לדמותו של הראי״ה קוק לאור הנצרות

למען אחי ורעי! אפתח פי במעשה שהי' כך היה, פעם חי לו בירושלים יהודי שכבר הגיע לגיל מופלג והיה מנהגו לשלוח את התפילין שלו לבדיקה כל שנה אצל סופר סתם.


פעם אחת, ארע מקרה ולא יכל לשלוח באותה שנה לסופר סתם שהי' רגיל לשלוח אליו... והציע לו בנו שיקח את תפילין שלו לסופר סתם אחר ממי שהי' רגיל לשלוח אליו שיבדוק אותן, סמך החסיד על בנו ושלח את התפילין לאותו סופר סתם שבנו המליץ, וכאשר חזרו הנה זה פלא היו כמה וכמה דברים פסולים בקלף של התפילין, ולא ידע הבן מה לומר לאביו, אזר אומץ וסיפר לאביו מה שקרה והוכיח לו את הדברים אחד לאחד.


ואז קרה דבר פלא, במקום שאביו יכנס למרה שחורה על כל השנים שלא הניח כראוי את התפילין, אלא שמח שמחה גדולה


שאל בנו 'מדוע הנך שמח, הרי אתה אמור להיות עצוב'.


השיב לו האב 'מה שהי' עד כה אוכל רק לתקן עם שמחה בכך שאביט הלאה שמעתה והלאה אניח תפילין כמו שצריך'


כך יהודי צריך לנהוג, עם מה שעברו ימיו בחושך, וכעת הגיע אליו הבנה שכבר טעה במה שטעה, אבל כעת עליו להמשיך הלאה את חייו ולא להמשיך עם שקר כאלו הכל הי' תקין...


והנה דע לך שכמו שהמעשה הזה, אנו חייבים לקחת לנו ללימוד הזה לחיינו, בכך שגם אנו נבין לפעמים עם טעות שהלכנו אחריה, הננו צריכים לשמוח על אפשרות התיקון שתהי' לנו.


והנה עדות מופלאה יש לנו מהראי"ה קוק וקורות חייו, ממה שסיפר לנו אחד מבני דורו של הראי"ה קוק שאירח אותו בביתו בשוויץ, ר' אשר שטרנבוך זצ"ל, וכך מסופר הרב יעקב טייטלבוים בשם רבו רבי מאיר אריק זיע"א[1]

עוד המשיך הרר"י טייטלבוים ז"ל:

כל זה הי' אחר חקירה של שנה תמימה, כי מקודם לזה באו מכתבים עם שאלות ירושלים אודות הרב קוק, וצוה עלי הרב מטורנא לכתוב לר' אשר שטערענבוך לבאזעל (אצלו התאכסן קוק בשווייץ בשעת מלחמת העולם הא') בזה הלשון "יבוא אלי הוא ואשתו".


ומר שטערנבוך הידוע לחרד לדבר השם ומוקיר רבנן ורחים ודחיל רבנן, תיכף קיים ובא לעיר וויען יע"א. ובהגיע לבית הרב, מיד התחיל בחקירה מפורטת על כל התנהגות הרב קוק בכל מפעליו עת התאכסן בביתו בעת מלחמת העולם הראשונה, איך נטל ידיו ואיך הלך לישון, האם לא אכל מחלב עכו"ם ובאיזה ספרים עסק ומר שטערנבוך התחיל לשבחו. אז אמרה לו אשתו, זכור שלא היה כל כך ישר בהתנהגותו ואיננו נכון לשבחו כ"כ.


אז פנה הרב למר שטערנבוך והכריז עתה אל יפלא בעיניכם שקראתי גם לאשתו, כי כן לימדונו חז"ל "אשה מכרת באורחין".


פתאום נזכר מר שטערנבוך וסיפר שהספרים של הרב קוק היו שמורים ולא נתן רשות להסתכל בהם, אך פעם בעת שנכנסתי בערב לכבות את הלאמפף כדרכי, והרב ישן על מיטתו, נפל מידו הספר [על הארץ]. ניגשתי להרים הספר ונשתוממתי בראותי שהוא ה"ברית החדשה", ניו טעסטעמענט, של אותו האיש.


בבוקר שאלתי את הרב קוק בזה הלשון: "הנה אף על פי שהנני איש פשוט ולא יאות לי להבין דרכי אנשי המעלה, אמנם זאת לא אוכל להבין, כי אף אם צריך לעיין משהו בהיכלות הטומאה לטובת הכלל, הייתי חושבו לקחתו לבית הכסא, אבל לישון עם (דיבוק) חיבור טמא כזה איך יתכן".


