לכבוד יומא דהילולת רבי יוסף מרדכי ידיד הלוי זיע״א

אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי יוסף מרדכי ידיד הלוי זיע"א, הנני כמה וכמה תשובות שכתב אודות הראי"ה קוק[*]

'אגרת קודש' של רבי יוסף ב"ר מרדכי ידיד הלוי, למורו ורבו 'הסבא קדישא' אלפנדרי זיעועכי"א (מובא מתוך 'מרא דארעא דישראל ח"ב, עמ' ש"ה):

'נא גבור איש אלקים קדוש הוא יעמוד לימין התורה הקדושה שנתחלל כבודה אשר בעוונותינו הרבים איש אחד קם להשתרר על עם ד' ובתחבולותיו ישב רב על עדה קדושה וגדולה עדת אשכנזים שיש רבנים וגאונים חסידים ואנשי מעשה, ולא יגיע בתורה אפילו לקרסולי רגליהם של הגאונים הגדולים ובפרט זקני הרבנים הגאונים הגדולים המפורסמים בתורה ויראה ובחסידות הרי הם מ"ע כבוד רבינו הגאון יצחק ירוחם דיסקין שליט"א והרב הגאון יוסף חיים זוננפלד שליט"א, ובעוונותינו הרבים זה האיש לרוב גאותו כי גבה לבו מאוד כמעט נטרפה דעתו וחיבר ספר אשר כתוב בו דברים של דופי ודברי אפיקורסות נגד תוה"ק והוא ודאי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה דברים שאסור לשומען כמו שיראה כת"ר במחברת הנ"ל הנקראת "אורות" אוי לאוזניים שכך שומעות... ובלי ספק שספר הנ"ל טעון שריפה שלא יהיו נגררין אחריו'...

שו"ת שארית יוסף, חלק ד'-דרושים, סי' ד' - ענין אפיקורס שצריך למחות עליו, עמ' תל"ב-תמ"ה:

'ראה ראיתי דברים של מינות ואפיקורסות מאיש אחד בתור רב, אשר תסמרנה שערות האדם לסתם איש הישראלי הירא וחרד לדבר ה' בשמעו דברים הללו. ואני לעת עתה נבוך מאוד אם אחריש ואשתוק או ראוי ומצוה למחות בזה. ומצאתי חובה לעצמי שאסור לשתוק בזה, ומצוה היא גדולה לצעוק בקול מר. שאם בא אדם וחירף וגידף וביזה אותו, כמה מצטער ועומד וצועק נגדו. ואם לכבודנו אנחנו מוחים, איך לכבוד שמים נעמוד בשתיקה, והרי מצינו בש"ס דשבת דף ל' ע"ב: כתיב "אל תען כסיל כאולתו" וכתיב "ענה כסיל כאולתו" לא קשיא הא בדברי תורה הא במילי דעלמא, ע"כ. בדברי תורה צריך להשיב דאמר שם: בד"ת מאי היא, כי הא דיתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר "הרה ויולדת יחדיו", ליגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש, ואם כן מכל שכן בדברי מינות ואפיקורסות שצריך להשיב דלא ליגררו אבתריה.

ואע"ג דאמרינן בש"ס סנהדרין דף ל"ח ע"ב: ודע מה שתשיב לאפיקורוס היינו אפיקורוס גוי אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי, הינו אם רוצים להתוכח עמו ולהחזירו מדעתו זה אי אפשר במין שהוא מישראל דכ"ש דפקר טפי, אבל לענין דלא ליגררו אבתריה כו"ע ויטעו אחריו ודאי צריך להשיב על דבריו שלא יטעו אחריו, ומכ"ש שהוא רב מפורסם ועם רב נגרר אחריו ומכנים אותו בשם "גאון וצדיק"[1], בודאי מצוה רבה איכא להודיע למי שיש בו יראת שמים וחרד לדבר ה' וטועה בו - שיפרוש ממנו, כמו שדרשו רז״ל ע״פ "אל תקרב אל פתח ביתה זו מינות"[2]. והאיש הלזה ודאי לשמוע דברי תורה מפיו כמו שדרשו רז״ל ע״פ, "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך השם צבאות", אם הרב דומה למלאך השם תורה יבקשו מפיהו ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו. ועיין בשו״ע יו״ד סי׳ רמ״ו סעיף ח׳ שהרב שאינו הולך בדרך טובה, אעפ״י שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו אין למידין ממנו עד שיחזור למוטב ע״כ. וזהו מדברי הש״ס דחגיגה דף י״ב. ועיין ש״ך שם שכתב דבזה״ז אין לחלק כמו שחילק הש״ס שם בין גדול לקטן דבגדול יכול ללמוד מרב שאינו הגון דלא חיישינן שמא ילמוד ממעשיו דבזה״ז כולם נחשבים כקטנים יעו״ש. ובדברי הש״ס שם דאמר דקב״ה לא קאמר שמעתתא משמיה דר״מ הואיל וגמר שמעתתיה מפומיה דאחר יעו״ש. וא"כ כיון דפסתה[3] המספחת, מצוה להודיע לרבים שלא יגררו אחריו ואיסור גמור לשמוע תורה מפיו אחר שנמצאו בדבריו דברים אשר תצלנה אזנים משמוע. וכמו שנזכיר קצת מדבריו לקמן, א״כ השומע ישמע והחדל יחדל.

ואם באמת השם יודע ואל אלוקים יודע כי אני בורח מן המחלוקת כבורח מן הנחש, ובפרט בדור יתום כזה, ועיין בזה בשו״ע יו״ד בסוף סי׳ של״ד בדברי רמ״א שם שכתב, דאעפ״י שחייב עון מ״מ אינו חייב להוציא ממונו על זה, ולכך נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיעמדו על גופנו ומאודנו עכ״ד. וכל זה במי שבידו למחות כתב הכי, וכ״ש אנן שאין בידנו למחות כלל כלל, שנפרץ גדר התורה לגמרי ונעשית התורה הפקר. וא״כ איך נבוא להוכיח ולמחות ובעוה״ר יש חשש שיעמדו על גופנו וא״כ היה ראוי לעמוד בשתיקה ונישא לבבנו אל כפים אל אל בשמים שהוא יתקן את עולמו יבוא בעל הכרם וכו׳, אבל עכ״ז אין מכל זה ראיה להציל אותנו לעמוד בשתיקה כיון דהענין נוגע לחילול השם וחילול התורה להיות נגררים אחר ההבל בדברי מינות ואפיקורוסות, וגם חילול וזילזול כבוד הנוגע לכללות הצדיקים ובפרט דוד מלך ישראל ומשה אדון הנביאים, וכמו שיובא לקמן, ומה גם שאין אנחנו מוחים בזה בעוברי עברה שדבר זה בעוה״ר מן הנמנע שיד הפריצים העוברים על התורה בשאט נפש בעוה״ר רבו כמו רבו והם ידם על העליונה ובעוה"ר חכמי ישראל ידם על התחתונה. וכעת לא באנו בזה למחות בעוברי עבירה, אך למי שחרד לדבר ה' ומאמין בתורת משה ובתורה שבע"פ שלא יהיו נכנסים דברי האיש הזה בלבו, ויפרוש שלא ישמע דברי תורה מפיו, ובפרט מספריו שהם דברי מינות ואפיקורסות.

וראוי להעתיק פה מה שכתב הרב גנזי חיים במערכת ח' אות ז״ן שכתב שם וז״ל; ומכ״ש אם יש חילול השם וחילול התורה באיזה דבר שאינו רשאי למנוע את עצמו וחייב לגלות דעתו אם הוא לאפרושי מאיסורא וכו׳ וכל לאפרושי גברא שפיר דמי וכמה נזקין וחבלות וחילול השם וחילול התורה יוצא מכמה חכמים שהם מונעים מלהגיד כי ישר וכו׳ יעו״ש. ואפילו בשתיקה הם נענשים כמבואר בזוהר הקדוש ס׳ טהרה דף מ״ו, נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו' יעו״ש. ואותם המתחסדים כשיש מחלוקת ורואים חילול השם וחילול התורה והם עומדים מנגד כדי שלא להטפל בשום מחלוקת לא יפה הם עושין כי במקום שיש חילול תורת קונו צריך לדבר והתקוטט נגד בני אדם המתיצבים על דרך לא טוב לחלל קודש. וצא ולמד מ״ש הרב מוהר״ש אוזידא בס׳ מדרש שמואל בפרק ב׳ דאבות על מאי דתנן התם: ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש וז״ל; הפירוש הוא כי מי שאינו נכנס במחלוקת על דרך לא טוב אינו לעלבון תורת קונו ואינו נכנס בדרך אנשים, ולזה במקום ההוא השתדל להיות איש וחזקת והיית לאיש יעו״ש. ודבריו חיים וקיימים דאיך יתכן האדם שהוא ירא את השם ורואה שאחרים מבזין את התורה והוא יעשה חסידות שלא להטפל במחלוקת נגד השם ונגד משיחו כי הוא חסיד שוטה. ועל כיוצא בזה אמרו בש״ס איזהו חסיד שוטה שרואה אשה טובעת בנהר ואינו מצילה, כמו כן הוא ענין זה ממש. ומה גם שהתורה עצמה היא בתו של מלך מלכי המלכים הקב״ה ואיד יתכן שיהיה האדם רואה לבתו של מלך שרומסין ודורסין אותה ברגלים והוא עד או ראה או ידע ויעמוד מנגד ולא יהיה לו עונש גדול על זה עכ״ד. וא״כ צא ולמד ק״ו לנ״ד שאיך יעמוד בשתיקה על דברי מינות ואפיקורוסות שיש בו משום אבק דע״ז ואין לך חילול השם וחילול כבוד התורה יותר מזה, ומצוה רבה על כל רב וחכם למחות בזה במחאה גלויה ומפורסמת כי דברים הללו שכותב זה הם דבריו דברי מינות ואפיקורוסות ויזהרו ממנו שלא יגררו אחריו.

