מחלוקת הדיעות על דבר הדרכת הכלל

לפני שעה (1)

זמן קריאה 5 דקות

למען אחי ורעי! הנה ידוע כי מה שהנני מפרסם באתר שלי הוא בעיקר ליהודים שרוצים לעמוד על האמת שהיהדות היא סולת נקיה ללא תערובת של הטומאה הציונית.

והנה משום מה כמה מבעלי הדעות המשובשות שולחים לי הודעות ובה הגיגיהם חסרי משמעות וטענות ומענות נגדי אישית ולא לגופו של עניין, בעוד שהנני כותב ללא קללות את שמות רבניהם, כי מה הטעם לקלל הרי הם ג"כ ככה הינם רבני שקר, שזוהי קללה שלעצמה בהיותם כאלו, אז מאי טעמא להוסיף.

אבל מה שהכי מגוכח בטענה שלהם איך אני מעיז לדבר נגד הרא"יה קוק וכת דיליה, אז השאלה היא האם מצינו אי פעם איזה רב גדול ככל שיהי', שיהי' נקי מביקורת כלשהי, הרי התשובה היא לא!

אז הסיבה שהם מתנגדים שיפרסמו ביקורת נגדו זה כבר מעיד שהם יודעים שאין מדובר באישיות תורנית אלא יותר באישיות משכילית/רפורמית וכיו"ב, ולכן הם מנסים בחירוף נפש להגן על שמו.

אבל אפילו אם נלך לפי שיבושם, הרי נצטרך לדרוש מהם שהם יטלו קורה מבין עיניהם, דהרי הראי"ה קוק העיז לדבר נגד רבי משה סופר מפרשבורג הלא הוא החתם סופר זיע"א ונגד חובת ההתבדלות.

ואלו הם דברי הבלע שהוא העיז להוציא נגדו, שכך שהשווה אותו לאשה שהלכה לשלמה ואמרה לחתוך את הילד.

מובן שכוונתו לדבר נגד חובת ההתבדלות שהיא ההצלה של היהדות מפני רוחות זרות, שאם נקח לדוגמא את הציונות הדתית היא לוקה בהן בצורה מאוד חריפה, בגלל שהראי"ה קוק התיר מעליהם את חובת ההתבדלות בכך שדיבר נגדה, והם לתומם חושבים שהם מקיימים מצוה רבה אבל הם פושעים בכך שמתעלמים מההתבדלות מרשעים, והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמם.

ולכן חוץ מהמשל האומלל והלוקה בחסר וגם דברי הכפירה שמגולמים בדבריו, אין לנו מה בדיוק לקחת מוסר מאחד שפרץ גדרן של ראשונים, והתיר איסורים חמורים בכרם ישראל, להלן דברי הבלע של 'הרב מטעם' הציונים הראי"ה קוק, כפי שכתב בספר דרשות הדופי שלו המכונה אורות ("שמונה קבצים", קובץ ב', פסקא רפג; "אורות", עמ' עג):

"מחלוקת הדיעות על דבר הדרכת הכלל, אם בזמן הזה שרבו פריצים נושאים דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה; שהכשרים נושאי דגל שם ד' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי עול הפושעים, או שמא כח השלום הכללי מכריע את הכל, כל עיקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית, שעדיין לא נגמרה הטהרה לגמרי ביסוד האופי של האומה מצד חיצוניות נפשה, והיא מיטהרת והולכת.

אלה הכיתות יחדו הנן מדרגת שתים נשים זונות שבאו אל שלמה. הדיבור, הביאו חרב, נסיון הוא מחכמת אלהים שבמלכות ישראל. והזונה הראויה להדחות, המעלילה עלילות בשקר, היא הטוענת 'גזורו!'. ובהתמרמרה מבלטת היא את אמיתת הטינא שבלב שהיא חשה בעצמה, שכל ענינה הוא רק 'גם לי גם לך לא יהיה, גזורו!'. והאם הרחמניה, אם האמת, אומרת 'תנו לה את הילד והמת אל תמיתוהו'. ורוח הקודש צווחת, 'תנו לה את הילד החי, היא אמו'.

אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים. אע"פ שפירוד גמור, כהעולה על לב המנתחים האכזרים, לא אפשר, והיה לא תהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית, שהננו בטוחים שלא תתקיים (עפ"ל) [1]'.

אחרי דברים כאלו נלוזים שמעוררים גועל נפש לכל מי שיראת שמים נוגעת בלבו, שהראי"ה קוק כתב דברים כאלו נגד החתם סופר ובית מדרשו, איך אפשר בכלל לצפות שאחד כזה בכלל יהי' נחשב לאיזה דמות מופת, אלא יותר דמות בזויה.

ולא עוד שכל מה שכתב הרי דברים מנגדים הלכות ברורות שאין עליהם חולק, ואפילו הינם דברים שמנגדים לדברים מפורשים שהינם בגדר של איסורים דאורייתא, רח"ל.

דהרי מצינו אצל חז"ל ביחס לכותים (גרי אריות, שומרונים) במס' חולין, דף עא:

"לא זזו משום עד שעשאום כגוים גמורים"

רמב"ם, יד החזקה, הלכות אבלות, פרק א' הלכה י' (שו"ע יו"ד סימן שמה):

'כל הפורשין מדרכי ציבור, והם אנשים שפרקו עול המצוות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצוות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הם כבני חורין לעצמם כשאר האומות, וכן האפיקורסין והמומרים והמוסרים, כל אלו אין מתאבלים עליהם. אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים, שהרי אבדו שונאיו של מקום'

רמב"ם, יד החזקה, הל' עדות, פרק יא הלכה י:

'המוסרין והאפיקורוסין והמומרים לא הצריכו חכמים למנותן בכלל פסולי עדות שלא מנו אלא רשעי ישראל, אבל אלו המורדין הכופרין פחותין הן מן הגויים, שהגויים לא מעלין ולא מורידין ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא, ואלו מורידין ולא מעלין ואין להן חלק לעולם הבא'.

