top of page

תשובתו הרמה של 'סבא קדישא' נגד הקרבת קורבן פסח בזמן הזה

למען אחי ורעי! מכיוון שישנם אנשים מזרעא לא מעליא שכל הזמן משקרים בתורה ומגלים פנים בתורה שלא כהלכה, שלא עבודת ה' מול עיניהם כי אם רק בשביל ריגושים זולים והתלהבות נערית מרציחות ומלחמות (רח"ל).


להלן תשובתו הרמה של 'הסבא קדישא' רבי שלמה אליעזר אלפאנדארי זיע"א, שו"ת מהרש"א, או"ח סי' טו, דף סג ע"א-דף ע ע"ב:

'האשל שברמה נחל נובע מקור חכמה, הרה"ג צבי פסח פראנק יצ"ו לעולם אמן.
נועם מכתבו הגיע לי, מזה זמן אודות דברי ריבות שבין החכמים דפה ולא יכלתי להשיב כי לא ירד בני עמהם מכמה אנפי, ואמרתי לכתוב לו דברי תורה באיזה דברים שנשאלתי ממנו בהיות שם במח״ח כי אכתי אינני זז מחבבו ומזה זמן רב נזדמן לידי מחברת שערי ציון וראיתי שם דברי מע״כ יצ״ו אשר יצא לערער על הרה״ג החוט המשולש השאלת יעב״ץ וחת״ס ומהרץ חיו"ת זלה״ה שכתבו דלא משכחת לה בזמן הזה להקריב קרבן אלא קרבן פסח, אבל קרבן תמיד לא, משום דאינו בא אלא מן השקלים ואינם נוהגים אלא בפני הבית, אלו תו״ד.
וקשה דהרי תנן במנחות מ״ע דאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד ש״ש ולפי״ד הג' דא״א בתמיד גם ק״פ לא יתכן להקריב לכתחילה אלא שי״ל שק״פ שאני דחמיר כמ״ש התוס' זבחים ד' ל״ג דדחי גם לל״ת ועשה, ושוב כתב דהאי לישנא דאין מחנכין וכו' דאף בדיעבד מעכב וכמ״ש התוס' מנחות דע״ג על מתני' דאינם באים אלא מן החדש והאריך מה דאינו יכו״ל ק"פ מבלי תמיד ש״ש ואז נומיתי לו דיש להשיב על ד״ק דשפיר מצי להקריב ק״פ מבלי תמיד ש״ש, ולכן גם עתה אקדמה פניו בתחילה בפרע זה מפני שגם הוא אמר שלמד בענין זה ואמרתי לו שאעשה רצון צדיק והגם שהן עתה אין המחברת הנ״ל עמדי כבר באו דבריו בספר הבהיר ״משה האיש"[1] וזה החלי בסיעתא דשמיא.
ראשית הג״ש האמת נראה, לכאורה דיש לעמוד אם לא נתחנך בתמיד ש״ש אם הקדים תמיד של בין הערבים אם נפסל או לא משום שלא שנה עליו הכתוב לעכב, ולא משום מאי דערערו עלה קצת מרבני האחרונים שגם בקדשים לא בעינן שנה עליו הכתוב וכו' כדמשמע כן מהש״ס דפ״ק דתמורה מדברי רבא שס"ל שכל מקום דאמר רחמנא לא תעביד וכו' שהוא אך בקדשים וכמ"ש הפר״ח בספרו ״מים חיים״ על דברי ריב״ח שהובא בתוס' פסחים דס״ג עי״ש ובס' ״למודי ד'״ למוד כ״ג ובספרי האחרונים עיין, עליהם דאי מהא לא איריא והא, ליתא, דודאי נקטינן דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב כדאיתא בכמה דוכתי עיין זבחים ד' מ״ח ומנחות כ״ז ומעילה ח' ומקומות הרבה אין מספר, וכן דעת כל הראשונים דכתבו בפשיטות כן במקומות הרבה, ועיין לרש"י ז"ל דמחק הגירסא מפני זה משום דקשיא ליה עכובא מנלן והתוס' שם כתבו משום דשנה עליו הכתוב לעכב ועיין עוד תוס' מנחות ד"ל ע"א, וכן העלו כל גדולי בעלי הכללים של הראשונים, וכן בהסכמה עלו רבני האחרונים, כאשר יראה הרואה להרב "שער המלך" ריש הלכות ק"פ והרב "חיים שאל" ח"ב, ועיין מנחות כ"ג גבי לא תאפה חמץ אימא גברא לקי ולא מיפסיל, ומתרץ דאמר קרא והיה, לעכובא. ועיין בהקומץ רבה גבי מתני' דלא מלח כל הסוגיא כלה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' איסורי המזבח ה' י"ב, ומאי דמקשו רבני האחרונים מש"ס דחמורה הנ"ל יש לישב. ולאפס הפנאי איני יכול להאריך. אמנם דא עקא דמצינו בש"ס בכמה דוכתי בכדומה לזה, דאיתמר דהוי הקרבן פסול ואך דלא שנה וכדיראה הרואה שם ביומא הנ"ל ששלמים ששחטו קודם שנפתחו דלתות ההיכל דפסולים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד, גם בזבחים ד' ט"ו אמרו שמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו שם פסולים משום שנאמר וזבחת עליו וכו', וכן פסק הרמב"ם ז"ל גם במסכת סוכה דמ"ב איתא ר"י אומר השוחט אח התמיד בשבת שאינו מבוקר כהלכתו חייב חטאת וצריך תמיד אחר, וכתבו התוס' שם ואפילו נמצא תם משום דטטון בקור ד' ימים קודם שחיטה דבפ' מי שהיה טמא יליף לה מג"ש דפסח ע"כ ולו יהי שמפורש בתורה הרי לא שנה עליו ועיין זבחים דנ"א וביקר תפארת להרדב"ז הלכות בכורים פ"ג הי"ג, ואף על גב דבתו"כ פ' ויקרא כ"ג יליף לה מקרא דתמיד יקריבנו יבקרנו ויקריבנו, ובפסיקתא פ' פנחס יליף מתמימים שיהיו מבוקרים, ותלמודא דידן לא נזכר זה כי אם הג"ש, ונראה שהיא והנם אסמכתא בעלמא.
והגם שנראה דממה שהרמב"ם ז"ל לא הביא דין זה, ונראה דהוא משום דמלשנא דקאמר ר"י אומר נראה דחכמים פליגי עליה ואפשר דהיינו משום שלא שנה עליו הכתוב, הרי עכ"פ לסברת אלו התנאים והפוסקים כן יש להקשות למה ס"ל הכי דהא ודאי ליכא למימר דפליגי אעיקרא דמילתא וס"ל שגם בקדשים לא בעינן שנה עליו הכתוב. ולא ראיתי כעת לרבותינו הראשונים שדברו בזה וא"כ בדין זה דאם לא נתחנך המזבח בתמיד של שחר שלא ביארו דאם הקריב בין הערבים דפסול, איך נוכל לומר דפסול כיון שלא שנה וליכא למימר דהכא נמי הרי שנה הכתוב בפ' פנחס דהא ודאי ליתא דאדרבא מה שאמרו כשנתחנך דאף שלא הקריב בשחר יקריב בין הערבים דהוא מהך קרא שנאמר בפ' פנחס ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, וכמ"ש בספרי שם בפ' פנחס פ' קמ"ו, וז"ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים למה נאמר לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב ש"ש[2] שומע אני שלא יקריבו בין הערבים ת"ל את הככש הב' תעשה בין הערבים, מגיד שאם לא הקריב בתמיד ש"ש מקריב בתמיד של בין הערבים עכל"ה, והמפרשים אחזו צער דהיכי משמש כן והרי גם בפ' תצוה הדר כתיב פעם שנית ואת הכבש הב' תעשה בין הערבים (עין "ברכת הזבח", "צאן קדשים" ומפרשים אחרים) ולע"ד אפשר מהשנוישיש בין הצווי של החנוך להצוי של הקרבת התמיד, והוא דפ' תצוה כשחזר הקדים הנסוך ושוב אמר להכבש אחד וסמכו לואת הכבש השני תעשה בין הערבים יחד, כדי לומר שיהא דוקא הכבש השני. אם הקריב הכבש הראשון ושוב אח"כ אמר הניסוך ולכן הכבש הב', לא הי' צריך כלל אלא לדרוש בא, שני גם בלא ראשון וסמיך את הכבש השני להנהו דלקמן דלא מעכבין זה את זה, וא"כ בכאן לא שנה וכיון שכן למה יהיה פסול בדיעבד כיון דהוי בקדשים, אמנם עלה במחשבה לומר דאפשר, דהא בעינן שנה עליו הכתוב דהיינו דוקא בקראי שנאמרו באהל מועד, ומפני שיש שם דברים שהם רק למצוה ולא לעכובא, ולכן כשהוא לעכובא בעינן שנה וכו' אבל במה שנאמר קודם לכן הכל הוא לעכבוא אף שלא שנה וכו' ולכן בדין מזבח שנפגם הוא פסול אף שלא שנה עליו הכתוב. ואפשר דמאן דפסל בתמיד שאינו מבוקר כיון דהוא נלמד מ"ש מפסח מצרים, ובכן גם בדין זה פסול אף דלא שנה וכו' אמנם הם נמי ליתא דאשכחן גם בדברים שנאמרו מקודם בעי תלמודא עיכובא מנין.
