בירור הלכה בחיוב למחות בהזדהות הלאומיות החילונית כעם ישראל

13 בינו׳
זמן קריאה 8 דקות

למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם מאמרו של אחד מגדולי ליטא שהקימו שחידשו את קהילת יוצאי ליטא באמריקה יע"א

רבי יהודה ליב ברסלואר[1] זיע"א, בירור הלכה בחיוב למחות בהזדהות הלאומיות החילונית כעם ישראל (מובא מתוך המאור, חדש טבת-שבט ה'תשי"ז, שנה שמינית, חוברת ג (סט))[2]:

'קבלתי מרב חשוב את השאלה דלקמן: לכבוד וכו' וכו' על ענין המחריד לב וכו' והמעיין בעינא פקיחא במה שקוראין תועלות ופעולות טובות היוצאות מן הציונים בא"י ובכה"ע, הלא רובן מדומות ואינן שבחם של ישראל אלא להתחרות באו"ה והשאר יוצא שכרן בהפסדן וכו', בונים לסתירה וגוברים לחורבן ח"ו, אבל בהנהגת יד חזקה גונבים דעה"ב ומראים א"ע כשומרי ישראל, ולית דמערער, ליבא לפומא לא גלי ופומא למאזן גלי וכו' והוגד לי את אשר ר"מ התחיל לעורר מכבר בשם ישראל עה"ת אך רק דבר יגונב אלי ותקח אזני שמץ מנהו וכו', מסתבר שקשה למנהלי מוסדות התורה לעמוד כראוי נגד מהפכת הציונים, מ"מ א"א שיהא זאת סוף הוראה, ואף אם במעשה יהא מותר להחניף, מי התיר לחסום את פי האמת גם מהלכה זו בכן נפשי בשאלתי האם באמת מותר ונכון שהחרש נחריש בעת הזאת, ואם לאו - על מי האחריות? ולא אכחד מאדוני כי כבר נתעורר ענין השאלה בעדתי ע"י שני בע"ב חשובים וכו' ובכן אל נא ישיבני ריקם מלפניו וכו'.

וזו תשובתי:

דברי מעכ"ת בענין וכו'.

א) ואע"פ ששאלתו ע"ד הציונים, אינני להשיב אלא על התנועה המדינית החילונית הנקראת על שמם; חדא, דמי דין על אדם שלא בפניו, ועוד, דתחילת כונתם היתה ג"כ להקל על קושי המצב וכוונת הלב מסורה לשמים, אבל הנגלות לנו ולבנינו לדון המעשה, והמעשה יצא מן התנועה; גם לא אדון פה בשאלת מדינה בגלות; ומפני שמע"כ רמז שמבקשים תורה מפיו וגם חברים מקשיבים לקולו, ארחיב קצת הדיבור, אבל בלי להאריך בראיות מעשיות מאחר שמע"כ בקי בפרטי הענין:

ב) תמצית אמונתנו היא שישראל הוא עם ברית תורת ד', וכל מרד שקדם להפר אפי' מקצתה הוציא א"ע מן הכלל, והכלל במקומו עומד; לא כן התנועה הציונית המדינית; מיד בתחילתה רוב רבותינו ז"ל הבינו את טיבה המשחית ויצאו בהתראת ודאי, אבל החליפה כח ע"י שברה הלאומיות בכל הגויים, להפוך כל סדרי השלום בעולם.

ובפרט מיום שהתנה"צ הצליחה להקים מדינתה, לכאו' נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקי' וימלטו, ומיד מאשרים זדים וכמעט כל מחנה היראים הולך עמהם יד ביד, וכל פוצה פה משתקים אותו בנזיפה, רק נגד עבירות פרטיות נשמע קול ענות בלחישה ומבפנים, ועל כל הפשעים תכסה אהבה זרה וחסידות מדומה, עד שאפילו גדלות ברבנות והפלגה בלמדנות חדלו מלהיות סימן מובהק להחזיק איש בנאמנותו ונהי דאין מושיבין בסנהדרין אלא למי שיודע לטהר השרץ מה"ת (סנה' י"ז א') אבל ודאי לא עמ"נ שיטהרנו; ומה לי להאריך, כי גם כשנדברנו איש אל רעהו נבוש ונכלם לפרוט פרטים; וכאן בן דעת שואל מה נשתנה התנה"צ מכל מרד ומהפכה להתקבל בגילה וכו' ושלום וריעות?

