סדר קרבן פסח שנהוג לומר בערב פסח

למען אחי ורעי! סדר זה מלוקט מ'סדר היום' מכף החיים לרבי חיים פלאג'י זיע"א, ומכף החיים רבי חיים סופר זיע"א, סי' חת"ן ועוד.

אחר שהכין צורכי היום, יתפלל מנחה שהיא כנגד תמיד של בין הערבים, ואח"כ יעסוק בענין קרבן פסח שהיו מקריבים אותו בזמן שביהמ"ק היה קיים.

הירא והחרד לדבר ה' יקרא סדר הפסח בעתו ובזמנו לקיים דבר בעתו מה טוב. וכל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, ולקיים "ונשלמה פרים שפתינו", שתעלה קריאתו במקום הקרבתו. וידאג על חרבן הבית, ויתחנן לפני בורא עולם שיבנה בב"א.

וזה סדר הקריאה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ, וְאַחֲרָיו לְהַקְרִיב קָרְבַּן פֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ נִיסָן אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם, וְלִהְיוֹת כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם. וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ חָרַב בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד וְקָרְבַּן פֶּסַח, וְאֵין לָנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה שִׂיחַ שִׂפְתוֹתֵינוּ זֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד וְקָרְבַּן פֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ וְעָמַדְנוּ עַל מַעֲמָדוֹ וְדִבְּרוּ הַלְּוִיִּם בְּשִׁיר וּבְהַלֵּל. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

פרשת קרבן התמיד

וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל־משֶׂה לֵּאמֹר: צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָֹה כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד: אֶת־הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין: עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָֹה : וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָֹה : וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָֹה :

פרשת קרבן פסח

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל־משֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: דַּבְּרוּ אֶל־כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית־אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת: וְאִם־יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל־בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל־הַשֶּׂה: שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן־הַכְּבָשִׂים וּמִן־הָעִזִּים תִּקָּחוּ: וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת־יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם: וְלָקְחוּ מִן־הַדָּם וְנָתְנוּ עַל־ שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל־הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר־יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: וְאָכְלוּ אֶת־הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי־אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל־מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ: אַל־תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם כִּי אִם־צְלִי־אֵשׁ רֹאשׁוֹ עַל־כְּרָעָיו וְעַל־קִרְבּוֹ: וְלֹא־ תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ: וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַיהוָֹה :

וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל־משֶׁה וְאַהֲרֹן זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כָּל־בֶּן־נֵכָר לֹא־יֹאכַל בּוֹ: וְכָל־עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת־ כָּסֶף וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ: תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר לֹא־יֹאכַל בּוֹ: בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא־תוֹצִיא מִן־הַבַּיִת מִן־הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ־בוֹ: כָּל־עֲדַת יִשְׂרָאֵל יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: וְכִי־ יָגוּר אִתְּךָ גֵּר וְעָשָׂה פֶסַח לַיהֹוָה הִמּוֹל לוֹ כָל־זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂתוֹ וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ וְכָל־עָרֵל לֹא־יֹאכַל בּוֹ: תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם: וַיַּעֲשׂוּ כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה אֶת־משֶׁה וְאֶת־אַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ:

 

סדר עבודת קרבן פסח

וּבְכֵן כָּךְ הָיָה סֵדֶר עֲבוֹדַת קָרְבַּן פֶּסַח בְּבֵית אֱלֹהֵינוּ. בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אַחַר חֲצוֹת שׁוֹחֲטִים תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וּמַקְטִירִים קְטֹרֶת. וּמֵטִיבִים הַנֵּרוֹת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאַחַר כָּךְ מְבִיאִים מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים זָכָר בֶּן שָׁנָה לְקָרְבַּן פֶּסַח. הַפֶּסַח נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת, וְאֵין כַּת פָּחוֹת מִשְּׁלוֹשִׁים אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל". וְשׁוֹחֲטִים אוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וּשְׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּיִשְׂרָאֵל. נִכְנְסָה כַּת רִאשׁוֹנָה עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא הָעֲזָרָה, וְנוֹעֲלִים דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה וּמַתְחִילִים לִשְׁחֹט פִּסְחֵיהֶם, וְכָל-זְמַן שֶׁהֵם שׁוֹחֲטִין וּמַקְרִיבִים, קוֹרְאִים הַלְוִיִּם אֶת הַהַלֵּל בְּשִׁיר, וְיִשְׂרָאֵל עוֹנִים רָאשֵׁי פְרָקִים.

אִם גָּמְרוּ לָשִׁיר וַעֲדַיִן לֹא הִשְׁלִימָה הַכַּת לְהַקְרִיב, שׁוֹנִים אֶת הַהַלֵּל, וְאִם לֹא הִשְׁלִימוּ, מְשַׁלְּשִׁים הַהַלֵּל, וּמֵעוֹלָם לֹא שִׁלֵּשׁוּ. עַל כָּל-קְרִיאָה וּקְרִיאָה תּוֹקְעִים שָׁלוֹשׁ תְּקִיעוֹת בַּחֲצוֹצְרוֹת, תְּקִיעָה תְּרוּעָה וּתְקִיעָה, וְהַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת וּבִידֵיהֶם בָּזִיכִים שֶׁל כֶּסֶף וּבָזִיכִים שֶׁל זָהָב, שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ כֶּסֶף כֶּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב זָהָב, וְלֹא הָיוּ מְעֹרָבִים כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָהֶם נוֹי. שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט וְקִבֵּל הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם מִצַּוַּאר הַטָּלֶה בְּבָזָךְ, וְנוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ שֶׁבְּרֹאשׁ הַשּׁוּרָה, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ (כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסְּקוּ רַבִּים בַּמִּצְוָה), עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַדָּם אֵצֶל הַכֹּהֵן הַקָּרוֹב לַמִּזְבֵּחַ. וְשׁוֹפְכוֹ שְׁפִיכָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד, וּמְקַבֵּל הַמָּלֵא תְּחִלָּה, וּמַחֲזִיר הָרֵיקָם לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ. מְקַבֵּל הַמָּלֵא תְחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַחֲזִיר הָרֵיקָם.

