חיפוש
מפרי עץ הדקל - ד״ת לפר׳ מטות-מסעי מפי רבינו הגה״ק מסאטמאר זיע״א
- הרב אביעד נייגר
- 20 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
למען אחי ורעי! מובא כאן לפניכם דבר תורה לפרשת השבוע מפי מרן רשכבה״ג כ״ק האדמו״ר מסאטמאר, רבי יואל ב״ר חנניא יו״ט ליפא טייטלבוים זיע״א (בעה״מ הספה״ק ויואל משה, על הגאולה ועל התמורה, דברי יואל ועוד).
למען נזכה להתחזק בדרכיו וללכת בנתיבותיו, ולשמור על גחלת האש שלא תכבה ח"ו, דב"ק מתוך דברי יואל פ' מטות עמ' ק"פ-קפ"א:
נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים. הקשה האוהחה"ק (בפ' פנחס) עה"פ צרור את המדינים וכו', וזל"ק ראוי להעיר למה צוה מצוה זו שלא בזמנה, שאח"כ הוצרך ה' לצוות לומר נקום נקמת בנ"י מאת המדינים (בפ' מטות) הא למדת כי מאמר זה (האמור כאן) לא הי' בזמן הנקמה ע"כ קושייתו. ותוכן תירוצו כי מה שנא' צרור את המדינים בפרשת פנחס, אין צווי זו על הנקמה מהם, כי על זו לא נצטוו רק בפ' שלאחרי' בפ' מטות, רק שכאן ציום השי"ת שיהיו שנואים בעיניהם, ולתעב אותם, וזהו מאמר הכתוב צרור את המדינים, פי' יהיו לכם בגדר צר ואויב, ואמר צרור לשון הווה, פי' שיגבירו בהם השנאה, עד גדר שיהי' נקבע בהן טבע הצוררות, ומ"ש והכיתם אותם, פי' תחכו ליום נקם שתכו אותם, ובזה פי' מ"ש רז"ל במדרש, לפי שכתבת כי תצור אל עיר וכו' לא תשחית את עצה, לאלו לא תעשו כן אלא חבלו אילנותיהן וכו' ע"כ במדרש, וכוונת מאמר זה לשנוא המחטיאים, ולהתעיב כל הערב וטוב הבא מהם, ולאבד כל עץ נחמד, ובאמצעות פעולה זו תהי' מתרחקת תאוות העבירה מהם, ולא יהיו נמשכים אחריהם עכתד"ק, אולם עדיין יקשה ולא יונח לנו בתירוצו של האוהחה"ק, דהי' אפשר להיות נאמרו ב' הצווים גם יחד, דהיינו שישינאו אותם ושינקמו בהם, כ"ז הי' אפשר להיות בצווי א', ולמה חלקן הכתוב לשני צווים ולזמנים נפרדים וצ"ב...
ואפ"ל לעניננו שע"כ ציום השי"ת, בהקדם זמן במצות צרור את המדינים, ורק אח"כ נצטוו במצות הנקימה האמור בפ' זו נקם נקמת וגו', מפני שלמצוה זו נקימת מדין, הי' צריכין הכנה רבה והתחכמות, שיעלה בידם לבער שורש הרע והמחטיאים מן העולם, כמ"ש האוהחה"ק עה"פ החלצו, שהי' צורך שיהיו הנלחמים נקיים מחטא מדין וממחשבות און, ולכן כתיב החלצו מאתכם אנשים, שיהיו הנלחמים צדיקים וחסידים, ובאופן אחר לא יעלה בידם עייש"ד, וע"כ ציום השי"ת קודם במצות צרור את המדינים, שיעשו הכנה למצות הנקמה, ושיהיו מובדלים ומופרשים מהם, וישניאו אותם בעיניהם, ויתעבו אותם ואת מעשיהם, עד שירחקו מחשבותיהם מהם, כמ"ש האוהחה"ק עה"פ צרור את המדינים, והיה מן הצורך ליתן להם זמן להכנה זו, כמ"ש גבי מתן תורה שניתנה להם זמן ג' ימים, שיעשו הכנה לקבלת התורה, ומשרע"ה הוסיף עוד יום א' מדעתו, כי הי' חסר להם עוד זמן להשלמת הכנתם, וכמו"כ כאן נתן להם הקב"ה זמן שיכינו א"ע לכך, ורק אח"כ נצטוו במצות נקם נקמת בנ"י מאת המדינים האמור בפ' זו.
תגובות