לכבוד יומא דהילולת רבי יצחק אלפייה זיע״א

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי יצחק ב"ר יעקב חיים ישראל רפאל אלפייה[1] זיע״א (....... אלול), .

[1]קונטריס היחיאלי, חלק בית השם, לוח הימים, עב ע"ב:

'(הועתקה מסדור כ"י של היחודים של מרן אבא זלה"ה[2]) ימים לא טובים ממרן האר"י זלה"ה כתב האר"י החי זיע"א אלו הם הימים שהם מסוכנים להתחיל בהם ולעשות שום דבר, ולא ללכת בדרך, ולא לעשות שום מלבוש, ולא לישא אשה, ולא להקיז דם, שכל מה שיעשה בהם יסתכן האדם העושהו על כל פנים, רח"ל. והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, ואמרו כי כל המתחיל בהם דבר בעולם, בין בים ובין ביבשה, כקונה, כמוכר, כלוה, כמלוה, כבונה, כנוטע, והמארס אשה או הנושא אשה, או המבקש איזו שררה על דבר שבעולם, המתחיל בהם אחריתו יהיה נבל, ועוד אמרו לעולם לא נגזרה גזרה על האדם הן למות הן לישרושי וכו' וכו' אלא מפני שמתחיל בהם. ואלו הם:

חודש ניסן, הימים : ז', ט', י"א, ט"ז, כ"א, כ"ד.

חודש אייר, הימים: ה', ז', ט"ו, כ"ב.

חודש סיון, הימים : א', ו', ט', כ"ו.

חודש תמוז, הימים : י"ד, ט"ו, י"ז, כ', כ"ט.

חודש אב, הימים : ט', י', י"ט, כ', כ"ב, כ"ז.

חודש אלול, הימים : ט', י"ז, כ"ח, כ"ט.

חודש תשרי, הימים : ו', י', כ"ח.

חודש חשון, הימים : ז', י"א, ט"ו, כ"א.

חודש כסלו, הימים : א', ח'.

חודש טבת, הימים : א', ב', ד', ו', ז', י"א, י"ז, כ'.

חודש שבט, הימים : ט', י"ז, י"ח, כ"ד, כ"ה, כ"ו.

חודש אדר א' וב', הימים: ג', ט"ו, י"ז, י"ח, כ"ח.

וכן נשנו דב"ק של האר"י הק' אח"כ אצל רבי חיים ב"ר יעקב פאלאג'י זיע"א, נפש חיים, מערכת יוד, כד; רבי מרדכי שרעבי זיע"א, תפילה למשה חלק א', שער העצות, עמ' 232-233, ועוד.

ומכאן תימא גדולה לגבי כל מיני דרשות שלא שערום אבותינו אודות יום אידם בדו מליבם^[3].

אור חדש וצמח צדיק, דרשות (א), עמ' סא:

'ולכן עלינו לזעוק תמיד אל השם אלקינו עד שיחוננו ויפדינו מבין האומות ואל תתנו דומי לו כתיב עד שירחם על פליטת עמו ישראל ויושיעינו מכל צרינו ומכל מבקשי רעתינו, ויביא לנו משיח צדקינו, ולאי ידיעתינו מתי יהיה קץ הפלאות עלינו להתמיד בתפלותנו על גאולתינו ועל פדות נפשינו, עד שיחוס ה' עלינו ויאמר די לצרת בת יהודה וישיביה לקדמותה לעירה החמודה וזה תלוי ביד אל דעות השם ית"ש זמן הפורקן והתפלה המסוגלת לזה והגם שנאמר "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ" ודרשו רז"ל שלא למהר הקץ היינו דוקא על ידי מעשינו, אבל בתפלותינו שמקוים מאתו ית"ש שהוא יקרב לנו הגאולה וידלג על הקץ זה חפץ השם יתברך כדמצינו במצרים שלרוב צעקתם ותעל שוועתם אליו יתברך ודילג על הקץ והושיעם הוא הדין לנו נרבה בתחינות ובקשות וברצויים ובתפלות כמה שיש ביכולתינו ויקשב השם וישמע ויושיע וע"י התפילות יתמתקו הדינים ויתבטלו כל המשטינים והמקטרגים מעל כללות ישראל ואז תוושע יהודה וישראל ישכון לבטח ובאו ציון, ברנה ושמחת עולם על ראשם במהרה בימינו וכן יהי רצון אמן'.

נגד מהרסי הדת

אהבת השם[4], שביל א' הקדמה, דף א ע"א:

'שביל א' (הקדמה) יום התשועה ובשורת הגאולה הננו בכל עת מיחלים ומצפים, - כי כלה קיץ וגם חורף עבר והאויב גבר ואמר אי אלוהימו אשר בצלו מסתופפים, - וצרות צרורות אחרונות משכחות את הראשונות מן הצואר הם עורפים, - מבית ומחוץ זה רודה וזה מדרה לשקול הכספים, — ומלחמת אוי"ב אויבי איש אנשי ביתו הם העודפים, - וזדים חמדו לצון בפריקת עול תורה ויראה ולתהלוכי האומות הם נהדפים, - ודין הוא גרמא לכל מין עינוי ורדיפה שהאומות מוסיפים, - ומגני ישראל ואדירי התורה והיראה דוויים וסחופים - וידל ישראל עד למאד באורך הגלות והשעבוד ובכור הכסף הם נצרפים, - ועיניהם נשואות השמימה מתחננים לאל שוכן רומה באומרם לישעך אנחנו נכספים - וקומה עזרתה לנו למען השכינה ועל ארצינו ונחלת אבותינו תשיב את שבותינו כבראשונה ולהצילנו מיד כל הרודפים, - ותיגלה ותיראה מלכותך עלינו, ובא לציון גואל במהרה בימינו ולהשיב חרפה לכל המחרפים, - כמו שאמר הפסוק והשב חרפה לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני (תהלים ע"ט)'.

אהבת השם, הקדמה כוללת, שביל כ"א, דף יז ע"א:

'אכן אם היו ראשי ישראל הם מסוג אלו, אשר על לבם בצעם הולך, ומבקשים אך ורק, למצוא חן וחסד בעיני ממניהם, החופשים, וגם בעיני כל רואיהם, הפריצים, והמתחדשים, ומקיימים בנפשם, אני חכמה שכנתי ערמה (משלי ח') כיון שנכנסה בו חכמה באדם, נכנסה בו ערמומיות (סוטה ד"י ע"ב, ילקוט שמעוני סוף רמז תתק"מ) ונוסף עוד, שעל כל צעד שעושים המתחדשים, בביטול סייג ומנהג ודת ודין, אלו משתדלין לחזק אח ידיהם, ומראים להם לעם, שכדת ודין עשו החופשים הללו, ועפ"י הלכה, וכסברת פלוני אלמוני, שראוי וכדאי לסמוך עליו בשעת הדחק, ומה גם משום לעג השאננים, האומות והגויים, ועל כן מכריזים בפומבי, ודא היא הורמנותא דמלכא להלכה ולמעשה, וכל זה המה הראשים עושים לתכליתם ולמטרתם הם, ולשמירת כסאותיהם, ועל כבוד עצמם הם חסים, ומוותרים על כבוד שמים, עבור מנה אחת אפים.

בודאי על ההולכים בדרך זו, השם נפנה מהם, ויפלו ברשת הס"מ והנח"ש[5], וכן כל העם אחריהם, נלכדים בהשבעין ממנן, ויהיו אלו הראשים, כירבעם בן נבט, חוטאים ומחטיאים בר מִנן, ולסוף יהיו נמאסים בעיני העם, גם בעיני כל אהוביהם, ומכיריהם, נופלים מכבודם, כנפול לפני בני עולה, ותהיה מורחקת מהם כל יתר הגולה, ואם לא בגלגולם זה בגלגולים שונים ומשונים הבאים לקראתם, יען שגם השם סר צלם מעליהם, רחמנא לישזבינן מנייהו, ומעונשייהו, ויזכנו ללכת בדרכיו, ליראה אותו, וגם לשמור כל חוקיו, ומצותיו לעד לעולם, בנפש זכה וברה!