ולכאורה הי' נראה דהוי לעכובא לפי מה שכתבו התוס' במנחות די"ט וכ"ז דבעיכובא דנפשיה לא בעינן שנה עליו הכתוב ולכן בהנהו דלעיל מזבח שנפגם וכו' הוי עכובא דנפשיה (ועיין תוס' יו"ט שם) ויש לעמוד על דברי החק"ל באו"ח דק"ץ דנראה שלא שרתה עינו במה שכתבו התוס' אלא דיש לעמוד על דברי התוס' ממה שאמרו פ"ק דמעילה ד"ט ע"א התם קרא יתירה והנותרת תרי זמני, ובמקומות אחרים ואין כ"מ להאריך. והנה לכאורה הי' נראה לדקדק מגופא דשמעתא שם במנחות שאם לא נתחנך בתמיד ש"ש דהוי לעכובא דבמא דתנן דתמידין אינן מעכבין וכו' כיון דהוא רק למצוה שייך לומר דאין מעכבין ומינה דכשאמרו דאין מחנכין כו' לעכובא, וכן יש עמ"ש רש"י שם וז"ל דהכי מידרש קרא אם אה הכבש האחד תעשה בבקר הוכשר שני להקרב בין הערבים ואי לא לא ע"כ. אלא דהא נמי לא מכרעת ויש לדחות וכמ"ש התוס' שם דגם לס' רב חסדא דהוי לעכובא דעכ"פ אין הקרבן נפסל, ולכן צריך להתישב בדבר שלא נתברר לי כעת מתוך הש"ס מדברי הראשונים, והרמב"ם ז"ל בסו' פ"א מתמידין ומוס' כתב במה דברים אמורים כשנתחנך המזבח אבל היה מזבח חדש שעדיין לא קרב עליו כלום לא יקריבו עליו העולה בין הערבים שאין מחנכין מזבח העולה אלא בתמיד ש"ש ע"כ ומלבד דלא ביאר אם נפסל או לא יש לדקדק מדבריו דהא דאם לא נתחנך שלא יקריבו של בין הערבים דהיינו דוקא שלא קרב מקודם שום קרבן אבל אם קרב איזה קרבן שיהי' אך שהי' צריך לכתחילה בתמיד ש"ש בדיעבד יקריבו של בין הערבים ולא ידעתי מנין לו וראיתי למעכ"ת שלא נכנס בכל זה אלא דהוי כמו דקימ"ל בכל מקום דבעינן שנה וכו' אלא שכתב שיש לדקדק מהך לישנא דאין מחנכין וכו' דאף בדיעבד מעכב, ונראה דהא ליתא דמלבד דיש לומר דאף אם תמצא לומר דבעלמא יש לדקדק כן הכא ודאי אין לדקדק כן כיון דלא שנה עליו הכתוב איך נוכל לומר דהוי לעכב וכהאי גוונא כתבו התוס' ביומא דל"ד דלשון שלא יהי' דבר קודם לתמיד ש"ש משמע טפי עכובא מלישנא דמתני' דכל התדיר וכו' ע"כ והיינו לפי הקס"ד אבל בקושטא לא מצינן לדיוקי הכי כיון שלא שנה עליו וכו' והו דמ"ש מתוס' מנחות כמדקדק בדבריהם יראה שס"ל דהכא דוקא כו' לעכובא משום דהכי משמע מדקתני סיפא בהנך דלא יביא ואם הביא כשר אלמא דברישא הוי בדיעבד אבל בעלמא יוכל להיות כהאי לישנא דלא כו' לעכובא ועיין בדין זה גופיה להרב כ"מ פ"ח מתמידין ומוספ' הלכה ב' שכתב וז"ל ואפשר לומר עוד שרבנו מפרש דלתנא דמתני' נמי אם הביא מן הישן כשר' דלישנא דמתני' הכי משמע דהא כל הקרבנות וכו' היינו לכתחלה עי"ש בדבריו ובדברי המרכבה המשנה האשכנזי ח"א גם הכ"מ בפ"א מהלכות ק"פ הלכה ע' כתב על דברי הרמב"ם ז"ל שכתב ואם שחטו כולם בב"א דכשר שם בהלכה י"א וז"ל הכי משמע דר"י לאו לאפסולי אמר דא"כ הכי הוי לומר פסח שנשחט פחות מג' כתות דפסול, הרי דאף דלישנא דר"י הוא דאין הפסח נשחט אלא בג' כתות וכו' כו' לכתחלה והרואה יראה בדברי הרא"ש ז"ל בפסחים פ' כל שעה דמבואר בדבריו דכאי לישנא לא הוי כי אם לכתחלה, דכתב וז"ל גבי אשה לא תלוש וכו' דמדלא קאמר אשה לא תלוש במים שלא לנו לומר דבדיעבד שרי הובאו דבריו ביתה יוסף סי' תנ"ה שלפי כל זה יש לומר דהכא נמי דוקא כשאפשר לחנך בתמיד ש"ש אז לא יחנכו בתמיד של ערבים, ואברא דאם וכו' דברי הרא"ש הם כפשטן דכללא הוא דהוי כן בכ"מ תמוהים שהם הפך מכ"מ ובשלמא על ד' הכ"מ הנ"ל נוכל לומר דרצונו לומר דאך דמצד הלשון יש לדקדק כן דהא לא מכרעת ונוכל לומר שס"ל להרמב"ם בכאן דוקא לכתחלה, ובזה יש לישב מה שכתב הכ"מ בפ"ב מכלי המקדש ה"ו דמאחר דגמרא שהם וכתב לא יהי' אלא כן דמשמע עכובא הוא, אבל לדברי הרא"ש ז"ל דכתב כן דהאי לישנא לא כו' כי אם רק לכתחלה יש לתמוה דאי אפשר לומר כן. וכבר ראיתי להרב מהר"י דוד בספרו יקרא דשכבי דרוש ט"ו שהקשה על הרא"ש ז"ל ממ"ש בשבת פ' ח' שרצים, דשאל קרנא מרב מנין שאין כותבין תפילין אלא ע"ג עור בהמה טהורה, וא"ל דכתיב למען תהי' תורת ד' בפיך, והא טור בהמה טהורה מדאוריתא הוא, ואין לחלק בין דיעבד ולכתחלה בדאוריתא ע"כ, ואי מהא לא איריה משום דקרנא דאמר כן אינו בעל המימרא ואין לדקדק בדבריו אחרי שהוא רק שואל בכדי לדעת מעט הדבר במאי דאמור רבנן דאין כותבין וכו' ובעיקר הדין כבר אמרו שם בתר הכי ת"ר כותבין ע"ג בהמה טהורה, ואין כותבין וכו' ובכן אם היה רק זו בלבד לא קשה תו מידי, אבל עינינו הרואות שבדוכתי טובא נקטו בהאי לישנא והוי לעכובא, ומלבד דבדין זה גופיה איכא ברייתא אחריתי הובאה בפ' ב"מ דתני ר"י לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין, ועיין עוד בפ"ק דשבת כמה משניות דנקטי כן, ובסוף הפרק אין צולין בשר בצל וכו' אלא כדי שיצולו וכו' ופסקו הרמב"ם והעוד וכל הפוסקים דבמזיד אסור, ובפ"מ דכלאים אין הכהנים לובשים לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים ובסוף פ"ה דזבחים תנן מתני' השגורה בפי הכל הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' וכל כנהו הוו מדאוריתא ולעכובא, ושם בתלמודא ודלמא דרבנן ולהרחיק מן העברה ומשני א"כ מאי אלא עד חצות וכו' הרי דמלבד דכל הנהו לישנא דמתני' דהוו לעכובא גם מלישנא דתלמודא מפורש דהאי לישנא הוי דיעבד ולעכובא. ועיין עוד בתלמודא דפריך מנין שאין הפסח נאכל אלא למנויו שנאמר במכסת עי"ש. אמנם כיון דדבר זה שאמרו הוא הרא"ש ז"ל דנהירין ליה שבילין דכוליה תלמודא צריכין אנו למשכוני אנפשין בכדי לישב דבריו. ואגב נאמר עוד מה שיש לעמוד בכונת הש"ס בההיא דפ' ב"מ במאי דפריך הש"ס על ר"י תפילין בהדיא כתיב דמאי פריך וכמ"ש התוס' מדוע פריך רק על ר"י ולא על הברייתא דפ' ח' שרצים וגם מה שיש לדקדק על השינוי הזה שבאיזה מקומות כותבים בלשון "אלא" ולא כן בשאר המקומות, דנראה דהוי כשפת יתר, ולכן נראה דבדבר שהוא פשוט ולא יש שום חולק משום הכי תני בהאי לישנא דאין עושין כן, אולם כשיש איזה ספק או חולק או וכוח מבני הישיבה דשאלו מנין והוצרך המשיב להכריח שכן הוא הדבר אז דרכו לומר כן בלשון "אלא" בכדי לחזק הענין לאסוקי מסברת המערער, ומשום ככי כדתני ר"י דלא הכשרו למלאכת וכו' מלשון זה משמע שהי' איזה ספק בדבר, ולכן פריך למאי הלכתא תפילין בהדיא כתוב ולא שייך האי לישנא ולפי זה מאי דתנן הפסח אינו נאכל אלא בלילה וכו' נקט הכי אגב מאי דקתני דאינו נאכל אלא עד חצות ושם כו' לאפוקי ממ"ד דהוי כל הלילה ומשום הכי משני תלמודא דלשון אלא עד חצות דהוי לעכובא דהוי דומיא דהנך דבר הלמד דאע"ג דבכל הנהו דנקטו בלשון כזה לעכובא לא מפני דהלשון הזה הוי להורות שכן הוא ויכול להיות בלשון הזה כמידי דהוי לכתחלה וגם מלישנא דאביי דאמר ודלמא ר"ר מבואר דסל"ה ואפי' למאי דקאמר א"כ מאי אלא ע"ח כי התם ה"פ דהכא הוי דאו' ומשום דהוי דומיא דאינך וכ"נ מפרש"י דכתב כי התם דומיא דלילה ומנויו תנוה דהוי דאוריתא ע"כ דנראה דהכא דוקא הוי פן ומ"ג להתו' דגרסי ואבע"א וכתבו וז"ל ויש לפ' דדיק מדלא קתני ע"ח לבסוף ע"כ דלפ"ז יכו"ל דבעלמא דלא הוי לעכובא בדלא מוכח ובכן ל"ק למ"ש הכ"מ הנ"ל וגם למה שנר' כן מהתוס' הנ"ל. ולפי מאי דכתב יש לישב ג"כ מ"ש הכ"מ בפ"ב מה' כלי המקדש ה"ו וז"ל דמאחר דגמ' דידן סתם וכתב לא יהיו אלא כן דמשמע עכובא הוא ע"כ דנראה שס"ל דהתם מתוך וש"ס מ"ו דהוי עכובא ובכן גם דברי הרא"ש יש לישב דס"ל דבעלמא לא כל המקומות שוים ואם במקום דהוי לעכובא מאי דנקטו כהאי לישנא ולא כמי בכ"מ הוא מפני הט' כנ"ל אבל הכא למה לא נקט כמו בכ"מ והוי כמידי דרבנן י"ל כן ועיין להרמב"ם פ"ד דחלה וז"ל רצו באומרם לכל כהן שלא פרט בהם כהן ת"ח מע"ה אלא עפ"י הטוב והיפה לאמרו ונסתם ממנו וכו' ואמרו בספרי מה אהרן חבר אך כל חבר מכאן אמרו אין נותנין מתנות אלא לחבר אבל שיהי' אסור לא עכל"ה הנה מבואר מדבריו ששייך לומר לשון אלא אף על דבר שאינו אסור עי"ש, וכן מתבאר מהירושלמי ריש פ' בית שמאי והובאו דבריו בשי' הראשונים שם וסיים ע"ז בתוס' הרא"ש שם וז"ל וכן משמע לישנא דקתני אין ממנין אלא ארוסות, נא קתני נשואות וכו' ומתיך מה שכתבתי יש להשיב על הרב "חזון נחום" ברפ"א דזבחים שכתב דממ"ש הרמב"ם בפ"ה דמעה"ק דק"ק אין שוחטים אותם ואין מקבלים את דמם אלא בצפון המזבח, דמדכתב בלשון שלילה אין וכו' אנא בצפון המזבח משמע דמדאוריתא נמי פסולים שאר מקומות וכדדייקי בסוף פרקין דלעיל גבי אלא עד חצות ואע"ג דרש"י כתב שם שהוא דומיא דשאר אלא הנז' אלא בלילה וכו', שהוא לעכובא מ"מ לשון אלא עצמו הוא לשון שלילה ומשמעותו בכ"מ לעכובא הוי עכל"ה, והוא מן התימה דאף את"ל דכ"כ רש"י ז"ל הרי התוס' שם גרסי בגמ' ואב"א דה"פ דמדלא קתני אלא עד חצות לבסוף אלא באמצע עי"ש דמתבאר מזה דאם הי' אלא עד חצות כתוב לבסוף די"ל דאינו לעיכובא מה"ת וא"כ לפי זה אינו משמעותו בכל מקום לעיכובא מה"ת כ"א דוקא היכא דמוכח ולא מצד הלשון, ותו דנראה דאישתמיט מיני' דמר[3], ג"כ מ"ש התוס' והרא"ש הנ"ל, ועוד יש לתמוה דמה צורך לדקדק מהרמב"ם ממ"ש בלשון שלילה, דמה מקום יש להסתפק בזה מאחר שתלמוד ערוך בידינו במס' זבחים ד' מ"ה שחיטה וקבלה לעכובא, מכל נוסח הסוגיא ואבע"א אמר קרא העולה במקומה תהא עי"ש ובפ"ק דמעילה וע"ע זבחים דנ"ה שאמרו מנ"ל דבעי צפון דתני רבא בר חנן וכו' ושחיטת שעיר עזים וכו' מה חטאת טעונה צפון וכו' אלא רבא וכי חמאת מהיכן לימדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אלא מדתני ר"מ וכו' על עולותיכם וכו' עי"ש ובמה שכתבו התוס' ד"ה מה עולה וכו' והרב ק"ס שם בפ"ו דכתב וז"ל מה חטאת בצפון אך זבחי ש"ץ דכתיבי בהדיא היו שחיטתן בצפין, ולמ"ד דבר הלמד בהיקש אינו חוזר וכו' ילפי לה מדכתיב על עולותיכם וכו' ונ"נ דרבא בר חנן ס"ל דהיכא דכתיב בהדיא חוזר ומלמד בהיקש, ובס' הנ"מ "בן ימין" שמו שי' על מנחות בד"ה תמה על דבריו דמי הגיד לו דאיכא מ"ד דחוזר ומלמד וכו' עי"ש, ונעלם ממנו הך סוגיא ואדרבא על דברי הכ"מ שכתב דהא דזבחים דמה דאמר רבא מהיכן למדו מעולה וכו' דאינו לפי המסקנא, דהיא תמוה, יעיין ברכת הזבח שם בזבחים ואכמ"ל ודוק כי קצרתי.
