חיפוש
מדוע החפץ חיים לא הגיע ארצה או איזה סיפור המציאו על כך
למען אחי ורעי! הנה מתוך שלל הטענות שהועלו נגדי לגבי כך שהמכתבים המזוייפים שייחסו לס"ק אלפאנדארי
הנה אחת מהטענות שהביאו בפני היתה סיפור מעשיה, שאין לו שחר אלא מומצא מכף רגל ועד ראש והכי מגוכח לראות כמה וכמה גירסאות יש לאותו סיפור מומצא, שהי' צריך להחליף כל פעם שם של רב אחר מי סיפר למי, שהומצא ככל הנראה אחרי פטירת החפץ חיים (אלול ה'תרצ"ג) ע"י כת היחצ"נים של קוק
אבל קודם לכן ראוי לכל בר-דעת לדעת מהי דעת תורתינו הק' לסיפור קורות העיתים, לעומת כתבי יד או ספרי קודש של המחברים עצמם, כי כאשר תמצא איזושהי סיפור חביב ככל שיהי' הוא איננו מחליף את ספרי הקודש ולא את כתבי היד ולא את ההלכה שקבלנו בסיני מדורי דורות בנוגע ליחס לקלי דעת שכותבים ספרי דרשות
רבי אברהם ישעי' קרליץ 'החזו"א' זיע"א, אמונה ובטחון, פרק א פסיקה ח'
דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו, ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו:
ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, ועל החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, וכאן יש כר נרחב אל הדמיון, כי טבע הדמיון למהר ולהתקדם ולהגיד משפט, טרם שהשכל הכין מאזני משפט לשקול בפלס דבר על אפנו, והדמיון חורץ משפטו כרגע, מהו מן האמת ומהו מן הכזב:
ועוד איתא בדב"ק של כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א, ויואל משה, מאמר א', פיס' קפה
וכבר הבאתי שדורינו הדור של עיקבא דמשיחא הוא הדור של שכחת התורה שאמרו חכז"ל. ודרך הבעש"ט הק' נשתכח לגמרי מהדור וכל מי שרוצה ליטול את השם להנאתו ולטובתו אומר זה דרך הבעש"ט כחפצו ורצונו. וחסרי תבונה מתחשבים עם סיפורי מעשיות שרובם ככולם שקרים וכזבים ומשתנים מפה אל פה בשינויים מן הקצה אל הקצה, ואם אלו השקרים נכתבו אח"כ בספר סוברים שהיא ס"ת.
וכעת נחזור להביא דוגמא לאיך סיפור שהוא שקר מומצא, שבוודאי לא יכול להחליף מה שקבלנו בספה"קים ובטח לא מה שכתב האי צדיק, וזהו בנין אב, אבל מה שהכי מגוכח לגבי הסיפור הזה הוא שכל אותם צדיקים שניחנו ברוח הקודש לפי מספר הסיפור נפטרו לפני פטירת החפץ חיים, אמנם אפשר לטעון שישינו מכתב שכתב אודות דחיית נסיעתו עוד בשנת תרפ"ו, אבל זה לא אומר שלא הי' לו ניסיון נוסף לעלות ארצה
אזי הנה שלל הדוגמאות להמצאה מדוע החפץ חיים לא עלה לארץ ישראל, גם מומלץ לראות את ההערות שולים שלי כהערות לסיפור עצמו
גירסא א' - ישראל שפירא 'מידע תורני היסטורי' (אבל לרוב הינם מבוססים ע"פ סיפורים כגון דא), 'הסיבה האמיתית מדוע החפץ חיים לא הצליח לעלות לארץ ישראל נחשפת!'
החזון אי"ש[1] היה מספר בשם הסבא קדישא אלפנדרי[2].
״בזמן שכולם התכוננו כאן לקבל את פני החפץ חיים, כי הלא היה מוחלט שיבוא לארצנו הקדושה, וכבר קנו עבורו בית בפ״ת, אמר אז הסבא קדישא למקורביו, שהחפץ חיים לא יבוא.
אחרי זמן, כשהתברר שהצדק אתו, שאלו אותו, מהיכן ידע מר?
ענה להם הסבא קדישא: ״לא נביא אנכי ולא בן נביא, אבל סברא דאורייתא היא״. הלא ברור הדבר, שכשהחפץ חיים יגיע לארץ, ויראה את אש המחלוקת בין אנשי הגרי״ח זוננפלד לאנשי הגראי״ה קוק[2], יאמר החפץ חיים: ״האם לריק יגעתי וחיברתי את ספריי ״החפץ חיים״ ו״שמירת הלשון״, ומיד ישתוקק לעשות שלום בינהם, וילך מזה לזה ומזה לזה, וישתדל בכל חפצו לפשר בינהם. אמנם מיד כשיעבור על מפתן דלתו של הרב קוק, יקחו הקנאים את ה״משנה ברורה״ וישליכו אותו מתחת לשולחן, וזה הקב״ה לא רוצה, ולכן הוא לא יבוא״.
גירסא ב' - מתוך הספר סוד המאה ליטרא שקיבל החפץ חיים, ונשנה ג"כ, עם קצת שינויים לשוניים מהותיים, באתר היחצ"ני של קוק המכונה אור האורות (למה החפץ חיים לא עלה ארצה?)
ר' ישעיה אשר זליג מרגליות ז"ל[4], היה בן-בית אצל הרב אלפנדרי. פעמים רבות נוכח הרב מרגליות שהרב אלפנדרי דיבר כמו בנבואה על אירועים שהתרחשו רק לאחר זמן רב. כשהיה מתרחש כזה דבר, היה הרב מרגליות קורא בהתרגשות: הרי זה רוח הקודש! אך תמיד הרב אלפנדרי היה מתקן אותו ואומר: לא, זה לא רוח הקודש, אלא זוהי מציאות החיים.
והנה, בשנותיו האחרונות של ה'חפץ חיים', דברו על כך שברצונו לעלות ארצה. הרב קוק וכמה מתלמידיו כבר עסקו בסידור מקום מגורים ל'חפץ חיים' בפתח תקוה. באותם ימים אמר הרב אלפנדרי לרב מרגליות: ה'חפץ חיים' לא יעלה ארצה. ואכן אח"כ נפטר,והתברר למפרע שהרב אלפנדרי צדק. ניגש הרב מרגליות ואמר לרב אלפנדרי: הנה, אתה רואה, רוח הקודש! איך ידעת שהוא לא יעלה? ענהו הרב אלפנדרי: לא, זוהי מציאות החיים. ידעתי שאם הח"ח יעלה לארץ, הוא יכנס קודם כל לידידו הרב קוק, וכשיראו זאת הקנאים הם יהיו נגדו ויפסלו אותו, כמו כל רב שלא התאים לקנאים, והרי הקב"ה רוצה שהספרים שלו 'משנה ברורה' ו'חפץ חיים' יתקבלו בכל ישראל, לכן גלגל הקב"ה שהוא לא יעלה לארץ.
וכעת נעבור לגירסא ג' - והפעם בכלל מדובר ברבנים אחרים לגמרי, הפעם החליפו אותם לרבי אליעזר בריזל ורבי השד"ה דווויק זיעועכי"א
פיקחות נפלאה הקרובה לרוח הקודש היתה לו לרבינו ז"ל. סיפר הרב החסיד רבי אליעזר בריזל שליט"א כי לקראת סוף ימיו של מרן ה"חפץ חיים"[5], החליט לעלות לארץ ישראל. הוא ארז את כל חפציו, ועזב את עירו, ועשה דרכו לוורשא כדי להפליג בספינה לחופי ארץ ישראל. כל הגולה רעשה מהעובדא שגדול הדור בדרכו לארץ ישראל, וגם בא"י היתה נסיעת הצדיק לשיחת היום, כאשר כולם מצפים ומתכוננים לבואו.
תחת אחד השיחי'ם הגיב בדבר רבינו השד"ה[6] ז"ל ואמר: רבינו החפץ חיים לא יבוא לארץ ישראל, כי המצב כאן בארץ מחייב שיצטרך הרב להצטרף לאחד הפלגים החרדיים, אם לימין ואם לשמאל, ואם ככה יעשה יפגע הלימוד בספריו הקדושים ובפרט בספר משנה ברורה, ומאחר שהקב"ה רוצנו שכל ישראל יעסקו בתורתו, לא יניח לו להגיע לארץ ישראל. וכך הוה, כי החפץ חיים שוב שינה דעתו וביטל מחשבתו ושב לעירו, ותורתו נעשתה לנחלת כל כלל ישראל.
גירסא ד' - שוב פעם ישראל שפירא בעל ה'מידע תורני היסטורי' התקשר אלי ואמר לי שיש לו מידע ממישהו שלמד ב'תורה ויראה' שאלתי מה שמו, גם לא סיפר לי מי הוא,... אמרתי לעצמי שאני מוכן להשתעשע בהתעסקות שלו בסיפורי סבתא (כי כבר אמרתי לו מקדמת דנא שזהו סיפור סבתא מומצא (אבל מכיוון שהוא אוהב להשתעשע בסיפורים, להלן הגירסא החדשה באופן מקוצר
החזו"א שמע מרבי חיים יוסף הלוי דינקלס[7] שהיה בן-בית אצל הרב אלפנדרי...
אבל גם סיפור זה הוא ממש מופרך מהסיבה שבן ביתו של רבי חיים יוסף דינקלס זיע"א (ז' באב ה'תשל"ו), רבי שלמה אדלשטיין שליט"א התראיין לגליון "דורות" [שיו"ל ע"י מערכת "העדה", גליון 78, ערש"ק פר' ראה התשע"א, חלק שני של הראיון] בו הוא אומר דברים ברורים בנוגע ליחסו של אביו המאמץ וכן החזו"א כלפי אותו האיש קוק.
אזי בכך הגענו ל-4 גירסאות של אותו סיפור מומצא
ונחזור לשנן מה שכבר הבאנו לעיל בשם רבי אברהם ישעי' קרליץ 'החזו"א' זיע"א, אמונה ובטחון, פרק א פסיקה ח'
דברי הימים וקורות עולם הם מאלפים הרבה את החכם בדרכו, ועל תולדות העבר ייסד אדני חכמתו:
ואמנם בהיות האדם אוהב לחדש ולהרצות לפני קהל, נצברו הרבה שקרים בספרי התולדות, כי בן אדם אינו שונא את הכזב בטבעו, ורבים האוהבים אותו ומשתעשעים בו שעשועי ידידות, ועל החכם להבר בספורי הסופרים לקבל את האמת ולזרות את הכזבים, וכאן יש כר נרחב אל הדמיון, כי טבע הדמיון למהר ולהתקדם ולהגיד משפט, טרם שהשכל הכין מאזני משפט לשקול בפלס דבר על אפנו, והדמיון חורץ משפטו כרגע, מהו מן האמת ומהו מן הכזב:
