בני הישיבות נחשבו כצאן לטבח יובל

למען אחי ורעי! דברים חוצבים להבות אש שנאמרו בכאב ובבכי עצור מנהמת לבו הטהור של רבי משה ב"ר יצחק זאב סאלאווייציק זיע"א (ראש ישיבת בריסק):

"איני יכול לעצור בעצמי מלדבר. המצב עתה הוא 'גזירת שמד'. לא היתה כזו גזירה מימות מלכות יוון הרשעה. היו אמנם גזירות שנחשבנו כצאן לטבח יובל, אך לא גזירה מיוחדת על כך שלא יוכלו לשבת וללמוד, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.

"צריכים רחמים מרובים. כל אחד חושב שעל ידו תבוא הישועה, אבל מי שחוטא לא יכולה לבוא ממנו הישועה. בפרשת השבוע כתוב: 'ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור', ולכאורה צריך להבין מדוע ציינה התורה את הסיבה שהגיעה ליאור, והרי העיקר הוא שראתה את התיבה לבסוף? אכן כבר אמרו חז"ל 'שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה', ורש"י כתב שירדה לטבול לשום גירות, ולכן הקדים הפסוק שירדה לרחוץ ביאור, שהיתה זכאית שיגלגלו על ידה זכות זו של הצלת משה רבנו. החפץ חיים זצ"ל אמר פעם למשולח אחד: "יש אומרים ש'בריה' מצליח, ויש אומרים שמי שאינו 'בריה' - דווקא הוא זה שמצליח, מכיוון שמרחמים עליו. אך אני אומר: לא 'בריה' מצליח, ולא מי שאינו 'בריה' מצליח. אלא מי ש'זכאי' הוא מצליח, כי מגלגלין זכות על ידי זכאי.

אלו דברים מפרשים ברמב"ם שכתב: 'אל יעלה על דעתך ששמשון המושיע את ישראל או שלמה מלך ישראל שנקרא ידיד ד' נשאו נשים נכריות בגויותן'. לכאורה, הדברים מובנים שעל שלמה שנקרא 'ידיד השם' אי אפשר לומר כן, אך על שמשון שלא נאמר עליו, מדוע דקדק הרמב"ם 'לא יעלה על הדעת'? אלא, מוכח מהרמב"ם שלא יתכן להיות 'מושיע את ישראל' אם הוא חוטא, מכיון ש'מרשעים יצא רשע'. וא"כ מוכרח להיות ששמשון קיים את כל התורה כולה, כי מי שחוטא מוכרח מזה שלא תבוא ממנו ישועה".

"כשהיתה גזירת 'שירות לאומי' היו מתאספים מדי שבוע בישיבת 'מאה שערים' זקני ירושלים, שלא היו שייכים לפוליטיקה, ואלה היו באים לשבת ולומר את כל ספר התהילים, ואחר כך התפללו מנחה וסליחות. כשגמרו היה זה כבר אחרי השקיעה, והלכו יחדיו עד 'חיי עולם' בכיכר השבת, כי זה מה שהיה שייך להפגין ללא רשיון".

בהתייחס לכך שיש הטוענים שאין דרך רק לבוא עמהם בדברים ולהגיע ל"הסכמות והבנות, על הפסוק 'ותשלח את אמתה', ביאר רש"י שני פירושים: או ששלחה את שפחתה, או שהוא 'לשון יד שנשתרבה אמתה אמות הרבה'. ויש להבין מדוע לכתחילה ניסתה כלל לשלוח את ידה, הרי ללא נס לא היתה מגיעה לתיבה, ואומרים בשם הגאון ר' ברוך בער זצ"ל שעל האדם מוטל לעשות מה שהוא יכול לעשות, ואף כשברור לו שעל ידי עשייתו לא יתכן שיגיע למטרה, למרות זאת, צריך הוא לעשות כל מה שביכולתו - ואז תהיה לו סייעתא דשמיא. לכן, גם בתיה בת פרעה שלחה ידה כי זה מה שיכלה לעשות, ואז נעשה הנס שנשתרבבה ידה אמות הרבה. צריך לדעת מה שכתב בתשובת הרשב"א, שכלל ישראל היו עם קשה עורף והיו מחונכים מהאבות שלא מאמינים לכל דבר, וכמו שכתוב שרק 'פתי יאמין לכל דבר', ולכן גם משה רבנו אמר להקב"ה: 'והן לא יאמינו לי'. אבי מרן זצוק"ל אמר פעם: מה הגדר והשיעור להיכנס בכלל 'פתי יאמין לכל דבר'? ואמר שאם מאמין בדבר שאינו מחוייב להאמין בו, הוא כבר בכלל פתי יאמין לכל דבר"...

"המצב עתה היא גזירת שמד. לא היתה כזו גזירה מימות מלכות יוון הרשעה. היו אמנם גזירות שנחשבנו כצאן לטבח יובל, אך לא גזירה מיוחדת על כך שלא יוכלו לשבת וללמוד, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. וכי איך אפשר להשכיח בכח? אלא, כמו שכותב הרמב"ם: "עד אימתי חייב אדם ללמוד תורה, עד יום מותו, שנאמר 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך', וכל זמן שלא יעסוק בלימדו הוא שוכח". וממילא אם יש גזירה להמעיט מלימוד התורה, להמעיט בכל שהוא מעיסוק התורה בכלל ישראל, זו בהכרח גזירה להשכיח את התורה. ובגזירה נוראה זו שרוצים להשכיחם תורתך, כיצד ניתן לעשות פשרות?! הרי כאן הגזירה היא יותר חמורה! היו כבר גזירות שרצו להוציא בני תורה מלימוד התורה כדי לעבוד ולהיות בעלי אומנויות, אבל גזירת הגיוס כעת היא: או ללמוד או שמד!!! אין מצב אמצע!!! וצריכים רחמים מרובים שד' יפתח לנו שערי שמים ברחמים".

למען אחי ורעי! דברים חוצבים להבות אש שנאמרו בכאב ובבכי עצור מנהמת לבו הטהור של רבי משה ב"ר יצחק זאב סאלאווייציק זיע"א (ראש ישיבת בריסק): "איני יכול לעצור בעצמי מלדבר. המצב עתה הוא 'גזירת שמד'. לא היתה כזו גזירה מימות מלכות יוון הרשעה. היו אמנם גזירות שנחשבנו כצאן לטבח יובל, אך לא גזירה מיוחדת על כך שלא יוכלו לשבת וללמוד, להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך.