סכנה גדולה שלא יכנסו בקרבם המדות והכוחות של הרשע

למען אחי ורעי! מובא כאן לפניכם דבר תורה לפרשת השבוע מפי מרן רשכבה״ג כ״ק האדמו״ר מסאטמאר, רבי יואל ב״ר חנניא יו״ט ליפא טייטלבוים זיע״א (בעה״מ הספה״ק ויואל משה, על הגאולה ועל התמורה, דברי יואל ועוד).

למען נזכה להתחזק בדרכיו וללכת בנתיבותיו, ולשמור על גחלת האש שלא תכבה ח"ו, דב"ק מתוך קדושת יואל פ' חקת אות ט', פרקי אבות תרצ"ו, וס"ג חקת תשכ"א:

וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום כה אמר אחיך ישראל וגו'. ולהלן הוא אומר, וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי וגו'. וכבר עמד רש"י ז"ל בזה על שינוי הלשון דבמלך אדום כתיב וישלח משה מלאכים, שמשה רבינו בעצמו שלח מלאכים, ואילו בסיחון כתיב וישלח ישראל מלאכים, שבני ישראל שלחו מלאכים. ויש לומר דהנה חילוק גדול היה בין סיחון למלך אדום, כי כשרצו ישראל לעבור בארץ סיחון, לא היו צריכים לבוא אליו בדברי אחוה וריעות, שהרי בלאו הכי באו בכוונה תחלה שאם לא יתנם לעבור בגבולו יערכו נגדו מלחמה, מה שאין כן במלך אדום הרי היו מצווים באותה שעה שלא להלחם עמו כלל, וכמאמר הכתוב (דברים ב', ד'-ה') אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו וגו', אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל, ואם כן היו צריכים לבוא אליו בדברי אחוה וריעות, דבלאו הכי לא היו יכולים לעבור בגבול אדום באופן מלחמה. והן מודעת זאת שאם מדברים עם אדם רשע דברי אחוה וריעות הרי זה מביא לידי התקרבות, וזהו סכנה גדולה שלא יכנסו בקרבם המדות והכוחות של הרשע ויבואו להמשך אחריו. ובזה יובן דבמלך אדום כיון שהוצרכו לשלוח אליו מלאכים שימסרו לו דברי אחוה וריעות, על כן הוצרך משה רבינו בעצמו לשלוח המלאכים, דאילו בשאר כל ישראל היה חשש שמא יבואו על ידי זה להמשך אחר אותו הרשע, ורק לגבי משה רבינו לא היה חשש זה, מה שאין כן בסיחון כיון שלא הוצרכו לבוא אליו בדברי אחוה וריעות, דבלאו הכי היו מוכנים לערוך נגדו מלחמת קרב אם לא יתנם לעבור בגבולו, וכל מגמתם היתה לעקור ולשרש אחריהם עד היסוד, וממילא שנאו אותם בתכלית השנאה, על כן היו גם שאר ישראל יכולים לשלוח אליו מלאכים לבקש ממנו לעבור בגבולו. ולפי דברינו ידוייק היטב מה דאיתא במדרש (פסיקתא הובא בילקוט ראובני) וישלח ישראל מלאכים וגו', ולהלן הוא אומר וישלח משה מלאכים, מפני שהיה אדום מלך חשוב שלח לו משה מלאכים, אבל סיחון, ישראל שלחו לו ולא משה. דהנה לכאורה צריך ביאור מה היתה חשיבותו של מלך אדום יותר מסיחון ועוג, והלא אף הם נקראו מלכים אדירים (תהלים קל"ו, י"ח) ויש לומר בפשטות דחשיבותו של מלך אדום היתה דבר זה עצמו שצוה ה' שלא ילחמו עמו, וכדרך שנאמר להלן (כ"א, כ"ד) כי עז גבול בני עמון, ופירש"י ומה חזקו, התראתו של הקב"ה שאמר להם (דברים ב', י"ט) אל תצורם וגו'. וזהו כוונת המדרש דכיון שהיה אדום מלך חשוב, והיינו שהיו בני ישראל מצווים עליו מפי הגבורה שלא להלחם עמו כאמור, ואשר על כן היו צריכים לבוא אליו בדברי אחוה וריעות שיתנם לעבור בגבולו, לפיכך שלח לו משה מלאכים, כי רק משה לבדו היה יכול לשלוח אל אותו רשע דברים האלו, דאילו בשאר כל ישראל היה חשש שמא יבואו על ידי זה להמשך אחריו, אבל סיחון, כיון שלא היו צריכים לבוא אליו בדברי אחוה וריעות, לפיכך ישראל שלחו לו ולא משה, דבלאו הכי לא היה חשש שמא יבואו להמשך אחריו.

דבר תורה לפרשת השבוע ממרן הסאטמאר רב זצ"ל