עם היין ויקלקל היין, ורק לפי שעה ישארו בתחתית החבית ואח״כ ישפוך השמרים לאיבוד.
וגם מש״כ: דהדעות דרוצים בפירוד, דדומה למעשה עמלק שזנב את הנחשלים פליטי הענן, הרי גם שם הי׳ מגזירת השי״ ת שגזר כן על הענן מצד עונותיהם, דעונותינו ילכדונו את הרשע דאין הנחש ממית אלא החטא ממית.
על כן אני אומר דעשה כן בכוונה להרבות במרד האנשים האלו ביותר ממה שהם, ומ״ש שעכ"ז צדקת הצדיקים נתמך ע״י, כדי ליתן אצבעו בין שיני נושאי דגל ה׳ וליתן פתחון פה להם מה שלא עלה במחשבה בדברים בדויים, דודאי לא ישתוקו ויוכיחו בחכמה ודעת ובראיות נכונות להרחיקם, והוא סיבה לעורר מדנים וקטטות ומריבות ופירוד הלבבות, (עד כאן מצאנו בכתי״ק).
הלא כה דברי כאש, שלמה אליעזר אליפנדרי


בעקבות פרסום הקונטרס קול גדול ע"י הרבנים רבי מאיר סמניצער ורבי יוסף הופמן זיעועכי"א, קוק וכת דיליה דאגו להכניסם לכלא ע"י המשטרה הבריטית, על כך שרצו להעמיד אותם לדין בערכאותיהם גרם לתסיסה גדולה בקרב המחנה, הנה מכתב תמיכה וחיזוק מאת שפרסם הס"ק


'אגרת קודש' מאת 'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א (התפרסם בגליון קול ישראל, גליון כ"ד ו' עש"ק כי תצא ח' אלול תרפ"ב[1])

