דברי חיזוק והתעוררות מרבי בן ציון שטרנפלד זיעא

למען אחי ורעי! הנה דברי התחזקות והתעוררות להתבדל מהעדה הרעה הציונית וגרוריהם דברי פי חכם חן רבי בן ציון ב"ר אריה ליב שטערנפעלד[1] זיע"א

שערי ציון[2], דרוש שני לפרשת זכור, דף פב ע"א-פד ע"א

והנה נ"ל לומר דבר חדש בביאור הגמרא במגילה שאלו תלמידיו של רשב"י את רשב"י מפני מה נתחייבו ישראל באותו הדור כלי' א"ל אמרו אתם א"ל מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. ויש בזה דקדוק מפני מה אמרו מפני שנהנו מסעודתו ה"ל לאמר מפני שאכלו מסעודתו.

ביותר קשה דבמדרש איתא באריכות דהמן הרשע בעלילה בא עליהם הד"ד ובמלואת הימים עשה המלך משתה לכל העם הנמצאים בשושן הבירה ואין העם האמור כאן אלא ישראל. אמר המן לאחשורוש אלקיהם של אלו שונא זימה העמיד להם זונות ועשה להם משתה וכו' ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר לא תלכו לאכול בסעודתו שלא הזמין אתכם אלא כדי ללמד עליכם קטגוריא כדי שיהי' פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה אמר רבי ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונתשכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבם ואמונתם ממך אם רצונך אבד אומה זו מן העולם כי אינם באין בתשובה לפניך. אמר הקב"ה תורה מה תהא עלי' אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים כו' באותו שעה רץ אליהו בבהלה אצל אבות העולם ואצל בן עמרם ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה, אמרו לו מפני מה, אמר להם מפני שנהנו מסעודתו של אחשורוש ובעבור זה נגזרה עליהם גזירה וכו', והדברים תמוהים אחרי שמבואר שכולם הלכו ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו א"כ כולם נכשלו בזנות ומפני מה לא חשב רק מה שנהנו מסעודתו.

ועוד קשה דבגמרא איתא דא"ל רשב"י לתלמידיו שאמרו מפני שנהנו מסעודתו דא"כ אותן שבשושן יהרוגו שבשאר ארצות לא יהרוגו, ובמדרש על פסוק זאת קומתך דמתה לתמר איתא שרשב"י אמר מפני שנהנו מסעודתו והם השיבו א"כ שבשושן יהרוגו וכו' והוא השיב להם וכשלו איש באחיו בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זב"ז. והנה מבואר בסנהדרין (דל"ז) ושבועות (ל"ט) דכל זמן שאי אפשר למחות ליכא ערבות ואף שכתבתי בהקדמת ספרי הנדפס שיש בזה מחלוקת ויש תנאים שסוברין דאפילו היכא דאין באפשרי למחות יש ערבות, מ"מ קשה להני דס"ל דליכא ערבות היכא דאין באפשרי למחות הא הנך דהיו בשארי מדינות לא הי' להם באפשרי למחות על האנשים שבשושן, ואפילו להני דס"ל דאיכא ערבות אף בשאין אפשר למחות מ"מ אין החטא מערבות בשאין יכולין למחות גדול כ"כ שבעבור זה יהיו להשמיד להרוג ולאבד.