אזי קפץ הרב מטורנא ושאל: "נו, מה ענה על זה",


ויען מר שטערנבוך, שדחה אותי ואמר "אסור להרהר אחר רבו".


ויאמר הרב מטורנא "גענוג, איר קענטשוין אהיים פארען"[1].

*

עוד סיפר, שהי' שם (בוויען) ר' ברוך בריזעל מטבריא. והעיד, שקוק למד פעמיים בשבוע שיעור בקבלה עם תלמידים מאוניווערזיטעט שהיו קרקפתא דלא מינחי תפילין ר"ל.

*

אחר כך שאלוהו מפרשבורג לעשות אסיפה בבאדן להחרימו. והשיב בזה לשון: "אויב איהר ווילט אצווייטן נוצרי אותו איש זאלט איהר מחרים זיין[2], כי אם יעשו ממנו עסק גדול, אזי יהיה לו עוזרים (וישאר כת), אמנם אם יניחוהו ולא יעשו עסק ממנו ברבות הימים ישתכח'.



וחבל שקמו להם עסקנים לאותו קוק ועושים השכם והערב יחצ"נות והפחדות, כל זה בשביל להשתרר על יהודים ולגנוב מהם כספים בשביל למלאות כיסיהם.


ואם יבואו ויטענו שאותו האיש קוק לא היתה לו משיכה לנצרות, הרי הוא ג"כ כתב שבחים על אותו האיש כמובא בספרי הדרשות שלו מאמרי הראיה, עמ' 5-6 (במקור התפרסם בעיתון "הניר", מאמר "דרך התחיה", חוברת א', עמ' 8, ירושלים, ה'תרס"ט)

במעמד חלוש כזה באה הנצרות ותעש בקיעים באומה. מחוללה (של הנצרות) היה בעל כח אישי נפלא, הזרמתו הנפשית היתה גדולה, אבל לא נמלט מהחסרון האלילי[4], שהוא תגברת ההזרמה הנפשית מבלעדי החנוך המוסרי והלמודי, וכ"כ נמסר לזרמת הנפשיות שלו ומסר לתוכה את הדבקים בו, עד אשר אבדו את התכונה הישראלית ונתנכרו מעשיהם ורוחם למקור מחצבתם.


ואכן ניתן לומר כך שג"כ אם נמצא את המגידים של הציונות/הדתית בעלי כח אישי נפלא והזרמת נפש גדולה... אבל הדבר מוביל בסופו של דבר לפריקת עול תורה ומצות... שהרי היכר הדבר כיצד תלמידיו ותלמידי תלמידיו ממשיכים להתנכר למקור מחצבתם, ה"י.


ולכן ראוי לציין השכם והערב כלפי אותו האיש קוק מה שלימדו אותנו חז"ל דאיתא במסכת יומא, דף פו ע"ב

המפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר (יחזקאל ג, כ) ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו


ופירש"י, שם

מפרסמין את החנפין - שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם שבני אדם למידין ממעשיו שסבורין עליו שהוא צדיק ועוד כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו:

ה"י יזכנו להתרחק מקוק וכת דיליה ודומיהם, ויזכנו להתקרב לצדיקי האמת והצדק, ועי"ז נזכה לביאת גואל בב"א.


______________________

[1] מובא מתוך הספה"ק משכנות הרועים, כרך ג' , א'פד-א'פה (ועי' לעיל ג"כ בעמ' א'סא-א'סב)


[2] מספיק, הוא כבר יכול ליסוע הביתה


[3] אם ברצונכם שיווצר נוצרי (יש"ו) שני, אם כן תחרימו אותו


[4] כפי שהמזרחי לא הצליחו להמלט היצרא דע"ז, עריות ושפיכות דמים ושנאת חינם


* לאור כל האמור לעיל ראוי לציין שהראשי תיבות של 'הראי"ה' משמעותם היא 'הרשע אברהם יצחק הכהן קוק', ואכמ"ל ואין כאן על מה לדון, אלא קבל את האמת, ללא כל מיני ברברת של יחצ"נים למיניהם שבסופו של יום ניכר שאלו שהולכים בדרכו הינם מדורדרים מוסרית וג"כ מדרדרים את יהודים שהולכים בדרך הקלוקלת האסורה ע"פ התורה בכל צד ואופן.














אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאיננה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר
  • SoundCloud Yalkut Hishbati Etchem
  • telegram yalkut hishbati etchem
  • Whatsup Yalkut Hishbati Etchem
תמוך בפעילות
והוצאה לאור
nedarim.png