ואע"ג דיש לצדד קצת בזכותו לומר שהוא עצמו לא היה נחשב כמין ואפיקורוס, דאולי עבר איזה רוח וטועה בדמיונו, ועיין בזה בספר בשמים ראש המכונה להרא״ש, ושם בסי׳ ר״מ כתב וז״ל; שלא כאשר יפתח האדם את פיהו בפקפוקים במקומות אחרים נדון, אותו לאפיקורוס, והנה בעינינו גדולי ישראל דברו לעתים דברים קשים שאסור לשומען ונכתב בספר, גם מהם כאלה השם יכפר בעדם ולא יקרא אפיקורוס אלא בבועט בדבר מן הדברים ואפילו במצוה קלה של סופרים, או באומר דעתו בפה מלא בהכחשת התורה או הנסים או אפילו באחת מהם, אבל זה שלא נודע ממנו שעובר עבירה רק שלפרקים הוא מדבר הטינא שכלבו שבא לו מכח הירהוריו הבאים לו מכח לימוד הפילוסופיא וכו׳ יעו״ש. וא"כ גם זה הוא אולי מזה הסוג שיש לו איזה דמיונות ושימושים[4] שבאים לו מצד ההירהור, אולי מחמת לימוד חכמת הפילוסופיא או מצד אחר. ויהיה איך שיהיה אם נדונו כמין או אפיקורוס הא מיהא דברים הללו שיוצאים מפיו הם דברי מינות ואפיקורסות וראוי למחות דלא ליגררו אבתריה. ואדרבה מזה הוא דאיכא חשש טפי שלא יהיו נגררים אחריו אחר שהוא בתור רב מפורסם ובעוה"ר פוסע על שני הסעיפים יטעו אחריו הרבה, אפילו היראי שמים וחרדים לדבר ה', ומי יודע אם אינו מכת הצבועים והחנפים. והרי פוק חזי מה שכתב אדונינו המלך דוד בספר תהלים "הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממך אתקוטט תכלית שנאה וכו' (פרק קלט), עם שכתב "אל תתחר במרעים", ועכ"ז במשנאי השם אמר "הלא משנאיך ה' אשנא ובמתקוממיך אתקוטט" והכל לשם הקב"ה. ובכל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב. ועל זה סיים דוד מלך ישראל אחר זה ואמר "חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע כליותי ולבי". דלכאורא מה קשר זה אחר שאמר "הלא משנאיך ה' אשנא וכו' יאמר "חקרני אל ודע לבבי", אלא נראה שהכוונה פשוטה שאחר שאמר "הלא משנאיך ה' אשנא וכו' אולי יחשדו ח"ו לדוד מלך ישראל שמתקוטט עם שונאי ה' אולי יש לו איזה טינא בלבו עליהם או איזה שנאה מחמת קנאה שמתקנא מהם מאיזה ענין ולא לשם שמים, על כן סיים ואמר חקריני אל ודע לבבי שאתה בוחן לבות וכליות שאני מכוין דוקא בשביל כבודך, בשביל שהם משנאיך על כן אשנא אותם ולא לשום פניה אחרת.

על כן מצוה גדולה על כל מי שהוא חכם או רב, חובה עליו להיות קנאי בזה ולא יחוש על כבוד וצער עצמו אולי יבזו אותו או יצערו אותו אחר שתהיה כוונתו לשם שמים בלתי שום פניה כלל ואין לנו לדאוג על אנשים אשר כבר הפרו חוק ברית התורה לגמרי באכילת נבלות וטריפות ובעילת נדה וכו' וכו' לא השאירו עוללות מן כל גופי התורה ובפרט שבת החמור המחללין בפרהסיא, שאלו הם כנכרים לכל דבריהם, ומן הנמנע על אנשים כאלו שיהיה מהם עוד תקוה. אלא הדאגה גדולה היא אפילו על החרדים ויראי ה' שלא ילמדו ממעשיהם הרעים ומדרכיהם המקולקלים ויאמרו הרי יש לנו רב לסמוך עליו שהוא גאון וצדיק יסוד עולם כמו שכותבים עליו. והוא משבח מאוד למעלת הרשעים יותר מן הצדיקים הגדולים: "רק שכל זמן שהוא חפץ בכלל באושר והצלחת האומה הישראלית אעפ"י שאינו יודע לקרוא בשם ולפרש את צפונותיו, ואפילו אם הוא טועה במעשיו ודעותיו - תוכו קודש קודשים הוא", ע"כ מה שהעתיקו מדבריו. ממש דבריו כדברי הנביא כאילו שכינה מדברת מתוך גרונו וכאילו הוא במקום אלוקים. לא די שאינו מביא ראיה לדבריו ולא שום רמז לא מן המקרא ולא מדברי רז"ל, כי לא נמצא בעולם שום חכם או מחבר שיכתוב איזה דבר דין או הלכה דרוש או אגדה או קבלה או איזה דבר חכמה שלא מביא ראיה לדבריו או איזה רמז מן התורה או מן הנביאים או מן הכתובים או מן דברי רז"ל. שהרי אפילו בעלי הש"ס התנאים והאמוראים שכל דבריהם ברוח הקודש נאמרו, עכ"ז אינם מחדשים דבר אפילו בדרך דרוש ובדברי אגדה עד שיביאו איזה רמז או סמך מן הפסוקים, וזה מדבר כמו נביא ואורים ותומים.

ולא די זה אלא דבריו הם נגד תורת משה והנביאים והכתובים ונגד דברי הש״ס והקבלה שאם הוא מדבר ברשעים כ״כ בדעותיהם ובמעשיהם שהכיר, היינו שעוברים על עיקרי ושורשי התורה ומחללי שבתות בפרהסיא לזה הוא שקורא אותם תוכם קודש קודשים, לא קודש לחוד אלא קודש קודשים רק בזה די אם יהיו חפצים לבד באושר והצלחת האומה אף אם יעברו על כל התורה כולה בשיבוש דעתם ומעשיהם הם תוכם קודש קודשים[5], דאם יעברו על כל התורה כולה מה מעלה ומוריד זה בשביל שהם יהיו חפצים באושר האומה והצלחתה יהיה תוכם קודש קודשים, ואיך יתכן זה אחר שעוברים על כמה מיני כריתות ומיתות ב״ד הכתובין בתורה ביד רמה בשאט נפש. והרי כתב הר״מ ז״ל בפרק ד׳ מהלכות רוצח; וכן העושה עבירות להכעיס אפילו אכל נבלה או לבש שעטנז להכעיס הרי זה מין. וגם כתב שם דאפיקורוסים הם ישראלים שכפרו בתורה ובנבואה יע״ש. ועיין עוד בטור יו״ד ובשו״ע סי׳ קנ״ח; והמינין והאפיקורוסין אין להם הלק לעולם הבא ובפרט שמחללין שבת בפרהסיא שדינם כנכרים גמורים לכל דבר. ובודאי שאין לך פקודת יותר מזה וסימן גדול הוא שהם אינם מאמינים לא בתורה ולא בשבת ולא במי שציוה על מצוות התורה ועל השבת. ומה שהשבת הוא מעיד על השי״ת שהוא יחיד ומיוחד והוא חידש את עולמו, שהוא ברא את העולם בששת ימי המעשה וביום השביעי שבת וינפש. וידוע מה שאמרו ז״ל שהכופר בשבת כאילו כופר בכל התורה כולה, שהתורה קא צוחה "מחלליה מות יומת" "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" והם גרועים יותר מהקראים, שהקראים מאמינים בהשי״ת וביחוד שמו ובתורת משה רבינו ואינם מחללים שבת, רק שכופרים בתורה שבע״פ לבד, ועכ״ז נקראים צדוקים מינים, ולא שמענו ולא ראינו מימינו הרמת יד בתורת משה רבינו ע״ה שהעיזו פניהם לחלל שבת בפרהסיא בלתי שום הנאה וריוח ממון שאפילו בימי ירמיהו הנביא שהוכיח אותם על חילול שבת נראה שהיו מחללים את השבת עבור הנאה וריוח ממון וז״ל הנביא ירמיה בפיסקא י״ז שהיה מכריז ואומר; כה אמר השם אלי הלוך ועמדת בשער בני העם אשר יבואו בו מלכי יהודא ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלים ואמרת אליהם שמעו דבר השם מלכי יאודה וכל יאודה וכל יושבי ירושלים הבאים בשערים האלה כה אמר השם השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים ולא תוציא משא ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם ולא שמעו ולא הטו את אזנם ויקשו את ערפם לבלתי שמוע ולבלתי קחת מוסר והיה אם שמוע תשמעו אלי נאום השם לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את יום השבת לבלתי עשות בו מלאכה ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על כסא דוד רוכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יאודה ויושבי ירושלים וישבה העיר הזאת לעולם וכו׳. ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא ובוא בשערי ירושלים ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמונות ירושלים ולא תכבה ע״כ דברי הנביא. יראה הרואה כמה התמרמר ירמיהו הנביא על חילול שבת ואפילו במקום שיש בו ריוח והנאת ממון שהוא לתיאבון, ותלה בנין וחרבן ירושלים ובית המקדש בזה שאמר שאם לא תשמעו וכו׳ והצתי אש וכו׳, והתחיל ואמר בציווי השם יתברך שאמר לו; ועמדת בשערי בני העם אשר יבואו בו מלכי יאודה וכו׳ לומר שמתחילה יכריז על מלכי יאודה שהם הגדולים והראשים שיש בידם למחות ולקיים דברי הנביא שמכריז בשם השם וכל זה בחילול השבת שהוא לתיאבון, דלא מיקרו מינין ואפיקורוסים כל כך. וא״כ איה איפוא הללו בדור הרע הזה שעושין חילול שבת בדברים אפילו שאין בהם הנאת ממון שיש בזה פקרות טפי ובזה הם גורמין טפי לחורבן ירושלים כפי דברי הנביא הנ״ל וכפי אמונתנו בדברי חז״ל שגאולתנו ופדות נפשנו תלויה בשמירת שבת, וכמו שאמרו ז״ל אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין[6].

וא״כ היכן אושר והצלחת האומה שהם חפצים בה ובשביל זה קורא להם עפ״י נבואתו שתוכם קודש קודשים הרי נבואתו לא די שמכחשת דברי רז״ל אלא שמכחיש נבואת ירמיהו הנביא שמתנבא שאם יחללו את השבת שתצא אש בשערי ירושלים ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה.

א״כ לפ״ז הם במעשיהם הרעים גורמים חורבן האומה שהוא חורבן ירושלים ואורך הגלות והם מינים ואפיקורסים שעברו על כמה מיני כריתות שכתוב הם הכרת תכרת[7], ודרשו רז״ל הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא וז״ל הר״מ בפרק שמיני מהלכות תשובה הלכה א׳; הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והוא החיים שאין מות אחריה הוא שכתוב בתורה למען ייטב לך והארכת ימים, מפי השמועה למדו למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים בעולם שכולו ארוך, וזהו עולם הבא שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זז, ופרעון הרשעים שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר "הכרת תכרת הנפש ההיא"[8] מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא, כלומר שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לעולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרת עכ״ד. ועוד שם בהלכה ה׳ כתב שהנקמה שאין נקמה גדולה ממנה שתכרת הנפש ולא תזכה לאותם החיים, שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, וזהו האבדון שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת ואבדון ותפתה ועלוקה וכל לשון כליה והשחתה קוראין לו לפי שהכליה שאין אחריה תקומה וההפסד שאינו חוזר לעולם עכ״ד. ועיין עוד ברש״י על החומש בפרשת אחרי מות על פסוק ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ופירש״י וחי בהם לעולם הבא. ואם תאמר בעולם הזה והרי סופו הוא מת ע״כ. הרי מכל זה מבואר שכל אלו המינים והאפיקורוסים והעוברים עבירות גדולות וחמורות שאין לו חלק לעולם הבא והיא הכרתת הנפש ממקורה שכתב הר״מ ז״ל, ולא תזכה לאותם חיים הנצחיים, וכמו מיתת הבהמה. א״כ לאלו שקורא תוכן קודש קדשים, א״כ חלילה השופט כל הארץ לא יעשה משפט, שאלו שתוכן אכתי קודש קדשים ימותו כבהמה והקודש קדשים שבתוכן איה איפה ילך והוא חלק אלוה ממעל לדעתו ז״ל.

וכתב עוד בזה הנביא הזה אשר מתנבא לא ידעתי בשם מי מתנבא על הכופרים והמומרים שכתב עליהם עוד בזה כי הרע שבהם אינו אלא חיצוני ובתוכיות הנשמה אינה אלא טוב וקדוש הרשע שפקר כ״כ ביד רמה להרוס הדת והוא נשמתו נכרתת ומן המורידין ולא מעלין וגורם במעשיו לחורבן ירושלים ואורך הגלות ועושה אותו צדיק ותוכו קדוש ושהוא חפץ בהצלחת האומה והכל בתר איפכא כמו שביארתי וזה ממש מה שכתב הנביא ישעיה ה', "הוי אומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שמים מר למתוק ומתוק למר"[9] יעו״ש.

ועוד כתב זה הנביא דבר מפליא וז״ל; הנפש של פושעי ישראל שבעקבתא דמשיחא אותם שהם מתחברים אל עניני כלל ישראל לארץ ישראל ולתחית האומה היא יותר מתוקנת מהנפש של שלומי, שאין להם זה היתרון של ההרגשה העצמית לטובת הכלל ובנין האומה והארץ עכ״ד. לא די לו שהוא מחשיב כ״כ נפש הרשע שתוכה הוא קודש קדשים ובודאי יש להם חלק לעולם הבא ושכר גדול אחר שהיא קודש קדשים, וכאמור למעלה שהוא היפך רז״ל והר״ט ז״ל עוד בזה הוסיף מעלה על הנפש שלהם יותר משלומי אמוני ישראל שהם הצדיקים ואיך לא זכר מה שאמרו רז״ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ואיכא למ״ד

דצדיקים גמורים גדולים הם מבעלי תשובה, ולמה לא אמרו שגדולים אפילו הרשעים שפקרו בכל התורה בולם הם גדולים מן הצדיקים, אם להם רק אושר זה לבד שיהיה חפצים בהצלחת האומה הישראלית ויהיו מתחברים אל עניני כלל ישראל

ותחית האומה בזה הם יהיה מעלתם יותר מצדיקים גמורים[10], וא״כ לדעתו גם כורש מלך פרס הוא יהיה גדול יותר מכל הצדיקים אשר היו בדורו של עזרא הסופר שהוא היה רוצה בהצלחת ישראל לבנות להם בית המקדש, ואפילו מעזרא יהיה גדול שעזרא הוא עלה לבנות בית המקדש וירושלים החריבה סוף סוף העיקר הוא כורש שהוא נתן להם רשות וכח וממון א״כ הוא פועל בהצלחת יותר. וגם מי הגיד לו ששלומי אמוני ישראל אינם חפצים בהצלחת האומה יותר ויותר, רק שאין לאל ידם, וגם כל המלכים שמלכו על ישראל שהיו רשעים בודאי תמיד הם מתחברים לתחית האומה הישראלית ללחום מלחמותיהם לכבוש להם ארצות גוים ולהרחיב את גבולי ישראל, ועכ״ז יש מהם שמנו אותם רז״ל שאין להם חלק לעולם הבא, צא ולמד מאחאב מלך ישראל כשבא עליו מלך ארם שלא רצה לתת לו מחמד עינו שהיא הס״ת שהיא מחמד כל עין ונתאמץ לבו להשיב לו תשובה קשה למלך ארם שאמר לו, יתהלל גבור כמפתח, והוא לכתחילה יצא לקראת המלחמה, עם שהיה עמו עם רב ושנים ושלושים מלכים, כמו שכתוב במלכים א׳ פיסקא כ׳ יעו״ש. ואין לך מי שחפץ בהצלחת האומה יותר מאחאב מלך ישראל לדבר קשות למלך ארם ולהיות הוא ניגש תחילה למלחמה, ועכ״ז אמרו רז״ל אחאב אין לו חלק לעולם הנא, וכמי שאמרו בריש פרק חלק ירבעם אחאב ומנשה אין להם חלק לעולם הבא יעו״ש.

ואם בסוף פרק חלק אמרו רז״ל רשע בא לעולם חרון בא לעולם, רשע נאבד מן העולם טובה באה לעולם, צדיק נפטר מן העולם רעה באה לעולם, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם יעו״ש. הרי איד מפליגים רז״ל בגנאי הרשע שנוח לו שלא נברא ומשבחים בצדיק, וזה 'הנביא' הופך הקערה על פיה לומר שהרשע גדול מן הצדיק רק שיהיה חפץ בהצלחת האומה ויהיה מתחבר אל עניני כלל ישראל לא"י בזה די, אף אם יעבור על התורה כולה ויעשה כל התועבות שבעולם ואפילו אם יכפור ח"ו בה' אלוקי ישראל, ובודאי שכל האומות שבעולם מכחישים זה, שהרי כל אומה ולשון אם אחד מהם יעבור על דתו יפרישו אותו מביניהם ורשע הוא נקרא אצלם, וזה לא די לו שהוא משבח אותם רשעים שעקרו כל התורה כולה מאלף ועד תיו ואומר עליהם שתוכם קודש קדשים, אלא גם מעלה אותם יותר מן הצדיקים שלומי אמוני ישראל. ועיין בזוהר חדש ובתיקונים דף זק״ן ע״א דהרשע גמור לית כלל חולקא בקדושה יעו״ש. וא״כ אחר שאין שום חלק בקדושה איך קורא אותם תוכם קודש קדשים ועדיפי מן הצדיקים, והרי אמרינן עוד בסנהדרין דף ק״י ע״ב דאפילו קטני בני רשע ישראל לא יזכו לעוה״ב לדעת ר״ג שם ור״ע ס״ל שבניהם הקטנים שמתו קטנים זוכים לעולם הבא יעו״ש. משמע דמילתא דפשיטא לכו״ע שרשעים עצמן אין להם חלק לעוה״ב וכן כתב רש״י שם בהדיא בדיבור המתחיל קטני רשעי ישראל כתב וז״ל; רשעי ישראל עצמן פשיטא שאין להם חלק לעוה״ב כדאמרינן בכתובות דף קי״א ע״ב : רפאים בל יקומו מי שמרפה עצמו מדברי תורה, אבל בנים שלהם קטנים שלא חטאו פליגי בה עכ״ד. הרי אפילו שאינם רשעים גדולים שלא פקרו כ״כ להרים יד בתורת משה בכל מין עבירה החמורה שבתורה[11], רק שמרפין עצמן מדברי תורה קרא אותם רשעי ישראל ואין להם חלק לעוה״ב.

ובאמת שבגמרא שם בכתובות דף קי״א לא כתוב רשעי ישראל אלא הכי איתא שם; אמר רבי אלעזר ע״ה אינם חיים שנאמר מתים בל יחיו וכד תניא נמי הכי מתים בל יחו יכול לכל ת״ל רפאים בל יקומו במרפה עצמו לדברי תורה הכתוב מדבר יעו״ש. עכ״פ הרי במרפה עצמו לדברי תורה בכלל רשעים הם שאינם חיים, ומכ״ש ברשעים גמורים כאלו שפקרו בעיקר הדת. ואפילו לרבי יוחנן שם דאמר לא ניחא להו למרייהו לומר הכי דההוא במרפה עצמו לעכו״ם הכתוב מדבר, והביא לו מקרא אחר שעמי הארצות אינם חיים ומצא להם תקנה שיחיו על ידי שיעשו פרקמטיא לת״ח ויהנו ת״ח מנכסיהם יעו״ש. כל זה בעמי הארצות אבל ברשעים שפקרו בדת הוי כמרפים עצמן לעכו״ם, דהמחלל שבת בפרהסיא דינו כנכרי וכעובד ע״ז ממש. ועיין בתו׳ סנהדרין דף ע״ח ע״ב ד״ה לא היה לא יודע באיזו מיתה שכתבו בהדיא שם דמחלל שבת בפרהסיא דינו ככופר בעיקר, דכופר במעשה בראשית יעו״ש. וא״כ לפי כל האמור שאלו אין להם חלק לעוה״ב ואין להם שורש וענף בקדושת עם בני ישראל. וא״כ איך זד, חולק על התלמוד שהם דבריהם דברי אלוקים חיים וברוח הקודש נאמרו והם מביאים ראיות מן הפסוקים א״כ מהיכן באה לו נבואה לחלוק על התלמוד ודבר שאינו מסכים אפילו לשום שכל אדם שיאמר על המתוק מר ועל המר מתוק ודבר שהוא ניכר לכל שהוא מר איך בא זה לשנות את הידוע כאומר על עמוד של אבן שהוא זהב ועל עמוד של זהב שהוא של אבן, ומאוד רע ומר הלב יהיה חמרמר כל אדם הישראלי, ואפילו אוה״ע יחרד לבם ויתמרמר על מה שכתב.

עוד מה שהעתיקו דבריו וז״ל; בני החצפנים פורצי הדרכים והגדרים עתידים להיות נביאים מהמדרגה היותר עליונה ממדרגתו של משה רבינו ומזיהרא עילאה דאדם הראשון עץ חיים כלו בכל עמק יתגלה בהם ועל ידם עכ״ד. וי וי ואוי אוי מה היה, שיהיה אחד בתור רב וקורין לו בתור "גאון וצדיק" שמוציא דברים כאלו מפיו, כמה זילזול גדול נגע בכבוד משה רבינו אדון הנביאים. אשר הפסוק מעיד עליו, ולא קם נביא בישראל כמשה, ודרשו רז״ל לא קם ולא יקום, ומי לנו גדול משלמה מלך ישראל שהוא אב לחכמים שנאמר עליו ויחכם מכל האדם, ועכ״ז אמרו רז״ל שביקש קהלת להיות כמשה, כמו שדרשו כן על פסוק בקש קהלת למצוא דברי חפץ, דהיינו שבקש להיות כמשה יצאתה בת קול ואמרה לו "כתוב יושר דברי אמת" ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, כמו שמובא בש״ס דר״ה דף כ״א ע״ב. ואמרו שחמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן ניתנו למשה חסר אחד. ואפילו למ״ד שם שדורש ולא קם נביא בנביאים לא קם אבל במלכים קם כיעו״ש, עכ״פ לכו״ע בנביאים לא קם ולא יקום. ואיך אומר שהרשעים היותר גמורים שפקרו בתורת משה שהם אין להם חלק לעוה״ב וגופן ונשמתן כלין, יאמר עליהם יהיו במדרגת נבואה יותר ממשה רבינו ומזיהרא עילאה דאדם הראשון. אוי לאוזנים שכך שומעות דברים הללו השומען ראוי לקרוע בגדיו ולברך ברוך דיין האמת.

ולא ידעתי מה אדון על זה אם זה שגעון או רוח הטומאה הבאה לו או מינות ואפיקורסות או חנופה בולטת שמחניף לרשע בדבר שאין בו טעם[12], וזה עון פלילי שיאמר על הרשעים כיוצא באלו שנאמר עליהם בש"ס דר"ה דף י"ז ע"א דפושעי ישראל בגופן והם קרקפתא דלא מנח תפילי, עם כל עקירת הדת והתורה שאמר שם יורדים לגהינם שנים עשר חודש, ולאחר שנים עשר חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, והמינים ומסורות והאפיקורוסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחית המתים וכו' יורדין לגהינם ונידונים בה לדורי דורות יעו"ש[13]. רשעים כאלו שמזכיר הש"ס בר"ה הנ"ל, הוא עליהם אומר שיהיו במדרגת נבואה יותר ממשה רבינו ומזיהרא עילאה, כמה אפיקורוסות גדולה וזילזול גדול מגיע בזה לכבוד משה רבינו אדון הנביאים. ובאיזה זמן יהיה להם נבואה וקדושה כזאת, דעל כת הראשונה שפושעי ישראל בגופן הן כלין ונשמתן כלה, ועל מין השני שהם המינים וכו׳ נידונין לדורי דורות.

בעוה"ר איבוד זמן וביטול בית המדרש להשיב על דברי הבאי כאלה, אבל מה נעשה לרוב העוונות הגיעה השעה, להיות איש כזה רב וראש וקורין לו "גאון וצדיק" ונגררין אחריו הרבה שנפתו בעוה"ר, יש מהם פתאים ויש מהם תמימים ויש שנפתו אחריו בכסף, וקלקול גדול יוצא מזה, שהרי אפילו האומר הקב"ה וותרן אמרו רז"ל (ב"ק נ' ע"א) יוותרו חייו משום שמלמד לבני אדם לחטוא, כ"ש זה שמשבח מעלת הרשעים שהם יהיו במדרגה היותר עליונה מלבד שתוכם קודש קודשים עוד יסבו בלכתם למדרגת הנבואה יותר ממשה רבינו ע"ה. וא"כ אדרבה ילך אחר שרירות לבו ויעשה כל תועבות שבעולם וסופו יהיה נביא. ולמה משה רבינו נתן לנו את התורה לקיימה, ומה טיבה ח"ו התורה וקיום מצותיה, א"כ נראה שזה חולק על משה רבינו ותורתו. והרי גם על פי הקבלה הרשעים שהוא מזכיר אין להם כלל חלק באלוקי ישראל.

ועיין בלקוטי הגר״א בדף נ״ה על פסוק כי קרא כתב שם כי הג׳ דרגין דבני אדם כנגד ג׳ עולמות בי״ע, צדיקים בבריאה, בינונים ביצירה במט״ט עץ הדעת טו״ר ורשעים בעשיר. חק ופערה פיה לבלי חק אכלה ומחתה פיה וכו׳, אם ישוך הנחש בלי לחש. ובאר יצחק כתב וחק בעשיה בנו״ה ששם אחיזתם בשני סטרין ושם כלו רע אפילו ימיני שבו והוא חטא לפתח חטאת רובץ להמשך בתר חכמות חיצוניות נגד התורה, והיא אשה זרה כי חלק משמן חכה וכו׳ ואחריתה דרכי מות בפתח התחתון וכו׳ עד והוא כמ״ש, קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס וכו׳ יעו״ש.

ועיין עוד בשער הפסוקים למוהרח״ו הקדוש בספר הליקוטים על תהילים דף קמ״ז ע״ד וז״ל; פני השם בעושי רע להכרית מארץ זכרם, אמר פני השם פנים של זעם בעושי רע ומתקנים ברע בסטרא אחרא להכרית מארץ זכרם, דהיינו העצם הקטן שהוא נשאר לעולם, ואר״זל שנשבר הסדן והוא לא נשבר. אמנם אלו שעשו רע יתרקב זה העצם ג״כ הקבור בארץ. וזה שאמר הכתוב להכרית מארץ זכרם, והיינו כרת לבחינת הגוף שאותו העצם הנקרא לוז דהיינו זכרם יתרקב ויכרת ולא יזכה לתחיית המתים וכו' יעו״ש. וכריתת נפשם ממקורה העליון כבר בארתי לעיל. א״כ אחר כל אלה הדברים שהדבר מוסכם בין על פי הפשט בין על פי הקבלה אלו הפושעים ומורדים בתורת משה הם הכל רע ואין להם חלק כלל בקדושה ובאלוקי ישראל, ומה שעושים טובות או איזה גמילות חסד בזה העולם חלילה אין הקב״ה מקפח שכר שום בריה רק לוקחים שכרם בעולם הזה מה שהם עומדין בהצלחה, ומה שמורדים ופושעים בתורת משה רבינו ע״ה נקראים בזה חרובי קרתא, דעיר הקודש ירושלים ת״ו שמאריכין הגלות שבזה ודאי אינם חפצים כלל בהצלחת האומה הישראלית כמו שכתבתי לעיל. דהצלחת האומה הישראלית היא דוקא בשמירת התורה וקיום המצוות כמו שאמר הכתוב, "ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו", ועיקר משרשי ועיקרי הדת היא אצלנו

שהצלחת האומה הישראלית היא תלוי בשמירת התורה וקיום מצוותיה דוקא ללמוד לשמור ולעשות ולקיים, כמו שדרשו רז״ל הקול קול יעקב, כשהקול קול יעקב בלימוד התורה וקיום מצוותיה הידים ידי עשו. ועוד דרשו והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ותרגם המתרגם שם 'כד עברון בנוהי על פתגמי אורייתא ותעדי ניריה מעל צוארך' יעו״ש.

ועי׳ בזה בס׳ בשמים ראש בסי׳ רנ״א במה שהא׳ מאוד שם בזה דברים נפלאים כמו זקוקין דנורא היוצאים מפה קדוש להוכיח במישור שעיקר האמונה החזקה היא לדעת שכל הגורם אורך הגלות דדלותינו ושפלותינו הוא משום עזיבת התורה וקיום המצוות. ואעתיק קצת מדבריו מעט מזער, כי הוא האריך בזה מאוד מאוד שם בסוף דף ע״ה ע״ב וז״ל : והוא לדעת כי אנחנו רעים וחטאים לפניו יתעלה כי על כן מניח אותנו בגלות המר הזה ובשפטים גדולים, וכאשר נשוב לעשות הטוב בעיניו אף הוא יעיר רחמיו עלינו. ואין לך עיקר גדול אלא התורה שהרי הוא המכוון הנרצה לאל יתברך מאתנו כי נשוב לעשות הטוב, והאמונה הזאת היא המאמתת התורה ומעמד ומצב לכל הדברים, והפקפוק בזה מניד ומניע כל התורה ולא אחד ולא שנים ולא שלושה פסוקים יעידו על זה, כי אם התורה בולה, ודברי הנביאים כולם פה אחד. ובא על הדבר הזה אזהרה מיותרת בתורה, וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו השם אלוקיך מיסרך. לדעת כי הצרות הרבות אשר יגיעו לנו הם עונש על העבירה הוא למען נחדל לעשות הרע ונשוב אל הטוב. ובדברי אלות הברית נאמר עונש עצום על זה, אם לא נשגיח על זה לתלות הצרות העצומות המגיעות לעדת ישראל בכללם אל החטא והפשע אשר הם חוטאים ופושעים. ואמר אם, תלכו עמי קרי שלא תשיתו זאת על לבבכם והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי וכו׳ עד ואמנם אם לא ישמעו לעשות הטוב בעיניו יתברך אז תבואנה כל הרעות הכתובות בסה״ת ככל אלות הברית אשר הקים משה איש האלוקים בינו ובין בני ישראל. ויהי כאשר הגיד לנו כן היה ולא נפל דבר ארצה, כי בתחילה כאשר נהלנו הארץ הטבנו מעשינו ויהי השם אתנו, וכל אשר עשו אבותינו היה השם מצליח שאינו בדרך טבע, ואחר כן כשחטאו לפניו ויסרם ויתנם ביד שוסים וישובו ויבכו לפניו ויפן אליהם וירחמם. הן כל אלה פעל עמהם פעמים רבות עד הגדיל לעשות עמהם בימי דוד ושלמה בנו אשר עשו רצונו ומלאו את דברו הטוב אשר דבר ביד משה לו וכו'. ויעשו הרע בעיני השם עד כי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים וישלח אחריהם צרות רבות ורעות מידי יום ויום ויקו לעשות רצונם כרצונו שוב ישובו אליו לאמר נחפשה דרכינו וכו'. אפם הרעו מאוד ויטיפו עוד שנוא טוב ואהוב רע וילכו אחר ההבל וכו' ויוסף עוד אף השם לחרות בישראל עוד ויוסיפו סרה וילכו אחורנית לכן עקב זה נמשך גלותינו זמן ארוך מאוד מאוד וצרותיו גברו לאין ערך עד כי שכחנו יחוסינו והיינו כאבדה בגוים ומטורפים במעשינו מבולבלים בכל ענינינו דלים ונבזים מקצה הארץ ועד קצהו ועודנו לא ישוב ישראל באמת ובלבב שלם וכו'. כי כן דבר המלך בספר התורה מודעת זאת כי אם נשוב אליו וכו' לדעת הטוב והישר ואז חשת ימצא לנו, כי לא איש אל ויכזב ההוא אמר נוצר חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצוותיו, ואיכה נהיתה כרעה הגדולה הזאת אשר מצא את ישראל, הלא זאת היתה השבועה לאבותינו להכרית בניהם ולהשמידם ולהומם ולאבדם כיום הזה. אך חלילה לאל מרשע ושדי מעול, רק כי סרנו ממצוותיו וסלפנו הישרה ונפן אליו עורף ולא פנים ותהי יראתינו אותו מצות אנשים מלומדה וכו'. ובדבר השם מאסו מידי יום ביום טועים מן הדרך כשה תועה ותופסי התורה לא ידעו את השם והרועים פושעים וכו'. עד רצוני כי האומה בכללה הרעה את מעשיה למאוד בעיני השם יתעלה, ומי שאינו מאמין בזה כי בגלל הדבר הזה אנחנו מוכים ומעונים ואורך הגלות המר הכל עבור עזיבת השם יתברך ותורתו ומצוותיו הנה הוא ודאי מין ואפיקורוס כי ירשיע את האל יתעלה לעוות משפט ולשקר בעבדיו ולחלל שמו לעין כל על חינם. והרי הוא מכחיש בכל התורה. ודרך כלל אין לתורה קיום בלי אמונה קבוע בלב כי אנחנו תועים בדרך ממאנים באמת, מהללים רשע אנשי מרי כבידי אזנים, שמיני לב, שועי עינים, לבלתי ראות ולבלתי הבן וכו'. ואל תשת עלי חטאת כמה ארכן הוא בשנותו את טעמן של דברים פעמים רבות כי מרוב שיחי וכעסי על הגלות המר הזה דברתי כאיש הולך ומתנועע וכו' יעו״ש. העתקתי קיצור דברי הרב שיראה הרואה מזה שאיך בעוה״ר אורך הגלות רוב היסורין הבאין על עם בני ישראל שכמעט ח״ו נאבדו בגוים זה קרוב לאלפים שנה. ואיה איפה חלילה הבטחת השם לאבותינו ולכל הנביאים שנתנבאו על גאולת ישראל ועל פדות נפשם, אלא כמו שדבר הרב והוכיח שהכל תלוי בזה כעוה״ר בקלקול הדורות דור אחר דור שבעוה״ר בדור יתום כזה מאוד מאוד נפרצה התורה ונתחללה ותהי למדרס כף רגל המינות והאפיקורוסות וכפרות והזימה וחילול שבת בפרהסיא ובגלוי. נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי ולא שמעתי מאבותי שכ״כ פני הדור יעיז פניו בשאט נפש לעקור כל שרשי ויסודות התורה מאלף ועד תיו. ולאלו שפקרו כ״כ והרימו יד בכל תורת משה רבינו בכלל ובפרט ומאריכין הגלות וגורמין כמה מיני יסורין על ישראל, לפי מה שכתבתי לעיל משם הרב בשמים ראש שזהו עיקר האמונה שעם בני ישראל לא יהיה לו שום הצלחה ולא יהיה לו ח״ו שום תקוה לעם בני ישראל שתהיה להם גאולה אם לא שיחזרו למוטב לשמור דתי התורה. ולאלו החצופים שהם מחריבין האומה זה האיש המתנבא והוא בתואר גאון וצדיק אומר עליהם שהם תוכן קודש קדשים ועדיפי משלומי אמוני ישראל וזוכין לנבואה ממדרגה משה רבינו, היאומן כי יסופר שיעלה על רוח אפילו שוטה שבשוטים לומר דבר זה. א״כ חס וחלילה השופט כל הארץ לא יעשה משפט. א״כ למה השם עזב את עם בני ישראל בגלות הארוך המר, יעשה למען הרשעים הללו החצופים פורצי גדר התורה שהם עדיפי משלומי אמוני ישראל ותוכם קודש קדשים וממדרגת משה רבינו, וא״כ חלילה הוא מרשיע את האל יתעלה בזה שהוא מעוות משפט ולשקר בעבדיו ולחלל שמו לעין כל על חינם. שאם אינם כדאים שלומי אמוני ישראל שבדור יעשה למען הני אלה החצופים שבדור, והרי הוא מכחיש התודה, וכמ״ש הרב בשמים ראש.

ולא ידעתי באיזה מראה הנבואה ראה כן שאלו החצופים יהיו במדרגת נבואה היותר עליונה, אם בחלום או בהקיץ אם באספקלריא המאירה אם באספקלריא שאינה מאירה, ובודאי שלדעתו צריך לומר שנבואתו היא יותר גבוהה מאלו שמתנבא עליהם. וידעתי שכל ליצנותא אסירא, אך כיון שהדברים הללו הם דברי מינות וכפרות ואפיקורוסות והוא מאביזרא דע״ז וכבר אמרו רז״ל כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דע״ז. ולא ידעתי איך הרהיב עוז בנפשו והרים יד לשונו על משה רבינו ואדון הנביאים לומר שאלו הכופרים והחצופים יגיעו למדרגתו בנבואה, ובודאי שהוא עצמו יהיה יותר מזה שאין אדם יכול לראות דבר עליון וגבוה ממנו אם לא שהוא בעצמו יהיה גבוה. וכבר כתבתי לעיל מה שאמרו רז״ל על משה רבינו, לא קם נביא, שלא קם ולא יקום. וכתב הרב ש״ל[14] מערכת מ׳ דמשה רבינו בכל אבר ואבר היה משיג הנבואה יעו״ש. ואלו החצופים פושעי ישראל בכל אבר ואבר נפגם ונכנס סמי זוהמת הנחש וסט״א, זה לעומת זה עשה אלוקים. דידוע דתרי״ג מצות הם כנגד רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו של אדם והתרי״ג מצוות התורה באין לתקן רמ״ח איברין ושס״ה גידי הנפש של אדם. ובודאי מי שהוא בועט במצוות התורה ברמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצווח לא תעשה שהם תיקון איבריו וגידיו של נפש האדם מגביר כח הטומאה באיברי וגידי הנפש בלי ספק, וא״כ ודאי לדעתו משה רבינו לא ציוה על התורה וזאת התורה לא ניתנה מהר סיני מיד הקב״ה, שאחר שהרשעים המורדים בכל התורה כולה מעלתם גבוהה כ״כ א״כ מה טעם בנתינתה ובקיום מצוותיה, ולמה השם עזב אותנו בגלות כ״כ זמן רב. ואולי לדעתו שכן הוא שאין כ״כ ריבוי רשעים בישראל ויש מהם שמקיימין מצוות התורה זהו הגורם גלות? שכן נראה מדבריו שם שכתב, כשם שאי אפשר ליין בלתי שמרים כך אי אפשר לעולם בלי רשעים, וכשם שהשמרים מעמידין את היין ומשמרים אותו כך הרצון הגם של הרשעים גורם קיום והעמדה לשפעת החיים כולם של הבינונים והצדיקים וכו'. ושמרינו נתמעטו הרבה מאוד עד שיש סכנה לקיום החיים של האומה עכ״ד. אוי ואבוי אהא עלינו שכך עלה בימינו איש שיקרא עליו בשם 'רב ראשי' ו'אלוף' ו'גאון' ומתארים אותו בתוארים גבוהים יותר מדי. והרואה יראה איך יוצאים מפיו דברים של כפרות ומינות ושטות שעושה תורתינו פלסתר והופך קערה על פיה לתת חשיבות לרשעים כ״כ[15] שהם הגורמים כל מין צער ויסורים לישראל ודוחקים רגלי שכינה והם הגורמים אורך הגלות והוא הולך בתר איפכא לומר שהם הגורמים קיום והעמדה לשפעת החיים והם מועטים. תצלנה אוזנים משמוע דברים הללו שהם נגד התורה והנביאים והכתובים והתלמוד.

ומה אאריך לשון, חבל על איבוד הזמן, רק לכבוד אדון הנביאים והצדיקים שמזלזל בכבודם ומחניף לרשעים חנופה בולטת באתי להודיע שזה האיש כל דבריו דברי מינות ואפיקורוסות, ואסור להיות נגרר אחריו ולהתחבר עמו, וכ"ש לשמוע דברי תורה מפיו. ולכבוד התורה כתבתי וחתמתי שמי'.

'כרוז' פסק דין של גאוני ארץ על חוברותיו (של הרא"יה קוק)[16]:

'בעזה"י

פסק דין של גאוני ארץ על חוברותיו

תשובת הגאון הגדול צדיק מפורסם כו' כו' מרן יוסף יהודה ליב בלאך זצ"ל

יוסף יהודא ליב בלאך^[17]

אב"ד ור"מ בטלז

בע"ה יום ו' לח' שבט תרפ"ו

כבוד איש רום המעלה... הרב וכו' וכו'...

קבלתי מכתבו עם כל חומר הציונים והציטוטים מספרי הרב קוק. ואמנם הדברים מבהילים מאד וסוערים לב כל איש ישראל נאמן לתורת ד' ודת קדשו. וביראי ראי לגדולי ישראל שישימו לב לזה לראות את אשר לפניהם ולחוות דעתם דעת תורה. אולם אנכי לא אמצא לנכון להגיד דעה בדבר כל שאלות מעכ"ת טרם יחוו דעתם הגדולים וטובים ממני, וד' יגדור פרצות עמנו ויפרוש סכת שלומו על עם ישראל בכלל ועל המקנאים קנאת ד' צבאות לגדור גדר ולעמוד בפרץ בפרט.

בברכת דוש"ת יוסף ליב בלאך (אב"ד ור"מ בטעלז)

תשובת הרב הגאון הצדיק מוהר"ר יקותיאל יהודה רוזנברג[18] שליט"א. (בע"ח שו"ת תורת יקותיאל.)

למען ציון לא אחשה!

לכבוד אחב"י היראים והשלמים ואנשי מעשה העומדים בפרץ גודרי גדר איש איש כפי ערכו יהולל ובתוכם הרב המפורסם כו' כו'... מכתבו הגיעני מאז לדאבוני ולדאבון כל יראי ד'.

את קולכם שמענו הקול קול יעקב הצועקים על כי הידים ידי עשיו המעמיקים לכם, ומינות כזאת לאו מהמון עם יסובב רק מרישא גדירא אדם הנדמה לאדם גדול ות"ח הוא הרב הפלאי רא"י קוק ראש לשועלים אשר כפי הנשמע שכל הרואה התנהגותו יאמין עליו כי הוא מחובשי ביהמ"ד ובתוכו טמון ארבו פוק הני מ"ש הגאון הנורא בתשובה טוב טעם ודעת סי' פ"ז זל"ק לדעתי כל הנוגע בה לא ינקה ואף אם שוין בחוץ נראים בפנים, בימים הראשונים היי הרשעים במעשה לא כן עתה הרשעות בלב, ויתכן שמקיים כל התורה ובלבו ישים ארבו ויש בלבו שמץ אפיקורסת והוא גרוע מן הרשעים. עיי"ש ואני קורא בקול גדול "ולא תתורו אחרי עיניכם" המכונה קוק כי אפ"י יהי' גדול בתורה לא נמלט מלידון בדין זקן ממרא צא טמא קרא לו! כללא דמלתא בקצירת אומר, ספרי קוק נידונים כספרי מינים ודינם כשרפה, כל איש ירא ד' יתרחק ממנו ומספריו הרחק כמטחוי קשת כי פורש רשת לצוד בנ"י לכפירה ח"ו.

כה דברי עבד לעובדי ה' באמת מחכה לישועת ד' בקרוב לרומם קרן ישראל והתורה בביכוא"צ בב"א, ג' תשא תרפ"ו פה דועדעש

יקותיאל יהודא ראזענבערגער חופ"ק דוערעש יע"א

תשובה מחד מגאוני ספרד ה"ה הגאון הגדול הצדיק המפורסם מוהר"ר יוסף ידיד כליף זצ"ל (בעהמ"ח ספרי תורת חכם, שו"ת ימי יוסף, ברכת יוסף, ויחי יוסף)

כ"ח פעיה"ק ירושלם ח"ו ז' מנ"א תרפ"ט

ראה ראיתי דברים של מינות ואפיקורסת אותו האיש אשר תסמר שערות האדם הירא וחרד לדבר ד' נשמעו דברים הללו וראוי לקריעת בגדים אשר איך עלה בימינו כך שיצא יצא איש מחרף ומגדף ומזלזל בתורת משה ובדברי דוהמע"ה עושה שחוק והיתול, איך יוצא מפיו דברים של כפירות ומינות ושמות שעושה תורתנו פלסתר והופך קערה על פיה לתת חשיבות לרשעים כ"כ, שהם הגורמים כל מן צער ויסורים לישראל ודוחקים רגלי שכינה והם וגורמים אורך וגלות.

והוא הולך בתר איפכא לומר שהם גורמין קיום והעמדה לשפעת החיים, אוי לאזנים שכך שומעות דברים הללו שהם נגד התורה והנביאים והכתובים והתלמוד, ומה אאריך לשון ולאבד זמן, רק לכבוד אדון הנביאים והצדיקים שמזלזל בכבודן ומונף לרשעים חניפה בולטת, באתי להודיע בשתי שורות אלו:

'שזה האיש כל דבריו דברי מינות ואפיקורסת אסור להיות נגרר אחריו ולהתחבר עמו, ומכ"ש לשמוע דברי תורה מפיו'.

ולכבוד התורה כתבתי וחתמתי, הצעיר יוסף כליף הלוי'.

לכבוד יומא דהילולת רבי יוסף מרדכי ידיד הלוי זיע״א

פסק דין שגאוני ארץ על חוברותיו של הראי"ה קוק, ובהם הפסקי דין של רבי יוסף ליב בלאך (אב"ד ור"מ בטעלז), רבי יקותיאל יהודה רוזנברג (בע"ח שו"ת תורת יקותיאל) ורבי יוסף ידיד הלוי (אב"ד העדה אר"צ ועוד ספ"ק חשובים) זיעועכי"א

---

הערות שולים

[*] במאמר זה ובכלל בכל מאמרי וספרי, כל פעם שתראה שכתוב 'הראי"ה קוק' הכוונה היא שכל אחד יפתח את הראשי תיבות לפי דעת רבותיו, ולא כפי דעת המון העם ויחצ"ני הקוקיזם.

[1] כדאיתא ב'אגרת קודש' מאת רבי ברוך ראובן שלמה ב"ר משה הלוי יונגרייז זיע"א (ה'תר"ב-ו' ניסן ה'תרצ"ד) (מובא מתוך הספה"ק שו"ת שלמת חיים חלק א' – על שו"ע או"ח (ברוקלין, ה'תשל"ו), איגרות קודש על ענין מלחמת הדת בדבר הרבנות בירושלים, דף ב' ע"א-ד' ע"א): ...'י. אחרי עבור זמן קט, נמשכו אל רבי קוק עוד איזה מנהלים מאיזה מוסדות אשר חשבו לעשות ע"י עסקים טובים, המוסדות הללו פרסמו את רבי קוק לקדוש וטהור גאון וחסיד וכו' כדי שהשפעתו תעשה רושם ותביא כסף בכנפיה. ובהמשך הזמן התחיל לחתום עצמו רב של כל ארץ ישראל ולכבוש הכל ת"י ולא עמד בדבורו אשר הבטיח לרבותינו הגאונים שליט"א.

...טו. והעתונות המקומית, כלה חפשית היא, והננו סובלים גם ממנה הרבה, בהוציאה עלינו דבות שוא ושקר, ומרימים על נס את רבי קוק וסיעתו כי העתונות מושחדה ג"כ מהם, וע"כ אין להתחשב כלל עם דבריהם, ולרחמי שמים אנו מצפים, כי ישלח לנו גוא"צ בב"א'.

ולכן אסור לנו לסמוך על דברי פי-העתון כמאן דאמר, בו מתוארים גינוני כבוד מסויימים הראי"ה קוק, ובדיותיהם מהעיתונים לעומת דב"ק הברורים של רז"ל, ובפרט שדבר זה מנהג אצלם.

[2] מסכת עבודה זרה, דף יז ע"א: "הרחק מעליה דרכך" זו מינות "ואל תקרב אל פתח ביתה" זו הרשות. ואיכא דאמרי "הרחק מעליה דרכך" זו מינות והרשות "ואל תקרב אל פתח ביתה" זו זונה'.

[3] דפשׂתה.

[4] אולי צ"ל 'שיבושים'.

[5] דהרי זוהי סברתו של בעל הכותב, וזה שכתב אותה אין זה אומר שיש בה מן האמת, אלא יותר נראה שישנה איזושהי מגמה מטעם המחבר לכתוב דברים כאלו, כדי להכשיר את השרץ הציוני, וכך באמת עושים ממשיכי דרכו. וכשלונם כשם של המשכילים.

[6] מס' שבת, דף קיח ע"ב. וכמו"כ תמצא מימרא זהה לכך במס' תענית ירושלמי, פ"א ה"א: 'אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה, מיד היה בן דוד בא'.

ויש לדייק נמי ששמירת גורמת לכך שיגאלו 'תיכף ומיד', וכן מצינון לש' זאת בדב"ק של הרמב"ם, יד החזקה, הל' תשובה, פ"ז ה"ה: 'כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר "והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו''.

וכן ברבינו יעקב 'בעל הטורים' זיע"א, דברים, פרק ל פסוק ח: 'ואתה תשוב - וסמוך ליה והותירך שאם תשוב בתשובה שלימה מיד תהא נגאל'.

[7] כגון כניסה להר הבית. וכן איתא במהרש"א זיע"א, חידושי אגדות, ראש השנה, דף יז ע"א: 'וכ"כ למה מפני שפשטו ידיהם כו'. פרש"י שהחריבו בהמ"ק בעונם עכ"ל דקדק לפרש כן דודאי העובדי כוכבים החריבו בהמ"ק אבל אלו הכתות שזכר הכתוב בעונם נחרב מקדש ראשון ושני כגון מומרים ושכפרו בתורה וכו' היו בחורבן בית ראשון שהיו בהן עע"ז ושאר עבירות.

וכת מסורות כו' היו בחורבן בית שני כההיא עובדא דבר קמצא פרק הנזקין והאפקורסין שהם הצדוקים שעל ידם חרב מקדש שני'.

[8] חומש במדבר, טו לא.

[9] תרגום יונתן על ישעיה, פרק ה פסוק כ: 'וי דאמרין לרשיעיא דמצלחין בעלמא הדין אתון טביא ולענותניא אמרין אתון רשיעיא הלא במיתי נהורא לצדיקיא יחשוך לרשיעיא ויבסמון פתגמי אוריתא לעבדיהון וייתי מרדא לרשיעיא וידעון דבסומא מריר חטאה לעבדיה'.

וכן פירש"י, שם: 'האומרים לרע טוב - מקלסין לעכו"ם ורע בעיניהם לעבוד הקב"ה שהוא טוב. שמים חשך לאור - דבר שהוא עתיד להביא עליהם חשך אומרים שיאיר להם. שמים מר למתוק - עון שהוא עתיד להביא עליהם פורענות מר אומרים שימתיק להם. ומתוק למר - עבודת הקב"ה המתוקה אומרים מרה היא'.

והרי מצינו שאצל בעלי הדעות המשובשות שהולכים ע"פ כתבי הראי"ה, משום מה יש אחוזי נשירה גבוהים ביותר, כ45% (ע"פ המחקרים שלהם) והשאר שמצוי אצלם מבחינת קיום תו"מ ג"כ העידו על עצמם שהינם 'נאו-רפורמים', אזי שאי אפשר לבוא ולומר שהביקורת נגד הראי"ה קוק איננה במקומה, ואילו אלו שמבטלים את הביקורת נגדו, יש להניח שעושים כך משום שעברו סוג של שטיפת מוח, ולכן הם נוהים אחריו ללא שום מוכנות להוציא ראשם מענייני היחצ"נות סביבו, ככל הנראה מדובר בתעשיה כלשהי שיש להם מזה רווח כספי ו/או דבר מה.

[10] ואם הינם פושעי ישראל כפי שציין הראי"ה קוק, הרי יש לנו כלל מחז"ל שהביאו המהרש"א זיע"א, חידושי אגדות, יומא, דף ל"ז: 'ורשע מחבירו, גם אם הוא אינו רשע, אם הוא מתחבר לרשע גם הוא נקרא רשע, כמ"ש אוי לרשע אוי לשכנו וק"ל'.

[11] רמב"ם, יד החזקה, הלכות ממרים, פרק ג: '(א) מי שאינו מודה בתורה שבעל פה אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי זה בכלל המינים [ומיתתו בכל אדם].

(ב) מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה [מורידין אותו] ולא מעלין והרי הוא כשאר כל המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמים והמוסרין והמומרין, שכל אלו אינם בכלל ישראל ואין צריך לא לעדים ולא התראה ולא דיינים [אלא כל ההורג אחד מהן עשה מצוה גדולה והסיר המכשול].

(ג) במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו, והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו וכופר בתורה שבעל פה תחילה כצדוק ובייתוס וכן כל התועים אחריו, אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגדלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ואף על פי ששמע אחר כך [שהוא יהודי וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם] כך אלו שאמרנו האוחזים בדרכי אבותם הקראים שטעו, לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה [ולא ימהר להרגן]'.

[12] מסכת סוטה, דף מא ע"ב: 'ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' "אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים" ואין 'קוב' אלא 'קללה' שנא' "לא קבה אל" ואין לאום אלא עוברין שנא' "ולאום מלאום יאמץ", ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנא' "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו' מה כתיב אחריו "לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה וגו', ואמר רבי אלעזר כל המחניף לחבירו סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בניו ואם אינו נופל ביד בניו נופל ביד בן בנו שנא' "ויאמר ירמיה לחנניה אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך" וכתיב "ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל ויאמר (לו) ירמיהו שקר אינני נופל אל [על] הכשדים וגו'" וכתיב "ויתפש ירמיהו ויביאהו אל השרים", וא"ר אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנאמר "כי עדת חנף גלמוד" שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה מבעלה, ואמר ר' אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא "כי עדת חנף גלמוד" וכתיב התם "ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו'.

[13] רבי אליעזר נחמן ב"ר שמואל פואה זיע"א, גר"ן ארנן, פר' לך לך, ד"ה והנה תנור: "והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה" (טו, יז). ראוי לדעת מהו ה'תנור עשן' הזה, וכן ה'לפיד אש'. אמנם ידוע מה שאמרו ז"ל (בראשית רבה בפרשת), שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם שעבוד [ד'] מלכיות שעתידין בניו להשתעבד, או גיהנם שמוכנים לירד שם לזכך טינוף שנדבק בהם מחמת העבירות. והיה אברהם מסופק באיזה מהם יבחר, עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו: 'קטע הדין מונטיא מן כדו', כלומר, חתוך זה הצער מעתה, ברור המלכיות, כי יודע היה הוא יתברך שקל הוא עונש הגלות משל גיהנם, ודטבא לן עבד לן (מס' כתובות, דף צט ע"א).

והסברא נותנו, כי הנה אברהם היה אוהבו יתברך (עי' שבלי הלקט, סימן ריח), ואין לחשוב שיברור לו מנה רעה. ואחר שבירר לו הגלות, הראה לו איך ישראל ינצלו מהגיהנם. וזה בקיום התורה, כי בעמדם בגלות ומקיימים התורה אשר יעידו מזה עליהם האומות, כמו שאמרו ז"ל (עבודה זרה ב, א) שעתידים האומות להעיד על ישראל שקיימו המצות. לכן צוה תל לוותר הבהמות בַּתָּוֶךְ (לעיל פסוק י), ולשים בִּתְרוֹ לקראת רעהו', תלא שכן היה דרך הכורתים ברית, לעשות שני בתרים ולעבור ביניהם (רש"י שם ד"ה ויבתר), כמו שעשה יעקב עם לבן. וכן כתיב (ירמיה לד, יח): "את העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו', אף כאן חלק הבהמות וישימם זה כנגד זה. והם רמז אל האומות, כמו שאמרו (פרקי דרבי אליעזר, פכ"ח) על (פסוק יא): "וירד העיט" - שהוא (טז, ב) רמז לדוד המלך ע"ה, שבקש לכלות כל האומות, "וישב אותם אברם", שלא היה עדיין זמנם ליכרת לו. ויעבור הוא יתברך בין הבתרים, תנור עשן הוא הגיהנם שנקרא תנור, שנאמר (ישעיה לא, ט): "אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים". ונקרא תנור, לפי שהתנור פיו למעלה והוא רחב למטה וקצר למעלה (שבת לח, ב רד"ה תנור), באופן שהיורד שם אינו יכול לצאת משם מעצמו. וכן כתיב (איוב ז, ט):'כן יורד שאול לא יעלה'. וחומו רב מכירה וכופח, כמפורש בפרק כירה (שבת שם). ולפיד אש היא התורה, שהיא אש, שנאמר (דברים לג, ב): "מימינו אש דת למו", והוא לומר שהגיהנם והתורה כרתו ברית יחד שלא יגעו שום אחד מהם בחלק חבירו, היינו, שמי שמקיים התורה לא יראה פני גיהנם, ומי שלא יקיים אפילו חק אחד ירד שם, שנאמר (ישעיה ה, יד): "ופערה פיה לבלי חק", ואמר רבי יוחנן למי שלא קיים אפילו חק אחד (סנהדרין קיא, א).

ואמר "תנור עשן ולא בעשן תנור", על דרך (ראה שמות יט, יח): "והנה עלה עשנו כעשן הכבשן", לומר, שמפני מה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, אם יהיה איש ישראל שלא ירצה לקבל הגלות וירד לגיהנם, גיהנם יכלה כעשן והוא אינו כלה'.

[14] כוונתו היא לדב"ק של רבי נתן ב"ר יצחק יעקב בון זיע"א, שכחת לקט (אמשטרדם, ה'ת"ס), משה ודורו ומעלת הנביאים, אות י"ג, דף ז ע"א.

[15] והסברה נותנת שהסיבה שהרשה לעצמו לכתוב כאלו שבחים על הרשעים זה משום שאותם רשעים מגינים עליו, ונותנים לו מקום להתגדר. דהרי בוודאי כל הדרשות דופי שדרש בספרו אין בהם ממש, אלא רק כדי לפאר את אלו שנתנו לו מעמד ושלמונים, עד כדי כך שאפילו נתנו לו אפשרות להחליט למי יתן ולמי לא יתן אשרות כניסה לארץ.

[16] כל עוד הביקורת היא עניינית, אז אין בכלל מה לבוא בטרוניא, או לנסות לזרות עיניהם של ישראל עם המצאות שהי' נרדף ע"י קומץ קנאים.

[17] רבי יוסף יהודה לייב בלוך זיע"א, נולד ביום כ"א בשבט ה'תר"ך, ברוסיין. בצעירותו למד בישיבת קלם ובישיבת וולוז'ין. נשא את בתו של רבי אליעזר גורדון זיע"א, ראש ישיבת טלז. החל משנת ה'תרמ"ב החל לעסוק בניהול ובהשגחה בישיבה. בשנת ה'תרמ"ד החל למסור שיעור יומי קבוע. עיסוקו העיקרי לאורך כל חייו היה בלימוד תלמידי ישיבתו, ותוך כדי כך גם פיתח את גישתו הפילוסופית-מוסרית הייחודית. השפעתו על הישיבה ועל העיר הייתה רבה. כך מתאר בוגר הישיבה ולימים נושא נכדתו, רבי מרדכי גיפטר, ישיבת טלז: 'עיקר מעמסת העבודה בענייני הנהלת הישיבה הייתה מוטלת על הגאון ר' יוסף ליב, שהיה מטבעו מחונן בכשרונות גדולים בהנהגה, והיה ליד ימינו של חותנו הגאון ר' אליעזר ז"ל... יש לציין את ימי הישיבה הללו (הימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה). לתקופה חדשה בחיי ישיבת טלז. יצא טבעו של הגאון ר' יוסף לייב כאחד מגדולי ראשי הישיבה שבדור וכאחד ממנהיגי הדור המיוחדים, שאליו פנו בכל ענייני הכלל. בין רבני ליטא היה הוא היחיד ומיוחד בכוח ההנהגה הנפלאה, ביושר שכלו ובתקיפות דעתו'. דגל מאז ומתמיד בתנועת המוסר, ובגינו הוכנס לימוד המוסר לישיבת טלז. בלחצו, למרות התנגדותו של חותנו ראש הישיבה, הובא לישיבה בשנת ה'תרנ"ד הכניס את רבי יהודה ליב חסמן זיע"א, לשמש כמשגיח, פעולה שעוררה התנגדויות ומאבקים ממושכים שלא פסקו בישיבה שנים רבות. בהמשך עזב את הישיבה לתקופה מסוימת, ושימש ברבנות בוורנה (במחוז טלז) ושאדובה (במחוז פוניבז'). בשנת ה'תר"ע, עם פטירת חמיו רבי אליעזר גורדון זיע"א, נענה להזמנה לשוב לישיבה ולעמוד בראשה וברבנות העיר. בתפקיד זה שימש כ-20 שנה עד פטירתו ביום ז' בחשוון ה'תר"ץ.

[18] רבי יקותיאל יהודה ב"ר פרץ ראזענבערגער זיע"א, נולד בשנת ה'תרמ"ה. מבין רבותיו נמנו: רבי משה גרינוולד, רבי משה הלברשטאם משינאווא, רבי חיים צבי טייטלבוים זיעועכי"א. רבה של דיערעש. בעה"מ שו"ת 'תורת יקותיאל'. נפטר בשנות השואה בעת בריחתו מהנאצים, ביום י"ז באלול ה'תש"ד.