ולכן נלע"ד שאז היו מרדכי וסייעתו מחולקים עם העם הנמצאים בשושן כמו המחלוקת שבין הרבנים עם הציונים, שהנה הציונים אומרים שהגאולה האחרונה תהי' עפ"י דרכי הטבע כמו שהי' בבית שני לדעתם, ואין הגאולה רק ע"י פעולת עצמינו. והנה אז הי' אחר שהעיר ד' את רוח כורש ואמר מי בכל עם ישראל ויעל ואח"ז חזר בו ע"י צוררי יהודה וכתיב (בעזרא ד') גם במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה. ולכן העם שבשושן היו אומרים שאדרבא כדאי לילך על הסעודה למען לבוא באהבה והתקרבות עם שרי מלוכה ויאכלו וישתו עמהם ואז יפעלו עפ"י דרך הטבע מהמלך אחשורוש שירשם לילך לא"י ולבנות בהמ"ק[3], ואדרבא היו בכעס גדול על מרדכי וסייעתו שהכריזו שלא לילך על הסעודה ובלי ספק אמרו אז שמרדכי וסייעתו המה רודפי הכלל וכמו שאומרים הציונים על הרבנים שהמה רודפי כלל ישראל, ולדעתם אין שעת הכושר יותר מזו לקרב הגאולה עפ"י דרכי הטבע, לכן לא שמעו לדברי מרדכי[4].

ולפ"ז יתישב לשון הגמרא מפני שנהנו מסעודתו וכו' ולא אמר מפני שאכלו, דהנה היו כמה וכמה שלא אכלו כגון הטף והזקנים מ"מ כולם נהנו מסעודתו שהי' להם הנאה גדולה ושמחה שעי"ז יתקרבו לשרי מלוכה ויגאלו מן הגלות בדרך הטבע, וניחא נמי מה שאיתא במדרש שהשטן אמר על ישראל שהם מפרישים לבם ואמונתם ממך, וקשה איזה שייכות יש להאמונה הא זה הי' הכל מפני התאבון, וכעת ניחא דעיקר העבירה במה שאכלו ושתו וסברו שעי"ז יגאלו ורוצים לבוא להארץ ע"י ביטול התורה ולא התבוננו כי נתגרשו מן הארץ ע"י מה שעברו על התורה ועתה רוצים לבוא להארץ ע"י ביטול התורה ודבר כזה נוגע לכל האמונה, וגם מה שסוברים שהגאולה יהי' עפ"י דרך הטבע ובאמת הוא הכל בהשגחת השי"ת ע"י שמירת התורה, וזה טענת השטן שהם מפרישים לבם ואמונתם ממך[5]. ולכן ניחא וזה אות על ביטול האמונה לגמרי ולכן נגזרה הגזירה. נמצא עתה מיושב בטוב מה שנתחייבו גם בשארי ארצות להשמיד. משום דבהטעות הזה שהגאולה יבוא עפ"י דרכי הטבע ומה שישתדלו אצל המלך והשרים בזה טעו גם בשארי ארצות ולפעמים ראו זה את זה ודברו עם היושבים בשושן אודות זה ולכן הוי מיחשב כמו שאפשר למחות דהי' להם להעבירם מדעתם זו ולכן נענשו בשביל ערבות.

שערי ציון, דרוש ד' - לפ' זכור, אות ז', דף פח ע"א-פט ע"א:

...'עוד קשה הלשון בגמרא מפני שנהנו מסעודתו, הלשון מפני שנהנו מאוד תימה דה"ל לומר מפני שאכלו מסעודתו.

והנה במדרש אסתר על פסוק אם על המלך טוב, א"ר יצחק נפחא המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל, אמר המן לאחשורוש אלקיהם של אלו שונא זימה העמד להם זונות ועשה להם משתה, וגזר עליהם שיבוא כולם שיאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשון כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו, שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא לו פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקב"ה, ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמנה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה אכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקב"ה רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו שאינם באין בתשובה לפניך, יעו"ש במדרש באריכות.

והנה נראה שלא היתה גזירה מוחלטת מן המלך שמחויבים לילך לבית המשתה רק הדבר הי' תלוי ברצונם, דאם היתה גזירה מוחלטת שמחויבים לילך דוקא איך הי' מרדכי מכריז שלא ילכו ולבטל הגזירה של המלך, אלא שלא הזמין אותם לכבודם, וכן מבואר הלשון שלא הזמין אתכם, וא"כ מהחובה להבין מפני מה באמת הלכו כולם ולא הי' אחד שישמע לדברי מרדכי.

