לכבוד יומא דהילולת רבי אפרים אנקאווא זיע״א
- הרב אביעד נייגר
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: לפני יום 1
למען אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת הצדיק המלומד בניסים רבי אפרים אנקאווא זיע״א (א' כסלו ה'ר"ב)
מגדולי חכמי ספרד באלג'יריה, הדליקו נר לכבוד הצדיק, בקשו בקשות זכותו הגדולה תגן בעד כל עם ישראל אמן ואמן
נולד בשנת ה'קי"ד בעיר טולדו שבספרד לאמו ולאביו רבי ישראל אנקווה הי"ד זיע"א, בעל המחבר שהספה"ק ׳מנורת המאור׳, אשר מת על קידוש השם ועלה על המוקד כאשר ספר תורה בידו בעת גזרות קנ"א בספרד שרצו לכפות על היהודים להתנצר.
לאחר שאביו עלה על המוקד נמלט מספרד לצפון אפריקה, ברח מספרד לצפון אפריקה ביחד עם הריב"ש (רבי יצחק ברששת) והרשב"ץ (רבי שמעון בן צמח דוראן).
שהה כשנתיים בעיר מראקש שמרוקו ומשם עבר להוניאן שבאלג'יר ולאחר מכן עבר לתלמסאן.
בתלמסאן הקים ישיבה גדולה ועד מהרה נהפכה העיר לאחד המרכזים הגדולים של יהדות אלג'יר, אף מצבם הכלכלי של היהודים השתפר והלך כאשר העיר תלמסאן הייתה עיר סחר חשובה ומרכזית, קהילת יהודי תלמסאן זכתה ליחס מיוחד שהבדיל אותם משאר ערי אלג'יריה, היה להם חופש פעולה בכל הקשור לדת ואמונה.
שימש גם כרופא והיה ידוע כמלומד בניסים, גאון בנגלה ובנסתר וכונה בשם 'הרב הקדוש מתלמסאן' בעקבות הנס בו רכב הצדיק על אריה כאשר נחש עקלתון שימש עבורו כרסן.
עד היום ידוע ומפורסם סיפורו עם האריה בקרב יהודי צפון אפריקה ואף אצל הגויים שרואים בו ובקברו עד היום כמקום קדוש,
נחשב לאחת מהדמויות הנערצות ביותר על יהודי צפון אפריקה כולם, הן בקהילות מרוקו, אלג'יריה ואף בערי תוניסיה, רבים מקיימים עד היום את ההילולה שלו בר"ח כסלו ומזכירים גם את זכרו ביום ל"ג בעומר יחד עם התנא רבי שמעון בר יוחאי.
מיום פטירתו הפך קברו למקום קדוש עבור יהודים ומוסלמים כאחד, עד עזיבת יהודי אלג'יריה בשנת ה'תשכ"ב הייתה מסורת מושרשת של עלייה לרגל למקום קבורתו תוך עריכת תפילות והילולות.
גם בימינו נחשב המקום כקדוש עבור תושבי המקום המוסלמים, השומרים עליו ועל כניסתו בחרדת קודש.
בכניסה לציונו נמצא מעיין בו נהג הרב לטבול בחייו, מספרים שהעולים לרגל לציון הקדוש נהגו אף הם לטבול לטהרה באותו המקווה לפני גישה אל הציון ושהמוסלמים נהגו להסיר את נעליהם בפתח הקבר.המאור הגדול לממשלת היום המקובל האלקי ציס"ע המלוב"ן סבא דמשפטים סידנא רבי אפרים אלנקאווה זיע"א
מעשה המופת עם האריה והנחש
פעם אחת בדרכו מהונין לתלמסאן רבינו יצא יחד עם קבוצת מלווים, בדרכם הם עברו בדרכים עקלקלות, חצו מדבר שומם ושורץ חיות טרף, הזמן חלף בדרכם והנה הגיע ערב שבת והם עדיין רחוקים מכל מקום יישוב.
