מדרש אלה אזכרה

למען אחי ורעי! מענייני דיומא של תקופת בין המיצרים, הנני מגיש בפניכם מדרש 'אלה אזכרה' אודות עשרת הרוגי מלכות

הגזירה

כשברא הקדוש ברוך הוא את האילנות, היו מתנאים בקומתן ומגביהין עצמן למעלה למעלה. וכיון שברא הקדוש ברוך הוא את הברזל, היו משפילין עצמן ואמרו: "אוי לנו, שכבר ברא הקדוש ברוך הוא דבר שיכרות אותנו". כך אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו: "מה הפסדנו בזה שנחרב הבית? הרי יש בינינו תלמידי חכמים שמדריכין את העולם בתורתו ובמצותיו!". מיד נתן הקדוש ברוך הוא בלב הקיסר של רומי ללמוד תורת משה מפי חכמים וזקנים. והתחיל בספר בראשית והיה לומד עד שהגיע ל"ואלה המשפטים". וכיון שהגיע לפסוק (שמות כא, טז): "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וגו'".מיד ציווה למלאות פלטירו מנעלים ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל ובאו לפניו והושיבן בקתדראות של זהב. אמר להם: "עמוק הדין יש לי לשאול מכם ואל תאמרו לי כי אם הדין ואת האמת והמשפט". אמרו לו: "אמור". אמר להם: "ומי שגנב איש מאחיו של בני ישראל והתעמר בו ומכרו מה דינו?". אמרו לו: "התורה אמרה "מוֹת יוּמָת". ענה ואמר להם: "אם כן אתם חייבים מיתה". אמרו לו: "אמור למה".

אמר להם: "על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו. ואם הם היו בחיים הייתי דן אותם ועתה שאינם בחיים אתם תישאו עוון אבותיכם". אמרו לו: "תן לנו זמן ב' ימים. אם נמצא זכות על עצמנו, מוטב. ואם לאו, עשה מה שתחפץ". ונתרצה להם לדבר זה.

רבי ישמעאל עולה לרקיע

יצאו מלפניו וחלו את פני רבי ישמעאל כהן גדול שיזכיר השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזרה מאת השם יתברך וטהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאו למעלה עד הרקיע השישי ופגע בו גבריאל המלאך. ואמר לו: "אתה הוא ישמעאל שקונך משתבח בך בכל יום שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו?" אמר לו: "אני הוא". אמר לו: "למה עלית בכאן?" אמר לו: "לפי שמלכות הרשעה גזרה גזרה עלינו לאבד ממנו עשרה חכמי ישראל, ועליתי לידע הגזרה אם היא מאת הקב"ה". אמר לו גבריאל: "אם היא גזרה לא חתומה תוכל לבטלה". אמר לו: "הן". אמר לו: "במה?" אמר לו: "בשם יתברך". מיד ענה גבריאל ואמר: "אשריכם בני אברהם יצחק ויעקב שגילה הקב"ה לכם מה שלא גילה למלאכי השרת".

אמרו עליו על רבי ישמעאל כהן גדול, שהיה משבעה יפים שהיו בעולם, והיו פניו דומה למלאך ה' צבאות. כיון שכלו רוב ימיו של ר' יוסי אביו, א"ל אשתו, אדוני אישי מה זה שאני רואה הרבה בני אדם שמצליחין בזרעם, ואנו לא הצלחנו בבנים, כי אין לנו יורש בן או בת. אמר לה ר' יוסי דבר זה גורם להם, לפי שמשמרין עצמן (הנשים) כשיוצאין מבית הטבילה, אם פגע בהן דבר שאינו הגון, הן חוזרות לטבילה, וטובלות פעם שנית, ולפיכך הם מצליחים בזרעם. אמרה לו אם הדבר הזה מעכב, הרי אני מקבלת עלי להיות נזהר באותן הדברים. וכיון שהלכה לטבילה, יצאה מבית הטבילה פגע בה כלב אחד חזרה וטבלה פעם שני, פגע בה (גמל) חזרה וטבלה, עד שמונים פעמים. אמר הקב"ה לגבריאל, הרבה נצטערת הצדקת. לך והראה לה כדמות בעלה. מיד יצא גבריאל, והלך וישב בפתח בית הטבילה, והיה נדמה לה בדמות ר' יוסי בעלה, ותפסה והוליכה לביתה. ואותו הלילה נתעברה מר' ישמעאל, ונעשה יפה תאר ויפה מראה כדמות גבריאל, ולכך נזדווג לו גבריאל כשעלה ברקיע.