והנה זה בודאי נראה שלא הלכו לכתחילה להתקלקל בזנות רק לכתחילה הלכו לאכול ולשתות, רק שממילא נעשית אחרי שאכלו ושתו ונשתכרו ממילא נתקלקלו אח"כ בזנות, וכן מבואר הלשון שמנה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה אכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, משמע שבתחילה לא נתקלקלו רק אחר שאכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו. גם החובה לבאר השטן שאמר שהם מפרישים לבם ואמונתם, איך שייך לאמר שמפרידין אמונתם הלא חטאו רק לתאבון ואין שייך כלל לאמונה, וגם מה זה שאמר השטן שאינם באין בתשובה לעולם.

ולבאר הדבר נלע"ד דהנה ידוע שכורש המלך הכריז בכל מלכותו מי בכל עם ד' ויעל ואח"כ חזר בו ע"י צוררי ישראל שהשטינו על ישראל ומבואר במדרש שכורש חזר בו ואמר מאן דעבר פרת עבר ומאן דלא עבר לא עבר. גם במלכות אחשורוש כתבו שטנה.

והנה הי' דעת העם בשושן דהגאולה יהי' עפ"י דרך הטבע ולא כדעת מרדכי וסייעתו שהגאולה יהי' עפ"י ישועת ד', ורק עפ"י דרך הטבע יהי' וכדעת הציונים דכעת, ולזה כאשר אחשורוש הזמין להם בסעודה שמחו מאוד ואמרו זה טובה גדולה, שיהי' להם הכרות והתקרבות עם שרי מלוכה היושבים ראשונה במלכות שיאכלו עמהם וישתו עמהם וירקדו עמהם[6], ועי"ז ישיגו הגאולה עפ"י דרך הטבע, ואדרבא צעקו ככרוכי' על מרדכי וסייעתו, ואמרו שהמה רודפים הכלל וכמו שאומרים הציונים עתה, ואף שיאכלו מאכלות אסורות מ"מ בשביל פקוח נפש מהכלל הכל מותר.

ומעתה ניחא מה שמבואר הלשון בגמרא מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ואינו מבואר מפני שאכלו מסעודתו, דבאמת בשושן היו הרבה מאוד יותר משמנה עשר אלפים וחמש מאות שהלכו לבית המשתה, ונשארו הרבה שלא אכלו מאכלות אסורות ולא נתקלקלו, וכן מבואר הלשון שמנה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה, משמע שנשארו הרבה שלא הלכו ושמעו לדברי מרדכי וסייעתו, אבל מ"מ נהנו מזה,שגם המה היו בטעות הזה, שאותן האנשים שהלכו יעשו טובה גדולה ויפעלו ששרי המלוכה יבקשו מן המלך שימלא דברי כורש שילכו אחב"י לארצם, וכמו הציונים הכשרים היו בטעות הזה שיבוא ישועה ע"י דאקטאר הערצל ומאקס נרדוי וסייעתם אף שאינם בעלי ד"ת כלל, ולכן הי' החרון אף גם על הכשרים שנהנו מזה והאמינו שהגאולה יבוא ע"י אנשים כאלו שאוכלים מאכלות אסורות, ובאמת הגאולה יבוא מישועת ד' ולא ע"י דרך הטבע כלל.

והראי' שגם אח"כ אחר נס אסתר למה לא בקשו מרדכי ואסתר כלל שאחשורוש יצוה שילכו לארץ ישראל אחרי שנעשו אח"כ מקורבים למלכות באופן נפלא מאוד וכן דניאל וחנני' מישאל ועזרי' לא בקשו כלל ע"ז ובוודאי הי' דבריהם נשמעים למלכות אך באמת ידעו שהגאולה נצרכת לבוא ע"י ישועת ד' ולא ע"י השתדלות אנושי כלל וגם בתחלה מבואר העיר ד' את רוח כורש שהיתה רק הערת ד' ולא ע"י השתדלות אנושי כלל.