ב״ה,
לכבוד והדר מע׳ הרבנים הג׳ שרפי קודש הלולים ב״ד רבא למקהלות האשכנזים בעה״ק ירושת״ו ועל צבא מע׳ הרה״ג מעוז ומגדול ח״ק אור החיים מהרי״ח ז"פ שליט״א אורם יאירו כאור החמה שבעתים וישל"א
אחרי הש"ר, ובא האות להודיע מקבלת מכתב יד״ק ובו מגיד מצרים אודות המסירות שעשו משרד הרבנים ושמעכ״ת שלחו להם ידיעה כי הרבנים האלו הם מוכנים לסדר טענותיהם ולקבל ד״ת בפניהם, או בפני זבל"א והמשרד לא הטה אזן ונתחזק שידונו בערכאות במאסר קשה, ועברו במזיד ע״ד תה״ק, ובכן שואלים ממני לבאר ולהשיב בכתב מה משפטם של ״המשרד שעברו ע״ד תה״ק.
זאת תשו׳ שמאחר שהדבר ברור שהם עברו ע"ד תה"ק בעיני יפלא הצריך לבאר מה דינם שהוא פשוט ומפו׳ בש״ס ופוסקים, וזיל קרי בי רב, אמנם חזרתי ע"כ הצדדים אולי יש להם איזה זכות תולה ולא מצאתי, והנני מוסיף שמכמה טעמים עשו שלא כד" ת, וטעו בכמה דברים, תחלה וראש בה שנשתמשו במשטח חרמים, שבא מפו׳ בתורה, שהוא למי שעובר ע״ד תה״ק במזיד, ואין לו שום מקום פטור דאולי הוא שוגג ומוטעה, וכ״ש כשהוא על בזוי ת"ח שצריך לדקדק היטב בזה שלא יאמרו הבריות לכבוד עצמו דוקא הוא דורש, ובכאן שהם אומרים שהם מוכנים לסדר טענותם ולקבל מה שיגזרו להם בדה״צ או בפני זבל" א לא הי׳ להם למהר ולעביד דינא לנפשם כי איסור גדול להחרים למי שאינו חייב דאסור מה״ ת לקלל את שום יהודי.
ועוד דכמה דיות נשתפכות אי יש בזה״ז דין ת״ח להחרים לכבודו ומה שהתירו הוא דוקא כשאינו לכבוד עצמו כ״א רק לש״ש כדי שתהא אימתן מוטלת על הצבור להוכיח למי שעובר על התורה במזיד דבזה חייב מה״ת להחרים ולכן התירו ג״כ להחרים למי שמבזה אותם, אבל בדור הזה שבטלו מצות תוכחה וכמה בני אדם שעוברים על התורה ביד רמה ומעלימים עיניהם ואדרבה מחניפים להם שחוששים שלא יקלו בכבודם אם עושים כן למי שהוא ת״ח ויר"ש הא ודאי איסור גמור הוא והתו׳ צועקת עליהם לכבודי לא מחיתם ולכבוד עצמיכם אתם חוששים לענוש אותם בעונש קשה לקלל את ישראל, ובכן מאחר שכבר עשו להחרים שהוא עונש היותר חזק אף למי שעובר על תוה״ק א״כ לא נשאר עוד להם שום טענה ותביעה, וכ״ש לענוש אותם ביסורים קשים שהוא קשה ממיתה שהוא איסור חמור כידוע לכל ולכן לא ידעתי כוונת שאלתם, ונר׳ שר"ל דמאחר שעשו כן פן יחשבו העם שהפרושים התירו דבר זה ולכן עתה מותר כל אדם לעשות כן ומפני זה רוצים תשו׳ כדי לפרסם שהעושה כן לפי תוה"ק אינו מכלל ישראל, והרי הוא פסול לכל דבר ואף לעדות ושהמשרד לא עשו כד"ת, אמנם לענין הנמסרים עתה איני רואה תועלת דמאי דהוה הוה וזה ההתעוררות הי׳ מן הצורך לעשות מקודם דוקא ועתה מן השמים ירוחמו ויצילם בזכות תה״ק המחוללת בין העמים כי באו עוברי התורה וחללוה בעוה״ר.
ואת זה אגיד דמקודם ששמעתי קול צוחה בעיר שעשו קובלנא, שמעתי ותרגז בטני ואמרתי להר׳ ר"צ פסח פראנק מה המעשה הרע אשר עשיתם שלא כד״ת, והוא השיב דחלילה שיעשו כן, ורק אחד מאן דהוא ולא הזכיר שמו שהלך להגיד רק שיעכבו החוברות שלא יתפרסמו בעולם ולא עוד, ויען שחשבתי שהוא מדבר אמת, אמרתי לו דאין זה תקון גמור שאפשר שיבואו אחרים ויעשו כן אבל אני אעשה בס״ד לבטל את המעוררים לגמרי אך בזאת שיבטל הר׳ מהרא״י קוק ה״י מ"ש בקונטרסיו דברים אשר לא כד״ת דזה הוא סיבה דנותן אצבעו בין שיניהם של היראים החרדים לדבר ה׳, מפני שהוא נגד תה״ק וכמו שהוכחתי במשור בקונ׳ מיוחד ע״ז, וגם אין בהם שום תועלת כי אם דברי חניפות לאפיקורסים כדי שיחזיקו בידו והר׳ הנ״ל השיב שאם לא היו מדברים עליו הוא הי׳ משתדל על זה ואני השבתי לו שזה הוא ענף מן השורש ואם יתקן השורש גם הענף יתוקן, ושוב אמר כי כבר בטל ביטול גמור כל מ״ש בקוב׳ והרי הוא ביד האדמו״ר מגור, וגם ע"ז אמרתי דאף אם הוא אמת, כיון שלא פרסם, כמו שאינו [הגה עיי׳ בתיקון עולם עמוד ח״י־י״ט] - וסוף דבר הבטיחני שהוא יטפל בזה, ולדברו הוחלתי, ויען שאח״ כ שמעתי שנכנסו במאסר קשה, ידעתי שהכל הי׳ רק דחיות ואין בפיהו נכונה ולא רציתי לראותו עוד, כי מה אוכל לעשות דאם הרבנין כן מה יעשו העם בעוה"ר ואנכי הרואי שבעיר הזאת שיאמרו ״כלילת יופי משוש לכל הארץ״ ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״ כעת מלבד שנתרבה ה״ה ותה״ק, ועוד זאת כמה מכשולות בדיני או״ה כי אין דורש ואין מבקש.
ובכן קול קורא במדבר, ״אל אצילי בני ישראל היראים את דבר ה׳ ״שלא יאמרו שלום עלי נפשי ומי הכניסנו בתגר זה ״תדעו כי ה׳ במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו, ״לכן עורו משנתכם והקיצו מתרדמתכם ״כי האלקים יביא במשפט ע״כ נעלם״ ״קומו השרים לעזרת ה׳ בגבורים ללחום מלחמת מצוה להקים דגל תה" ק ושלום ירושלים ושלום ישראל, ״וזכות הרבים תלוי בכם, ״והקולר תלוי על צוארכם, ואני את נפשי הצלתי. וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים".
הכ"ד עומד ומצפה ישועת ה׳ נאדר״י
שלמה אליעזר אלפאנדארי ס״ט