א"ל גבריאל, ישמעאל בני, חי נפשך שכך שמעתי מאחורי הפרגוד, שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. א"ל רבי ישמעאל למה, א"ל על מכירת יוסף שמכרוהו אחיו. שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני כיסא הכבוד ואומרת כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה, הרי השבטים שמכרוהו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם או מזרעם. לפיכך נגזרה גזרה על עשרה חכמי ישראל למסרם להריגה ביד מלכות הרשעה. א"ל רבי ישמעאל עד עתה לא מצא הקב"ה פריקה במכירתו אלא בנו, א"ל גבריאל חי נפשך ישמעאל בני שמיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקב"ה בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים לפיכך הקב"ה פורע מכם, אבל לך האמת.

כיון שראה סמאל הרשע שבקש הקב"ה לחתום את החתימה למסור עשרה צדיקים ביד מלכות הרשעה, שמח שמחה גדולה והיה מתפאר לומר נצחתי את מיכאל השר, מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל הרשע וא"ל אי סמאל או רצונך לפטור עשרה חכמי ישראל מהריגה או תקבל עליך צרעת לעולם הבא, אחד משנים תקבל. א"ל סמאל הרשע לא אפטור עשרה צדיקים מהריגה ואקבל עלי גזרתך כאשר דברת. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל ולא הספיק את דבריו עד שקרא למטטרון הסופר הגדול השר, ואמר לו כתוב וחתום ששה חדשים שלמים נגע צרעת שאת וספחת ובהרת ירקון ושחין רע על אדום הרשעה וגפרית ואש על האדם ועל הבהמה ועל הכסף ועל הזהב ועל כל אשר להם עד שיאמר איש לחברו הא לך רומי וכל אשר בה בפשוט, וחברו משיב אין לי חפץ בהם, כי אין לי הנאה מהם. וכששמע רבי ישמעאל כך מיד נתקררה דעתו והיה מהלך ברקיע אנה ואנה והיה רואה מזבח סמוך לכיסא הכבוד, אמר לגבריאל מה זה, אמר מזבח הוא, א"ל ומה אתם מקריבים עליו בכל יום, וכי פרים ואשים למעלה. א"ל נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו בכל יום. א"ל מי מקריב אותם, א"ל מיכאל השר הגדול.

מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ והגיד לחבריו שכבר נגזרה גזרה ונכתב ונחתם. והיו מתאוננים בימין על שנגזרה עליהם גזרה קשה כזאת ושמחים בשמאל על ששקלן הקב"ה בצדקות ובחסידות נגד השבטים. והיו יושבין זוגות זוגות ר' ישמעאל, ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא, ורבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע, ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכינאי, ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא.

ביצוע הגזירה

רבן שמעון בן גמליאל[1]

נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו. אמר להם מי יהרג תחלה. ענה רבן שמעון בן גמליאל אבי נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל עליו השלום, אני אהרג תחלה, ענה רי"ש כ"ג ואמר אני כ"ג בן כ"ג מזרעו של אהרן הכהן אני אהרג תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר הקיסר זה אמר אני אהרג תחלה וזה אמר אני אהרג תחלה אם כן הפילו גורלות ביניכם. ויפול הגורל על רשב"ג וצוה הקיסר לחתוך את ראשו תחלה וחתכוהו. ונטלוֹ אח"כ את רבי ישמעאל כה"ג בין ירכיו וצרח עליו במר נפש ואמר אי תורה ואי שכרה, הלשון שהייתה מבארת התורה בשבעים לשונות איך עתה לוחכת את העפר. והיה מתאונן ובוכה על רשב"ג. א"ל הקיסר מה זה ומה זה אתה זקן שאתה בוכה על חברך היה לך לבכות על עצמך. א"ל רבי ישמעאל אני בוכה על עצמי שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה ועל שקדמני בישיבה של מעלה אני בוכה:

רבי ישמעאל כהן גדול[1]