אמנם ידוע הוא כי לא יטוש השם את עמו, ואת נחלתו, ולא השבית לנו גואל מישראל, ולכן נותן בלבב יחידי עם סגולה, השרידים אשר השם קורא, ובלבב כל החרדים אל דברו לצאת נגדם של ראשי ההתחוללוה, בזאת חוקת התורה, לעובדה ולשומרה, בכדי לבטל חרון אף השם מישראל, ואז על ידי בחינת התורה, הנקראת חרב פיפיות, ועל ידי ????[6] לעיני עם השם צבאות, והיא נקראת גם כן תושיה, אזי מתשת ומבטלת כחות הס"מ והנח"ש וכל גונדא דילהון, מלשלוט בעם הקודש, עם ישראל קדושו. עם בחר לו יה, ומחלישים את חרבם הקשה של הסטרא אוחרא והס"מ והנח"ש. על ידי כח החרב של התורה הקדושה על דרך אומז"ל, שאין הדבר מתמתק אלא בשורשו. ולזה אמז"ל (קדושין ל' ע"ב) בראתי יצר הרע (שהוא הס"מ והנח"ש וכו') בראתי לו תורה תבלין, שבזכות התורה התמימה המשיבה נפש, מתבטלים כחותיהם טלשלוט בעמו ישראל, ונם כל כללוה עם הקודש, נגררים אחרי אמרת השם צרופה, אמרות טהורות, והולכים בדרכי השם בכל לבבם, ונותנים תודה להשם, על ששמרם, והרחיקם מפח היצר הרע, וממועצותיו, ומכ"ש הוא כשרוב ככל ראשי בני ישראל, לא נתפתו אחרי מועצות הס"מ והנח"ש וכו', שאז בחינת התורה מתעלת, והתודה להשם משתלמת בכפלי כפליים, ועל אחת אלף שבעתיים, בהודאה ליושב בשמים, הואיל וגם אחרי הבחינה יצאו בזר הנצחון, ושעבדו לבם לאבינו שבשמים, מבלי שום מחשבה זרה!

אחרי דב"ק אלו אין מה לעשות אלא פשוט להודות על האמת מי ומי ההולכים בדרכם של ירבעם בן נבט... ואכמ"ל.

רק אחד דבר מה מדב"ק שאמר 'בודאי על ההולכים בדרך זו, השם נפנה מהם, ויפלו ברשת הס"מ והנח"ש, וכן כל העם אחריהם', מדב"ק של רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק 'הגרי"ז מבריסק' זיע"א, תורת חיים על אבות עמ' שיא:

'פעם אמר הגרי"ז זצ"ל בנוגע לא' מרבני הציונים, את המשנה הזו, "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע", ותמוה מפני מה לא כתוב מה בין אאע"ה לבלעם, הרי עיקר הנ"מ הוא בינהם, התלמידים הם רק הפועל יוצא מהם?

וביאר דהנה החילוק שבין אאע"ה ובלעם בעצמם היה קשה לראות, כיון ששניהם הלכו עם שטריימל וקבלו מראות נבואה מן השמים, אבל אצל התלמידים כבר ראו מה היה אאע"ה ומה היה בלעם, וכן אצל הרב הציוני (הידוע), בחייו היה קשה לראות את ההבדל בין הגה"צ רבי יוסף חיים זאננענפעלד זצ"ל לבינו, שניהם הלכו עם שטריימל, והרבה מגדולי וצדיקי ירושלים הלכו לשמוע את תורותיהם, אלא שאצל התלמידים כבר ראו בבירור איך נראים תלמידיו ואיך נראים תלמידי הגרי"ח זאננענפעלד זצ"ל'.

קונטריס היחיאלי, בית השם, מדות טובות, אות כב, סוף דף נ ע"ב-נב ע"א:

'באשר שאלתני מאודות ענין החברה הנקראת מאסונים אם ראוי לו להאדם החרד אל דבר ה׳, להיות חבר להם אם לאו? וספקך הוא אם נאמר, הואיל ועינינו הרואות שיש בה מבני עמנו, ועפ"י הרוב כל הנכנס בה, הוא יהיה מוצלח תמיד בצלח העודף, א"כ מותר לכל ישראל הכשרים להיות בחברתם? דאילו היה בה שמץ של איסור, בודאי היו פורשין ממנה, ומזהירין לכל בר ישראל להתרחק מן הכיעור הזה? או נאמר כי לא טוב היות בחברתם, הואיל ויש להם סודות כמוסין בענין, ובשום אופן אי אפשר להם להגיד, וכשמתעלה האדם אצלם ממדרגה למדרגה אז הוא נכנס לו באבי אבות הטומאה, ולא יכול עוד לצאת מרשותה, וגם לא להגיד מסתוריה פן יבולע לו, ואין לנו להביא ראיה מאלו היהודים הנכנסים, כי בתחילת כניסתם אינם רואים כל כך איסור בדבר כי אם שמץ מנהו, ובחושקם לדעת סוף הדבר ועד היכן תכלית מטרתם של אלו המאסון, לזה הם נשארים בה, בחושבם שבהגיעם אל גוף הדבר העיקרי יפרשו, אמנם לא כן הדבר, כי אז איננו יכול עוד לצאת מרשותה, כמ"ש כל באיה לא ישובון, דאי לא תימא הכי וכל מעשיהם כשרים מדוע הם מכחדים מן העם את כל תנאיהם? ואין ראייה מהצלחתם שהיא בכשרות, כי יש לומר מעשה שטן מצליח בשאר בעלי עבירות כידוע. ובכן איזה דרך ישכון אור בארץ, החיים? ללכת בעקבותיהם? או להשאר מחוץ להם מתבודד בעצמו, ויהיה ה׳ אלהיו עמו, אבקשהו לחוות לי דעתו בזה, במה שיורהו ה׳ ושכמ״ה.