רק מדבר צחיח משמאלם ומימינם והם לא יודעים מה לעשות בעקבות השבת הממשמשת ובאה בשל מצבם שכן אם ישארו הרי הסיכויים להיפגע מחיות טרף הוא גבוה ומצד שני כיצד יעיזו ללכת במדבר במהלך שבת קודש?
הרב שראה כי השמש יורדת והשבת קרבה לבוא החליט כי יעצור את הליכתו ויעשה את השבת במקום השומם והשורץ חיות טרף ובלבד שלא יחלל את השבת.
בני לווייתו לאחר שדנו, החליטו כי אין מנוס מלהמשיך הלאה אף ביום שבת קודש וזאת מאחר ומדובר בפיקוח נפש, שלא יפלו חלילה טרף לחיות רעות.
בני השיירה ניסו לשדל את רבינו להצטרף אליהם ואמרו כי פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, בנוסף הם אמרו כי הסבירות שחיות טורפות ינסו להתקיף שיירה שלמה פחות מצוי מאשר המצב בו אדם בודד נמצא במדבר שאז אין ספק כי בעלי החיים ינסו להתקיפו.
רבי אפרים אנקווה שמע את 'טענות כבדות משקל' אלו אך לא השתכנע להצטרף אליהם, והשיירה נאלצה בחוסר ברירה להמשיך בדרכם כשהם משאירים את הצדיק לגמרי לבדו במדבר.
עם שקיעת השמש עלטה כבדה כיסתה את כל הסביבה ואכן קרה מה שחששו בני לוויתו, אריה נורא זינק ממקום מרבצו ופנה לעברו של הרב לטורפו בחיים, אבל כאשר עמד האריה מול הרב נהפך האריה לכבשה תמה ומלטפת ורבץ האריה ככלב לפני אדונו והתיישב בקרבת הרב.
חיות המדבר שראו את האריה פחדו והתרחקו מפני הרב, ובכך הגן
האריה על הרב בערב שבת וביום שבת מפני חיות הטרף שלא התקרבו לאיזורו.
במוצאי שבת תהה הרב כיצד כעת ימשיך בדרכו, לפתע הבחין הרב הקדוש כי נחש עקלתון בפיו של האריה מתעקל סביב רעמתו כמו רסן לסוס, הביט הצדיק על האריה והנה האריה רמז לרבינו הקדוש שיאחז ברסן וירכב עליו.
הרב שהבין את הרמז, עלה ורכב על גבו של האריה ללא כל חשש, אחז בנחש העקלתון כמו פרש האוחז ברסן סוסו והאריה יצא במרוצה אדירה ובמהירות עצומה.
תוך זמן לא ארוך האריה הביא את רבינו עד לעיר תלמסאן, שם הרב ירד מהאריה שחזר במהירות למקום ממנו הוא בא, כל האנשים שהיו באותו מעמד רעדו בראותם את המראה הפלאי.
מעשה זה הקנה לרבי אפרים אנקווה את הכינוי - 'הקדוש מתלמסאן', תושבי תלמסאן המוסלמים שראו את המחזה המופלא הזה, נבהלו ויראו יראת כבוד כאחת, הם הבינו כי איש אלוקים קדוש ונורא הוא ולכן ביקשו ממנו שיבחר בעירם ויישאר לגור איתם, כדי שהשכינה תשרה בתוכם ומעשיו יברכו אותם ושזכות הצדיק תגן על העיר.
הרב סירב לבקשתם כי לא רצה להיות רחוק מאחיו היהודים שגרו מחוץ לחומת העיר, התנאי שלו לגור בתוכם היה שהוא ובני קהילתו היהודים יעברו לגור במרכז העיר בסמוך למושל העיר, בגלל הכבוד שרחשו לו ולאות תודה והוקרה הרשה המושל ליהודים לעבור למרכז העיר.
הוקם רחוב יהודי ורבינו הסכים לבקשתם ואכן היהודים זכו לחופש פעולה בכל הקשור לדת, המצב הכלכלי של היהודים היה טוב ביותר והשתפר פלאים ביחס ליהודים שהתגוררו בערים אחרות באלג'יר וכמובן התערותם של היהודים תרמה למלך רבות שכן היהודים התמחו במסחר.
מתורתו
רבי אפרים בר' ישראל אלנקווה זיע"א, פירוש התורה של רבינו אפרים[1], פר' ויהי בשלח, פרק יג פס' יז
ויהי בשלח פרעה את העם... ד״א: "ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים" כדי שלא יראו עצמות בני שבט אפרים אחיהם מושלכים בדרך, לפי שמיהרו את הקץ בשלשים שנה, ויצאו אנשי גת והרגום (דה״א: ז-בא, כב) וכשיעברו דרך ארץ פלשתים יראו אותם, אולי ישובו למצרים מיראתם שלא יעשו כמותם.
רבי אפרים בר' ישראל אלנקווה זיע"א, פירוש התורה של רבינו אפרים[2], פר' כי תשא, פרק לג פס' טז
"הלוא בלכתך עמנו" כלומ׳ בקרב כל ישראל. התועלת המגעת לנו מענין העגל הם שנים עשר:
התועלת הראשון: כי רבוי הכסף והזהב גורם לאדם לחטוא לפני בוראו, זה שאמר הכתוב (הושע: ב-י) וכסף הרביתי לה וזהב. עשו לבעל, וכתיב (דברים לב, טו) "וישמן ישורון ויבעט, שהרי נתן להם ביזת מצרים וביזת הים עד שעשו את העגל. מאה וחמשה ועשרים ככרי זהב כמנין: "מסכה".
התועלת השני: כי חברה הרשעים גורמת רעה לצדיקיו המתחברים עמהם, (כאמרם) (דכתיב) דה"ב: (כ, לז) בהתחברך עם אחזיהו פרץ יי׳ את מעשיך" שהרי ערב רב שהיו עם ישראל גרמו להם לחטוא בעגל, והם שאמרו; "אלה אלהיך ישראל".
התועלת השלישי: כי אין ראוי לאדם לדחוק את השעה, "כי כל הדוחק את השעה השעה דחקתו" (ברכות דף מד ע"א) שהרי מצינו באהרן ע"ה נתרצה לישראל לעשות להם העגל מיראתו שמא יהרגוהו כאשר הרגו לחור בן מרים אחותו, וזהו: ויבן מזבה לפניו (מזבוח שלפניו)...
...התועלת השביעית: שצריך האדם להיות קנאי בחלול השם ולהתגבר כנגד המחללים, ואף אם הם רבים, כאשר עשה רבן של כל הנביאים, (לב, כ) ויקח את העגל אשר עשו וישרוף באש ויטחן עד אשר דק, והתגבר כנגד ששים רבוא, הוא ושבטו עמו.
התועלת השמיני שלא יחוס האדם על אחיו ועל קרוביו, לנגד השם, כי "במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב (סנהדרין דף פב ע"א; עירובין דף סג ע"א) ואין לך דבר שעומד בפני חלול השם...
פועל יוצא ל'דחיקת השעה' היינו 'עגל הזהב', דהיינו שכל הדוחק את השעה/קץ יש בכך משום עשיית 'עגל הזהב' בפועל ממש
זכות הצדיק תגן עלינו עד ביאת משיח צדקנו מפני כל מיני מרעין בישין.
הערות שולים
[1] מובא מתוך הספה"ק פירוש התורה של רבינו אפרים ז"ל, חלק ראשון, מאת רבי חיים יוסף איסר ב"ר יצחק אריה הלוי לבית גד זיע"א (יוהניסבורג, ה'תש"י), עמ' נב
[2] מובא מתוך הספה"ק פירוש התורה של רבינו אפרים ז"ל, חלק ראשון, מאת רבי חיים יוסף איסר ב"ר יצחק אריה הלוי לבית גד זיע"א (יוהניסבורג, ה'תש"י), עמ' סה-סו
תגובות