עוד הוא מדבר ומתאונן ובוכה ומקונן נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון וראתה יופיו של ר"י כ"ג ונכמרו רחמיה עליו, ושלחה לאביה ליתן שאלה ובקשה אחת. ושלח לה הקיסר בתי כל אשר תאמרי אעשה חוץ מר' ישמעאל וחבריו. שלחה לו אבקש ממך להחיות את נפשו. שלח לה כבר נשבעתי. שלחה לו אבקש לך א"כ שתצווה להפשיט את עור פניו כדי להסתכל במקום מראה. מיד ציווה להפשיט את עור פניו, וכיון שהגיע למקום תפלין צעק צעקה גדולה ומרה, ונזדעזעה שמים וארץ. צעק פעם שניה ונזדעזע כסא הכבוד. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם עליונים ורזי תחתונים יהרג במיתה משונה מזה הרשע, זו תורה וזו שכרה, אמר להם הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה מה אעשה לבני גזרה היא ואין מי שיפר, יצאה ב"ק ואמרה אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וכששמע רבי ישמעאל כך שתק, א"ל הקיסר עד עתה לא בכית ולא צעקת ועתה אתה צועק, א"ל לא על נשמתי אני צועק אלא על מצות תפלין שהולכין ממני. א"ל הקיסר עדיין אתה בוטח באלהיך. א"ל (איוב יג, טו): "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל". מיד יצאה נשמתו של ר' ישמעאל:

רבי עקיבא[2]

ואחריו הוציאו ר' עקיבא בן יוסף דורש כתרי אותיות ומגלה פנים בתורה כמו שנמסרו למשה מסיני, וכשהוציאוהו להריגה בא מכתב לקיסר שמלך ערביא מתפשט כארצו. נחץ ללכת וצוה לחבוש את ר' עקיבא בבית האסורין עד שישוב מן המלחמה, וכשבא מן המלחמה צוה להוציאו, וסרקו את בשרו במסרקות של ברזל ובכל סריקה וסריקה שהיו סורקין היה אומר ר"ע (איכה א, יח): "צַדִּיק הוּא ה'" (דברים לב, ד): "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָּל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". יצאה בת קול ואמרה אשריך ר' עקיבא שהיית צדיק וישר ויצאה נשמתך בצדיק וישר. וכשנפטר בא אליהו הנביא זכור לטוב ונטלו על כתפו ונשאו חמש פרסאות ופגע בו רבי יהושע הגרסי א"ל וכי אינך כהן. א"ל גופן של צדיקים אינו מטמא והלך עמו יהושע הגרסי עד שהגיע למערה אחת יפה מאד וכיון שנכנסו שם מצאו שם מטה יפה ונר דולק, נטלו אליהו ז"ל דרך מראשותיו ור' יהושע דרך מרגלותיו והשכיבוהו על אותה מטה והיו מלאכי השרת בוכים עליו שלשה ימים ושלשה לילות ואח"כ קברוהו באותה מערה וביום של מחרתו נטלו אליהו ז"ל והביאו בישיבה של מעלה לדרוש בכתרי אותיות בישיבה של מעלה והיו מתקבצות כל הנשמות של צדיקים וחסידים לשמוע מדרשות:

רבי חנניה בן תרדיון[3]

ואחריו הוציאו רבי חנניה בן תרדיון. אמרו עליו על רחב"ת שהיה נעים בפני הקב"ה ואדם, ומעולם לא עלתה קללת חברו על מטתו (צ"ל שפתו). וכשצוה הקיסר ברומי שלא ללמוד תורה מה עשה רחב"ת עמד והקהיל קהלות ברבים וישב לו בשוקי של רומי והיה לומד ועוסק ודורש בתורה. וצוה הקיסר לכרכו בס"ת ולשרפו. נטלו, הקוסטינר וכרכו בס"ת והצית את האור ונטל ספוגין של צמר ושראן במים ונתן על לבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה. והיתה בתו עומדת ואומרת אוי לי אבא שראיתיך בכך. והוא השיב ואמר לה טוב לי בתי שראיתיני בכך. ותלמידיו היו עומדין עליו ואומרים רבינו מה אתה רואה, אמר להם אני רואה גוילין נשרפין ואותיות פורחות והתחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו מפני מה אתה בוכה, א"ל אם אני לבדי נשרף לא היה הדבר קשה לי ועכשיו אני נשרף וספר תורה עמי, א"ל הקוסטינר רבי אם אני מסלק את הספוגין של צמר מעל לבך כדי שתצא נשמתך מהרה מביאני אתה לחיי עוה"ב, א"ל הן, א"ל השבעה לי, וישבע לו, מיד כשנשבע לו הרבה הקוסטינר את השלהבת ונטל הספוגין ויצתה נשמתו. ואף הקוסטינר השליך עצמו באש ונשרף. יצאה ב"ק ואמרה רחב"ת והקוסטינר מזומנים לחיי עוה"ב, על זה בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת כגון זה הקוסטינר ויש אדם שעובד כל ימי חייו ומפסיד את שכרו בשעה אחת כגון יוחנן כהן גדול ששמש שמונים שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי'.

רבי יהודה בן בבא[4]

ואחריו הוציאו רבי יהודה בן בבא שלא טעם שינה אלא כשינת סוס מח"י שנה עד פ' שנים ואותו היום שהוציאוהו ליהרג ערב שבת היה והוציאוהו ליהרג מתשע שעות ולמעלה והתחיל מבקש מהם בחייכם המתינו לי מעט עד שאקיים מצווה אחת שציווה הקב"ה עלי אמר לו עדיין אתה בוטח באלהיך אמר לו הן אמר לו וכי עדיין יש כח באלהים שאתה בוטח עליו אמר לו גדול אדוננו ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר אמר לו אם יש בו כח למה לא הציל אותך ואת חבירך מיד מלכות אמר לו אנו חייבים מיתה למלך גדול ונורא והוא מסר אותנו ביד מלך כדי לתבוע את דמינו מידו באו והגידו למלך את דבריו שלח המלך אליו ואומר לו אמת שהגידו לי ממך או לאו, א"ל אמת הוא, א"ל הקיסר כמה עזי פנים אתם שעל פתח מיתה אתם עומדים ועדיין עזות אתם, א"ל רבי יהודה אוי לך קיסר רשע בן רשע הלוא ראה חורבן ביתו והריגת חסידיו וצדיקיו ולא עשה קנאה להנקם מיד, אמרו לו תלמידיו היה לך להחניף אותו, אמר להם וכי לא למדתם שכל המחניף לרשע סופו נופל לידו, אמר לו בחייך קיסר המתין עד שאקיים מצוה אחת ושבת שמה והוא עולם הבא, א"ל לזה שמעתי לעשות שאלתך, מיד התחיל בקידוש היום "ויכלו השמים והארץ", והיה אומר בנעימות ובקול רם, והיו תמיהים כל העומדים עליו וכיון שהגיע עד "ברא אלקים לעשות" לא הניחוהו לגמור וציווה הקיסר להורגו והרגוהו, ויצתה נשמתו ב"אלקים". יצתה בת קול ואומרת אשריך ר' יהודה שהיית דומה למלאך ויצתה נשמתך ב"אלקים", וציווה וחתכוהו אברים אברים והשלכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.

רבי יהודה בן דמא

ואחריו הוציאו רבי יהודה בן דמא, אותו היום ערב שבועות היה, א"ל ר' יהודה לקיסר חייך המתין לי מעט עד שאקיים מצות עצרת ואקדשו כדי לשבח הקב"ה שנתן לנו התורה, א"ל הקיסר עדיין אתה בוטח בתורה ובאלקים שנתנה, א"ל הן, א"ל קיסר מה שכרה של תורתך, א"ל עליה אמר דוד ע"ה (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך", א"ל הקיסר אין שוטים בעולם כמו אתם סבורים שיש עולם אחר, א"ל אין שוטים בעולם כמו אתם כופר באלקים חיים, ואוי לך אוי לבושתך ואוי לחרפתך כשתראה אותנו עם השם באור החיים, ואתה תשוב בשאול תחתיות במדרגה התחתונה, מיד חרה אפו של הקיסר עליו וצויוה לקשרו בשערות ראשו בזנב הסוס וציווה למושכו בכל רוחב של רומי, ואחר כך צוה וחתכוהו אברים, ובא אליהו ז"ל ולקח האברים וקברו במערה אחת הסמוכה לנהר היורד לפני רומי, ושמעו כל רומיים קול נהי ובכי כל שלשים יום בתוך אותה מערה ובאו והגידו לקיסר, אמר להם אם היה העולם נהפך לתוהו ובוהו לא אשקוט עד שאמלא רצוני מאותן עשרה זקנים כאשר נשבעתי, והיה שם אחד מחכמי רומי ואמר לקיסר אדוני קיסר דע כי נסכלת בזה, ושגית הרבה מאד ששלחת יד בעם ה' בלי חנינה, דע כי תהיה לך מרה באחרונה, שהרי כתיב בתורת היהודים אל רחום וחנון ארך אפים, ועוד כתיב בתורתם ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו, כששמע הקיסר כך חרה אפו על אותו זקן וצוה לחנקו, כששמע הזקן כך מיהר ומל את עצמו, מיד כשנחנק לא נמצא ולא נודע אנה, ויחרד הקיסר חרדה גדולה, ולא שב אפו בכל זאת ועוד ידו נטויה:

