כיצד צדין את הפיל?
למען אחי ורעי! הנני שמח להביא בפניכם את מאמרו הנפלא של המקובל רבי חיים שאול דוויק הכהן[1] זיע"א (בעל השד"ה), מאמר כיצד צדין את הפיל (מובא מתוך הקובץ התורני משמרת חומתנו, קונטרס לא, ה' מטו"מ, כ"ד תמוז תשי"ט, עמ' 7[2]):
'נמסר על ידי תלמידו נאמן ביתו ששמע זאת ממנו בחצות לילה, בעידן רעותא וז"ל:
'הפיל הוא כידוע חיה גדולה וחזקה, עם כחות גבורה ודעת מיוחדת שחננו השי"ת שיכול להתגבר בה ולהתגונן מידי אלו הרוצים לצודו, והדבר קשה מאוד בידי הצדאים איך לצודו, אבל האופן שכן הם צדים את הפיל הוא ע"י המצאה מיוחדת וערמה פקחית אשר הם מרמים על ידה את הפיל לכובשו ולצודו ושילך אתם ולהישמע להם, והיא: היות ומטבעו של הפיל אשר בשעה שהוא רוצה לישן אין הוא שוכב על הארץ לישון כי בשעה שהוא שוכב לארץ אין כבר ביכולתו לבדו לקום ממקומו כי כל גבו עצם אחד. לזאת בשעה שהוא רוצה לנוח ולישון, הוא מתקרב אל האילנות הגדולות ביער ונשען עליו, וכך הוא ישן. הצדאים כאשר עושים התכנית לצודו, הם מבחינים קודם אצל איזה עץ הפיל נשען כל עת שהוא ישן, ובשעה שהפיל מתהלך ביום ומתרחק מהעץ, הם מנסרים את העץ עד חציו וקצת יותר ומבחוץ נראה העץ כמקודם לעיני הפיל רק הוא נעשה רעוע, ובערב בא הפיל על יד העץ וכאשר נשען עליו כדרכו, והעץ מחמת שנתרועע הוא נשבר תחתיו והפיל נופל לארץ, ובטבעו שאינו יכול לקום בנפלו הוא נשאר שוכב כך על הארץ, אך כוחו עוד במתניו להתנגד לצדאים המתקרבים אליו לצודו.
בשעה זו באים הצדאים בערמה מיוחדת ובמרמה ומרמים את הפיל שיתמסר ברצון לידיהם. הם הצדאים מתחלקים לשני כתות כת אחת באה וחוגרת אתו מלחמה הם נלחמים אתו בכל כחותם והפיל משיב מלחמה שערה ואינו נכנע להם ואינו נותן להם לכובשו, המלחמה מתלקחת בחריפות נוראה וכוחות הפיל הם עוד אתו שהוא נשאר התקיף שאינם יכולים להתגבר עליו למרות היותו מוטל לארץ.
באמצע המלחמה החריפה הזו מתקרבת הכיתה השניה ומתנפלת על הכת הראשונה הלוחמת, ומגינה על הפיל ולוחמת עם הכת הראשונה בכל הכחות עד שהם מתגברים ומגרשים את הכת הראשונה שלחמה עם הפיל.
אחרי שהלוחמים בורחים מאת הפיל הם נשארים ע"י הפיל, והוא בראותו שהם הכת השניה לחמה עבורו והגינה עליו וגרשה את רודפיו, נותן הוא את אמונו בהם בחשבו שהם ידידיו ומתמסר להם. הם עוזרים לו לקום מעל הארץ ומובילים אותו כחמור לאן שהם רוצים והוא הולך עמהם ברצון ובחפץ לב לכל מקום, בהסתמכו כי הם הם מציליו ודורשי טובתו.
כן הדבר במלחמת הציונים עם שומרי התורה. הציונים ביוצאם למלחמה לצוד את המאמינים ברישתם, הם אינם יכולים להתגבר על שומרי התורה לעזוב את דרך התורה החקוקה בליבם ומושרשת בהם כשורש חזק בל ימוט, וכחות המאמינים הם כה חזקים ואיתנים משולבים במסירות נפש עד שאין יד הכופרים יכולה להתגבר עליהם.