ולכן לפי מה שנתבאר דגם בדין זה דבעי חינוך, אם נאמר דבהא נמי בעי שנה, ולא שנה, הא ודאי דלא נפסל הקרבן, ואין לדקדק איפכא לא מהסוגיא ולא מדברי רש"י ועיין בפסקי תוס' ריש מס' תמיד וז"נ פחות מבן עשרים אין כשר לעבודה ע"כ והיינו ודאי לכתחלה וכדיראה הרואה במס' חולין דכ"ד והרמב"ם פ"ה מהלכות כלי המקדש עי"ש, וגם לא מצד הלשון ד"אלא" וכדכתיבנא, אמנם ראיתי למהרד"ף בס' ספרא דבי רב, בפ' פינחס בדרך הליכו לפרש כונת הספרי כמ"ש ר"ש אעפ"י שלגמרא כלים שלא בזמנן אין מחנכין אותן אלא בזמנם, וז"ל אע"ג דאמרי כל כלי שרק אחר שנגמרו והם שלמים עבודתן מחנכתן ה"ד אם חנך אותן בזמנן אבל אם חנך מזבח העולה בתמיד של ביה"ע א"נ מזבח הקטו' בקטו' ש"ש א"נ את השלחן שסדר עליו הלחם קודם השבת אין זה חנוך והתמיד והקטור' נפסלו, אבל הלחם אינו נפסל כדתנן בפ' שתי הלחם סדר הלחם וכו' הרי דכתב בפשטות שנספל ולא נכנס לבית הספק כלל כאנו דבר זה מפורש ולאפס הפנאי איני יכול לעמוד עוד בזה כעת.
אמנם נראה דאף את"ל דקרבן של ביה"ע בלא חינוך דנפסל, שאר קרבנות וגם קרבן פסח דאינן נפסלין ואף שלא נתחנך בתמיד משום דלא הקפידה תורה כ"א דוקא בתמיד של בין הערבים שלא יתחנך ע"י וכדאיתא בגמרא, ת"ר ואת הכבש השני תעשה ביה"ע ולא ראשון ביה"ע, וע"ש בפירש"י דנראה דדוקא לחנכו בתמיד של ביה"ע לא משום דלא הוי כמצוה שלמה דשניהם מצוה אחת ובעי החינוך משום דלא יהא כמצוה חסרה, ומפני זה הוה בעי למימר בספרי דאף בנתחנך דלא הוי מזבח חדש דאם לא הקריב בבקר שלא יקריב ביה"ע דהכי משמע קרא דאם את הכבש האחד תעשה בבקר, אז את הכבש הב' תעשה ביה"ע ואי לא לא, ורק משום דאתי קרא לרבות דיכול להקריב כן אבל אם הוא בקרבן אחר כגון פסח וכדומה יכול להקריב אף כשלא נתחנך בתמיד ש"ש דנראה דהחנוך אינו מצוה בפני עצמה ולא הוי כמו חנוך דכ"ג וחנוך דז' ימי המלואים ומפני זה לא מנה הרמב"ם זה למצוה, וחנוך זה הוא לשון מושאל, וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה עי"ש, וכי תימא הרי עכ"פ בעינן העולה הראשונה ואין לך דבר קודם לתמיד ש"ש, הא ליתא, דזה דוקא לכתחלה והיינו היכא דאפשר, אבל היכא דלא אפשר אפילו בקרבן אחר ואפילו בקרבן שאינו ש"פ דחמיר, דשפיר דמי ואפילו לכתחלה וכמתבאר ממ"ש בערכין די"א דבעי למיפשט דעולת נדבה בעי שיר ממאי דאתמר בבריתא דביום שנחרב הבית אמרו שירה וקאמר השירה במ"ע אלימא עולת חובה מי הואי והא בי"ז בתמוז בוטל התמיד עי"ש, הא קמן דאף דלא הקריבו עולת תמיד דהקריבו עולת נדבה לכתחילה, ועיין עוד להרא"מ בפ' ויקרא שכתב דיכול להקריב הקטר חלבים ואברים ששכח וכש"כ כשהוא קרבן פסח.
וראיתי למעכ"ת שי' דאזיל כל בתר איפכא דאף דיכול להקריב בכל הקרבנות דלא מעכב דבלי חנוך המזבח דינו כבמת יחיד וכענין שכתבו התוס' בע"ז דל"ד, דכל ז' ימי המלואים כמו במה, ובבמה של יחיד אינו קרב אלא דבר הנידר והנידב, וא"כ פסח ודאי לא קרב בלא חנוך המזבח דאין פסח בבמה ע"כ, הא ודאי שגיאה גדולה במח"כ לומר כן דעכשיו אם נבנה המזבח ולא נתחנך דהוי במה ויכול להקריב כל הקרבנות אבל לא פסח. והם כי לא לזכיר דבר זה ומה שתקע אהלו ע"פ היסוד של "אור יקרות" ז"ל שהשוה דין חנוך כל ז' ימי המלואים למאי דתנן אם לא נתחנך בתמיד ש"ש ועליו רצה לבנות בנין גדול, מלבד דלענ"ד מה שכתב הרב או"י הוא מגדל הפורח באויר, ועוד זאת מה שבנה מעכ"ת ע"ד הא ודאי אינו ואף לפי דעתו לא נתן להאמר כלל, ויען שמעכ"ת שי' עשה מערכה אל הדרוש הקדים וז"ל ראיתי בס' אור יקרות שכתב לישב קושית התוס' חגיגה עיין במהרש"א שעמד ע"ד ותי' המחוסר ביאור ולכן תי' הס' או"י דנראה דר"ל דלפי מה שהבינו רבותינו בעלי התוס' בדברי התלמוד תי' חסר ביאור ואפילו לפ"ד מהרש"א אין להם ביאור, אבל לפי דברי הס' הנז' שהוא היפך דברי התוס' דלפי הנראה אותו הספר שראה מעכ"ת מ"ש כן, מפני שלא הבין כונתם, וגם האור יקרות מ"ש הוא כן, וז"ל ודברי התוס' דחוקים מאד חדא דמה בכך שלא כתיבא בפי' סוף סוף טעונה הפשט ונתוח אף עולת נדבה והדרא קושיא מי איכא מידי ועוד קשה דהלא מצות הפשט כתובה בפ' ויקרא גבי עולה והך עולת נדבה דלא נזכר כלל בפ' מעולת חובה, ואף שמהרש"א ז"ל רצה לתת קושית התוס' אך אינו מתקבל לדעת ע"כ, ולכן רצה לפרש עפ"י דרכו ולא שמחוסר ביאור, וגם הוא נראה שלא הבין כונתם ומשום הכי סי' כן שלא כמ"ש התוס', ועפ"י היסוד של הר"י מארלינש המובא בתוס' ע"ז, ונר' דלק"מ ודברי התוס' נכונים משום דידוע הוא דמה שהקריבו ישר' הי' קודם נתינת התורה, דכד דבר משה לישראל מה שיהי' אחר נתינת התורה ובכלל מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך במשכן ולמחרתו הקריבו ישראל וביום הששי נתנה התורה וכמ"ש במסכת שבת פ' ר"ע עי"ש וכן פרש"י בפיהת"ו, ונמצא דכשהקריבו ישראל כבר ידעו מה שיצוה ד' בסיני אלא דפליגי תנאי דמ"ס דכללות נאמר בסיני אזבחת עליו עולותיך ולא נודע הפי' דין העולה כ"א עד אהל מועד, אבל קודם לכן לא נודע להם שיעשו כדין עול"ת, ורק עשו כדין עולת ראיה, ומ"ש כללות ופרטות נאמרו בסיני וידעו שפיר כל דיני עול"ת וכן עשו במדבר, ולכן מקשה כיון דכבר נאמר להם כל דיני עולת תמיד ועשו כן עפ"י הדבור ולא עשו הפשט ונתוח, מי איכא מידי וכו' ולע"ד נראה דלפי"ז גם קושית התוס' לא קשה ומעולת ראי' דבעי הפשט ונתוח משום דאז לא ידעו כלל דמעולת ראי' ע"ד דבעי הפשט ומה שהקריבו כן הוא מאליהם כמ"ש רש"י וכמ"ש גבי נח ואבות, אלא דהתוס' ס"ל דמדקאמר עולת ראי' הקריבו א"כ נראה מזה דאינו כמו נח אלא עפ"י הדבור וקדמה להו ידיעה דיקריבו לעתיד קרבן ראי' והם עשו כן, והאמת הוא דבעי הפשט, ולזה תירץ דאינו דומה משום דבתמיד כתיב בי' דבעי הפשט אבל בעולת ראי' לא יש רמז בכתוב אף שם עולה עד דידע דבעי הפשט ולכן לא ידעי כ"א עד לאח"ז, אלא דמהרש"א הרגיש ע"ד התוס' שכת' דעיקר הפשט כתוב בגופי' דאינו כן דמ"ש הוא בעולת נדבה, ולזה הי' דמדכתיב דעולה ודאי דגם בעול"ה בכלל וכמ"ש בתו"כ העולה לרבות עול"ת הידועה, ככתוב וערך עלי' וכו' דבעי הפשט, ועיין במס' ביצה ד"כ דפריך דמה צריך קרא דודאי ילפי עולת חובה מעולת נדבה מהעולה ולב"ש גם בעולת ראי' ל"ב סמיכה ועיי"ש ברש"י ובתוס' כי אין לי פנאי להרחיב הדבור, ולכן מקשה דאם איתא דהי' עול"ת, לפי סברתו דלא עשו הפשט דלמה כן כיון דפרטותי' נאמרו ג"כ בסיני, ומשו"ה הקריבו עולת תמיד הי"ל לעשות הפשט אלא ודאי דהי' עולת ראי' ונכון הוא, ואין צורך למ"ש הרב טורי אבן שם בחי' לחגיגה, דהוא משום דגבי עולת נדבה כתיב וערכו עצים, ודרשי' בפ"ב דיומא וערכו בני אהרן הכהנים מכאן לעולה שטעון ששה (כאן חסר).
אמנם מה שרצה האור יקרות לפרש בכונת הש"ס עפי"ד הג' הר"י מאורלינש, הא ודאי לא ניתן להאמר כלל, אלא דהן קדם אומר דלא זכיתי להבין ד"ק של הג' משום דצריך לדעת מה הי' דעת השואלים במה שמש משה אם הוא שסברא שבבגדים נתקדשו ורק שהס' אם הי' במה ונשתמש בבגדי חול או"ל, הול"ל שהי' במה ואסור להשתמש בבמה בב"כ אבל כשהשיבו בבגדי לבן עדיין לא נתברר להם שהי' דין במה בתשובה בחלוק לבן שאין בו אמרא דוקא, דאם הי' במה הי' יכול להשתמש גם בבגדי חול, ועוד דבזבחים נראה דלכ"ע משה שמש בכ"ג בז"י המלואים ואם הי' במה מה כ"ג שייך דאפילו זה יכול להקריב, ועוד דהו"ק לו ע"ד דאין חטאת קרבה בבמה ותי' דהוראת שעה היתה, וא"כ הוא מנ"ל דמדשמש בחלוק לבן דהיא משום שהי' במה, אפשר דזה נמי הי' עפ"י הדבור ששמש בחלוק לבן והוי כ"ג ולאו משום דלא נתחנך ועוד יש להקשות, ולקצר אני צריך, אמנם נראה דמאי דכתב הג' כן הוא משום דמקודם הקשה עפרש"י שכתב דמשה לא נשתמש בבגדי כהונה דכתיב לאהרן אחיך וכו' משום דבזבחים מרע"ה כ"ג כו' ושמש בכהונה גדולה מ' שנה, דלשון בכהונה ג' משמע בח' בגדים, והיינו כמ"ש בגמ' אין בגדיהם עליכם לא הוו כהנים ומפני זה יצא לדון כג' הנ"ל דבז"י כמלואים הוי במה, ונראה דהא לא מכרע לדחות דברי רש"י ז"ל די"ל דס"ל דגם למ"ד דשמש מ' שנה שמש בלא ח' בגדים כ"א בחלוק לבן לבד ועכ"ז הי' כ"ג דמ"ש אין בגדיהם עליהם לא היו כהנים, ה"ד לאהרן ובניו שנצטוו בהן כדכתיב ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו, אבל במשה רבנו ע"ה כו' כ"ג אך בלא ב"כ וכמ"ש כל הראשונים כתוס' והרא"ש בתוס' בקדושין, והרשב"א והריטב"א ובעל הח"י
שם ספ"ק דקידושין גבי מ"ש ולא בנות אהרן, שהק', ותפ"ל דבעי ב"כ ואם אין בגדי כ' אינם כהנים ותי' דזה דוקא לאהרן ובניו שנצטוו אבל לבנות שלא נצטוו יכולות לשמש בכהונה בלא ב"כ אם לא מיעטינהו קרא, עי"ש, וזה הוא בלי ספק גם דעת רש"י כן, ולדעת כל הראשונים הנ"ל בודאי דגם למ"ד דכל מ' שנה ששמש בכ"ג דהי' דוקא בחלוק לבן, ומאי דשאל בז"י המלואים הוא משום דהוי לכו"ע. ורש"י ז"ל דבר בכאן בקצרה וכבר ביאר שאלתם בפ"ק בתענית די"א וז"ל, במה שמש משה דאילו באהרן כתיב ב"כ דכתיב והלבשת שבשעה שהי' משה עובד הי' אהרן לבוש ב"כ, ועבודה דמשה גזה"כ, ובגדי כהונה לא מצינו בו ומסתמא אין הדבר כשר שהי' עובד בבגדים של חול שיוצא בהם לשוק עכ"ל, ונמצא דס' הג' הרימ"א שס"ל דמפני שהי' מעמידו ומפרקו דנחשב כמו במה יחידאה היא דאף התוס' דכת' דהוא משום דעדין לא נתקדשו ב"כ גם הם חולקים עליו, וע"ע בתשו' הרשב"א ח"א סי' מ"ב ואכמ"ל עוד בזה.
מעתה אבוא ע"ד האור יקרות שעל יסודו בנה מעכ"ת בנינו לא ידעתי מה עלה בדעתו לעשות כל אלו ההרכבות כדי לומר היפך התוס' שכתבו דהאמת הוא דעולת ראי' נמי בעי הפשט דזה אינו, דמלבד דהמונח הזה שכתב הג' הר"י הנ"ל לפי"ד רש"י וכל הראשונים הנ"ל הא ליתא דגם בימי המלואים שעדיין לא נתחנך לא הי' דין במה, וכן הוא ג"כ לפי מ"ש התוס' שעדיין לא נחקדשו, ועוד יש לתמוה במה שמדמה למזבח שבנה משה דהוי במת יחיד למ"ש הג' מהר"י הנ"ל דודאי לא דמי כלל מכמה אנפי ומה ענין שמיטה וכו' דבשלמא מ"ש הג' הנז' משום דמקודם הוה במה וכל שלא נתחנך הוי דינו כמו מקודם, וגם כיון דשום אדם אינו יכול להקריב שום קרבן עד שיהא חינוך, משום מה שהי' בימי החנוך הוי עדיין במת יחיד ולא במת צבור, אבל במזבח שעשה משה הקריבו כל ישראל עליו הא ודאי דהוי במה, והט' משום דלא הוקם עדיין המשכן ולא משום שלא נתחנך, מפני דבאותו זמן אף אם נתחנך אינו כלום, ורק מפני שעדיין לא הוקם המשכן, ומהיכא תיתי לאמר דהוי במת יחיד כיון שהיתה במה מכל ישראל ודאי דהוי במת צבור דכל ישראל הקריבו שם והכי מתבאר ממ"ש בפ' דם חטאת דצ"ז, שאמרו מאי כל אילימא בשלמי צבור נמי כתי' וישם באגנות, וע"ע ביומא ד"נ ובפסחים ד"ע ע"ב משום דאהי וכו' ובכן גם מה שכת' שעולת סיני הוא עולת ראי' דהוי כבמת יחיד מפני שלא נתחנך, אינו מובן כלל דבבמה מה שייך חנוך דאף אי נתחנך הוי במה, ואם הוא חשב משום דעולת ראי' הוי קרבן יחיד, אינו ענין לתלות בחנוך, וכבר כתיבנא דעולות ושלמים שהקריבו בימי משה דהוו קרבן צבור, ועוד דמ"ש מי איכא וכו' ועכשיו בעי הפשט ועכשיו הוא בזמן המקדש ולא בזמן הבמות, באופן דהדבר ברור דבזמן היתר הבמות אי בנו הצביר במה להקריב עלי' היו יכולים להקריב עליה קרבנות צבור כגון ק"פ וכדומה מבלי חנוך כלל, ולא שייך חנוך כלל בבמה, ולא קאמר הגאון מהר"י הנ"ל כי אם דוקא במלואים דהוי כמו במה יחיד ומפני שלא היו יכולים אחרים להקריב עליו וכדכתבינא, ועוד נראה דמ"ש הג' מהר"י הנ"ל די"ל דין במה די"ל דהי' לו עכ"פ דין במה צבור, והוא שראיתי בשיטה מקובצת בפ"ק דבכורות גבי מ"ש אלמא חובות בבמה לא קריב מתוס' חיצוניות וז"ל ותימא להר"א דהרי קודם שהקימו המשכן הקריבו חובות חטאת כל ז"י המלואים, וז"ל דקודם לכן ר"ל בבמה שכל אחד מניח אותה בראש הגג היא במת יחיד וע"ע במ"ש בפ"ק דמגילה דפרש"י במה גדולה זו מזבח של משה בעודו בנוב וגבעון ובמה קטנה הוא מזבח של יחיד, שכל יחיד ויחיד בונה במה לעצמו ע"כ ודבר ברור דגם בסיני הוי כן אלא והתנא מדבר בשעת היתר הבמות, גם עי' להרמב"ם בפי' המשנה ודוק שם שכן הוא, וכ"כ הרב המאירי פ"ג דמגילה דשל משה קרוי במה גדולה מפני שהי' לשם כל הצבור, ובמת יחיד הוא שעושה לעצמו גינתו ובחצרו ע"כ, וכן מפורש בדברי רש"י שם במס' בכורות וכן בזבחים דקט"ו אשר עפ"י כל האמור יש לתמוה טובא ג"כ ע"ד הטורי אבן ואבני מלואים בפ"ק וחגיגה שם גבי מה שאמרו מי איכא מידק דהק' ואיך אפשר לומר ועולת תמיד הוה דחובת צבור אין קרבין בבמ"י לכו"ע כדאמרינן בפ"ק דזבחים דקטו"ב, וכ"ת דהנ"מ בגלגל דמיירי התם שהי' אחרי שהוקם המשכן אבל ויעלו עולות זה הי' קודם שהוקם המשכן וכו', הא ליתא והא בפ"ק דבכורות תניא וכו' אלמא חובות בבמה לא קרב ע"ש דבריו שהאריך בזה אורך היריעה, ואחרי שאלת המחילה בחנם החריד אלינו את כל החרדה הזאת ואך אם הי' כמו שחשב הוא וכו' במת יחיד ולא הי' היתר אך קודם הקמת המשכן היינו דוקא אחר מ"ת אבל זה הי' קודם מ"ת אין ראי' משם ולא קשה מידי, אמנם בקושטא בלאו הכי לא קשה מידי ובכה"ג אך אחר הקמת המשכן כדי ונראה והוא חשב דמשום דכתיב ויבן משה מזבח דהוי במ"י דהא ליתא דכשבנה מזבח הי' לצורך כל ישראל בשבילם כדי להכשירם לתחת כנפי השכינה ולכן הקריבו שם ולא במקום אחר דהא ודאי עדיפא מבמה שהקריבו עלי' קרבן פסח בגלגל, ולא יש לך במת צבור גדולה מזה ובמת יחיד לא הוי רק כשבנה היחיד לעצמו בראש גנו, ומהתימה איך לא ראה מ"ש שם רש"י בבכורות ובכמה מקומות ואין צורך להאריך עוד בזה.