רבי חוצפית המתורגמן

ואחריו הוציאו את ר' חוצפית המתורגמן, אמרו עליו שהיה בן מאה ושלשים שנה כשהוציאוהו ליהרג, והיה יפה תואר ויפה מראה, ודומה למלאך ה' צבאות. באו והגידו למלך את יפיו ואת שיבתו ואמרו לו בחייך אדוני תרחם על הזקן הזה, אמר הקיסר לר' חוצפית בן כמה שנים אתה, א"ל בן מאה ושלשים שנה לבד מיום אחד ובקשתי ממך שתמתין לי עד שימלא יומי. א"ל הקיסר מה לך שתמות היום או למחר, אמר לו כדי שאקיים עוד שתי מצוות, א"ל איזו מצוה אתה רוצה לעשות, א"ל לקרוא ק"ש ערבית ושחרית להמליך עלי את שם הגדול והנורא המיוחד, א"ל הקיסר עזי פנים ועזי נפש עד מתי אתם בוטחים באלהיכם שאין בו כח להציל אתכם מידי, שהרי אבותי החריבו את ביתו, ואת נבלת עבדיו נתנו סביבות ירושלם ואין קובר, ועתה אלהיך זקן הוא ואין לו כח להציל עוד, שאילו היה בו כח היה נוקם נקמתו ונקמת עמו ונקמת ביתו כמו שעשה מפרעה ומסיסרא ומכל מלכי כנען. וכששמע ר' חוצפית כך בכה בכי גדול ואחז בבגדיו ויקרעם על גדוף השם יתברך ועל חרפתו, ואמר לקיסר אוי לך קיסר מה תעשה ליום אחרון כשיפקוד הש"י על רומי ועל אלהיכם. אמר המלך עד מתי אתווכח עם זה, וציווה להרגו ויסקלוהו ותלוהו, ואז באו שריו וחכמיו וחלו פניו לקברו כי חמלו על שיבתו, ויאמר המלך לקבור אותו, ויבואו תלמידיו ויקברוהו ויספדוהו הספד גדול וכבד מאד.

רבי חנינא בן חכינאי

ואחריו הוציאו את ר' חנינא בן חכינאי, ואותו היום ערב שבת היה, וכל ימיו היה יושב בתענית מבן שתים עשרה עד תשעים וחמש שנה, אמרו לו תלמידיו רבי רצונך שתטעום כלום קודם שתהרג, אמר להם עד עתה התעניתי ולא אכלתי ולא שתיתי, ועתה איני יודע איזה דרך אלך ואתם תאמרו לי לאכול ולשתות! התחיל בקדוש היום ויכולו השמים עד ויקדש אותו, ולא הניחוהו לגמור עד שהרגוהו, ויצאה בת קול ואומרת אשריך ר' חנינא בן חכינאי שהיית קדוש ויצאה נשמתך בקדושה בתיבת ויקדש.