ולכן קטרג השטן שמפרידין לבם ואמונתם מהקב"ה שדבר זה תלוי באמונה וד"ת, ובמה שסברו שהגאולה יבוא ע"י התקרבות השרים והתירו עי"ז מאכלות אסורות א"כ הפרידו לגמרי אמונתם מהשי"ת שחשבו שעי"ז יבוא הגאולה ואף שאוכלים טריפות ושותים יי"נ ועושים כל תועבה...

והנה נבוא לענינינו אף שרק י"ח אלפים וחמש מאות אכלו וקלקלו ונשארו הרבה בשושן שלא הלכו כלל וכבר כתבתי שאף שלא הלכו מ"מ כיון שהי' להם הנאה ממה שהי"ח אלפים וחמש מאות הלכו וסברו שיצא מזה תשועה עפ"י דרך הטבע ויהי' גאולה עי"ז לכן נתחייבו גם הם עי"ז.

וכן בכל המדינות שנתחייבו כלי' הי' הכל עי"ז מפני שגם הם הי' להם טעות זה שהגאולה נצרך לבוא ע"י דרך הטבע, [ו]בעת שנתעכב הגאולה ע"י צוררי היהודים הי' ג"כ סבורים שיש להשתדל ע"י השרים לפעול אצל אחשורוש שיניח שילכו לארץ הקדושה והי' להם תרעומות על עזרא ונחמי' ודניאל שאינם משתדלים אצל המלכים ושרים בתחבלות טבעים ולפיכך כשבא הגזירה להשמיד ולהרוג ע"י החטא של אנשי שושן נלכדו גם כל ישראל מכל המדינות מצד ערבות של אנשי שושן אף שלא הי' באפשרם למחות באנשי שושן מ"מ כיון שבעצם החטא שסברו שהגאולה נצרך שיהי' טבעי בזה היו משותפים עם אנשי שושן וכל ישראל שבכל המדינות קוו שאנשים הגדולים בשושן יפעלו מאחשורוש בדרך טבעי שילכו ישראל לארצם.

ומעתה ניחא דברי המדרש פ' וישלח והילקוט בישעי' והפסיקתא שמבואר דנתחייבו ישראל כלי' על שנתייאשו מן הגאולה ומביא בס' נבחר מפנינים הפירוש על מדרש מביא לשון הפסיקתא שנתייאשו מן הגאולה לגמרי בצרת המן, והלשון לגמרי אינו מובן וגם למה נחשב להם לחטא מה שנתייאשו מן הגאולה אנשים שעומדים להשמיד להרוג ולאבד איך יקוו לגאולה אולם אחרי שתחלת הגזירה הי' על שחשבו שהגאולה נצרך שיהי' טבעית ולכן אח"כ כשראו הגזירה שנגזרה עליהם להשמיד ולהרוג ולאבד נתייאשו מן הגאולה לגמרי שבתחלה ג"כ לא קוו לישועת ד' והיו סוברים שהגאולה יבוא להם בדרך טבעי ואח"ז אחר הגזירה נתייאשו מן הגאולה לגמרי אחרי כי הטבע נתהפך עליהם לרועץ.

והנה בגמרא דברכות (דף ד' ע"א) וכן בכמה דוכתין מבואר עד יעבור עמך ד' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שני' ראוין הי' לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שעשה להם נס בימי יהושע אלא שגרם החטא ופרש"י ראוין היו לעשות להם נס שיעלו ביד רמה אלא שגרם החטא ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכות פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון. ויש להבין הא העונש הי' לכלל ישראל וכלל ישראל אין בסברא שיהי' להם רק חטא אחד ובודאי כל אחד יש להם חטאים בפני עצמן ולמה אמר גרם החטא לשון יחיד הל"ל שגרמו החטאים.

