לכבוד יומא דהילולת הצדקת מרת ללה סוליקה זתעא

למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת הקדושה מרת 'ללה סוליקה' (סול חג'ואל) הצדקת הי"ד זתע"א.

מסרה נפשה על קידוש השם, הנני שמח להגיש לפניכם מאמר זה המגולל את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו:

'הקדושה סוליקה חג'ואל נולדה בעיירה טנג'יר שבמרוקו בשנת ה'תקע"ז (1817) לאביה הרב חיים ולאמה מרת שמחה חג'ואל, להם היה בן גדול יותר בשם יששכר. אביה הרב חיים חג'ואל היה סוחר ותלמיד חכם שעמד בראש חברותא בביתו, ובכך סייע לבתו לגבש את אמונתה היהודית ולשמור עליה.

סוליקה הייתה נערה טובת מראה ושכניה המוסלמים מצוטטים כאומרים: "זה חטא שפנינה כזאת נמצאת בחזקת היהודים, ויהיה זה פשע להותיר להם תכשיט כזה".

סוליקה היתה שכנה של משפחה מוסלמית, שדרשה אותה ככלה לבנם הבכור, ומשמיאנו סוליקה ומשפחתה להיענות לדרישה האב ובנו המוסלמים מסרו אותה לשלטונות בטנג'יר בטענה כי היא המירה את דתה לאסלאם וחזרה בה, מעשה שבמרוקו של אותה תקופה היה נחשב כפשע איום ונורא וכונה 'מורת'אדה' (כפירה בדת המוסלמית).

ישנה עוד גירסא למעשה האיום והנורא הזה, לפי דברי ההסטוריון הגוי אאוחאניו מריה רומרו:

ללה סוליקה היתה שכנתה של מוסלמית אדוקה בשם 'טאהרה דה מסודי', שטענה במרמה כי הצליחה לשכנע אותה להמיר את דתה לאסלאם, דבר שנחשב למעשה צדיקות לפי הדת המוסלמית.

סוליקה הובאה בפני בית משפט והצטוותה לכרוע ברך בפני המושל המקומי, תוך התבססות על עדות בודדת וככל הנראה שקרית שהיא המירה את דתה לאסלאם. הפאשה המקומי הבטיח לה כי אם תתאסלם היא תזכה להגנה מפני הוריה, וכן למשי, זהב ולמיני מותרות ונישואים לגבר צעיר ונאה.

סוליקה סירבה, והפאשה ציווה להכניס אותה לתא חסר חלונות ואור, ולכרוך שלשלאות סביב צווארה, ידיה ורגליה. הוריה הנואשים של סוליקה ביקשו את עזרתו של סגן הקונסול הספרדי, דון חוסה ריקו. הוא אכן עשה כל שביכולתו על מנת להציל את סוליקה, אך כל מאמציו היו לשווא.

הפאשה החליט לשלוח את סוליקה לעיר פאס, ולתת לסולטאן להחליט על גורלה. התשלום על העברתה והוצאתה להורג הוטל על אביה, שאוים ב-500 מלקות ברגל אם לא יציית. בסופו של דבר שולמו ההוצאות על ידי דון חוסה ריקו, כיוון שאביה של חגואל לא היה יכול להרשות זאת לעצמו מבחינה כלכלית. בשנת ה'תקצ"ד (1834) סוליקה נשלחה לפאס, לאחר שהגיעה ניסו הסולטאן והנוגש הראשי שלו לשכנע אותה להתאסלם, ואף החכמים היהודים המקומיים. אף בנו של הסולטאן ניסה גם הוא לשכנעה להתאסלם.

סוליקה סירבה בתוקף, הסולטאן ציווה לערוף את ראשה בכיכר ציבורית בפאס. לפי המסופר, לפני שנערף ראשה, נקשרה סוליקה לעגלה הרתומה לסוסים, ונגררה במרחק רב על האדמה כשבשרה נשרט ונשרף. לפני שנגררה ביקשה להוציא מכיסה את סיכות התפירה שלה. באמצעותן, הדקה את בגדיה לבשרה ממש – כדי שלא יזוזו בעודה נגררת על הרצפה, כדי שצניעותה תישמר.

הקהילה היהודית של פאס הוכתה בתדהמה לנוכח סיפור חייה ומותה של סוליקה, וערכה מגבית לצורך תשלום הוצאות החזרת שרידי גופתה וקבורתה. לאחר מותה נודעה סוליקה כ"סול הצדיקה" בקרב היהודים וכ"ללה סולייקה" (הגבירה הקדושה סולייקה) בקרב הערבים. היא נקברה בבית העלמין של פאס, וקברה הפך לאתר עלייה לרגל עבור יהודים ומוסלמים כאחד.

ואם נשאל את עצמנו מהיכן היא לקחה את האומץ הנ"ל הרי זה בזכות עקדת יצחק, וזכות עקדת יצחק היא גם נותנת לנו את הכוח להתנגד להליכה לצבא השמד.

מצבתה של הצדקת מרת ללה סוליקה הי"ד