ג) נהי שכוונתה גם כן להקל את קושי מצבנו בגלות ולעמול בתיקון עוה"ז, אבל דרך תכליתה הוא ע"י פריקת עול הגלות יחד עם עול המצות ועול מלכות שמים מכל העם, לכן כונתה לא תצלח (יחזק' כ' ל"ב; כתובות קי"א) ונוסף לזה - המרד; ברור כשמש בצהרים כי קמה בשם עם ישראל ההיסטורי כדי לעשותו עם נורמלי ככל הגוים בהחזרת עטרתו "לישנה" ע"י מדינה לאומית-חילונית ויש בעצה זו ג' טענות שקר א' – שהתנועה הציונית היא לאומית יהודים באמת עד שתהא כדאי להיות מורשה של עם ישראל ההיסטורי; ב' - שעם ישראל רוצה להיות עם נורמלי ככל גויי המדינות; ג'-שהמדינה הציונית מחדשת וממשכת בממשלתה את המלכיות דבית א' וב'. ושלשתן עולות בבד א' שהיא טענה לאומית כוזבת.

ד) הטענה הכוזבת הזאת היא כלי זיינה המשחית להוציא אל הפועל את עצת הזיוף והנורמליזצי' שלה להדיחנו ממועדתנו שהיא חיינו; בה הצליחה לפתות או"ה מבחוץ והמוני ישראל מבפנים; ובזה היא גרועה מכל שאר המרדים; כי הם התיחסו מעיקרא למצב הפרט להסיתו ונלחמו בעדו ע"פ רוב מבפנים; אבל היא בעבור מדיניותה מתיחסת מעיקרא למצב הכלל להדיחו מתחילתה לצאת לאו"ה כבא-כח עם ישראל לדבר ולפעול בשמו, ונמצא כל העם סגור ומסוגר לפניה.

ה) הזיוף רודף כמחלה רוחנית להפר אמונה ויהדות, וכמחלה גשמית ומדינית לחתור את דרכי שלום שלנו בכל ארצות פזורנו בכלל ובא"י וסביבותי' בפרט, נורא ואיום, לעורר שנאה כפולה ומכופלת ר"ל ולחלל ש"ש בכה"ע ברוח עזרה, כביצה כ"ה ב', וגם היום עינינו הרואות, וכתיב לא תעמוד על דם רעך; ועי' תויו"ט לשבת פ"א מ"א ד"ה פשט העני; ודאי כל זה מספיק לאסור השבת וא"ת ולחייב לעשות לד'.

ו) שמירת משמרת ד' מוטלת על כל ישראל, איש ואשה (ב"ק ט"ו א'; שמות י"ט ג'; ש"ב כ' ט"ז) כאו"א אחראי לפי כחו, ואפי' בזמן הסנהדרין, עי' דברי' י"א כ"ב כי אם שמר תשמרון וכו' בספרי ד"א (השלישי) כ"א שמר תשמרון וכו' שמא תאמרון יש בנו זקנים (כ"ג הילקוט) וכו' הכל שוים בתורה וכו' מורשה קה"י וכה"א אתם נצבים וכו' כל איש ישראל, וכן ויקרא כ' ב' עם הארץ וכו' בתו"כ: ק"ו המם בפיזורנו; ועי' דברים כ"ז כ"ו אשר לא יקים וכו' פשטו להקים הנופל, כירושלמי סוטה פ"ז ה"ד, היה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק, וקרא באישים בודדים כתיב, דבר הלמד מענינו, דכל הפרשה מיידי בסתר, אלא דמלך ונשיא מסובלים יותר מכלם וזו היא כונת הרמב"ן שם.

ז) ופוק חזי מה עמא דבר, כמעט לית מאן דימחה, מכל צד תשואות ח"ח לה. והמעיין בדבר יודה שהקולר תלוי בצוארי דהני המבינים את המצב ומ"מ מסרבים לסבול עול האחריות, וכדתניא בספרי הנ"ל יש בנו זקנים, ונחבאים אחורי זקן שמצא חן בעיניהם ונוטה לשב וא"ת, ועליו משליכין יהב אחריותם; וקשה מזה שאפילו זקנים נחבאים אחורי זקן מהם; וסומכין א"ע על ספרי דברים י"ז י"א אפי' אומרים על ימין שהוא שמאל, והא לא נאמר אלא בב"ד הגדול, ע"ש הרמב"ן וגור ארי'. ומה שנראה ככבוד שעושין לזקן, ע"פ דוב אינו כן, חדא, דכל זקן מומחה בדילי', וכבודו במקומו מונח; ועוד, דכבר רמזו חז"ל בסוף סוטה דצרות הגלות מחוץ מתחילות בגדולים להכביד עליהם ולהשפילם, לכן כל גדול זקוק לאמון הקטנים לעודדו לאחריותו הגדולה, אבל לא להוסיף ולהכביד עולם אף מבפנים ע"י שמזלזלים באחריותם, וכדתניא בתו"כ לויקרא כ' ד', ואם העלם יעלימו וכו' דזלזול הקטנים באחריותם גורם קלקול השורה עד למעלה, וד"ל. ועי' ב"ב י' ב' תוד"ה עליונים וכו'; ומ"ד סי' רמ"ב סי"א וחו"מ סי' ט' ס"ז.

ח) והיינו דתני' שבת נ"ד סע"ב כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחד. נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו וכו' בכל העו"כ וכו'; והא דנתפס הוא מחמת ערבות של וכשלו איש באחיו מלמד שכל ישראל ערבים זב"ז, ויקרא כ"ו ל"ז רש"י מתו"כ, שהיה להם למחות ולא מיחו, סנה' כ"ז סע"ב; ומיהו יש שני מיני מחאה, יש שאומרת אל תעשה כן, והיא מחאה למנוע מעשות רע, ויש שאומרת אל תטעון כן, והיא מחאה להכחיש טענת שקר.

ט) המחאה למנוע, הן בדיבור בתוכחה הן במעשה, אם א"א - א"א. כמבואר שבת נ"ה א', ובזה רגילין להצדיק שתיקתם. ולא הועילו, חדא, דאין זה ברור כ"כ שא"א למעט מעשה הרע, ועוד, דהתם מיידי למנוע חברו מלחטוא, אבל הכא עסקינן במניעת החוטא מלגרום רעה בחטאו לעה"ת בגשמיות ורוחניות ומדיניות, כי א"א שלא יושחתו עניני עם התורה באשר הלאומיות הכוזבת שולטת כדכ' אמלאה החרבה (מגילה ו'), וודאי אפשר ואפשר לעשות הגנה נגד מחלה זו כרופא נאמן המחליש כחות המחלה טרם תשיג תכליתה, דהיינו להחליש כח טענת הלאומיות הכוזבת, הן בפנים הן בחוץ, וזה ודאי אפשר לפי כושר הזמן והמקום, לא בחיל וכו', ועל פרטי הדרך אכמ"ל. וידוע דבכל דור ודור אם תועים לחשו באזני או"ה ושריהם "להטיב" לישראל על ידם טובת רעל וצמחו ביניקת שפע מבחוץ, אז אבותינו קמו כמצות התורה ולא זו בלבד שהודיעו את צער עמם לרבים, כדי שידעו האמת ויבקשו רחמים (ויקרא י"ג מ"ה, מו"ק ה'; ס' המצות עשין ה') אלא הסבירו ג"כ למיניקם ולמשפיעים מה הוא הטוב לישראל, והשתדלו שלכל הפחות לא יושפע עזר לתועים לרדות בנו, ואז בכל דאירע אח"כ ידיהם לא שפכו וכו'.

י) בה במדה שההשתדלות הזאת היא בבירור דברים ה"ה ג"כ מחאה מהמין השני, להכחיש שקר המחלל ש"ש, ועי' יו"ד סי' קנ"ז ס"ב הדין של יהודי המתנכר לפני נכרים בשעת גזירה,- רא"ש בר"פ ב' דע"ז פי' דבאמרו שהוא נכרי הוא מודה לדתם וכופר בעיקר; ובתרה"ד סי' קצ"ז העלה דהטעם דאפי' ערקתא דמסאנא אסור לשגות בשעת גזרה דאם הנכרים מכירים איש שהוא מעם ישראל ועוזב נאמנותו וכדי להציל א"ע מתדמה להם תחת אשר יעיד על שם קונו אלקי ישראל שנקרא עליו ה" ז וזה"ש. ויש נ"מ בין הני תרי טעמי כמבואר שם, ומ"מ אין הברח שסותרים זל"ז, אלא מא"ח ומא"ח ולא פליגי, דהרא"ש דן על היהודי לפי סיבת דבריו בעצמו, ותרה"ד דן עליו לפי הפעולה בנכרי.

יא) וסמך חזק לתה"ד מפי השבת שמות ל"א י"ג לדעת כי אני ד' מקדישכם, ופי' רש"י לדעת או"ה, והוא ממכילתא (בגי' הגר"א) כי אות היא, מה לפלוני שחנותו נעולה וכו' בטל ממלאכתו שהוא משמד את השבת וכו' ואתם עדי וכו' שמצוה עלינו להעיד על שם ד' שנקרא על ישראל עם בריתו (אלא דבשבת אינו מצווה למסור את נפשו שלא בשעת גזרה); וגם כאן העדות לא"ד בדברים אלא גם במעשה; וממילא דמעשה בהיפך ה"ה עדות שקר, ועי' חולין ה' סע"א רש"י ד"ה אלא לאו וכר האי תנא וכו'.

יב) ומעתה, אם אנו מצווים להעיד על האמת במקום שאינו מוכחש אלא שאינו ידוע, כמו בשבת, עאכ"ו במקום שהאמת מוכחש ע"י טופלי שקר ומישראל; ואם לעיני או"ה כו', לעיני ישראל המסוכנים באמונתם עאכ"ו; ואם המצוה על כל בן ובת ישראל, כש"כ על תופשי התורה וכו'.

יג) וכן בדלית מחאה לקינו בכפליים, רפואה ליכא וחה"ש איכא והולד ומתרבה בעוה"ר; וכל זה מענותנותן של מעכבי המחאה המתעקשים לומר שא"א והם מלהזכיר, מחשש מצב המדינה ותועלותיה לפי ראות עיניהם; ונהי דראיית הרואה תלוי' בלב, וקשה להתוכח עליה, ודא עקא, דרוב המחלוקות בין היראים אינן כ"כ לענין הלכה אלא לענין ראיית מצב הדברים (ונראה דלזה כיון רש"י ז"ל שבת קל'ט ע"א ד"ה הלכה ברורה שפי' ברורה בטעמים ודוק), מ"מ בעיון מיושב יש ע"פ רוב הבחנה גלוי' לשכל האנושי והפוקח עב"רים יטהר לבנו מכל שוחד רוחני.

יד) תדע איד נתקלקלה ראייתם: שכל פעולות הציונים (אשר רובן מדומות כדברי מעכ"ת ומיעוטן שכרן יוצא בהפסדן) הן בעיניהם גדולות ונפלאות וחשובות כ"כ, ולעומת זה, כבוד שמים וצרכי עם הגלות העקריים הם בעיניהם קטנים וזלים כ"כ, עד שא"א להם להעלות על דעתם מה שהי' עולה בכזה לכל בן דעת; כי הבא לעזוב דרך מסוכן ויודע שא"א בלי צער וקושי לפי הנאת הדרך ומכסת הנפשות, ודאי עם כל הקושי לא יגזור אומר דא"א והס מלהזכיר ומוטב למשוך המהלך במדרון הסכנה, אלא מטכס עצה איך למעט ולמתק הקושי לו ולנפשות ביתו; כן בנידון דידן פשיטא דלתקן מעוות נושנת גם במקצת לא יהי' לנו נקל, אוי אם נמחה, אבל אוי יותר ויותר אם לא נמחה, וכל יום שנתמהמה יקשה יותר, למה"ד לבן בית שיצא לתרבות רעה בשכנים ומצא אוהבים מדומים לעורר מדנים ומדוחים ובשגעונו מתנהג כגבור ומושיע ואינו מבין את הסכנה שגורם לעצמו ולביתו ודל"ב:

ופשיטא דצריך לדאוג מאד בעד הישוב; אבל הישוב איננו המדינה הלאומית -החפשית, אדרבה, הישוב הוא החולה, והלאומיות הכוזבת שנתבצרה במדינה זו, היא המחלה ומקור של צרות ברוחניות ובגשמיות ובמדיניות, והמחלה הולכת ומתגברת, ולכן כל יום הוא שעת הכשר ועת לעשות, כי לא תדע מה ילד יום, והמרחם באמת על אחינו שבא"י ובכל הארצות לא ישגיח לכל אשר יאמר העם הזה קשר, ולא לזלזול אחים שעדיין מרקד בינן אלא ימהר להיות נמנה עם עושי מצוה ורפוא ירפא בס"ד.

טו) ואחרי הדברים והאמת האלה אין כאן עצה אחרת כ"א להתעורר מן התרדמה שנרדמנו בה מקול פיתויים ואיומים ולהודות באחריותנו ולצאת מכל מחבוא הבושת; הלא ניכר ממעשי ימינו בכל השנים האלה איך בחסדי ד' לא עבר חודש וכמעט לא שבוע בלי הזדמנות לעשות לד' ולעמו ע"פ הנ"ל אם רק היינו מוכנים ומזומנים לכך בקיבוץ כל דהוא, ומה נאמר ביום הדין. ואם רצון מעכ"ת לקחת חלק ביעה"ת מפני שאינו רואה נקודת קיבוץ אחרת, ברור אתה בבואך, וכן חשובי קהלתו הנאמנים כ"י, אבל העיקר להתעורר עכ"פ ולהשמר ממפריעים ולהקבץ לכה"פ במספר ובסדר המספיקי' להחזיר פתחון פה כל דהוא לעלבונו של עה"ת, וגם האנוס שא"א לו להשתתף בכל פועל לע"ע יעזור ויושיע ככחו, ואז אם אמת מארץ תצמח גם צדק משמים נשקף ויענה את שלום ישראל כאו"ג וכו'.