ולדרכינו ניחא שהי' להם חטא אחד שהיו משותפים כולם והוא שקוו שהגאולה יבוא ברשות המלכים ויהי' טבעית ולפיכך הי' העונש עליהם מדה כנגד מדה שאח"כ נגאלו רק ברשות כורש ואח"כ ברשות דריוש האחרון וכמבואר בכל הספרים הק' ובס' נפש החיים (שער ג') שאם אדם מבטל בדעתו כל כחות הטבעים ואינו מקוה רק לד' יתד' מתבטלים ממנו כל כחות הטבעים וזה מאמרם וכי נחש ממית או נחש מחי' אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה ומשתעבדין את לבם לאביהם שבשמים הי' מתרפאין ואם לאו הי' נמוקים והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין ואם לאו הי' נופלים ולכן אם היו מקוים רק לד' ית' בגאולה השני' אז היו נגאלים כמו שבאו בימי יהושע ביד רמה ע"י נסים ונפלאות אבל אחרי שקוו שיגאלו ע"י השתדלות הטבעים ולכן לא נגאלו רק ע"י כורש.

ולכן בגזירת המן שהלכו אל בית המשתה ואכלו מאכלות אסורות וגם קלקלו והם סברו שעי"ז יבוא להם הגאולה עפ"י טבע ומותר להם גם לאכול מאכלות אסורות מחמת הצלת האומה וכל העם היו נהנין מזה אף הנשארים שלא הלכו בטחו שע"י האנשים הקרואים לבית המשתה יבוא להם ההצלה וכמו טעות הציונים וגם כל העם הנפוצים בכל המדינות בטחו באנשי שושן שישתדלו בדבר הגאולה ויבוא הגאולה עפ"י דרך הטבע ולפיכך יצא הגזירה על כולם.

ואח"כ כשיצא הגזירה נתייאשו מן הגאולה לגמרי שמתחלה קיוו שיבוא הגאולה ע"י טבע ואח"ז נתייאשו לגמרי הכל כמו שבארנו בעזהי"ת'.

שערי ציון, דרוש ראשון לפרשת זכור, דף פב ע"א:

'ובכ"ז על מקומי אנכי עומד שנס פורים הועיל יותר מכל הנסים שע"י נס פורים הכירו וידעו שגם הטבע הוא מהשגחת השי"ת ובלעדי ד' לא נעשה דבר וזה הדבר הועיל שתעקר ע"ז מישראל, ואף שכתבתי לבאר שהגין עזרא בזכותו במה שהביאם לארץ ישראל ועי"ז נשמע תפלתו ותפלת אנשי כנה"ג, בכ"ז בלתי נס פורים היו אומרים שגם ביאתם לא"י היה עפ"י דרך הטבע שכורש העיר את רוחו לאמר מי בכל עם ד' ויעל וכמו שאומרים אנשי זמנינו שחכמים המה בעיניהם שגאולת בית שני היתה עפ"י דרך הטבע ע"י רצון כורש ואח"ז כאשר צוררי ישראל הביאו שטנה לפני כורש חזר מדעתו וזה ג"כ עפ"י דרך הטבע, ואח"ז דשני שנים אחרי מות אחשורוש בא בנו דריוש והחזיר למקומו וצוה לבנות הבית הכל כמבואר בעזרא ודניאל, זה ג"כ דרך הטבע.

אבל טח עיניהם מראות שגם מה שרצה כורש מתחלה כתיב העיר ד' את רוח כורש ואח"כ מה שחזר כורש מדבריו ע"י צוררי יהודה ג"כ מפי ד' משום שהי' כוונת השי"ת שיבואו מקצתם לארץ ישראל, ויחזרו בתשובה שלימה לפניו ויתפללו בלב שלם על הגאולה האמיתית אך הם לא חזרו עדיין בתשובה שלימה כפי הנדרש לכן גירה ד' בהם את צוררי יהודה וכתבו שטנה על ישראל ועי"ז חזר כורש, ואח"ז ע"י מה שנגזר עליהם להשמיד ולהרוג ולאבד וחזרו בתשובה שלימה לפני הקב"ה וצמו ג' ימים, נתן השי"ת בלב דריוש שיגמור הגאולה ויבנו בהמ"ק, אבל הכל נעשה עפ"י ד' ואף שהי' בדרך הטבע אבל גם דרך הטבע הוא מהשגחת השי"ת ואין דבר בלעדו.

