הבטחת הארץ לזרעו של אברהם אבינו ע״ה

רבי משה ב"ר חיים רוזנשטיין[1] זיע"א, יסודי הדעת חלק ב', פרק ג

הערה שניה בענין הבטחת הארץ. ראינו בתורה ששלש פעמים הבטיח הקב"ה לאאע"ה לתת לו ארץ כנען (מלבד בברית מילה).

האחד, בבא אאע"ה בפעם הראשונה לארץ כנען "וירא ה' אל אברם, ויאמר לו, לזרעך אתן את הארץ הזאת".

הב' וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם, צפונה ונגבה וקדמה וימה, כיאת כלהארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם וכו' קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה, כילך אתננה.

הג' ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת וכו'.

הנה בשלש הבטחות האלו היה בכללן גם זרעו של ישמעאל.

וגם לא הזכר בהן שום תנאי של שמירת התורה והמצוה, והיתה, ההבטחה עכ"פ.

הרביעית, בהי"ג בריתות "ויאמר אלקים, אבל שרה אשתך יולדתלך בן, וקראת את שמו יצחק, והקמתי את בריתו אתו לברית עולם לזרעו אחריו וכו' ואת בריתי אקים את יצחק וכו'. ובענין זה כתוב למעלה "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והייתי להם לאלקים "הנה בהבטחה זו נתמעט זרעו של ישמעאל וכל בני פלגשו ונתיחדה ההבטחה ליצחק בלבד, וגם היתה ההבטחה על תנאי שמירת הברית להיות להם לאלקים, שזה מורה. על שמירת כל התורה והמצוה, שיהיו ראויים שיקרא שמו הגדול ית' עליהם. ויש לנו להעיר ע"ז, כיון שסוף דבר היה שמתנת הארץ היתה לזרעו של יצחק לבד (ולא כל זרעו כי אם ליעקב) למה היו הבטחות הראשונות אשר היה בכללן גם זרעו של ישמעאל, אף שהיה רק "סלקא דעתין" לבד, לא יתכן שיהיה גם ס"ד של הקב"ה למנגי? והנראה לנו לדבר נכון לאמר, שבאמת גם הבטחות הראשונות לא היו לריק ח"ו, כי הנן קימות ונצבות לעולם גם ליצחק וגם לישמעאל;

והוא שההבטחה האחרונה היתה על תנאי "ואתה את בריתי תשמור" וגם על תנאי "והייתי להם לאלקים", שיהיו ראויים, להיות ה' ית' להם לאלקים, שיהיו זכאים לכך;

הנה מפאת הבטחה זו, לא היה אפשר לזרעו של יצחק להתקים בארץ, כי אם בהיותם קדושים לה' אבל עת שיחטאו וימרודו, לא יוכלו להתקים בארץ, ע"כ מועילות ההבטחות הראשונות[2] גם לזרעו של יצחק, שיוכלו להתקים בארץ אף בעת שיחטאו. ע"כ נראה בספר ירמיהו, שאילו שמעו לירמיהו הנביא לעבוד למלך בבל לא היו גולים מן הארץ).

אבל אם יבואו זרעו של יצחק להתקים בארץ מפאת הבטחות הראשונות, הנה אז אין יתרון להם מזרעו של ישמעאל ויש להם הזכות בארץ כמו לזרעו של יצחק ועוד ביתרון, שישמעאל שנולד ראשונה חלה עליו ההבטחה קודם ליצחק. דבר זה הוא פתרון נכון למה שידוע שבימי רש"י ור"ת ז"ל היה אז מסע הצלב שאספו הנוצרים המון רב מאוד כמה מלכים להלחם כנגד הישמעאלים לקחת מהם ארצנו הק' ובשלש פעמים היו מהם המונים רבים ולא הצליחו מאומה ונהרגו מהם המונים רבים;

והוא שכנגד שאר העמים יש לבני ישמעאל הזכות בארץ מפאת ההבטחות הראשונות, שהיה בכללן גם ישמעאל. וגם זה פתרון נכון לתקפם שלבני ישמעאל בעתות האלו בארץ כנגד זרעו של יצחק, מפני שעתה אין אנו ראויים לנחול הארץ מפאת הבטחה האחרונה שנתמעט ממנה, ישמעאל, כי אם מפאת ההבטחות הראשונות, אשר לא היו על שום תנאישלשמירת הברית, מפני זה יש לבני ישמעאל עתה כח ותקפה כנגד זרעו של יצחק (גם ע"פ השגחה) מאחר שכל כחנו עתה הוא מפאת ההבטחות הראשונות, ובהן היה גם זרעו של ישמעאל בכללן.

הבטחת הארץ לזרעו של אברהם אבינו ע"ה

~~~~~~~~~~~~~~~

[1] רבי משה ב"ר חיים רוזנשטיין זיע"א – נולד בשנת ה'תרמ"א, אוזוונט (ליטא). בנעוריו למד בישיבת טלז ונודע כתלמיד מוכשר. תנועת המוסר עדיין לא חדרה אז לישיבת טלז. הוא נפגש עם רבי ירוחם ממיר זיע"א, שלמד אז בישיבת קלם, והלה שכנע אותו לבוא ללמוד שם, ונתפס שם ללימוד המוסר. מאוחר יותר למד בכולל האברכים של ישיבת ראדין, בראשות החפץ חיים זיע"א. בשנת ה'תער"ב התמנה למשגיח בישיבת לומז'ה ובה פעל עד אחרית ימיו. בתקופת כהונתו כמשגיח שגשגה הישיבה וגדלה, ויש הזוקפים זאת גם לזכות האווירה שהוא השרה בה. תלמידיו מתארים מצד אחד את נטייתו לסגפנות ולפרישות - הוא נהג לבלות כמעט את כל ימות השבוע בישיבה, ורק בסעודות השבת נמצא בביתו - אך מצד שני גם כאדם שמח, חם ולבבי. רבים מן התלמידים בלומז'ה באו מפולין והיו מבתים חסידיים. תחילה קשה היה להם להסתגל לדרך המוסר, אך רבים מהם "התקשרו אליו בעבותות אהבה והערצה נפשית רבה מאוד", כעדות אחד מתלמידיו, ואף קלטו את השפעתו. הוא התנגד בתוקף להכנסת לימודי חול לישיבה, ואף קבע שמוטב לסגור את הישיבה מאשר להכניס לתוכה שעתיים של לימודים כאלה ביום. מבין תלמידיו: רבי יעקב ניימן (מייסד וראש ישיבת אור ישראל בפתח תקווה); רבי שמעון מורדכוביץ (חבר נשיאות ועד הרבנים של ניו יורק ומחבר הספר "שמן הקודש") זיעועכי"א. חיבר את הספה"ק: יסודי הדעת – (ה'תרצ"ה); אהבת מישרים - הוא לקט שיחות ומכתבים שהוציא לאור תלמידו, רבי שמעון מורדכוביץ זיע"א. שיחות אלה, שהועתקו מדברים שבעל פה, הן לעתים נוקבות וישירות יותר מן הדברים שבספה"ק 'יסודי הדעת'. הספיק לעבור על ספ"ק זה ולברך על היוזמה לפרסמו, אך נפטר לפני שהספר ראה אור. נפטר בשנת ה'תש"א, בגיל ששים, ומנו"כ בעיר פלונגיאן.

[2] הבטחה א' -ג' .