רבי ישבב הסופר

ואחריו הוציאו ר' ישבב הסופר, אמרו עליו שהיה בן תשעים שנה אותו היום שהוציאוהו ליהרג, כיון שהוציאו אותו באו תלמידיו ואמרו לו רבינו תורה מה תהא עליה, אמר להם בני עתידה תורה להשתכח מישראל, לפי שהאומה הרשעה העיזה פניה והערימה סוד לאבד מרגליותינו ממנו והליואי שהייתי כפרה על הדור. אבל אני רואה שאין לך רחוב ורחוב שברומי שאין בו חלל חרב, שעתידה אומה הרשעה לשפוך דם נקי מישראל. אמרו לו רבינו ומה תהא עלינו, אמר להם החזיקו איש ברעהו ואהבו שלום ומשפט אולי יש תקוה, אמר לו קיסר, זקן! בכמה שנים אתה, אמר לו היום בן תשעים שנה אנכי, ועד לא יצאתי ממעי אמי הייתה גזירה מאת הקב"ה למסור אותי ואת חבירי בידך כדי לתבוע דמינו מידך, א"ל וכי יש עולם שני, א"ל הן, ואתה אוי לך ואוי לבשתך כשיפרע דם חסידיו מידך. אמר הקיסר מהרו להרוג גם זה ואראה כחו וגבורתו של אלהי זה, ומה יעשה לי בעולם שני, ויצו עליו לשרפו.

רבי אלעזר בן שמוע

ואחריו הוציאו את ר' אלעזר בן שמוע. אמרו עליו שאותו היום היה בן מאה וחמש שנים, ומקטנותו ועד סוף ימיו לא שמע אדם שהוציא תיפלות מפיו, ולא נתקוטט עם חבריו בין בדבור בין במעשה, והיה עניו ושפל רוח וישב בתענית שמונים שנה, ואותו היום שנהרג יום כפורים היה, ובאו תלמידיו לפניו ואמרו לו רבינו מה אתה רואה, אמר להם אני רואה את ר' יהודה בן בבא שמשיאים את מטתו ומטת ר"ע בן יוסף סמוכה אצלו, והם מתווכחים בדבר הלכה יחד זה עם זה, אמרו לו ומי הכריע ביניהם, אמר להם ר' ישמעאל כ"ג, אמרו לו מי מנצח, אמר להם ר"ע על שטרח בכל כחו בתורה, אמר להם בניי רואה אני עוד שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה במי השלוח כדי ליכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה לשמוע את דרשות ר"ע בן יוסף שידרש להם מענינו של יום. וכל מלאך ומלאך מביא קתדראות של זהב לכל צדיק וצדיק לישב עליו בטהרה. ציווה הקיסר להרגו, ויצאה בת קול ואומרת אשריך ר' אלעזר בן שמוע שהיית טהור ויצאה נשמתך בטהרה. סליק מדרש של אלה אזכרה.

מדרש אלה אזכרה, מהדורת קושטא, ה'ש"פ

---

הערות שולים

[1] אבות דרבי נתן, פרק לח פיסקה ג:

'חרב בא לעולם על עינוי הדין ועל עיוות הדין ומפני המורין בתורה שלא כהלכה וכשתפשו את רבי שמעון בן גמליאל ואת רבי ישמעאל ליהרג, היה רבי שמעון בן גמליאל יושב ותוהה בדעתו, ואומר אוי לנו שאנו נהרגין כמחללי שבתות וכעובדי כוכבים וכמגלי עריות וכשופכי דמים.

אמר לו רבי ישמעאל בן אלישע: רצונך שאומר לפניך דבר אחד, אמר לו, אמור.

אמר לו: שמא כשהיית מיסב בסעודה באו עניים ועמדו על פתחך, ולא הנחתם שיכנסו ויאכלו, אמר לו, השמים אם עשיתי כן. אלא שומרים היו לי יושבין על הפתח, כשהיו עניים באים היו מכניסין אותן אצלי, ואוכלין ושותין אצלי, ומברכין לשם שמים.

אמר לו שמא כשהיית יושב ודורש בהר הבית, והיו כל אוכלוסי ישראל יושבין לפניך, זחה דעתך עליך. אמר לו ישמעאל אחי, מוכן אדם שיקבל את פגעו. והיו מתחננין לאספקלטור זה אמר אני כהן בן כהן גדול, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. וזה אמר לו אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חבירי. אמר להם: הפילו גורלות. והפילו, ונפל הפור על רבי שמעון בן גמליאל. מיד נטל החרב וחתך את ראשו. נטלו רבי ישמעאל בן אלישע והניחו בחיקו, והיה בוכה וצועק: פה קדוש, פה נאמן, פה קדוש, פה נאמן, פה שמוציא סנדלפונין טובות ואבנים טובות ומרגליות, מי הטמינך בעפר, ומי מילא לשונך עפר ואפר. עליך הכתוב אומר (זכריה יג, ז) חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי. לא הספיק לגמור הדבר עד שנטלו החרב וחתכו את ראשו.