ולכן ע"י נס פורים נתברר להם שגם דרך הטבע נעשה עפ"י השגחתו יתברך ואין דבר בלתו ואז הכירו כולם שביאתם לארץ אף שהוא עפ"י דרך הטבע מ"מ הוא הכל בהשגחת השי"ת ואז הועיל להם ביאתם לארץ ואז הגין עזרא בזכותו זה שהביאם לארץ עד שנשמע תפלתם לבטל לגמרי יצרא דע"ז. אבל בלתי נס פורים לא הי' מועיל כלל ביאתם לארץ ולא הי' שום זכות כלל מביאתם לארץ אחרי שסברו שהכל עפ"י דרך הטבע ולא יד ד' עשתה זאת, - ואז לא הי' שום זכות ולא שום מצוה מביאתם לארץ. וכבר כתב הרמב"ן בפ' בא אחרי שמאריך הרבה בטעות העכו"ם בימים הקדמונים וכתב לברר שיציאת מצרים הוא שורש לכל האמונות ומאריך בזה וכתב לבסוף ומן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבוא ביעוד התורה יעו"ש היטב. ונסים הנסתרים המה כל תהלוכות הטבע וע"ז כתב הרמב"ן שאין לו חלק בתורת משה כל זמן שאינו מאמין שכל מקרינו הוא הכל מהשי"ת, ולכן בלתי נס פורים היו חושבין שביאתן לארץ הי' רק עפ"י טבע ואינה מהשגחת השי"ת. והמאמר מהגמ' דסוטה מענין מרגלים - יבואר בדרוש השני:

וראה עוד דברים עמוקים מפי"ק של האי צדיק בביאורו בעניין קץ בית שני, בספה"ק שערי ציון, פתח השער, סימן א'.

והאיר על כך על דברי קדשו שלמדנו לעיל רבי משה ב"ר מנחם מענדל טעננענבוים הי"ד זיע"א, מסעות משה, נהר שמיני - כוללים, קאלאניען, ציוניסטן, מזרחיסטען וכו', עמ' קעד:

'הגאון בעהמח״ס שערי ציון ב״ח אמר על המזרחית למה זה דומה, לבור עמוקה מגולה ברשות הרבים ובא אחד וכסה אותה בכיסוי של תבן וקש הלא הגדיל הסכנה ביותר, כן המזרחית הוא רק כיסוי של שוא ושקר ערמת ומרמת וצביעות'.

שערי ציון, ג, הקדמה לחלק הדרוש, עמ' 141:

'ואספרה אל חוק דבר אחד מה שאירע לי שבאתי בכתובים עם איש אחד נכבד ממדינת אנגליא ואח"ז כאשר באנו להכרות ע"י הכתב כתב אלי שאתן לו עצה לרפואת הנפש שבכל פעם שהוא עומד להתפלל בא אליו רעיון כוזב אולי בדה משה רבנו הכל מלבו, וסיפר שהמחשבה הרעה הזאת באה לו שבעת שהיה בן ששה עשר שנה היה לו חבר אפיקורס והביאו לידי כך ומאז ועד עתה אינו יכול לפטור מן המחשבות הזרות האלה וביקש ממני שאתן לו עצה ע"ז. והשבתי לו כי הנה כל אדם כל יגיעתו על בניו ובנותיו לגדלם ולחנכם ולהשיאם ואין קץ וגבול לכל עמלו ויגיעו עליהם ועבורם עושה כל הערמות והתחבולות ולפעמים מת בלא עתו בשבילם, ומפני מה אינו נופל בלבו מחשבה כזאת שמא הבנים אינם שלו ואולי הוא מתייגע על בנים זרים, ובע"כ האמונה שהוא מאמין באשתו שלא זנתה תחתיו הוא אצלו כודאי ואין בלבו שום ספק, וא"כ מפני מה לא יהיה לנו אמונה כזאת בדברי חכמינו ז"ל כמו שאמת מאמין באשתך ומפני מה על ה נופל לך ספיקות. והשיב לי האיש הזה: רבי לא דיבר מעולם עם האפיקורסים שאם היה מדבר עמהם היה יודע שזה אינו תשובה ניצחת להם, והשבתי לו כי לאפיקורסים אין לנו תשובה נצחת וכדברי חז"ל שעם אפקורסי ישראל לא יהיה לו שום ויכוח דכל שכן דפקר טפי ו"כל באיה לא ישובון".