וְאַחַר כָּךְ תּוֹלִים הַבְּעָלִים אֶת הַפֶּסַח וּמַפְשִׁיטִים אוֹתוֹ וְקוֹרְעוֹ, וּמְמַחֶה אֶת קְרָבָיו עַד שֶׁיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, וּמוֹצִיא אֶת הָאֵמוּרִין הַחֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְהַחֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶם וְהָאַלְיָה לְעֻמַּת הֶעָצֶה, וְנוֹתְנָם בִּכְלֵי שָׁרֵת וּמוֹלְחָם וּמַקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

שָׁלְמוּ מִלְּהַקְרִיב, פּוֹתְחִים דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה וְיוֹצֵאת כַּת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנֶסֶת כַּת שְׁנִיָּה וְנוֹעֲלִים דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה. יָצְאָה כַּת שְׁנִיָּה, נִכְנֶסֶת כַּת שְׁלִישִׁית, כְּמַעֲשֵׂה כַּת רִאשׁוֹנָה כֵּן מַעֲשֵׂה כַּת שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית.

 

אם חל ערב פסח בשבת יאמר:

וּכְשֶׁחָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ וּמִיחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "בּוֹ בְּמוֹעֲדוֹ", אֲבָל שְׁאָר עִנְיָנָיו אֵינָם דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת. וְכֵן צְלִיָּתוֹ וְהַדָּחַת קְרָבָיו אֵינָם דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָן לְאַחַר הַשַּׁבָּת. וְאֵין מוֹלִיכִים אֶת הַפֶּסַח לְבֵיתוֹ בְּשַׁבָּת, אֶלָּא כַּת רִאשׁוֹנָה יוֹצְאִים עִם פִּסְחֵיהֶם וּמִתְעַכְּבִים בְּהַר הַבַּיִת, וְכַת שְׁנִיָּה יוֹצְאִים בְּפִסְחֵיהֶן וְיוֹשְׁבִים בַּחֵיל (בֵּין הַסּוֹרָג לַעֲזָרַת נָשִׁים), כַּת שְׁלִישִׁית עוֹמְדִים בִּמְקוֹמָם בָּעֲזָרָה, וְשׁוֹהִין הַכֹּל עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת. חָשְׁכָה, יָצְאוּ הַכֹּל וְצָלוּ פִסְחֵיהֶם (ע"כ כשחל י"ד ביום שבת).

לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ כֻּלָּם, מַדִּיחִים אֶת הָעֲזָרָה מִפְּנֵי לִכְלוּךְ הַדָּם שֶׁהָיָה בָּהּ. וְכֵיצַד מַדִּיחִים אוֹתָהּ, אַמַּת הַמַּיִם מְהַלֶּכֶת בָּעֲזָרָה, וּכְשֶׁהֵן רוֹצִין לְהַדִּיחַ הָעֲזָרָה פּוֹקְקִים אֶת נֶקֶב יְצִיאָתָהּ, וְהַמַּיִם פּוֹשְׁטִים וְהוֹלְכִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם וּמַדִּיחִים אֶת כָּל הָעֲזָרָה שֶׁרִצְפָּה שֶׁל שַׁיִשׁ הָיְתָה כֻּלָּהּ, וְהַמַּיִם מְקַבְּצִים כָּל דָּם וְכָל לִכְלוּךְ בָּעֲזָרָה, וְאַחַר כָּךְ פּוֹתְחִים הַנֶּקֶב, וְהַכֹּל יוֹצֵא עַד שֶׁתִּשָּׁאֵר הָרִצְפָּה נְקִיָּה וּמְשֻׁפָּה, וְזֶהוּ כְּבוֹד הַבַּיִת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהוָֹה אֱלֹהָיו.

הוספה מהגאון יעב"ץ:

[יצאו כל אחד עם פסחו וצלו אותם, כיצד צולין אותו, מביאין שיפוד של רימון תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו ותולהו לתוך התנור והאש למטה, ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו, ואין מנקרין את הפסח כשאר הבשר.

כשמקריבין את הפסח בראשון מקריבין ביום י"ד זבח שלמים מן הבקר או מן הצאן גדולים או קטנים זכרים או נקבות והיא נקראת חגיגת ארבעה עשר. על זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר ולא קבעה הכתוב חובה אלא רשות בלבד. מכל מקום היא כחובה מדברי סופרים כדי שיהא הפסח נאכל על השובע.

אימתי מביאין עימו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט ונאכלת לשני ימים ולילה אחד, ודינה ככל תורת זבח השלמים, טעונה סמיכה ונסכים ומתן דמים שתים שהן ארבע ושפיכת שיריים ליסוד. זהו סדר עבודת קרבן פסח וחגיגה שעמו בבית אלהינו שיבנה בב"א.]

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֵשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנַעֲשֶׂה קָרְבַּן הַתָּמִיד וְקָרְבַּן הַפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָן עַל קִיר מִזְבָּחָךְ לְרָצוֹן, וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָשׁ עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְהוָֹה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

קורבן הפסח מוקרב שה תמים (בלא מום) עד גיל שנה.