חיפוש
מי המשת״פ שעזר לרמות את יהודי תימן
אחי ורעי! דע לך שדבר מפליא הוא לראות כיצד באופן שיטתי הראי"ה קוק הי' משת"ף של הציונים לכל דבר שבטומאה - ובאופן כללי שהרי הציונים בכלל לא הסתירו את כוונתיהם הנלוזות להפוך את תורתינו הקדושה לכתב פלסתר, והנה בעלי הדעות המשובשות מנסים לצבוע את דבריהם בציורים של קדושה (עפ"ל).
והרי כבר העיד הודאה על עצמו הרא"יה קוק שגדולי ישראל לא הסכימו עמו, וזה ככל הנראה אחד מהדברים שבגללו גדול ישראל לא הסכימו עליו (אגרות הראי"ה, חלק א' אגרת רע"ד עמ' שי'):
'קשה לי מאד לבוא לעמק השווה עם רוב גדולי הזמן ה' ישמרם ויחיים'.
אז אם הוא בעצמו העיד עליו שרוב גדולי ישראל לא מסכימים עמו, וככל הנראה המיעוט לא היו מודעים למעלליו, והרי זהו מאמר ביקורתי על התנהלותו, ומודע שיחסך ממנו שבט הביקורת כאשר יחצ"ני הראי"ה קוק מרשים לעצמם לבוא בביקורת כלפי כל גדולי ישראל מקדמת דנא ועד ימינו אנו ואף בביקורת שאין לה שחר, משום חוסר עיון משווע.
ונחזור לענייננו לדוגמא אחת מיני אלף כיצד הראי"ה קוק 'מכר' את נשמתו לטובת הציונים, וכהקדמה אביא מדב"ק של רבי יצחק הכהן זיע"א (אבדק"ק עדן)
(רבי יצחק הכהן) התנגד בכל תוקף לעליה, וכשמשיח השקר הציוני יבנאלי שר"י בא אתו בדברים על עליה, אמר מוטב וימותו ברעב בתימן מאשר שיבואו לאכול טרף ולחלל שבת באר"י, ובתגובה לדבריו כ' יבנאלי שר"י ללשכת הסוכנות שיבקשו את חות דעתו של (הראי"ה) קוק שיכתוב לרב (אב"ד עדן) את השקפתו, האם רשאי אדם למנוע עצמו מלעלות לא"י, בגלל הסיבה הזו (עפ"ל).
והנה נרחיב כאן במעשה האיום והנורא הזה של מציג הכיצד הראי"ה קוק הי' משת"פ של הציונים (וגם ראוי לראות את הסיכום בסוף)
ומכיוון שהשלטון התורכי בארץ הי' עוין לכל נסיון של התארגנות לאומית כלשהיא והפעילות מתרכזת בעיקר בהשתלטות על שוק העבודה באופן שהעבודה תעבור מידים ערביות לידיהם של החלוצים הציונים. השתלטות זו אינה קלה משום שלפועלים הציונים שמגיעים בעיקר מאיזורי רוסיה השונים קשה מאד להתחרות בעבודה הערבית במחיר מוזל ולהתרגל לעבודה חקלאית מאומצת באופן שיתקרב באיכותו לעבודת הפועלים הערביים.
במשרד ה"ארץ ישראלי" של ההסתדרות הציונית בראשותו של ד"ר רופין שר"י מתקבלת החלטה:
"יש להביא יהודים מתימן שיתחרו בעבודה הערבית ויכשירו את הקרקע לקראת חיים ציוניים לאומיים חופשיים".
רופין כותב בספרו כי רדלר-פלדמן 'ר' בנימין' שר"י הביאו לכלל מחשבה לשגר שליח לתימן ולביצוע המשימה מוזמן שמואל יבנאלי (ורשבסקי) שר"י (מחלוצי העליה השניה, עלה בשנת ה'תרס"ה) שישמש שליח לתימן.
בחודש כסלו ה'תרע"א (דצמבר 1910), הגיע לתימן, במטרה לקדם עליית יהודים תימנים לארץ, ולא משום להיטיב ולשפר את מצבם של התימנים אלא המטרה כפי שכבר ביארנו היתה להביא 'פריירים' שיחליפו את העובדים שהגיעו מארצות רוסיא, דהיינו שכל נסיונות של עליה מארצות ערב נועד מראה את התפיסה בסיסית של אפליה וניצול.
בשביל להצליח בשקריו הוא התחפש לרב יהודי בשם אליעזר בן יוסף המציא טענה שאותה פרסם בעיתונות של זמנם על 'סכנת ההתבוללות' האורבת ליהודי המזרח ועל חשיבות הבאתם לארץ.
וכן הצטייד עם מכתב מהראי"ה קוק שמציג אותו כשליחו המבקש ללמוד על מנהגי יהדות תימן. סיפור כיסוי זה התאים גם לשלטונות העות'מאנים אשר לא היו מאשרים שליחות למטרת התיישבות. יבניאלי הצליח להגיע לעיר עדן בתימן, שם נפגש עם ההנהגה היהודית של תימן. הוא פגש בראש הקהילה, יהודי אמיד בשם בנין בן מנחם משה, שלא היה מעוניין כלל בהצעות יבניאלי למעבר לארץ ישראל. יבניאלי המשיך לתור אחר גורמי כוח יהודים במקום ואכן מצא אוזן קשבת אצל הרב הדתי הגדול מארי יצחק בן יצחק הכהן ואצל יהודי משכיל ציוני בשם סלים אהרון. במהלך שהייתו של יבניאלי בתימן השניים הללו, בין יתר תומכיו של יבניאלי, עזרו לקדם את רעיונות המעבר לארץ ישראל.
יחד עם מכריו בעדן והתמיכה מהארץ יבניאלי הצליח לקדם את רעיונות הבאת יהודי תימן ואכן בשנת ה'תרמ"א-תרמ"ב (1911-1912) היגרו לישראל מאות יהודים תימנים, בעלייה שכונתה 'עליית יבניאלי'.
וראוי לציין כאן מעט מזעיר את סוג ההטעיה שאליה הצטרף הראי"ה קוק כדאי לרמות את יהדות תימן, בכך שהדריך את יבנאלי הכיצד להראות ולהשמע כ'דתי' למרות היותו 'חילוני' לכל דבר, לצורך כך גידל זקן ופיאות, וכן לימדו הכיצד לדבר בשפתם, ויחד עם הסופר 'ר' בנימין' הוא מחבר אגרת לרבני תימן בה הוא אינו מסתפק בהצגה שקרית של יבנאלי כ"הנכבד החכם החשוב מר אליעזר בן יוסף" וכ"איש יקר" אשר "יש לו ידיעה מתוכן מנהגים של כללות אחינו הספרדים והאשכנזים עפ"י שמועה ועפ"י למוד" אלא מוסיף להסוואת שליחותו של יבנאלי בהציגו כמי שמטרת נסיעתו היא לדרוש ולחקור את מנהגי תימן אצל חכמיהם כדי לדעת כיצד להתייחס ליושבי הארץ מקרב התימנים התולים מעשים כאלה או אחרים ב"מנהגי עדתם". ובנוסף ג"כ קיבל ממקבילו ביפו 'חכם באשי דיפו' (ולימים רב ראשי מטעם הרבנות החילונית הראשית) של בן-ציון מאיר חי עוזיאל שעליו כתב "איש נאמן ולא ימצא בשפתיו עולה ורחוק הוא מן השקר הרחק כמטחוי קשת ואך אמת יהגה חכו" (עפ"ל).
לכן צריך להבין כאן כמה דברים מהמעשה נבלה הנ"ל
א. הראי"ה קוק הי' משת"פ של הציונים.
ב. העליה 'אעלה בתמר' איננה נבעה מהתעוררות רוחנית לעלות לארה"ק, אלא משום כי רימו את יהודי תימן לעלות כדי שישמשו ככוח עבודה זול.
ג. האפליה, התימנים שעלו ארצה זכו ליחס מפלה ע"י 'המשרד הארצישראלי ' בכל הנוגע לחלוקת כספים וכן לחלוקת שטחים.
[על פרשיה זו של שליחות יבנאלי ראה ביתר הרחבה בספה"ק "על צפרני נשרים", הוצ' תורת אבות, בני ברק, תשמ"ח משם הובאו הדברים].
לסיכום: אזי שהראי"ה קוק כתב מכתב עם שקרים בכוונה תחילה שבו הוא מנסה להציג מחלל שבתות ובועל נידות כרב שבא לחקור את יהדות תימן, ומובן מדוע 'ממשיכי דרכו' גם כן מקדשים שיתוף פעולה עם רשעים.
יש לתמוה הכיצד מי שרואה עצמו ירא שמים מוכן לראות עצמו קשור לאותו בית מדרש שמרשים עצמם להחניף לפורקי עול תו"מ ורודפים יראי ה', פלא עצום
ואין במאמר הזה שום צד ואופן של 'ביזוי תלמידי חכמים' אלא רק ביקורת ותמיהות לגבי אלו שרואים עצמם כממשיכי דרכו.