אלא שקשה עלינו בעצמינו שאנו עובדים את השם ושומרים את התורה בכתב ושבע"פ ומנין אנו יודעין האמת, וע"ז יש לנו תשובה ברורה שאנו רואין בחוש ובמופת דבר אמת לאמתו בלא שום ספק כלל שכאשר אדם לומד גמרא או משניות וקובע עתים לתורה קודם תפלת המנחה או בין מנחה למעריב או קודם תפלת שחרית אז מתפלל אחרי זה תפלתו בכונה רצויה, וכאשר יעשה מצוה יעשנה בתמימות, וכל מה שלומד יותר מרגיש בעצמו קדושה ויסורו ממנו כל הספיקות שהיו לו באמונות ודיעות, וכאשר יתחיל להתבטל מלימודו אז ציבחר ציבחר יתבטל ממנו הקדושה ויתרפה בתפלתו ונופלים בלבו מחשבות זרות בין בעניני אמונות בין במחשבות התאוות, ודבר זה יכול אדם לידע בעצמו רבבות פעמים בימי חייו וע"ז יעידו אנשים לרבבות אשר כל אדם מרגיש בעצמו, ואף כי התורה שלמד אין בזה שום מוסר ורק פרק משניות בסדר טהרות או קדשים או דף גמרא בהלכות החמורות. והנה האיש הזה אם ילמוד דברי חכמה וחשבון וכדומה אף שאין בזה שום אפיקורסות כלל בכל זאת מתקרר לגמרי ואין לו חפץ להתפלל ואם מתפלל בע"כ הוא מתפלל בלא כוונה. וכאשר נבין הלא בדף גמרא או פרק משניות אין בזה שום רעיון מוסרי ותוכחה, ובחכמה וחשבון אין בזה שום רעיון חפשי ואפיקורסות ומה נשתנו אלו מאלו ומפני מה לימוד התורה מביאתו לידי יראת ד' ומחזקת אמונתו וע"י לימוד שארי חכמות מתקרר יראת ד' בקרבו ונופל לו ספיקות באמונות ודיעות, א"כ הרי רואין אנו בחוש ובמופת שהתורה הוא קודש קדשים וע"י לימוד התורה נתקדש גופו ואיבריו אף שאינו מרגיש בעצמו מאין בא לו הקדושה הזאת וכדברי חז"ל כל העוסק בתורה לשמה כו' ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדיק וחסיד ונאמן וכו''.