לזאת מתחלקים חיילות הציונים לשני מחנות: המחנה האחת יוצאת בגלוי בדברי כפירה ובלע להשחית האמונה, ובאופן זה הם לוחמים עם המאמינים המשיבים גם הם מלחמה בחירוף נפש, ומתגוננים בכל כחותיהם לא ליפול בידי הכופרים.
אז באה הכת השניה מחנה הצבועים אשר הם נקראים מזרחי (הערת המפרסם: וגם אגודת ישראל, דגל התורה וגם ש"ס, למי שיעיניו בראשו ושכל בקודקודו וק"ל), המתיצבים למלחמה עם הכופרים, ולעין כל הם לוחמים בגבורה נגד הכופרים, ומעמידים עצמם למגינים על עמדות היראים, ומבריחים את הכופרים מעל המאמינים.
בראות היראים כי אלו הם לצידם ודורשי טובתם הם, הרי הם נותנים אמונם במזרחי ונמשכים אחריהם ושומעים להם, והולכים בדרכם כפי שהם רוצים, ואינם נותנים לב לחקור אחריהם, וכה הם מובלים רח"ל כשור לטבח, עד שהם נתונים תחת השפעת המזרחים המורידים אותם מדרך התורה אל בור שחת שאול תחתית.
וככה מצליחים הציונים לצוד את היראים באמצעות המזרחים המתחפשים למצילים, ובאמת הם הם המשחיתים ומחבלים בדרך התורה ה' יצילנו מידם'.
משום מה מצינו שציינו משום מה שבעל המאמר הוא רבי משה קליערס זיע"א, כדאיתא בדב"ק של שרבי יוסף ליס[3] זיע"א, ובו הוא הרחיב הביאור.
ולכן ראוי להביא חלק מזעיר מאותו מאמר שפורסם בספה"ק, יוסף דעת, עמ' רה-רו:
...'הנה ידוע את אשר הגדיר הגאון ר' משה קליערס מטברי' את המציאות במאמרו 'כיצד צדין את הפיל' ובו תיאר "כי כאשר ירצו לתפוס פיל אין ביכולת מפאת כחו ותוקפו. ולזאת הציידים מתחלקים לשתי מחנות וכו'. ובכן: כל עיקר יצירתו של המזרחי - להטעות הי'; לא כשמדומים שרצו (לשתף) משום טעותים, אלא ידעו וכיונו "לצוד את הפיל" שלא ניתן להיות ניצוד זולתי אלה בעלי הנבקשנו עמך.
והרי ההיסטאריע שלהם ידועה, באמת הלא אלה המשומדים מהמערב שעמדו בראש התנועה הציונית להשיג כברת ארץ בארץ הקודש למען מטרתם, ורצו לפנות להם מקומות אחרות כמו הגרגשי באפריקה. ואז באו והופיעו אנשי המזרח שגודלו במקומות אוכלוסי ישראל הכשרים, והסבירו לאלה המומרים כי בלי לשון הקודש וארץ הקודש[4], ובלי שיתוף אנשי הקאפאטעס המזוקנים לא תצליחו להחזיק מעמד בקרב ישראל ואז באו הרבנים אחרים והסבירו להם פנים שיש לייסד אי-איזה דת מזרחית לקרב את לבבות ישראל התמימים על רבניהם ומנהיגיהם כדי להעלות בחכה את בעלי התורה[5], ותחבולה זו תעשה לזה פירות. המשומדים בעלי ההון שנתנו ראש הבינו את המדובר והסכימו לאלה שנקראו בשם רבנים (אחרים) לתת יד ליסוד ה"מזרחי" למען כחש. נכרי'... החליקה, וכן הלכו רבניהם השכירים ומגידיהם, מעיר לעיר לפתות את ישראל, ולמשכם בחבלי השוא לתוך רשת המצודה - ומצות ישוב א"י בראשם (למען דעת: אפילו לא הרבנים קלישר וריינס היו ראשוני הוגי רעיון המזרחי, כי גם הם כבר היו מפותים, הידוע כי עיקר מייסדי מזימת הדת מזרחית היו פישמן ואוסטרובסקי אפיקורסים גמורים והדומה להם. אלה היו העיקר אשר זכו באימון הערלים המשומדים מייסדי הציוניות) ומאז ועד עתה זוהי עבודתם, לסרסר להטות לב ישראל הכשרים אחרי בעלי "מדינת היהודים" ע"י אחיזת עינים של תורה ומצוות - נבנה עמכם ונבקשנו עמך.