ועליהם אמר הכתוב (שמות כב, כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים ממשמע שנאמר וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, איני יודע שהנשים נעשו אלמנות ובנים יתומים, אלא אלמנות ולא אלמנות, כגון שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא, כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, איני יודע שהבנים יתומים, אלא יתומים ושאינן יתומים, שהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם, ולא היו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן'.

[2] מסכת ברכות, דף סא ע"ב:

'ואהבת את י"י אלהיך - תניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך רבי עקיבא אומר בכל נפשך אאפילו נוטל את נפשך תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה (דברים ל, כ) כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה (תהלים יז, יד) ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב'.

מדרש משלי, פרק ט, א

ד"א "אף ערכה שולחנה" - מעשה ברבי עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ורבי יהושע הגרסי תלמידו היה משמשו, ערב יום טוב נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו, אמר לו 'שלום עליך רבי!', אמר לו 'שלום עליך רבי ומורי!', אמר לו 'כלום אתה צריך?', אמר לו 'כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים', מייד הלכו שניהם לבית האסורים ומצאו פתח שער בית האסורים פתוח ושר בית הסוהר ישן, וכל העם שהיו בבית האסורים היוי שנים, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, מייד נטפל אליהו זכור לטוב ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע הגרסי כך, אמר לאליהו 'רבי, הלא אמרת לי אני אליהו כהן, וכהן אסור לטמא במת!', אמר לו 'דייך רבי יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם', והיו מוליכין אותו כל הלילה, עד שהגיעו לטרפילון של קסרין, כיוון שהגיעו לשם, עלו שלוש מעלות וירדו ירידות, ונפתח המערה לפניהם, וראו שם כיסא וספסל ושולחן ומנורה, והשכיבו את רבי עקיבא על המיטה ויצאו, וכיוון שיצאו נסתמה המערה, ודלקה הנר על המנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר 'אשריכם צדיקים, ואשריכם עמלי תורה, ואשריכם יראי אלהים, שגנוז וטמור לכם ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבוא! אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך!'. לכך נאמר "אף ערכה שולחנה".

[3] מסכת עבודה זרה, דף יח ע"א:

תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו אמר לו חנינא אחי (אחי) אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה [ומקהיל קהלות ברבים] וספר מונח לך בחיקך אמר לו מן השמים ירחמו אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא אמר לו כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לעניים אמר לו אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בספר תורה והקיפוהו בחבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה אמרה לו בתו אבא אראך בכך אמר לה אילמלי אני נשרפתי לבדי היה הדבר קשה לי עכשיו שאני נשרף וספר תורה עמי מי שמבקש עלבונה של ספר תורה הוא יבקש עלבוני אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה אמר להן גליון נשרפין ואותיות פורחות אף אתה פתח פיך ותכנס [בך] האש אמר להן מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבל הוא בעצמו אמר לו קלצטונירי רבי אם אני מרבה בשלהבת ונוטל ספוגין של צמר מעל לבך אתה מביאני לחיי העולם הבא אמר לו הן השבע לי נשבע לו מיד הרבה בשלהבת ונטל ספוגין של צמר מעל לבו יצאה נשמתו במהרה אף הוא קפץ ונפל לתוך האור יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון וקלצטונירי מזומנין הן לחיי העולם הבא בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים'.

[4] מסכת סנהדרין, דף יד ע"א:

'בטלו דיני קנסות מישראל שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה גזירה על ישראל שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג ועיר שסומכין בה תיחרב ותחומין שסומכין בהן יעקרו מה עשה יהודה בן בבא הלך וישב לו בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות ובין שני תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ואלו הן ר"מ ור' יהודה ור' שמעון ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע רב אויא מוסיף אף ר' נחמיה כיון שהכירו אויביהם בהן אמר להן בניי רוצו אמרו לו רבי מה תהא עליך אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה'...