אלכה ואשובה על דברי "אור יקרות" שכל דבריו קשים להולמם ולא נתנו להאמר כלל אך על עולת סיני ומשום ולא אתחנך המזבח דהוי במ"י ובכן מה מאד יש לסמוך על טיב שכלו ובנה עפי"ז בנינו לומר דגם בזה"ז ומפני שלא נתחנך המזבח ויהי' מותר להקריב שאר קרבנות ולא ק"פ, ואך אי הי' דינו כבמת יחיד, מה שאינו, איך מותר עכשיו שאר קרבנות שהוא ע"פ איסור הבמות אתמה ולא ידענא מאי אודן ביה כ"א בהיותו טרוד בטרדות הזמן פלטתם קולמסו שלא מדעת, דודאי אם לא נתחנך הו"ל במה ובכל קרבן אסור, ונראה ואך למה דכתיבנא לעיל דאי נתחנך בתמיד של בין הערבים, אי נפסל הקרבן וצריך להתישב לעת הפנאי, וגם יש לעמוד אי הוי דרשה גמורה ובכמה דוכתי אמרו אסמכתא בעצמא, ואף במקום דלא אתמר בפי כתבו התוס' והרא"ש וכו' אסמכתא (עי' תוס' יומא דף ד' ע"א) ואכמ"ל. אמנם נראה ואך והוי דרשה גמורה ולעכובא דה"ד לתמיד של בין הערבים משום דבי' כתיב, ואת הכבש תעשה בין הערבים ולא ראשון בין ערבים, אבל בשאר הקרבנות למאי דקי"ל ומקריבין אעפ"י שאין בית מהיכא תיתי לפסול ודווקא לכתחי' היכא דאפשר דיהי' העולה הראשונה אבל לא דבעי חנוך כלל מקודם וכדכתב הרמב"ם ז"ל שהוא לשון מושאל שלא יתחיל בשל בה"ע דוקא להיות הוא ראשון במזבח שלא נתחנך אבל שאר קרבנות ודאי אין לנו להוסיף מדעתנו לפסול, ומלבד מה שי"ל כן ממ"ש הרמב"ם בד"א וכו' אבל הי' המזבח חדש שעדיין לא קרבו עליו כלום הבאתי דבריו לעיל, ואך אם הדוחה ידחה בקש לומר שלא קרבו עליו ולאו דוקא אלא ור"ל בתמיד ש"ש הרי כתב הרמב"ם ז"ל ועכשיו בזה"ז מקריבין כל הקרבנות וכו' ומשמע כל קרבן שיהי' ואף שאיני עולת תמיד, ומפני זה כתב והשוחט והמעלה בחוץ בזה"ז דחייב משום דראוי להקריבו ע"ג המזבח דאפשר לבנות מזבח ולהקריבו עליו וכ"כ התוס' בזבחים ד"ס ובשיט' מקובצת שם וכ"כ התוס' במכות דט"ו וגם בחי' תוס' שנץ ע"ש ואף שהוא בכור דהוא חובת יחיד, ואף שהוא מזבח חדש שלא הקריבו עליו עולת תמיד והכי מתבאר ממ"ש רש"י ז"ל שם וכ"כ הריטב"א בחי' למכות ע"ש באופן דנראה ברור דמותר להקריב כל הקרבנות אעפ"י שלא נתחנך בתמיד ש"ש ואפי' לכתחילה, היכא דלא אפשר להקריב תמיד ש"ש וכדכתי' לעיל ואין צורך למ"ש מהרא"ף בתשובה בס' "יוסף אומץ" ולפי מאי דכתיבנא מפורש יוצא דמקום המזבח הי' ידוע אך לאחר החורבן ובזמן הש"ס וכדס"ל כן להרב כ"מ בפ"א מהלכות בית הבחירה ובס' ברכת הזבח ד"ס ע"ש ודלא כמ"ש איזה מהגדולים דלאחר החרבן אי אפשר לידע עד יבא מורה צדק וכמו שנראה ממה שכתב הרב דמש"א בפ"ק דחולין דף כ"א ע"ש גם הרב בס"ה דרך הקדש ד"ט עמ"ש הכו"פ משם ר"ח מפריש שאמר לבוא לירושלים ולהקריב מנא ידע מקום המזבח וכו' ע"ש. ובספר עץ החיים למהרח"א אבולעפיא בפ' ויצא כתב וז"ל ואיכא למידק איך פסק הרמב"ם ז"ל סוף הל' מעה"ק המעלה בחוץ בזה"ז חייב כרת והלא אינו ראוי לפנים, שאין מכירים מקום המזבח וע"ע במ"ש וי"ל ע"ד לעת הפנאי, וע"ע בס' מגילת ספר לאוין דקס"ד שכתב לישב מה שהמטיל מום בקדשים אינו לוקה עפי"ד הרמב"ם דפ"ב מבית הבחירה שג' נביאים עלו עמהם מן הגולה וכו' וא"כ בזה"ז שהמזבח נחרב ולא ידענו את מקומו וכו' עש"ד, ואין להקשות ע"ד הראשונים הנ"ל דכתבו דיכיל שיבנה המזבח דאיך אפשר כיון דהוו טמאי מתים משום דכבר הוכיחו הראשונים ז"ל דבזמן הש"ס הי"ל עדיין אפר פרה והביאו דבריהם הרמ"ל בפ"ג מה' אבל ע"ש, וכ"כ בס' התרומה בהל' א"י, והרא"ש בפסקיו בחולין דף ק"ז ע"ש ומ"ש הרמ"ל וזכורני שראיתי במקום אחד דכשגלו לבבל הוליכו עמהם אפר פרה ע"ש אמת שכן איתא בתוספתא ה"ד הר"ש פ"ג דמס' פרה מ"ג רש"א אפרן ירד עמהם, אמרו לו והלוא נטמאת בארץ העמים, א"ל לא גזרו וכו' אלא לאחר שעלו מהגולה ע"ש, אבל לא ידעתי מאי נ"מ לזמן התנאים שהיו אחר חרבן בית ב' ומאי דהוה הוה, ואפשר דכונתו לומר דכיון שהי' כן מסתמא דודאי דגם בבית שני הנשארים שם בא"י לקחו להם אפר פרה להטהר.