והנה דברי מרן החזון איש ז"ל על ה"דת" שלהם באחד ממכתביו למרן הגרח"ע ז"ל בענין הצעת הסכם בין המפלגות בא"י לחיזוק הדת: על דבר ההסכם? גם העיקרים כמו שבת וכו' הרי הגדיר מרן ז"ל בטורים אחדים את כל שבחם של בעלי "הדת והחיים" (ספר של א' מאנשי המזרחי) - הכל משל ומליצה, בפיהם דברי פיתוי ותו לא מידי, לא שבת ולא כשרות, גדול השלום וכל התורה כולה גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה וכו'. ובכן כל עיקר רוממות הדת שבגרונם למה, הוי אומר רק לפנים, לפחות "בנבנה עמכם" כדי להעלות בחכה את תופשי התורה'...
ושמא יטענו שחלה טעות אצל לגבי זיהוי המאמר ושאין זאת דעתו של רבי משה קליערס[6] זיע"א, הנני רואה לנכון להמשיך להביא משם עוד כמה פנינים, מפי דודי – זכרונות מדודי הגאון החסיד רבי משה קליערס ז"ל[7], עמ' כז:
״הפועל המזרחי״ פועל סוף סוף דבר מה.
מה פלא שחנוך ה״מזרחי״ גורם לעם ארצות שתתפשט הלא תוכן הלמודים וזמן הלמוד מחייבים כן, שמונה שנים על הילד לעשות בבתי חנוכו העממיים וחמש שנים בסימנר, הרי בהבגר הילד וגמרו שנות למודיו הוא בן עשרים שנה לפחות ומהו המעצור לבורות שלא תתפשט בין חניכיו.
ראית המקרבים. מחייבי ההתקרבות לחפשים מסתייעים ממעשה הלל המובא במס׳ שבת ל״א א. שקרב את הגר, וטועים הם, שם בקש הגר קרבת הלל אבל החפשים אינם מבקשים את התקרבות החרדים.
יש מדמים תקופתנו לתקופת עזרא הסופר באמרם: גם אז פשתה ההתבוללות בישראל, ושוכחים הם כי אז היה עזרא הסופר המנהיג שמיחה בהם והכם (נחמיה י״ג. כ״ה) והחזירם למוטב, ועתה מי הם המנהיגים ? ב)[8].
[1] נולד ביום י"ד בחשוון ה'תרי"ח. נודע כזקן המקובלים בירושלים. חיבר את הספה"ק: איפה שלימה; בניהו בן יהוידע ועוד ספ"קים. נפטר ביום ד' בטבת ה'תרצ"ג
[2] בקובץ האמונה, מציין שם שזה מכרך החומה, ה'תשי"א, גם הי' רשום אצלי תאריך כ"ב תמוז, אבל לא מצאתיו.
[3] רבי יוסף ליס זיע"א, יליד פולין. מבית של חסידי גור, והיה קשור לכ"ק האדמו"ר מגור, רבי ישראל אלטר 'בית ישראל' זיע"א. הוא נשא את אלמנתו של רבי אברהם יעקב ויינר, והיה גיסם של רבי חיים אהרן טורצין, רבי חיים גריינמן ורבי אברהם יעקב זלזניק זיעועכי"א. למד בישיבת מיר ונודע כאחד מחשובי תלמידיה, ממקורבי ר' ירוחם ור' חצק'ל. רבי שמשון דוד פינקוס זיע"א, ראה בו רב מובהק. היה בקשר עם הסטייפלער (לימים מחותנו) והרב שך, כמו גם עם רבי יעקב קמינצקי, רבי ישראל אליהו ויינטרויב ועוד זיעועכי"א. מאמריו כונסו לספה"ק 'יוסף דעת'.
[4] לא מובן למי התכוון שהרי הרב ריינס ותנועת המזרחי, תמכו בהתיישבות של אוגנדה. מי שהתנגד זה הראי"ה קוק, ואולי הכוונה שהוא הי' ב'עצת בלעם' שתיאר רבי יוסף ליס זיע"א.
[5] לגבי הנ"ל נראה שהכוונה היא לדעתו של ד"ר ה' ימ"ש, כפי שתיאר זאת פישמן-מימון (עיתון הארץ, שנה ל"ח, י"ד כסלו תשט"ז, ראיתי שמעתי, הרצל והמזרחי, עמ' 2, טור 9): 'בנימין זאב הרצל הוא שיזם את הקמת המזרחי כארגון מדיני־דתי בתוך התנועה הציונית. עובדה זו גילה הרב י. ל. מימון, במסיבה שנערכה שלשום לכבודו בהגיעו לגבורות. בדברי תשובתו למברכיו סיפר הרב מימון כי הוא שמר את הדבר בסוד, כפי שגזר עליו הרב ריינס, אולם עתה, לאחר שעבר מאז זמן רב, התיר לעצמו לגלות את הסוד ברבים.
'המעשה שהיה כך היה: הרצל הרגיש צורך בהקמת גוף מדיני בתנועה הציונות כמשקל נגדי ל"חובבי ציון" הרוסיים, שגילו התנגדות לעמדת הציונות המדינית של הרצל. המנהיג חשב, כי בקרב היהדות הדתית ימצא תמיכה לעמדתו ולכן פנה אל הרב מימון, שיטפל בהקמת ארגון ציוני בקרב היהדות הדתית. הרב מימון מסר את הטיפול בענין זה לרב ריינס וכעבור חצי שנה נקרא כינוס היסוד של המזרחי. אולם כדי לקיים את הכינוס זקוק היה הרב ריינס לתקציב של 800 מרקים. הרצל נתן לי את הסכום מכיסו, מתוך הנחה, שהוא יוחזר מקופת ההסתדרות הציונית. אך בהשפעת הועד הציוני הרוסי נתקבלה החלטה שלא להחזיר את הכסף להרצל. הרב מימון הוסיף, כי אם יחטטו בארכיון הציוני, ימצאו את המסמך ואת ההחלטה שלא להחזיר להרצל שלא להחזיר להרצל 800 המרקים'.
הכוונה בדבריו לגבי 'כמשקל נגדי ל"חובבי ציון" הרוסיים, שגילו התנגדות לעמדת הציונות המדינית של הרצל'.... דהיינו שהקמת המזרחי נועדה להוות התנגדות לתנועת 'חובבי ציון' של מז' אירופה בה היו הרבנים רבי דוד מקרלין, הנצי"ב מוולוז'ין ועוד זיעועכי"א. אזי תנועת המזרחי איננה המשך לחובבי ציון כי אם המתנגדת לה, מראש היתה שפוטה להחלטותיו של ד"ר ה' ימ"ש, דהיינו הציונות הדתית דהיום אין לה שום קשר לחובבי ציון, כי אם יותר למקימה ד"ר ה' ימ"ש.
[6] ז' באדר ה'תרל"ו-כ"ג בשבט ה'תרצ"ד. רבה הראשי האשכנזי של טבריה, מייסד וראש ישיבת אור תורה.
[7] ערוכים בידי הרב משה אהרן פרלמן זיע"א, ירושלים, ה'תרצ"ה.
[8] שם, הערת שולים ב': 'אגב, לשאלת אחד: מה דעתו על סוקלוב? ענה בתימה: וכי להסתפק יש אם סוקלוב אפיקורס?'.
תגובות