אם כי ידעתי בעצמי. שאין בי שום חכמה ותושיה. אפילו בדברים הכתובים בפירוש לכל חכם לב. ומכ"ש לדבר נסתר ומסותר, לעין כל בריה, שאין בשום שכל אנשי להבינהו על בוריו, אם לא תוקדם אליו ידיעתו, ולכן אין לי להגיד בזה דבר מה הואיל ואין אתנו יודע עד מה. אכן בחופשי בספרי הראשונים כמלאכים. והנה אינה ה' לידי, ע״י אחד הת״ח, מאהובי זרעי ודוד הוקם על, שהקים עולה של תשובה (מ"ק ט״ז) הראני תשובה מאהבה, להרב הדגול מרבבה חסידא קדישא ופרישה, מר דיינא ברישא הרב הגדול וכו׳ וכו', כקש״ת יצחק עקריש ז״ל. בס׳ הבהיר קרית הארבע, שאלה סי׳ י"ד דף קצ״ג ע״ב, ג' וד׳, ולכן אמרתי בלבי לא עת לחשות אלא לעורר התשובה, לגודל אהבתך את ה׳ אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו כל הימים, אשר אתה חי על האדמה באמת ובתמים, והנני מציגיה לפניך, אות באות, תיבה בתיבה. וממנה תבין ותשכיל לעבוד אלהיך שבשמים עבודה תטה לבל תמוט לעולם, ולא תלך אחרי ההבל אשר יהבלו, אלא בטח בה׳ אלהיך תמיד. והוא יושיעך מכל צרותיך, ויצילך, והיטבך. והרבך מאבותיך. ואחריתך ישגה מאד ברב הונ"א ורב חיי״א ורב בניי"א אמן.              וז״ל הרב ז״ל: קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת להגיד קושט דברי אמת. ע״ד צרה אשר פשתה המספחת הן בעון אמונת המאסון ע"י החטאים האלה בנפשותם המסיתים ומדיחים, לאחינו בני ישראל בחלקלקות לשונם, ופיהם און ומרמה, באמור להם כי אמונה הרעה הלזו. אינו נוגע כלל לענין תורתינו הקדושה ומאמתים דבריהם, באמרם כי כשבאים מתחילה אצל הקאפוראליס של כת הפאראמאסוניס להיות אצלם ולעשות חברה עמהם, להיות להם יד ושם הפארמאסון הנה הקאפורליס משביעין אותם שישמרו את כל התורה, ואין זה כי אם ענין חברה ופובליקאמיינטו^[7] מכל אומה ולשון ויעשו כלם אגודה אחת, ובכלל דבריהם אומרים שבכל המקומות שם נמצאו ושם היו כמה גדולים וחשובים מכל אומה ולשון, שהם שומרים דתם ואמונתם, אף שהם מכת הפארמאסון הנז׳ וכיוצא מדברים אלו דברי פתויים, אשר יצא עתק מפי הגאזיטה, אשר ל״ו רבו עליה, והיא לו נדפסה בסוף חדש אדר מ״ש התרכ"ב נ"ו, כידוע לכל באי שער עירנו קושטא יע״א. ועל זה אמינא דבכגון דא, היא מצוה רבא, וחיובא רמיא עלן, להודועי על דין עסק ביש, כי נתברר לנו מפי מגידי אמת כי אמונה הרעה הלזו, היא בת בליעל ע״ז גמורה שורש פורה ראש, מדור הפלגה, וה״ה כמבואר בס׳ אשל אברהם בסדר נח בסימניו ומצריו, אשר מסמנין ביניהם וסו״ד להם כיעו״ש ועוד זאת ענין הראש, והנר דלוק לפניו, אשר נרמז בגאזיטה הנז׳. ראינו כי בא הדבר מפורש בפרקי ר"א הגדול^[8], ובילקוט ראובני ובס׳ הישר, כי הוא זה ענין התרפים, אשר היו ללבן הארמי, והם תולין בגדולי ישראל ח״ו ואומרים כי בימי דוד ושלמה הע״ה, היו משתמשים בבת ראש הנז' וח"ו כי לא להזכיר! כי היא שורש פורה ראש, האמור בתורה בלי ספק, ויעויין בזוה״ק פ׳ ויצא ובהרמב״ן עה״ת ז״ל שם, ובפי' ה"רן׳ עזרא ז"ל שם ובמפרשיו ז"ל וברד"ק ורלב״ג זלה"ה בפי׳ לשמואל א' קאפי׳ ט"ז וי"ט, ועי׳ לה"רן' עזרא והמפרשים להילקוט ראובני הנז׳ במה שסיימו בלשונם שהיו רוצים להאריך, אלא שלא היו יכולים לפרש, ויש להתיישב מה רמזו בזה, ועי׳ בס׳ "ולא עוד אלא״ להרב החסיד תנא דבי אליהו ז"ל, והוא כהן לאל עליון בעל שבט מוסר ז"ל, מה שהעמיק הרחיב בפירוש ולא עוד אלא האמור בפרקי ר"א^[9] הנז׳ ודי בזה הערה למעיין, וכן ראיתי להרב הגדול במוהר"ם אלשיך ז״ל, בסדר ראה ע״פ איכה יעבדו הגויים האלה^[10], שם רמז לאמונה הרעה הלזו, על הראש והנר דולק. וכו׳ יעוש"ב. ועוד שמעתי כי הן לו הובא ענין הראש הנז׳ בתרגום ירושלמי פ׳ ויצא בענין התרפים אשר ללבן יעוי"ש. ועוד ראינו מענין השמות שמשתמשים בהם הכת הנז' בב״ת רא"ש הנז' כמו שם ידב וכיוצא נתברר לנו, שהוא׳ שם משמות הטומאה מהסט״א כמובא בס׳ דבק טוב, ועוד ראינו שיש בו מענין אחות תובל קין נעמה וכו׳.