דהיינו שלגויים יש מעלה יותר גדולה מאלו המינים והאפיקורסים (דהנה בעקבתא דמשיחא ישנה אפילו מלכות של מינות, וד"ל).

רמב"ם, יד החזקה, הל' תפילין, פרק א הלכה יג:

'ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס ישרפו. כתבן כותי או ישראל מומר [החוטא להכעיס] או מוסר וכו' הרי אלו פסולין'.

שו"ע, יו"ד סי' רנא, סעיף ב:

מי שהוא עבריין להכעיס -- אפילו למצוה אחת כגון שאוכל נבילה היכא דשכיח בשר כשרה -- אסור לפדותו אם נשבה (ב"מ בש"ס ס"פ השולח וטור ס"ס רנ"ב).

(אבל עבריין לתיאבון אין איסור בדבר אם רוצים לפדותו אבל אין מחויבים בכך) (ב"י דקדק מלשון הרמב"ם וספר יראים סימן מ"ז):

משנה ברורה, סי' שכט, סוף סעיף קטן ט' (וכן הוא בפרי מגדים סי' שכח, ס"ק ו), וגם נפקא מינה חד משמעית לגבי סימן שכט תבן וקש)

...'ישראל בעל עבירות לתיאבון כל זמן שאין כופר בתורה נראה דמחללין עליו שבת כדי להצילו אבל אם הוא להכעיס אסור להצילו אף בחול וכ"ש דאסור לחלל עליו שבת בפיקוח הגל או בשאר רפואה וה"ה לכל הני דאיתא ביו"ד סימן קנ"ח ס"א וב' ע"ש'.

חפץ חיים, הל' לשון הרע, כלל ח, הלכות ה-ו:

ה. וכל זה האסור של לשון הרע הוא דוקא על איש, שעל פי דין תורה הוא עדין בכלל "עמיתך" דהינו עם שאתך בתורה ובמצות, אבל אותן האנשים, שמכירם, שיש בהם אפיקורסות, (ח) מצוה לגנותם ולבזותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, בכל מה שהוא רואה עליהם, (ט) או ששומע עליהם, דכתיב, "לא תונו איש את עמיתו", ו"לא תלך רכיל בעמיך", והם אינם בכלל זה, שאינם עושים מעשה עמך, ונאמר (תהלים קל"ט כ"א), "הלוא משנאיך ה' (י) אשנא ובתקוממיך אתקוטט" וכו', ואפיקורס (יא) נקרא הכופר בתורה ובנבואה מישראל, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, ואפלו הוא אומר, כל התורה מן השמים, חוץ מפסוק אחד או קל וחמר אחד או גזרה שוה אחת או דקדוק אחד, גם הוא בכלל הזה:‏

ו. ודוקא אם שמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם אחרים אמרו לו, אסור לסמך על זה לגנותם, בין בפניהם ובין שלא בפניהם, וגם אין לו להחליט דבר זה בלב כדין אסור קבלת לשון הרע, וכנ"ל בכלל ו', רק צריך לו לעת עתה לחוש לעצמו (יב) וגם להזהיר לאחרים בסתר, שלא יתחברו לעת עתה עמהם, עד שיתברר הדבר. וכל זה דוקא בשמיעה בעלמא, אבל אם (יג) מחזקין בעיר לאפיקורסים, דינו כאלו מכירם בעצמו'.

ויש עוד הרבה איסורים בנוגע לאותם רשעי ישראל למיניהם, ובכללן יש להרחיק מעדת ישראל הכשרים, אבל הנה זה פלא שאותו הראי"ה קוק שפועל נגד התורה באצטלא דרבנן, כי הרי האידיאולוגיה הציונית שלו גוברת על התורה ואפילו על השכל הישר.

ואלו הנוהים אחריו ללא שכל כי חונכו על שטיפת מוח קולקטיבית, ומה גם שאין להם בכלל הבנת הנקרא מינימלית בדבריו וגם שותים בצמא את דבריו כאלו מדובר באיזה דא"ח (רח"ל), אבל רבו גם רבו אלו שבכלל לא מבינים בכלל מה הוא כותב רק קוראים ללא הבנה בדבריו , ואם בכלל גם מגיעים לאותו עמוד כי מי בכלל אפשר לומר עליו שסיים ללומד בספרים שלו, כי מי שעושה זאת בוודאי מובטח לו שתשרה עליו רוח עִוועים.

ולכן אנחנו נלך לפי דעת תורתינו הק' להתרחק מכל מיני מפורסמים של שקר כגון הראי"ה קוק וכת דיליה, ושישמור את העצות שלו להדרכת הכלל לעצמו.

והכסילים ירגזו, ולשומעים יונעם.

קול השופר נגד קול הכפירה שיצא נגד חובת ההתבדלות

הערות שולים

[1] ועוד העיז לכתוב ("מאמרי הראי"ה", עמ' 58, "פרק בהלכות ציבור"):

וכל יסוד הרעיון של הוצאת פושעי ישראל מכלל האומה, הלא היא רעיו פסול ודרך המינות ממש"

וההפך הוא הנכון כי מי שכותב דברים כאלו הוא בעצמו מין ואפיקורס. ואחד שמנסה לעקור את מה שאמרה כבר התורה מקדמת דנא, וככל הנראה הדברים נכתבו מתוך בורות תורנית ואולי אפילו בזדון לב נגד התורה, שנובעת משנאת התורה ולומדיה, כמו שמצינו אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו.