לכבוד הילולת רחל אמנו ע״ה

לפני יום אחד (1)

זמן קריאה 3 דקות

למען אחי ורעי! לכבוד הילולת רחל אמנו ע״ה

הנה כתיב אצל ירמיה הנביא ע"ה (פרק לא):

"(יד) כֹּה אָמַר ד' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ:

(טו) כֹּה אָמַר ד' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ד' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב:

(טז) וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם ד' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם".

פירש"י, שם, פס' יד:

'קול ברמה נשמע - קלא ברום עלמא אישתמע קל בית ישראל דבכן על ירמיה נבייא כד שלח יתיה נבוזראדן מרמתא לשוב מאחר הגולים אל גדליה בן אחיקם כמו שאמר בספר זה (ירמיה לט).

רחל מבכה על בניה - מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב"ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך'.

מלבי"ם זיע"א, חלק באור הענין שם, פסוק טז:

'יש תקוה לאחריתך - יש תקוה על אחרית הימים בעת קץ שאז ושבו בנים לגבולם - ר"ל הגם שהם עצמם לא ישובו, הבנים שלהם שהם הדור האחרון, ישובו לגבולם, (ובזה לא אמר ושבו מארץ אויב כי עשרת השבטים אינם בארץ אויב כי שוכנים לעצמם בארץ רחוקה מגבולם, וישובו באחרית לגבולם)'

ושבו לגבולם דהיינו שכל שבט ישוב לנחלת אבותיו, כי זה הגדר של 'רוב ישראל על אדמתם'.

ואז חל חיוב דאורייתא לגבי המצות הבאות (ובינתיים דרבנן): חלה, תרומות ומעשרות, וכן מצות ישוב אר"י (ע"פ החת"ס בחידושיו על מס' סוכה ד"ה אתרוג הכושי).

לגבי שביעית ושנת היובל נדרש גם ששבטי ישראל ישבו בארץ "כתיקונם", כלומר שהארץ תחולק לשבטים, כל שבט ישב בנחלתו, ובתוך כל שבט יחלקו את הנחלות למשפחות.

כיום אין המצב כזה, מהסיבות הבאות:

רובם של ישראל גרים בגולה.
ישנה עליה שלילית של יהודים מהמדינה שהחליטה להתיישב בארה"ק.
חלקם של אלו שמוגדרים על פי המדינה כיהודים, הם אינם יהודים בכלל, כי כל הגיורים דרך מדינתם היא פסולה, ובפרט כאשר מדובר במישהי שעברה גיור, כי אז צאצאיה נחשבים עדיין לגוים לכל דבר.
חוק השבות של המדינה גם חל על גויים, ולא ע"פ גדרי ההלכה.

והסיבה הורחנית לכך היא כדכתיב בספר משלי, פרק ל כא-כג:

(כא) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת:

(כב) תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם:

(כג) תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ:

ומבואר שם מצודות דוד על משלי פרק ל פסוק כג:

'ושפחה - הרביעית היא כאשר שפחה יורשת ממשלת גברתה ותשוב גברתה משרתת לה ובעבור פחיתת מעלתה וסכלות דעתה לא תשכיל לכבד את מי הראוי לכבוד ויתרבה החרדה עד למאוד כי זהו דבר קשה יותר מכולם ואף מעבד כי ימלוך הואיל והיא אשה קצרה דעתה ובל ידעה מה:

מלבי"ם על משלי פרק ל פסוק כג - חלק באור הענין:

'שפחה כי תירש גברתה - שהוא עת יעזוב תורת ה' והחכמה המקובלת מאלהים שהיא הגבירה באמת, ויבחר בדעות כוזבות מפילוסופיא תולדות השכל האנושי שהיא השפחה אשר נתנה לה לרקחות ולטבחות ולאופות, והוא בוחר בהיקשי המתעים ודרכיהם לחלוק בהם על חקי התורה, והשפחה תירש את גבירתה ותגרשה מבית תענוגיה, זה הרע מכולם והוא הזד החולק בזדון על התורה ומביא נגדה ראיות והיקשים מתעים, וזד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון'.