---

הערות שולים

[1] רבי בן ציון ב"ר אריה ליב שטערנפעלד זיע"א - בילדותו התגורר בוולקוביסק ובה קיים קשרים עם מהרי"ל דיסקין זיע"א. כיהן במשך שישים שנים כרב ברוסלאביצי, במרטש שבמחוז אליטא, בקלווריא ובשרשוב שבפלך גרודנה, ובה למד אצלו רבי יצחק יעקב רבינוביץ זיע"א (לימים רבה של פוניבז'). התמנה כרבה של איישישוק אחרי רבי אברהם שמואל זיע"א (בעה"מ של הספה"ק שו"ת 'עמודי אש', שנפטר בשנת ה'תרכ"ט). לאחר פטירת רבי אריה לייב ילין זיע"א, רבה של בילסק, התמנה תחתיו לרבנות העיר. מגדולי רבני ליטא בזמנו, והסכמותיו מעטרות ספרים חשובים רבים, הבולטים בהם הם הספה"ק 'המאיר לעולם' של רבי מאיר מיכל רבינוביץ זיע"א, והספה"ק 'משנה ברורה' של 'החפץ חיים' זיע"א. בעקבות פנייתו אל 'החפץ חיים' פעל להקדים את החלקים העוסקים 'בין אדם לחברו' ב'תפילה זכה' הנאמרת לפני תפילת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים, לתחילת התפילה, בשל חשיבות עניינים אלו והאפשרות שאנשים לא יאמרו את התפילה כולה והמודעות לחשיבות המצוות שבין אדם לחברו תיפגע. חיתן את בתו היחידה אלטע זתע"א לרבי משה אהרן בן דעת הי"ד זיע"א (אחיו של רבי זליג ראובן בנגיס זיע"א), ששימש כעוזרו ולאחר פטירתו ממשיכו ברבנות בילסק, בשואה נעקה"ש עם בני קהילתו. חיבר את הספה"קים: שו"ת שערי ציון (פיוטרקוב, ה'תרס"ג); קונטרס שערי ציון - על מצות "ולמדתם את בניכם" (בילגורייא, ה'תרע"א). נפטר בשנת ה'תרע"ז במהלך מלחמת העולם הראשונה.

[2] פיעטרקוב, ה'תרס"ג

[3] כמו שמצינו ששמחו בכך הצהרת בעלפעור, ס'רעמא והיו-ע"ן]

[4] דהיינו שאלו שהלכו להסעודה היו בדיעה כמו הוגי הדעות של בעלי הדעות המשובשות, וחשבו לגאולה עפ"י הטבע והם היו בכעס על מרדכי וסיעתו וכמו שאומרים הציונים על הרבנים שהמה רודפי כלל ישראל.

[5] דהיינו שלפ"ז יתיישב בטוב טעם מאי 'מפני שנהנו' היינו עיקר החטא והפגם וגם מאלו שלא אכלו או נהנו משאר הנאות שם, הי' ההנאה שנתקרבו למלכי אוה"ע ואפשר עי"ז יקחו א"י ויעשו מלוכה בפנ"ע ויהי' להם דיפלאמאטען ואמבאסדאר וכיוצא מהם ויעשו גאולה לעצמן עפ"י דרך הטבע, כסברת בעלי הדעות המשובשות וגרוריהם.

וכן נראה לומר כך מכוונתם של חז"ל מהמעשה הנורא שקרה עם ריש גלותא מר זוטרא ע"ה, ומרד, כפי שמסופר בסדר עולם זוטא, פרק י: 'ובההוא יומא נפק מיד רבא גדול זכר נשיאנו לחיי העולם הבא, אתחזי ליה עמודא דנורא ונפקו בהדיא ארבע מאות גברין ועבדו קרבא עם פרס ואורית מלכותא וגבא גזאיתא שבע שנין (וגבה את המס שבע שנים).

ובסוף שבע שנים חטו הן דנתקו דהוו בהדיה ואשכחינון דהוו שתויי יין נסך וקא מזנאן בבית מלכי פרסאי ואסתלק עמודא דנורא דהוו סגי קמי ונקטוהו פרסאי וקטלוהו וצלבוהו לריש גלותא מר זוטרא ולריש מתיבתא על גשרא דמחוזא.

[6] כמו שמצינו ששמחו בכך הצהרת בעלפעור, ס'רעמא והיו-ע"ן].

רבי בן ציון שטרנפלד זיע"א, בעל המחבר של הספה"ק שערי ציון, וכן מנותני ההסכמות על הספה"ק משנה ברורה