וגם שמענו, מענין אמת הבנין שבידם, ומציירים ציור המקבות והגרזן, כל כלי ברזל, והמרכז אל הנקודה ותולין הצואר הנז׳ קצת מהם על צוארם, ומכסים אותם תחת בגדיהם. והיה להם לציצית, המבדיל וכו', וגם רומזים בשם יו״ב הנז׳ בר״ת לשני עמודים יכין ובועז וכו׳:                  ועוד נתברר לנו, מפי המתגוררים עם כת המאסון, הנז' איך יש להכת הנז', בית מיוחד, שהם מתוועדים שם, כפעם בפעם בימים המיוחדים להם, ויש לבית הנ״ז בית חיצון, ובית פנימי, ובבית החיצון יש שם כמין תיבה פרוצה, וכל אחד ואחד עובר לפני התיבה בגילוי ראש, ונותן ראשו עליה. שיעור שעה אחת, ומתפלל שם בחשאי, ויש להם מטפחות מיוחדים, ומצויירים שם צורות הנ״ז, ולובשים אותם בעת תפלותם הנ״ז, ואח״כ נכנסין לבית הפנימי בבית הסתרים, ושם בסחר שוהים וכו׳ ואין אתנו יודע כעת מה הב עושים שם? ובודאי כי לא דבר ריק הוא מהם, כי כל הענינים הנ״ז מורה ובא, כי וקסמים בידם ועובדי ע"ז וכו׳ הם ביום הנ״ז, וכ״ז ידוע לגדולים שבהם, ולדידי על הכת הנ״ז, היה מדבר ומרמז שמואל הנביא ע"ה. באומרו כי חטאת קסם מרי, און ותרפים הפצר, ודו״ק במפרשי הס׳ הנ״ז ובפרט ברלב״ג שם, ובקהלת יעקב שם:

ואף גם זאת שמענו שומעם כי אחרי מותם מסמנים ביניהם סימנים, כדי שיהיו ניכרים ונותנים המטפחות הנ״ז, המצוירות על התכריכין וכותבים ניר ונותנים תחת שחיו של מת ב"מ, וכיוצא, עושים דברים אשר לא שערום אבותיהם, וע׳ במהרש"י ז״ל, בפי׳ האגדות, פ׳ הרואה פי׳ על הירושלמי דמ"ב, סי׳ ח"י, במה שנתן טעם, על מה שלא מיחו בפסל מיכה, וע״ש במה שהאריך כי קצרתי, וכזאת יש להם מה שאין הפה יכולה לדבר אפס קצהו ל"ו יראה, וליו ימצא. בגאזיטה הנ״ל, ומשם בארה ר״ל ולישיזבנן. וכבר בא לידינו ספרים שבידם של הכת הנ"ז, בל׳ פראנסיס. וכתו׳ שם רמז אמונתם הנ״ז, עפ"י מה שהגידו לנו יודעי ס׳ ול׳ פראנסיס הנ״ז, וא"צ להאריך עוד בזה, כי ניכרים הדברים דברי אמת וצדק, כי הוא שורש פורה ראש ולענה ככל הנז"ל:

ומאחר עלות כל האמור, הדבר מבואר מעצמו. כי אין אנחנו אחראין וכו׳, לדברי המסיתים והמדיחין. כלל בזה כי כבר נראה בעליל, כי לנו עדת בנ״י, אשר קבלנו תורתנו הקדושה מהר סיני, ותורה שמענו מפי עליון. מפי המקום ביה, על ידי נאמן ביתו משה רבינו ע״ה, כי דבר זה הוא אסור אצלינו, כדבר האסור מן התורה, ומן הנביאים, ומן קדמונינו מעתיקי התורה חלקם. בחיים, דהא מילתא ע"ז גמורה היא שורש פורה ראש, כמו שנתבאר לעיל ביאור רחב מפורש כנזיל, א״כ מה לנו ולעדותן הנז׳ של אלו? ואדרבא כל לגבי דידן ראוי והגון להעלות על ספר, וגם לשלוח אגרות בכל תפוצות ישראל כדברים האלה כי דבר זה נוגע לענין תורתינו הק' כנז' ולהזהירם. על זה, ולהודיעם שלא יבא ולא יהיה שום בר ישראל בכת הזאת, כי לכל העם בשגגה, ואינם יודעים שיש איסור בדבר. ואף כי האדם יראה לעינים דברים טובים שיש בהם שהם. מחזיקים ברכיים כושלות וככל הנז', הנה כבר מילתא אמורה דכל זה איננו שוה כנז"ל, והלא תדעו נאמנה כי דבר זה הוא טובל ושרץ בידו, כי תחתיה תעמוד הבהרת שורש פורה ראש וכו'. וכך אומנותו של היצה"ר לפתוח לו להאדם בדבר טוב, ועי"ז יצודנו למדחפות רח״ל כנודע מדברי רז"ל זיע"א ובודאי ישראל קדושים לא ידעו ולא יבינו והשומע ישמע, והחדל יחדל, ועליו תבוא ברכת טוב אמן עכ״ל:

א״כ אחרי ראותך את כל זאת, בטח תבין כי דרכם. דרך לא סלולה. ולא רק הם, אלא כל מין חברה וחברה שיש בה סוד מסתרים, הרחק עצמך ממנה. שבודאי סם מורעל להדת והאמונה יש בהם, והנה תורתינו הקדושה שיש בה סם חיים ״לעושיה ולשומרי פקודיה כשנתנה ה' לעם בחיר יה ישראל נחלתו, נתנה בקולי קולות מפורסמת לעין כל, גם רז״ל הקדושים כל דבריהם שהיו בה היו בגלוי כמאמר שלמה בראש הומיות תקרא בפתחי שערים בעיר, אמריה תאמר, ולכן היא נותנת עץ החיים לכל הולך בדרכיה אבל אלו שנתקיים בהם והיה במחשך מעשיהם קרינן בהו, סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל תגער, ואך אם נמצא. בהם איזה יהודי גדול בחכמה ובמנין^[11], אחרי שנלכד ברשתם ונמנה עמהם אין להתלמד ממנו, כמ״ש אם הרב דומה למלאך ה׳ צבאות תורה יבקשו מפיהו, ופן ואולי לרוב גדולתו, הוא יכול לשמור יהדותו? אבל יתר העם ומאן דהו לא יוכל לכפות את הסט״א הנדבקת במעשיהם, ואם ח״ו נאמר שגם בזה הגדול נפל לו בפח א"כ צריך לומר, אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר? ולכן הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ולא תלמד ממעשיהם, ותשאר ביהדותך ובאמונתך, ורעך וריע אביך אל תעזוב, וה׳ יהיה בכסלך, ושמר רגלך מלכד, ובטח בה׳ כי הוא ימלא כל מחסורך בתורה וביראה. ובמצות והוא יצליח את דרכיך וכל משאלות לבך לטובה ימלא בעושר וכבוד, ובישוב טוב בארץ ישראל עה״ת ועה״ע אמן'.

רבי יצחק ב"ר יעקב חיים ישראל רפאל אלפייה זיע"א, אור חדש וצמח צדיק, דרשות (ד), סוף עמ' צז-צח:

'והראשונים כמלאכים בעומדם על סודם של דברים ובראותם כמה צעד ונזק ואורך גלות וחסרון שפע מגיע לשונאי ישראל בעשיית האומות חסד לישראל כמ"ש וחסד לאומים חטאת לכן החמירו והכריזו בכח ובאלה ששום בר ישראל לא יכנס לבית החולים האנגלי המאסון והמיסיון^[12] ובכדי שהציבור יהיה ביכולתם לעמוד בגזירותיהם תקנו להם רופאים ורפואות ובתי חולים, [למען ציון, אגודות ישראל, שמנו רופאים לבקר את החולים בבתיהם בחינם וכו' ובתי חולים העמידו להם, בקור חולים, רוטשילד, משגב לדך, ובית החולים וולך וכו'], בחינם אין כסף כעשיר כעני ולא חשו להנאת הרמאים כמתרושש ויש לו כל, כי אלו הם מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן להם ורובא דרובא תושבי עיה"ק ירושת"ו הם דלים ואביונים וצריכים לזה ואם העולם כולו לא גברא אלא לצוות לזה ק"ו וכ"ש לרוב המון העי"א'.

'מעשה רב' מרבי יצחק ב"ר יעקב חיים ישראל רפאל אלפייה זיע"א (מובא מתוך הספה"ק אור השמש, מדרשו של שם, עמ' רא-רב^[13]):

'בר לבבו ונקיון כפיו היתה גדולה מאד, הוא נזהר מאד מפני פרוטה שאינה שלו, ולמרות כל זהירות בזה חש לעצמו שמא נכשל בקבלת כספים שלא כדין, הדפיס על כן ספר אחד מספריו לחלקם בבתי כנסיות חנם אין כסף וביותר נזהר שלא לקבל כספים מכופרים ומחללי שבת וכדומה, ויצויין בזה כי משנת תרע"א עד שנת תרע"ה היה מלמד בבית הספר של המושבה ראשון לציון ולאחר ארבעת השנים נודע לו כי היא נתמכת על ידי הבית "אליאנס" חברה זרה לרוחה של הדת עמד ופרש ממשרתו ואף החזיר להם את כל כסף המשכורות שקיבל מהם במשך ארבעת השנים למרות שהיו אז ימי מלחמת העולם הראשונה והדוחק בפרנסה היה קשה עד מאד'.

לכבוד יומא דהילולת רבי רבי יצחק ב"ר יעקב חיים ישראל רפאל אלפייה זיע״א

---

הערות שולים

[1] רבי יצחק ב"ר יעקב חיים ישראל רפאל אלפייה זיע"א, נולד בי"ח שבט ה'תרל"ח. בצעירותו עלה לירושלים, ולמד בישיבת המקובלים בית אל. מבין תלמידיו הינו רבי עובדיה הדאיה זיע"א. בשנת ה'תר"ף ייסד את ישיבת 'אור חדש וצמח צדיק'. שימש כשוחט. דיבר רבות בשבח תעניות הדיבור ועדיפותן על תעניות צום. חיבר את הספה"ק: קונטרס היחיאלי - שלשה חלקים (ירושלים, ה'תרפ"ח); יאיר נתיב - ענייני קבלה; ריח ליצחק (ירושלים, ה'תרצ"ו); שיח יצחק - חלק א' תפילות ותיקונים חלק ב' חידושי תורה ודרשות; יאיר נתיב (ירושלים, ה'תרצ"ט); לוח הלמודים שביאיר נתיב (ירושלים, ה'תרצ"ט); אהבת השם - מנהגי ישראל והאיסור ללכת במנהגי עכו"ם (ירושלים, ה'תש"ג); אור חדש וצמח צדיק (הובא לדפוס על ידי רבי דוד יהודיוף זיע"א). נפטר ביום כ"ו באלול ה'תשט"ו.

[2] הארה מתוך קונטריס היחיאלי, דהיינו שרבי יעקב חיים ישראל רפאל אלפייה זיע"א, אביו של רבי יצחק אלפייה זיע"א, כך מופיע בסידורו.

^[3] ובפרט קשיא גדולה למאוד ממה שמנסים להתלות בדברי קדשו של האר"י הק' זיע"א בספה"ק 'צדיק יסוד עולם' על מגילת רות.

[4] ירושלים, ה'תש"ג.

[5] ומובן הדבר על מי מדבר ואכמ"ל.

[6] תיבה שלא הצלחתי לפענח

[7] פרסום בלע"ז

[8] פרקי דרבי אליעזר, פרק לה: 'ומה הם התרפים שוחטין אותן בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמן טוב וכותבין על טס זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו בכר ומדליקין נרות לפניו ומשתחוין לו והוא מדבר עמהן ומניין שהתרפים מדברים שנ' כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ולא עוד אלא להכרית ע"ז מבית אביה ולא ידע יעקב בכל אלה'.

[9] שם, דף צא ע"ב.

[10] האלשיך הק' זיע"א, תורת משה על דברים, פרק יב פסוק ל: 'ועוד יש דרך אחרת שיהיה אפשר לכם לחטא בלי הפלגת זמן, והוא, ופן תדרוש לאלהיהם כו'. והוא, בשום לב אל אומרו הגוים האלה, כי ידוע שעל אלה ידבר. אך הוא במה שידענו כי הנה בזמנים ההם עובדי עבודת גלולים חכמים היו להרע, שהיו יודעים כוחות עליונים ומדברים אתם ועושים אתם דוגמתם בחכמתם ולהטיהם, שהיתה העבודת גלולים ההיא באופן שמדברים ושואלים ודורשים ממנה איכה יעבדום כאשר נשמע גם מדורות קרובים, שהיו עושים ראש של מתכת ופניה חפו ונר לפניה דולקת ושואלים אותה איכה יעבדוה רחמנא ליצלן. ועל זה אחשוב הוצרך להזהיר, ואמר ופן תדרוש לאלהיהם שתדרוש מאלהיהם לאמר הם לך, איכה יעבדו הגוים ההם אשר נשמדו את אלהיהם, והוא שלא אמר איכה עבדו כי אם איכה יעבדו, והוא, כי תאמר בלבבך כי אולי לו חכמו לדעת לדבר עם יראתם ולדרוש מהם איכה יעבדו אולי לא נשמדו שהיו טומאותם עומדות להם, אמנם אני בחכמתי כי בינותי אדרוש מהם איכה היה ראוי יעבדו את אלהיהם ושאעשה כן גם אני כאשר היה ראוי יעשו הם. אך דע לך כי אין צריך לומר לעשות כן אתה לאלהיהם, כי רע ומר המעשה חלילה כי אם גם לעשות כן אותם העבודות לה' אלהיך אל תלמד מהם לעשות'.

[11] ופשיטא הענין.

[12] ושניהם קרובים זל"ז בדרכיהם מכיוון ששניהם נוסדו ע"י המכירם בבוראם ומתכוונים למרוד בו, וכן איתא בספר אוצר ישראל, חלק ג', הנהגת החברה ועבודתה במדרגות השונות, עמ' 5.

הבלתי מאמין בה' לא יקבלו בחברתם, ויוכל להאמין באיזה דת שירצה, אמנם המעלות הגבוהות נוסדו על אמונת הנוצרית כאשר יבואר להלן, ובכ"ז לא נמנעו יהודים רבים להמנות עמהם מבלי להמיר דתם.

[13] נשנה כמו"כ ארזי הלבנון - אנציקלופדיה לגאוני ספרד, כרך ג, עמ' 1227.