והנה בעברי בדברי הס"ת הנ"ל חזות קשה הוגד לי שראיתי שכתב דמ"ש מקריבין אעפ"י שאין בית ושהמעלה בחוץ בזה"ז דחייב דמיירי כגון שבנה מזבח במקומו דאי ל"ה אינו ראוי לפנים דכל הקדשים שנשחטו כשנפגם המזבח פסולים וכו' א"נ במקטיר קטורת או קומץ מנחה מידי שאין צריך מזבח וכו' וגם כתב אח"כ הלכך נראה דבקדושח מחיצות העיר קיימת לעולם להיות מותר לאכול מעשר שני אי בנה מזבח אבל בלא מזבח לא, דאתקש מעשר לבכור שצריך לו מזבח לאכילת בשרו וכו' ע"כ עש"ד. ונראה ודאי דמ"ש אי בנה מזבח דהיינו לפי מה שכתב קודם דאף בזמן האמוראים הי"ל אפר פרה וא"כ איך כתב שם וז"ל אבל מעשר שני בזה"ז שהוא טמא מחמת שאין לנו הזאה וכל אדם טמא אם הפירות לא הוכשרו א"כ הוא טהור, א"כ הוא מותר לאכלו בירושלם אע"ג דע"כ ליכא מחיצות מקודשות וכו' עש"ד דקשה דאם כולם טמאים איך אפשר להיות שיבנה המזבח ובלא מזבח א"א לאכול מעשר שני ודוחק גדול לומר דמיירי באם עבר ובנה באיסור. וראיתי להכ"מ רפ"ב דמע"ש דכתב וז"ל כתב סמ"ג על מ"ש רבינו אך מעשר לא יאכל אלא בפני הבית שאם הפירות לא הוכשרו שמותר לאכלן בירושלם, מניין לו עכ"ל ואין הסמ"ג כעת עמדי לראות מה הבין בכוונת דברי הס"ת, אבל נראה ודאי דכוונתו להקנות לפי מה שהבין בדברי הרמב"ם ז"ל דבעי ביהמ"ק אבל ודאי נראה דמודי דבעי גם מזבח וכדכתב כן בהדיא כסה"ת שכן מוכח מהש"ס, ובכן מ"ש הכ"מ ואיני יודע מאי ק"ל שרבנו מביא ראי' מהפ' שאינו נאכל אלא בפני הבית וכי לא הוכשר מאי הוי עכ"ל נראה שהבין בדברי הסמ"ג דמה שהכשיר בסה"ת הוא גם בלא בנה מזבח ומפני שלא הוכשר, ולענ"ד הוא רחוק מהשכל להבין כן בדבריו דבפירוש אתמר בסה"ת שם דבעי' דוקא מזבח וע"כ ס"ל אם הי' מזבח, אמנם נראה ודאי דגם הרמב"ם ז"ל מ"ש דלא יאכל אלא בפני הביח דהוא דוקא משום דבעי' מזבח. ומ"ש הרמב"ם דמקריבין אעפ"י שאין בית הוא באם יהי' כן' אבל לא הי', אלא דאכתי יש לעמוד כדברי הרמב"ם דכיון דלא הי' מזבח איך כתב דהשוחט והמעלה בחוץ בזה"ז דחייב וכרי כיון דליכא מזבח אינו ראוי ליקרב בפנים דאפילו מזבח שנפגם כל הקדשים שנזבחו פסולים, וכ"ש כשאין מזבח ומשו"ה הוכרחו התוספות לומר דמ"ש המעלה וכו' דמיירי בהקטרה דוקא דלא בעינן מזבח ע"ש. וכן י"ל ע"ד הר' החנוך במצוה שכתב שאם שחט בזה"ז דח"ב ואעפ"י שלא העלה ע"ש והר' מ"ל בסוף המעה"ק בדברי הרמב"ם שכתב מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה בחוץ חייב, ציין לדברי התוס' הנ"ל ושוב כתב וז"ל דלמה נקט דין זה בשוחט ומעלה, באחד מהם לבד חייב ואפ"ל דהאי ועלה הכונה הוא או העלה, אלא שראיתי שבדין ט"ז השוחט וכו' אכן המעלה הרי שהזכיר הב' חלוקות כפי' וא"כ ה"נ הול"ל מי ששחט וכן מי שהעלה חייב אשר על כן נ"ל דכולה חדא מילתא היא ודו"ק ע"כ, ונראה דר"ל דגם הדין שבהלכה ע"ז הוא אף בזה"ז וכולה חדא מילתא דבין בישראל ובין בקדשי עכו"ם וא"כ הרי ביארו והוצרכתי לבארו לפי שראיתי שלא הבינו כונתו, ולעד"ן דודאי הרמב"ם ס"ל דגם על השוחט לבד בזמן כזה דחייב, וכמו שכתב הרב החינוך ודלא כס' התוס' מדכתב מי ששחט קדשים בזמן הזה, ואם אינו חייב למה נקט ובכן גם מ"ש והעלה בחוץ הוא גם הקרבה ולא הקטרה דוקא וא"כ למה לא יהא חייב שתים כיון שהוא ב' לאוין חלוקים וכמ"ש בזבחים דק"ז וכ"פ הרמב"ם ז"ל וכן ממה שכתב ברפ"ק דכריתות ד"ג שאמרו שוחט והעלה קא' דמסחמא בזה"ז מיירי ולכן נראה דמ"ש הרמב"ם ז"ל דחייב ר"ל על כל אחד, וקשה דהרי בזה"ז ליכא מזבח, ותו דכיון דכלם טמאי מתים הרי אינו ראוי לפנים ועלה ע"ד לומר דגם הרמב"ם דכתב בזה"ז לאו דוקא עכשיו אלא לישנא דתלמודא נקט דבזמנם הי' להם אפר פרה וכשבנה דוקא מזבח וכמ"ש כן התוס' וסה"ת וכמו שפיר' הם בדברי התלמוד כן נפרש בדברי הרמב"ם, ועפי"ז יש לישב מה שמקשים ע"ד הרמב"ם פ"א מהלכות איסורי ביאה ה"ז דכתב בדין איסור להטיל מום בקדשים דאין לוקה אלא בזמן שביהמ"ק קיים שהרי הי' ראוי לקרבן ופסלו אבל בזה"ז אעפ"י שעבר בל"ת אינו לוקה ע"כ וכ"כ בתו"מ ע"ש שהרי שגם ע"כ בזה"ז ראוי להקרבה ופסלי, ועי' להגאונים בטורי אבן ובס' חו"ס יו"ד ס' רל"ו וש"ז, ובס' עבודת מקדש למהר"ץ חיות ואחרים ג"כ דהקשו כן, וכמו כן יש להקשות ע"ד החינוך שגם הוא כ"כ בשי' רפ"ז וז"ל אבל אין חיוב מלקות כ"א בזמן שבה"מ קיים שראוים הבהמות לקרבנות כמו שמתבאר בגמ' בע"ז עכ"ל, וכבר התעורר בזה ג"כ המנחת חנוך שם בדברי הרמב"ם ז"ל דכיון ששוחט בחוץ בזה"ז חייב אמאי לוקין עליו והניח בצ"ע, אך עפ"י האמור הנה נכון די"ל דהרמב"ם והחנוך דכתב' ששוחט בחוץ חייב דהם העתיקו רק מאי דקאמר בתלמודא דהי"ל אפר פרה ובנה מזבח, וכמ"ש התוס' וסה"ת הנ"ל, וע"ע בתוס' בע"ז, אמנם כמה קשה לפרש כן בדברי הרמב"ם דיכתוב כן בסתם דחייב בזה"ז מה שאינו כן. ועי' במ"ש מהריק"ו שו' קנ"ג ובשו"ת ב"ח סי' כ"ד (פ"ד) והו"ד בשו"ת גאוני בתראי, ולכן נראה דהרמב"ם לא ס"ל כדברי התוס' וסה"ת דמעלה בחוץ בזה"ז דמיירי דוקא בהקטרה או כשבנה מזבח דכל כהאי הו"ל לפרש, וגם דק"ל דלענין מעלה בחוץ אמרו בסתם דחייב ולענין מטיל מום בקדשים שם אמרו (בסתם) דלא חזי להקרבה ומשום דליכא מזבח, אלא ס"ל דגם במעלה בחוץ נמי כו' אע"ג דליכא מזבח ואף בשחי' והקרבה בזה"ז דחיוב וכמו שהבינו כן כל המפרשים, ומפני הסבה שאין הספרים מזומנים בידי אינו יכול להרחיב הדבור הזה, דנר' דכונה ס"ל דמיירי הרמב"ם אף בזה"ז דאי אפשר לבנות מזבח דאע"פ דשוחט ומקריב בחוץ דחיוב ושלא כמ"ש בתוס' וסה"ת, וגם התשב"ץ בח"ג סי' ר"א כשהביא שם מ"ש בפ' השוחט והמעלה בזה"ז דחייב משום דראוי לבא לפסח אה"מ וכתב הוא וכגון שבנה מזבח וכו' וסיים וז"ל והרמב"ם ז"ל בהל' מעה"ק בסופו לא פי' זה וכתב סתם דהשוחט והמעלה בזה"ז דחייב עכ"ל. ואיני זוכר שראיתי באחרונים מי שמפרש לדברי הרמב"ם דס"ל כמ"ש התוס' וסה"ת כ"א רק שכתבו כדי לישב השגת הראב"ד ז"ל שהשיג ע"ד הרמב"ם דדוקא לענין בכור הוא משום דבעי מזבח בעי כדיראה הרואה להר' מנ"א ומ"ל וחק נתן ומפרשים אחרים ואכמ"ל בזה. ולכן נראה דדעת הרמב"ם הוא דשוחטי בחוץ בזה"ז דחייב דהוא אף דליכא מזבח ואף שהוא טמא מת ומשום דאפי"ה הוי ראוי לבא אל פתח אהל מועד וס"ל דמ"ש התוס' הא נ"מ דאף דאם שחט בפנים פסול בדליכא מזבח מגזה"כ בשחט בחוץ חייב אף בדליכא מזבח ומשום דהוי ראיי דהי' יכול לבנות מזבח ולהקריבו בפנים וכל שאפשר כו' ראוי דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה. ויש לתמוה עמ"ש הרב מהרח"א בס' עץ החיים בסה"ס בני' להלכ' שגגות דתמה ע"ד הרמב"ם שפי' בספ"ג מהמה"ק דמזבח שנפגם דכל הקרבנות שנמצאו שחוטים דנפסלו דאמאי שבידו לבנות מזבח ולא מקרי דחוי ע"ש דנראה דל"ק דאע"ג שבידו ולא הוי דחוי דאפ"ה פסול מגזה"כ, אמנם לענין שחוטי חוץ ס"ל דכיון דתלוי בראוי לפנים כיון דיכול לבנות מזבח ולהקריב עליו כו' ראוי וחייב ואע"ג דהוא טמא מת נמי ואינו יכול לבנות מזבח ולהקריב עליו אפי"ה הוי ראוי כיון דיש היתר בצבור וכדאשכחן בחולין ד"מ דהשוחט בחוץ בשבת דחייב וכתב' התוס' שם דאע"ג דאין קרבן יחיד קרב בשבת, י"ל כיון דאם זרק הורצה כדאשכחן גבי כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן בפ"ב דביצה יש לי להתחייב משום שחוטי חוץ דפ' השוחט והמעלה מרבינן מקראי לחייב בחוץ ע"כ שאם עלו לא ירדו ע"כ אף ה"נ י"ל דגם בטומאה נמי כו' ראוי לפנים דהורצה וכמ"ש הרמב"ם בפ"א מפה"מ הל"ד וכן מפו' בהדיא שם בזבחים דק"ט דגם בטמא שחייב בחוץ פ' הרמב"ם פי"ט מעה"ק הנה נתבאר דהגם דאינו ראוי לפנים וכו' איסורא דאורייתא דאפילו הכי כו' ראוי וחייב, ועוד זאת אשכחן שם בפ"ח דמעה"ק דהשוחט בלילה חייב הואיל והשחיטה בלינה כשרה בחוץ ע"כ הרי דאף על גב דאינו ראוי בפנים ואם שחט בלילה בפנים שחיט' פסולה וכמבואר גם בכאן בה' זו ודלא כמ"ש בית יעקב. וכבר השיגו המ"ל בריש פ"ד מהלכי מעה"ק עי"ש ואפילו הכי בשוחט בלילה חייב הואיל והשחיטה בלילה בחוץ כשרה ומכש"כ דגם בשחט בטומאה בחוץ דחייב דהוי ראוי כיון דאם בנה מזבח והקריב בטומאה דכשר ואין להקשות על דברי הרמב"ם אלו דפ' השוחט בלילה דחייב ואף דבאותה שעה אינו ראי' ומטעם שכתב דהואיל והשחיטה בלילה בחוץ דכשר דהרי תנן בפ' פרת חטאת דמחוסר זמן כגון בתוך שבעה ימים שנולד דאם הקריב בחוץ דפטור ומשום דבאותה שעה אינו ראוי לפנים וכ"פ הרמב"ם שם לעיל מזה דאמאי הרי מבואר בש"ס וכ"פ הרמב"ם ז"ל דלחולין הוי שחיטה כשרה וכמו דהשוחט בלילה הואיל והי' ראוי להקריבו לפנים אמר כך וגם זו יכול להקריבו אח"כ, דלא דמי דלא כתב זה הטעם הרמב"ם כ"א דוקא כשהוא יכול להקריבו למחר באותו יום משא"כ במחו"ז שהוא ביום אחר, גם אין להקשות ע"ד הרמב"ם ז"ל דכ' דהשוחט בלילה דחייב, דאף דאתמר בתל' הכי היינו משום דאפשר לומר שס"ל דלילה לא הוי מחוסר זמן ועיין בתוס' אבל להרמב"ם שפסק בפ"ג מהל' מחו"כ ובפ"ב מה' חגיגה כמ"ד דלילה הי' מחו"ז, דהא ליתא ולא קשה מידי מכ"ש דס"ל דדין זה שאני דתלוי בכשיש אופן שיכול להקריבו שלא יקריבנו בחוץ והחמירה תורה מפי משאר דברים וכדאשכחן דרבתה תורה גם באותן שאסור לשחוט לכתחילה ואם עלו לא ירדו. ושו"ר להר' מנחה חנוך שהק' כן ולע"ד לק"מ. ונר' דגם בכונת דברי התוס' אולי יש לפרש דס"ל כמ"ש הרמב"ם ז"ל ומ"ש דלילה אין מחוסר זמן בדין זה ולכו"ע ס"ל כן, ולפי מאי דכתיבנא נתישבו היטב כל פסקי הרמב"ם ז"ל וגם במ"ש דהשוחט והמעלה בחוץ בזה"ז דחייב וגם במ"ש במטיל מום בקדשים בזה"ז דליכא מלקות משום דאע"ג דלענין שחוטי חוץ חייב התם הוא דוקא דהוי גזרת הכתוב דאע"ג דאינו יכול להקריבו בפנים לכתחילה אפי"ה הוי רא"י אבל לענין ממיל מום וכו' כיון דאינו עומד להקרבה וכמ"ש ג"כ בפ"ק דע"ז לכן ליכא מלקות ומחוץ מ"ש החכם עיניו יחזו מה שיש לתמוה על כמה מפרשים ומכללם הרב מגילת ספר ומהר"י הכהן ז"ל בס' אהלי יהודה דהי' בהעלם עין דבימי האמוראים כהי"ל אפר פרה ועי' מ"ש התוספות בחולין דקכ"ב ע"ב ומפני טרדותי מכמה סבות שונות וגם שאין כח בי להזמין את הספרים לכן איני מרחיב הדבור בזה ובפרטים אחרים שכתבתי לעיל ורק אומר דבמה שכתב' לעיל דהרמב"ם השמיט הדין דהשוחט בשבת תמיד שאינו מבוקר דחייב דשוב אחרי כתבי בא בזכרוני דמזה זמ"ר למעלה משלשים שנה עמדתי באורך ע"ז ושראיתי מ"ש הג' בטורי אבן ברפ"ג דמגילה וז"ל הנ"ל דבע"כ מיירי במפריש ק"ח משום דקיי"ל פסח טעון ביקור ד"י קודם שחיטה כדאמרי' בפ"ע דפסחים וא"ת דבקור אינו מעכב בדיעבד כמו שכ' בחי' לסוכה פ"ד מ"מ כיון דלכתחלה טעון ביקור ד"י אמאי אמרו רבנן איזה שירצה יקריב הא ודאי מצוה בראשון וכו' עש"ד וכמ"ש עוד לקמן בס"ד דכ"ע ישוב אח"ז יצא לאור ס' תורה חסד ונזדמן לידי לפי שעה וראיתי מה שהאריך ומלבד שלא ראה שכבר האריך בזה הג' אור זרוע בה' פסחים דרי"ז נסתפק בזה ומתחלה רצה להוכיח מכל אותן המקומות דאינו מעכב, ושוב כתב ומיהו נראה דבקור מעכב דתניא בתוספתא דפסחים שמעתי שהשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר וכו' וע"כ דלית לי' מום וכו'. ועוד שם לקמן בסי' רכ"ח כתב וז"ל תנן בס' אלו דברים בסופו שחטו ונמצא בעל מום חייב פי' שחטו לפסח בשבת ונמצא בעל מום ח"ח פרש"י דשוגג הוא ולא אנוס דהו"ל לבקורו א"כ משמע שלא בקרוהו ואפ"ה טעמא דנמצא בעל מום הא ותו דא"כ דמעכב אפי' שאינו בעל מום ליתני נמי שחטו בלא ביקור חייב מיהו שמא מתני' איירי כשבקרו ורש"י שפי' דהול"ל וכו' שמא ר"ל דהול"ל היטב וכו' ובתוס' דפסחים תניא אמרינן שמעתי וכו' וש"מ דבקור מעכב עכ"ל, וי"ל דאיך לא הזכיר דתוס' זה כבר הובא ג"כ בת"ד בסוכה כנ"ל הנך רואה שכבר הג' רצה להוכיח שהיא רק מדרבנן אלא דמפני התוס' נדחק הרבה בפירש"י אמנם הרמב"ם שהשמיע זה נר' ודאי שמה שפי' בפה"מ ובחבורו פ"ב מהל' שגגות שהוא מפני שהי"ל לבדוק ואח"כ ישחוט וכן כל כיוצא בזה, ע"כ דמבואר מזה דאעפ"י שלא בקר דכשר, אמנם נר' דהרמב"ם לא הביא דפסח דורות בעי בקור עי' בסוף הנ' ק"פ דכשהזכיר מה שיש בין פסח ראשון לא הזכיר מזה כלל וכן כתב בפי' בשעה המיוחסת להרשב"א ז"ל, וכבר מזה שנים הרבה שהארכתי, ואכ"מ להאריך, ובכן לדעתם מהא דק"פ לא מוכח מידי והדרן למאי דאתינן ענה לפי מאי דכתיבנא לעיל נראה ברור דיכול היות ק"פ אף דלא נתחנך המזבח בתמיד של שחר ולא קשה מידי על דברי הרבנים הנ"ל אלא דאיני יודע שלמה החליטו המאמר דאי אפשר להקריב תמידין מפני שהם מפוזרין דאי משום דכתב כר"מ ז"ל בפ"ד מהל' סנהדרין דלענין סמיכה לפי שישראל הם מפוזרין אי אפשר שיסכימו עצם עיי"ש, מלבד די"ל דלא דמי וגם דעכשיו בזמננו דנתרבו ספינות קיטור ומסילות הברזל ועוד מכשירי נסיעה, נראה ודאי דאינו רחוק מלקבל שקלים מהצבור אף שהם מפוזרין, ועוד זאת יכול להיות שיתנדב אדם וימסרנו לצבור ומהני גם לק"צ כדאיתא בפ"ק דר"ה וכן פסק הר"מ בפ"ח מהל' כלי המקדש ה"ז וכן כתב הרב בעל הטורים בפרשת ואתה תצוה והראה אותי ר"ב זאלץ שגם הוא תירץ כן במכתבו לכ' מאז והצדק אתו, ועי' עוד בתוי"ט בפ"ד משקלים ובמל"מ פרק ב' הלכות כלי המקדש והכי מתבאר גם בהר"ש בפ"ב דפרה מ' ג'. ויש לתמוה טובא על דברי הרב מהרח"א בספרו עץ החיים פ' חוקת עי"ש. ובכן יש להשיב על דברי הש"י ואין צורך להאריך עוד בזה. ולפ"ז נראה דשפיר דמי להקריב ג"כ תמידין ואם דבעינן מעמד כהנים לוים וישראלים שלוחין מכל הצבור כדאיתא בפ"ד דתענית ד"כ, וכתב הגאון בעל טורי אבן בפ"ק דמגילה דמעכבין הקרבן ותמה על דברי הסוברין והרשב"א בכללם דהוה רק למצוה ואינו מעכב, מלבד שיש לעמוד על דבריו ואין הפנאי, בכ"ז גם לדבריו איתא בתקנתא להיות כן בנקל ובכן אין להקשות על שכתב בכו"פ בשם ר"ח שהי' רוצה להקריב גם תמידין,
[4]ועי' בקונטי' עבודת הקדש בפ"א וב' מהרב מהר"ץ חיות, ומאפס הפנאי איני עומד דעת על דבריו, אמנם נראה דעיקרא דמילתא י"ל דמכיון דעכשיו המזבח חרב אך דיוכל להיות דע"י השתדלות מרובה וטרחה יתרה נוכל להשיג רשיון מ"מ טורח זה למה, דמלבד דנראה מכיון דהוא חרב בעו"ה ליכא חיובא כלל י"ל גם כן דאין צורך להשתדל, שהרי אף בזמן המקדש כמה תנאים כמו ריב"ב ועוד שדרו בחו"ל לא באו לירושלים להתחייב משום שמן הדין הם פטורין וכ"ש כשהוא חרב וליכא למימר דמה שהיו פטורים הוא מפני שהיו אנוסים ולא יכלו לבוא, דהכי אמרו בפסחים ט' ע"ב גבי ר"י בן דורתאי שפירש ישב לו בדרום ועיי"ש ברש"י רחוק מירושלים שלא להעלות לרגל להתחייב בפסח ע"כ וכש"כ כשהוא חרב די"ל דאין רצון השי"ת שנקריב.
ומפ"ז כל התנאים הקדושים שהיו בירושלם אחר החרבן לא מצינו שהקריבו קרבנות אך שיכלו לבנות ולהקריב וכמבואר לעיל בשמן של הראשונים והגם שיכלו להקריב גם בטהרה. וגם נראה דאף לא התאוו לזה כדמצינו אצל משה רבנו ע"ה שהתאווה לבוא לא"י כדי לקיים מצווה התלויות בארץ, והיא מפני שידעו שאין רצון ה' שנקריב כ"א עד שנשוב אל ה' ואז יבוא משיח צדקנו בב"א. וכן נראה במקרא שכתוב והשימותי וכו' ולא אריח וכו' דהכוונה אך אם רצו לבנות מחדש ולהקריב לא אריח. ובזה יש ליישב מה שעמדו מהרימ"ט בדרשותיו ומפרשים אחרים ומקשים אמאי לא אמרו פה כמו שאמרו גבי עבד עבדו שהי' כבר ה"נ נימא מקדש שהי' כבר, ולפי דברינן ניחא, ומפני כמה סבות וגם שהספרים אינם בידי כעת איני יכול להעתיק דבריהם דאפשר קדמוני בזה ואך שראיתי שהרב ש"י שם בסי' פ"ט כתב שמה שאמר ר"ג בפ"ק דסנהדרין מהודעין לכון דגוזלא רכיכין וכו' דהקשה כיון שהי' אחר החורבן האיך קאמרי כן ותירץ לחד תירוצא ועיקר אצלו דהוא משום דס"ל דמקריבין אעפ"י שאין בית שלכן בימי הנשיאים שהיו סמוכין לחורבן הבית ועדיין הי' המזבח קיים הקריבו ק"צ כמו בזמן הבית ולכה"פ פסחים וגם אשור בקונטרס עבודת הקדש בפ"ג ד' ע"ב דהאריך בזה, וכתב דהיו מקריבין גם אחר החורבן נגד החכמים המשכילים והביא חבילות ראיות ע"ז, והוא מה שאמרו בפסחים דא"ל ר"ג לטבי עבדו צא וצלי עלינו את הפסח והרי ר"ג הי' קטן בזמן החרבן ובמות ריב"ז נתמנה לנשיא וא"כ עשה הפסח אחר החורבן, ועוד ראי' מריב"ז בריש פסחים דמדוע הרגו להעכו"ם משום דעשו הפסח בסתר ופחדו שלא ילשין עליהם. וגם מריש נדה גבי מעשה במשפחתו של ר"ג שבדקה עצמה ומצאה טמאה ומוקמינן בתרומת לחמי תודה ובירושלמי שם שהיתה לה יין נסכים ומבואר שם בתוס' דר"ג דיבנה הי' וגם הביאו מפ"ק דסנהדרין דמתבאר דגם אחר החורבן היו מקריבין וכתב שם שהר"ן בחי' וכנה"ג התעוררו בזה שאחרי החורבן לא הי' להם ק"פ וקיני זבים. וכתב הר"ן דצ"ל דגם אחר החורבן הי' מדקדקין בדברים הצריכין, וכתב שתירוצו נכון, ושוב כתב אף כי דעת התשב"ץ דר"ג הי' קודם החורבן אבל עדיין קטן הי' ואף אי תימא כשיטת הרמ"א מפאנו דמפני אימת המלכות לא מינו לר"ג לנשיא עדיין יקשה האיך כינו אותו בשם רבן כיון שהי' קודם החורבן ולא הי' נשיא ועוד אף אם תפרש עובדא דצלי עליני הפסח מג' דנדה הנז' דהי' קודם החורבן אבל עובדא דסנהדרין שהי' מעברין השנה משם ראי' ברורה. זהו תורף דבריו אם כי האריך שאין צורך להזכירם. ומלבד דכל חכם לב עיניו יחזו בכל דבריו שאין בכם הכרע, ועוד זאת מכל הראשונים מבואר הפוך מדבריו וכמו שאבאר בס"ד וזה החלי, דיש לתמוה עליו דמאחר דעיניו ראו להר"ן ז"ל האיך כתב היפוך מדבריו וגם הרשב"ץ בפי' אגדה וז"ל כי ר"ג ראה הבית בבנינו ובימיו היו עושין פסח כנזכר בפ"ק דסנהדרין אבל המשנה נשנית אחר החרבן ע"כ, דנראה דהרי ז"ל מפני שלא שלטו מאורות עיניו בהר"ן וראשוני' ע"כ מפרש עובדא דסנהדרין דהים קודם החורבן וע"כ משום דס"ל דאחר החורבן לא הקריבו כלל, א"כ איפוא הרהיב עוז בנפשו בשיקול דעתו לומר הפוך דבריכם דבאמת אמרו טובה צפורנן של ראשונים וכו', מפני שנהירין להו שבילי דכולי תלמודא וגם ראיתי בחי' הרמ"ה שם בסנהדרין שפירש כהר"ן עיי"ש ואם שדבריהם אינן צריכין חזוק נראה דטעמם ונימוקם משום דכשנחרב הבית נחרב גם המזבח כמו ששנינו בנזיר פ' ב"ש כשעלו נזירים מהגולה וכו' עיי"ש ועי' ב"ב ש' ע"ב האיך נאכל כשר וכו', הרי בזמן ר"י שהי' בזמן מחד עם ר"ג לא הקריבו כלל ובכן יש לתמוה על הש"י דכתב שבזמן הנשיאים שהי' סמוכין לחורבן הבית עדיין הי' מזבח קיים והקריבו קרבן צבור, והא ודאי אתמה טובא גם מה שכתב הנ"ל בקונט' לפרש הג' דריש פסחים דהוא מוכרח שהי' אחר החרבן הרואה יראה דבנינו על יסוד רעוע הנופל מאיליו דודאי קושטא דמילתא דזה הי' קודם החורבן וכמתבאר ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדמה לסדר זרעים דריב"ב הי' בזמן הבית ולא ראה החורבן. ועי' בפ"ק דקידושין וכבר שלח בן בג בג, וכתב שם הר"מ דהי' קודם החורבן וריב"ב עמו, וכן כתב הרב המאירי בבית אבות וכמה גדולים אחרים. ועי' בתוס' מנחות ס"ה דכתבי דשנים היו אחד בזמן הבית כדמוכח בריש פסחים ועוד אחד הי' כדאיתא בירושלמי דר"א ור"י בטלו מכשפות מאביו דריב"ב שלא הי' יכול להוליד עיי"ש דנראה דרצונם לומר דודאי דוחק הוא מלומר דמה שביטלו הי' קודם החורבן והאריכו ימים עד אחר החורבן זכורני שהאחרונים הוקשו להם מהא דריש פסחים דמבואר דריב"ב הי' קודם החורבן ואשכחן בכמה דוכתי שהי' עם תנאים אחרים שהיו ודאי אחר החורבן, ונדחקו שריב"ב האריך ימים הרבה ולא ראו דברי התוס' הנז' ואכ"מ להאריך בזה ומ"מ מפורש יוצא מדברי התוס' דגם הם ס"ל כדברי הראשונים הנ"ל דודאי לא הקריבו ק"פ אחר החורבן כלא כדברי הש"י והרב הנ"ל בקונ', ונלע"ד דאף דנראה דהתשב"ץ ס"ל דעובדא דסנהדרין הי' קודם החרבן והוא משום דלא שלטו מאורות עיניו במה שכתבו הרמ"ה והר"ן דלא נתפשט דבריהם בימיו מ"מ נראה דלא נפלאת היא ולא רחוקה מה דס"ל דג"ז היה קודם החורבן ולא קשה מידי מה שהקשה הרב הנ"ל בקונ', ועי' בספר פחד יצחק מערכה ב' ד"ה ביעור תרו"מ דנשאל מרב גדול אחד שרצה להביא ראי' להר"מ שמתוודין אפי' שלא בפני הבית ממה ששנינו בסוף מ"ש עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע וגו', ומוכח להדיא שר"ג הי' אחר החורבן שהרי בזמן הבית הי' ריב"ז נשיא ולא ר"ג ואפי' תימא שנקרא רבן לפי שאח"כ הי' נשיא עכ"ז נראה דר"ע כשהיה ת"ח הי' אחר החורבן והי' תלמידו של ר"א ור"י ור"ג ולא מצינו בשום מקום שר"ע למד מריב"ז וכו' השיב עליו שר"ע הי' ת"ח קודם החורבן ובשנת תתכ"ח הי' החורבן ובשנת תת"ס הי' לראש אחר מות ר"ג דיבנה ובשנת הת"פ נהרג וכבר אחז"ל שחי ק"כ שנה א"כ כ"ח שנה הי' ת"ח בזמן הבית וכ' ור"ג הי' נקרא רבן גם בפני הבית קודם החורבן אעפ"י שהי' נשיא ריב"ז לפי שהי' זקן ממנו אך הוא הי' ראש ישיבה כמו שריב"ז בזמן ר"ג הזקן שהי' נשיא ובזמן רשב"ג הנהרג כדהוכיח שם הצמח דוד עיי"ש שהאריך בזה ועיי"ש שהוכיח כן מהש"ס ושלכן אפשר שאותו מעשה דסוף מע"ש הי' בזמן הבית ונמצא שהי' ראש ישיבה גם בזמן הבית והי' נקרא רבן גמליאל וא"כ לא קשה מידי על מה שכתב התשב"ץ דגם מעשה דפ"ק דסנהד' הי' בזמן הבית הגם שנראה ברור מהש"ס דהך עובדא דסנהד' שהיה ר"ג דיבנה ודלא כמו שכתב בספר פני מבין בשיטתו בסנהדרין שם דלפי מה שכתב הר"פ דלא הי' ר"ג דיבנה כ"א ר"ג הזקן דליתא, אכן מה שיש לעמוד הוא דהתשב"ץ גופי' בח"א קל"ז כתב דמה שלא נתמנה ר"ג לנשיא שהוא מפני שהי' קטן דמשמע שלא הי' ראוי להיות נשיא וכן נראה מהתוס' בביצה כ"ג ע"א וז"ל דר"ג הי' אחר החרבן וריב"ז הי' עושה תקנות תומ"י אחרי החורבן משום דר"ג לא הגיעו ימיו להיות נשיא ע"כ והיינו כמו התשב"ץ ודלא כמו שרצה לומר דהוא מפני המלכות וצריך לדחוק ולומר דמה בכתב התשב"ץ דהוא מפני שהי' קטן היינו לגבי ריב"ז שהי' מופלג וגדול ועי' במהרש"ל שם בנדה ומה שכתב הרב חיד"א בעין זוכר ובשעה"מ פ"ה מהל' עירובין ובספר שרשי הם ד' כ"ה ע"א, ואגב אומר דמה שכתב הפ"י בפשיטות על ר"ע שהי' בזמן הבית לא ראה מה שכתב ברש"י במגילה ב' דר"ע בזמן הזה הי' עיי"ש אמנם כבר תפסו עליו כל הראשונים הרשב"א והריטב"א ותוספי הרא"ש. וכ"ז הי' בהעלם עין מהפ"י ואין צורך להאריך פה בזה אשר עפ"י כל האמור לעיל העיבו אשר דברו אלי המשכילים שהי' נגד המהר"צ חיות ואם לא יכלו להביא ראיות לדבריהם, רוח ה' דבר גם ויפה כוונו, וכבר מזה שנים רבות בעת שיצא לאור הקונט' דרישת ציון נשאלתי ע"ז וראיתי שבכמה דברים לא כיון יפה והארכתי בראיות מהש"ס בס"ד והמשך יבוא, והגם שאיני מופנה וגם שאין הספרים מזומנים כאמור דחקתי את עצמי לעשות רצונו הכ"ד נא"ה דור"ש המקוה ישועות ה' נאדרי.                    שלמה אליעזר אלפנדארי'.

_____________________________________

[1] לרבי חיים משה ב"ר יעקב שאול אלישר זיע"א.

[2] ש"ש – ר"ת 'של שחר'.

[3] דהיינו לרב צבי פסח פרנק.

[4] מכאן והלאה דב"ק עוסקים בסדר הדורות, וראוי להשוות לעיל עם דב"ק של רבי צבי בנימין אויערבך זיע"א, נחל אשכול על ספר האשכול, מבוא, עמ' XVII- XVIII.

Comments


מלחמת מצוה כריכה - הדמיה_edited.jpg
כריכה קדמית - לגלות ולהראות את הנס.jpg
כריכה בר-כוזיבא.jpg
הדמיה ילקוט השבעתי אתכם-חנות.jpg
הדמיה ספר גבול ההר.jpg

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאינה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו

  • ילקוט השבעתי אתכם בקול הלשון
bottom of page