חיפוש
הכיצד הציונות הדתית משלבת כוחות עם הנצרות
למען אחי ורעי! לצערי הרב אין סוף לטמטום שקיים אצל הציונות הדתית וכל פעם מתגלה מחדש שהם מוכנים לרדת לדיוטא התחתונה.
דהנה מצאו לעצמם מישהי שתכתוב ותשקף את ענייני הלאומיות העילגת שלהם, כדי שחסרי השכל עדיין ימשיכו לרקוד סביב עגל הזהב הציוני
אבל הנה זה פלא אותה יהודיה התגלתה שהיא בכלל נשואה לגוי נוצרי, רח"ל.
והנה אנו רואים כיצד הליצנים שראויים להיות יותר מנקי רחובות בחו"ל מאשר 'רבנים' (כי עדיין יש מעלה יתרה למנקה רחובות כאן בארה"ק מאשר להם)
כדכתיב בחומש דברים פרק ז ס' ג'
"וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ".
ועוד איתא בזוה"ק, חלק ג, דף רנט ע"ב
"הנבעלת לגוי קשורה בו ככלב, מה כלבא תקיפא ברוחיה, חציפא, אוף הכא דינא בדינא חציפא בכלא".
והנה קם לו אחד מאותם מאלו שראויים להיות מנקי רחובות בחו"ל, וטען שמותר הדבר, אז מה שעצם אותו און-גליון הדתי לאומי-נוצרי 'עולם קטן' טוען בעצם בכך שממשיך לתת לה במה לכתוב מאמרים... דהיינו כל עוד הכותב/ת כותבים נגד 'הגלובליזם הפוסט מודרני', אפשר שימשיכו לפרסם מאמרים באונגליון של עולם קטן, אפילו הם נשואים לגוים... אחרת איך ימשיכו הקוראים להצמד ללאומיות, אמנם הדתיות כרגיל לא כל כך משמעותית אצלם אלא יותר הלאומיות.
והסיבה שהחיבור הזה הוא כה קל בעיניהם מכיוון שהלאומיות היא ע"ז כדאיתא בדב"ק של המהרש"א (סוטה מא ע"ב)
..."והשתא ניחא דכל לאמים שבמקרא על עובדי כוכבים נקרא"...
ועל כך כבר אמר בראיה ברורה ובהירה מה יהי' העתיד של אותה "השקפה", רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרועים, אות כ"א, עמוד 35-36[1]
בימינו אלה בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנציונליזם [הלאומיות].
את תורת הנציונליזם החדש אפשר להגדיר בקצור נמרץ: "נהיה ככל הגויים". אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית. השוקל את השקל והמזמר את "התקוה", פטור מכל מצוות שבתורה.
ברור, כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת התורה.
שתי עבודות זרות אלה הרעילו את המוחות ואת הלבבות של הנוער העברי, לכל אחת מטה ראשי של נביאי שקר, בצורת סופרים ונואמים, העושים את מלאכתם בשלימות.
קרה מעשה נסים: בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת - נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, החובל ביהודים בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו. "תיסרך רעתך" (ירמיה ב', י"ט).
