״לקלס״ כנגד רקיע השמיני

למען אחי ורעי! הנה איתא בהגדה של פסח, מגיד, חצי הלל:

לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְפָאֵר, לְרוֹמֵם, לְהַדֵּר, לְבָרֵךְ, לְעַלֵּה, וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֶת־כָּל־הַנִסִּים הָאֵלּוּ: הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה. וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּ יָהּ.

ומבואר בדב"ק של כ"ק האדמו"ר מסאטמאר, רבי יואל ב"ר חנניא יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א (מובא מתוך הספה"ק עולמות שחרבו, עמוד קנו) 

'מוכר ספרים ירושלמי, ושמו ר׳ משה אקסיל, הביא דורון לרבינו זי״ע, ׳הגדה של פסח׳ עתיקת יומין, אשר ימיה היו מרובים, וחשיבות יתירה נודעת לה, והיא אחת או שתים בעיר, דפדף מרן רבינו זיע״א את ההגדה, דף אחר דף, ובסקירה אחת עברו עיני הבדולח שלו על כל ההגדה מהחל עד גמירא, כשהוא מעיר דרך אגב כמה הערות - והרי אחת ההערות שלו: בהקטע המתחיל לפיכך אנחנו חייבים להודות וכו׳, ראה כי המלה ״ולקלס״, נתונה תוך שני חצאי עיגול, כאילו מלה זו שמוטה, העיר בצחות ואמר: פאר וואס האט ער דעם רקיע השמיני אויס-געלאזט? למה המחבר השמיט את הרקיע השמיני?), וואס גיפעלט דאס איהם נישט?. 

שאל ר׳ משה אקסיל את מרן זיע״א, מה כוונת הרבי בענין רקיע שמיני, אני שמעתי רק על ז׳ רקיעים.... הוציא מרן זיע״א מארון הספרים, מסכת פסחים והראה לו באצבע דברי המרדכי (סוף פסחים, סדר של פסח) אשר בו ייאמר, כי באמירת לפיכך אומרים ״לקלס״ כנגד רקיע שמיני'. 

כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זיע"א, שקוע בלימוד תורה