'אגרת קודש' מאת 'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, לרבי ישעי' אשר זעליג מרגליות זיע"א (מובא מתוך הספה"ק מרא ארעא ישראל, חלק ג' עמ' תמב-תמג בתוספת צילום אגרת בכתי"ק)


ועוד כתב בפרק מ״ג שהנפש של פושעי ישראל בדעות זרות ובמעשים המטמאים את הגוף, והם מתחברים על עניני כלל ישראל, היא יותר מתוקנת מהנפש של שלומי אמוני ישראל, וכו'.
גם בפרק מ"ה כתב דכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמריה אותו כך הרצון של רשעים גורם קיום ועמדה לשפעת החיים של בינונים וצדיקים, שכשהשמרים מתמעטים והיין עומד בלא שמריו הרי הוא עלול לקילקול וחמוץ וכו', ע״כ.
ובראותי דברים אלו עמדתי מרעיד ונבהלתי מראות איך יתכן שיצא המשכלה הזאת וחוצפה יתירה מתחת חרט אנוש, שהוא חילול ה׳ וחילול תורה הקדושה, מפני שהוא מדבר באותן אנשים שהם ידועים אצלו למפורסמים לרשעים ופושעים ופורקין ביד רמה, ועם כל זה משבח אותן בשקר, וא״כ גם להם לא יהי׳ רצון שישבחו אותן שיודעים שהוא כותב כן כדי שיכבדוהו ויחזיקו בידו וכל שבחיו הוי ללעג וקלס אצלם מפני שהוא כופה פסכתר (לשון חז"ל במ״ר ד׳ י״ז).
על כן הדין הוא שאם לא יקבלו הרשעים תוכחה ויעברו במה שכתוב בתורת משה דמצוה לשנאתם כמבואר בכל הנביאים, וגם בדוד מלך ישראל כתוב (עיין תהלים קל״ט כ״א) שאם יעלה בידו, שיתקוטט עמהם, והכתוב מעיד שלא יצא מהם דבר טוב כדכתיב (שמואל א׳ כ״ד י"ד) מרשעים יצא רשע,והכתוב צווח ואומר (ירמי׳ ה׳ ועיין ב"ק ט"ז:) יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, שאף אם ירצו לעשות דבר טוב, וגם מצות הצדקה שלא יגן עליהם, ובתוספתא סוף פ״ב דכלאים תניא, ישראל שקיים כלאים בתוך שדהו אין אחיו הכהנים נכנסין לתוכה אלא רואין אותו כציון בית הקברות ע"כ, הרי דאפילו ליטול תרומה שזיכתה להם התורה אינו רשאי דהוי כמסייע ידי עוברי עבירה.
ומה שכתב ראי׳ דהחיבר טוב מיין שהוא טוב כשיושב על שמריו אין דבריו ראוין תשובה, אבל אף לדבריו משם תברא, דהיינו דוקא כשהשמרים הם למטה ולא
יתערבו עם היין כלל, ואחר שיקה היין ישפוך השמרים לאיבוד, אבל אם יתערבו עם היין בודאי מקלקל את היין, וטח עיניו מראות מעשה רב בזמן הגאונים בשאול וענן ועדתם שאף על פי שהיו מאמינים בה׳ ובתורת משה ורק פקפקו באיזה מדרשי חז״ל, שמפני זה הסכימו כל הגאונים וכל עדת ישראל להבדילם ולא יבואו בקהל משום דהוי בוודאי כלאים בכרם ה׳ צבאות, וגם היום אם יתנו כל ממון שבעולם אין מקבלים אותם.
וכל זה אני אומר לפי דברי החוברת אגרת בת מחלת אבל קשה לי להאמין שאמנם רבו פריצים נושאי דגל הפקרות ביד רמה וכו׳ שאולי יש איזה מעטים, וגם הם משום דבהפקרא ניחא להו, לתיאבון שיצרם תוקפם, ומחמת חוסר מוכיחים לשם שמים ובקנאת ה׳ בעוה"ר, ומה גם-שמחניפים להם מחמת פרנסה, להיות מעלומי העין.
[ובענין לימוד זכות על רשעים] יעוין בפרק זה בורר (סנהדרין כו.) בעובדא דר׳ חייא בר זרקוני ור"ש בן יהוצדק כשהלכו לעבר שנה בעסיא, ובדרך למדו זכות על אחד שחרש שדהו בשביעית, וקאמר ריש לקיש דהוה קשר רשעים, מפני שנעשו סניגורין לרשעים.

ראה עוד הרב משה ב"ר יצחק שלמה בלוי זצ"ל, על חומותיך ירושלים, עמ' פב-פג


'קול קורא' מאת 'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, גזירת עירין פתגמין (מובא מתוך הספה"ק מרא ארעא ישראל, חלק ג' עמ' תיג)

גזירת עירין פתגמין
מאת זקן הגאונים, קדש הקדשים, חסיד ועניו פאר הדור וכו' כקש"ת מוה"ר שלמה אלפענדרי שליט"א, בדבר חובת היציאה מהועד הלאומי
בגזירת עירין פתגמין הנני מודיע בשער בת רבים שאסור לכל איש אשר רגלי אבותיו עמדו על הר סיני ואשר יש לו חלק באלקי ישראל ותורתו להשאר חבר בעדת ועד הלאומי, אשר הרימה יד בתורת משה והמחללת חוקי התורה והדת בשאת נפש וחלילה לכל ישראל כשר לבוא בחברתם ומכש"כ לסיע ידי עוברי עבירה וחטאים בנפשותם באיזה סיוע שהוא.
חתימתו של הס"ק אלפאנדרי זיע"א על היציאה מהוועד הלאומי
ואחרי שהממשלה הרוממה יר"ה נתנה רשות לצאת מעדת ועד הלאומי הרי חובה קדושה מוטלת על כל שומרי תורה להיות זריזין מקדימים למצות ולצאת עוד מועד מעדת ועד הלאומי.
וכל המתרשל בימים המעטים האלה הרי הוא גורם רעה לנפשו וגורם לשם שמים שיתחלל על ידו והוא עתיד ליתן את הדין. וישראל עם קדוש ישמעו לדברי חכמים ולא יאבו ולא ישמעו לדברי פתוים והסתה והוראת היתר מסרסורי עבירה איזה שהם, והשומע לנו ישכון בטח ושאנן מפחד רעה אמן.
הכ"ד עומד ומצפה ישועת ד' נאדר"י, אליעזר שלמה אלפנדרי,

'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, קונטרס חיות אש, פיס' מח (נשנה בספה"ק 'משכנות הרועים', כ"ג, עמ' א'פט-א'צז)

בהיות רבינו[1] שליט״א בתוככי ירושלים, באו אליו גדולים חקרי לב מהרבנים החרדים שם ליהנות ממנו עצה ותושי׳ כדת מה לעשות ע"ד ישיבת סלאבאדקע שהיתה מלפנים בחברון ואחרי הפרעות והשחיטות ר״ל נעתקו משם וקבעו ישיבתם בירושלים והמה רובם ככולם (אם כי למדנים המה) הולכים קצוצי פאות וזקן ומגדלי בלוריות ורגילים לזה ממדינתם, ובהיותם בחברון שאין שם ישוב חסידים מהאשכנזים כ״כ לא הזיקו לאחרים, משא״כ פה בקרתא דשופריא עיר מלאה חכמים חסידי עליון ירעו וישחיתו לנו ולבנינו ותלמידי ישיבותינו שילמדו מהם ח"ו בדמותם כצלמם.
רבינו בשמעו את כל התלאה הזאת הלך להתייעץ (להבחל"ח) עם הסבא קדישא הרב מהרש״א אם להרעיש עליהם כעת אחרי שנמלטו על נפשם מהפראים וכו', והוא השיב בחכמת שלמ״ה אשר בקרבו כי יש לחוש בעודם בחמימות מהרוגי חברון שנשחטו גם מתלמידי ישיבתם (בתוכם יראי ה׳ הי״ד) ואם ירעישו עליהם יכנסו תחת כנפי אותו האיש קוק וכל משרד הרבנות הציונית שר״י, ועי״ז יתרבה חילם כי ישיבת סלאבאדקי מפורסמת בעולם והראש מתיבתא שלהם מפורסם ללמדן ע"כ שוא״ת[2] עדיף כעת, והמתיק לפרש הגמ׳ (יומא ע״ו ע״ב) חמרי וריחני פקחין, והיינו דמצינו שהקול יפה לכרמים, וגם מצינו (במנחות פ״ז ע״א) כשם שהדיבור יפה לבשמים כך הדיבור רע ליין, וע״כ אמרו חז״ל להורות דרכי ה', כי חמרא, אם למנוע הקול והדיבור כמו שהוא רע ליין, ויפה השתיקה, וריחני. אם שלא למנוע רק להרים קול ולדבר כמו שהקול יפה לכרמים, פקחין, זה תלוי ועומד בידי הפקחין חכמי הדור שישקלו ויכריעו בדעתם לפעמים עת לדבר ולפעמים עת לחשות, עכתד"ה דפח"ח.
ועוד הסביר בלשונו הקדוש באמרו כי זה הרב שלהם משה מרדכי (עפשטיין) אם כי הוא למדן אבל אוהב ממון מאוד, וגם קוק כמותו בזה וע"כ הם מקנאים זל״ז ופירוד לבבות בינותם, אמנם כשיצא כנגדם כבוד הדר"ג בגלוי כראוי להם עוד בהיותו פה עיה״ק, אז יגרום הנצחון של ראש הסלאבאדקים להתחבר לקוק וסייעתו ונוסף גם הוא על שונאינו וגו׳ ואין כדאי כעת.
וכשאני לעצמי כשבאו תלמידי סלאבאדקא לביתי לדבר ד"ת וראיתים בלי זקן ופיאות ומגדלי בלוריות, אמרתי להם עה״כ, הראיני את מראיך. צלם אלקים, ע״פ התורה, ואח״כ, השמיעוני את קולך בד״ת, אבל כשהוא ההיפך לא אדבר עמכם ודחיתים כי הם באמת מחריבי קרתא קדישא, וכן יעשה גם הדר"ג להזהיר לאנ״ש ויר"א להתרחק מישיבתם, אבל לא לצאת עתה בקול רעש מטעם הנ״ל, עכתד"ה.



חלק ד' - מנהגו של קוק וכת דיליה לסלף, להשמיץ ולזייף


הסבר חשוב לעניין מצטרף לשורת ניסיונות של קוק וכת דיליה להמעיט את הביקורת המוצדקת שהיתה נגדו כלפי מה שכתב נגד דעת תורתינו הק' בספר דרשות דופי שלו המכונה אורות

והנה זה מצטרף לעוד הרבה ניסיונות טיוח של קוק וכת דיליה

א. כגון הטענה שהמכתב של רבי יצחק ירוחם דיסקין זיע"א שהתפרסם בקונטרס 'קול השופר' ואח"כ רבי יצחק ירוחם דיסקין זיע"א כתב מכתב לרבי משה שמעון זיויטש זיע"א[3] שמפריך את השקר שחזר בו, אלא חיזק העניין שהוא איננו חוזר בו.

ב. שבכלל המכתבים שהתפרסמו בקול השופר וקול גדול היו מזוייפים (ראה מאמרי עקיצת העקרב של קוק)

ג. הכנסה לכלא של רבי מאיר סמניצער ורבי יוסף הופמן לכלא בגלל פרסומם של הקונטרס הק' קול גדול, וכן נציין שהס"ק כתב מכתב שבו דרש את שחרורם המיידי.

ד. דרישה מתלמידיו שאם ימצאו את הקונטרסים הק' הנ"ל שישרפו אותם (אגרות הראי"ה חלק ה', אגרת פד), וכן בין היתר שם ציין שבכלל מעלילים עליהם שהרבנות לוקחת כסף מהציונות, ככל הנראה ששקרים מותר לספר לרואה האורות.

וכן על זאת הדרך המשיכו היחצ"נים של קוק וכת דיליה במסורת הנ"ל

א. טענת זיוף על הפסק דין של רבי יוסף ראזין 'רוגוטשובר' זיע"א

ב. צנזור האגרת של האמרי אמת מגור, בספר היחצ"ני 'מלאכים כבני אדם'

ומה עוד נמצא על הדרך השי"ת יעזרנו למען כבוד שמו ולמען להציל יהודים מרדת שחת אחרי העגל הזהב הציוני הגועה קוק ימ"ש


________________________

[3] נשנה שנית בספה"קים מרא דארעא ישראל, כרך ב', עמ' סב; משכנות הרועים, כרך ג', נגד קוק, עמ' א'ע

[1] נשנה בספה"ק אפקעתא דמלכא, הקדמה ועיי'משכנות הרועים', כ"ג, עמ' א'פט-א'צז) [2] הערה *), שם תשובה זו כתב רבינו בשנת תרע"א בעת שהיה רב קוק ביפו [3] הערה *), שם התשובה נדפסה בח"א סי' ב"ב ע"ש.


[1] ונשנה שנית בקונטרס חיות אש (מהדורא שניה), פיס' עמ' שה-שט; הספה"ק מרא ארעא ישראל, כ"ב, עמ' שז-שט; הספה"ק משכנות הרועים, כ"ג, עמ' א'פט-א'צז


[1] רבי חיים אלעזר שפירא 'מנחת אלעזר' זיע"א [2] שוא"ת – ר"ת 'שב ואל תעשה' עדיף

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאיננה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר
  • SoundCloud Yalkut Hishbati Etchem
  • telegram yalkut hishbati etchem
  • Whatsup Yalkut Hishbati Etchem
תמוך בפעילות
והוצאה לאור
nedarim.png