היסוד של מדינת הציונית היא על עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים
למען אחי ורעי! דע לך שאם אתה רוצה לעמוד על אופיו של דבר מה אתה צריך לראות מה הם היסודות עליהם הוא נבנה, וכך תדע בדיוק מה תהיה אחרית דבר.
וכבר האירו לנו חכמי ישראל שהיסודות של המדינה הציונית, הינה על ג' חמורות של עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, ולכן עלינו להתבדל מכל מה שקשור אליהם, על מנת שלא נתפס ברשתם.
ועל מנת שנראה הדברים באופן ברור יותר, הנה מדרשת החיזוק של נכדו של החפץ חיים, רבי אברהם גרשון ב"ר מנחם מענדיל יוסף זאקס[1] זיע"א (מובא מתוך חידושי רבי גרשון, דרשות, דרשות חיזוק, סימן יא - בעניין החזקת התורה[2], עמ' קצה-רא):
'אם כי אין לי מה להוסיף והדברים פשוטים ומבוארים העניין של לימוד התורה, אך היא הנותנת מחמת רוב פשיטותם וביאורם והמובן היטב כך השכחה וההעלם מצוי בזה, ואין לי מה לדבר אלא פשוט לחזור על דברי הפוסקים המפורשים ברמב"ם ובשו"ע. החיוב הגדול של לימוד התורה מוזכר בתורה [חוץ ממה שמוזכר בדברי קבלה והגית בו יומם ולילה] יותר מארבעים מקומות, ושננתם לבניך (דברים ו, ז), ולמדתם את בניכם (שם יא, יט), ושמרתם (בכמה מקומות), אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה (ויקרא כו, ג).
בלימוד התורה אין שום שיעור האיך וכמה חייבים, והוא עד יום מותו (רמב"ם פ"א מהל' ת"ת הל' י), השמר לך פן תשכח (דברים ו, יב), כתוב במשנה ריש פאה אלו דברים שאין להם שיעור - ואחד מהן הוא לימוד התורה, אבל חיובה לא נתקטן בשביל זה. אמנם יש כמה דברים שהתורה נדחית מפניהם: מת מצוה או קיום מצוה הנוגע למעשה, אבל מאידך כל שעה פנוי' מעסק מצוה או עניני דרך ארץ הצריך לקיומו חייב הוא בלימוד התורה. נמצא לפי"ז כי לימוד התורה יש בו לקולא אופן שאפשר לצאת ללימוד התורה בפסוק אחד (מנחות צט ע"ב) למי שכל זמנו משועבד למצוה או לדבר הכרח של דרך ארץ, אבל מאידך החיוב הוא גדול על כל רגע ורגע שהוא פנוי. ואת זה אנו רואים מכל המ"ע הרבים הכתובים בתורה ובפרט המצות ל"ת כמו השמר לך פן תשכח וגו' וכו' שזה נאמר על כל רגע ורגע, כשאחד לומד שמונה שעות ביום, אם יש לו זמן ללמוד ביום שמונה שעות ולומד דף גמרא, כל מילה ומילה שהוא לומד יש לו מצוה של לימוד התורה, כי מכיון שלימוד התורה אין לה שיעור הרי כל מילה מהתורה הוא מקיים את כל הארבעים מ"ע במלה אחת בלבד, ויהודי הלומד דף גמרא הרי מקיים מאות מאות מ"ע, כך מובא בשם הגר"א ז"ל, הרי כי מה שאמרו שהתורה אין לה שיעור, הרי כי זה החומרא הכי גדולה שבעולם. כי נר מצוה ותורה אור, ידוע דברי הירושלמי שכל המצוות שבתורה אינן שוות כאות אחד שבתורה, שהמצוה הוא בבחינת נר, והתורה הוא אור ממש. והדבר מבואר ומפורסם די היטב כי המצוה של לימוד תורה הוא על כל רגע ורגע, והמבטל עובר על כל רגע ורגע כמה וכמה מצות עשה וכמה ל"ת.
בשו"ע יו"ד (ריש סימן רמו) איתא והוא לשון הרמב"ם (פ"א מהל' ת"ת הל' ח), 'חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין בעל יסורים ובין שלם בגופו, ואפילו עני המחזיר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים חייב ללמוד תורה ביום ובלילה', דאין שום אחד שיכול לפטור עצמו אפילו בעל יסורים ומחזר על הפתחים. ובלשון הרמב"ם (בפ"י מהלכות מתנות עניים הל' יח) כתוב כי בממשיכי הקבלה איש בעל מלאכות מפי איש עד מתן תורה היו מהן חוטבי עצים ושואבי מים פשוטים, ולשון הרמב"ם שתפס לאחרונה בעל אשה ובנים שכנראה שזה יותר נסיון מהקודמים. וצריך לומר שהנסיון יותר קשה להם מבעל יסורים ומחזר על הפתחים, וצ"ל כי כולם אין להם התחייבויות גם לרבות בעל אשה ובנים שיש לו התחייבויות כלפי האשה והבנים שיש לו נסיון ללמוד על חשבון שלהם.
זה הכל מדובר באחד שיכול בעצמו ללמוד, אבל אם אחד אין לו אפשרות ללמוד, כתוב במחבר שם בסימן רמו, מי שאינו יודע ללמוד או שטרוד בפרנסתו יחזיק לאחרים הלומדים, ומוסיף הרמ"א וקא חשיב לי' כלומד בעצמו. מדברי השו"ע משמע שרק מי שהוא בעצמו אינו יכול ללמוד או מפני שאינו יודע או מפני טרדות הפרנסה עליו מוטל החוב להחזיק אחרים, אבל מי שהוא בעצמו לומד תורה לא כתוב בשו"ע אם הוא מחויב להחזיק אחרים. אך בספרי מובא על הפסוק (דברים כז, כו) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת בלשון הזה, וכן בירושלמי סוטה פ"ז הל' ד' ר' אחא בשם רבי תנחום ברבי חייה למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור', הרי שיש חיוב מיוחד להחזיק את התורה.
אך כפי הנראה אין מזה כל סתירה לדברי השו"ע והמחבר, היות ששם המדובר על החיוב של לימוד התורה של כל אחד מישראל שהוא חייב בעצמו ללמוד תורה שאי אפשר לו להיפטר מחיוב לימוד התורה ועליו לקיים מ"ע זו של לימוד התורה על ידי החזקת אחרים ללמוד ונחשב לו כאילו הוא לומד בעצמו, אבל הספרי מדבר על מצוה מיוחדת של החזקת התורה וחיוב זה מוטל על כל אחד מישראל נוסף על החיוב של לימוד התורה בעצמו, וחיוב זה של החזקת התורה מיוסד על פסוק זה של 'ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת', או מן הפסוק (דברים לג, יח) ישמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך'. אמנם את גודל העניין של החזקת התורה וחיובה אפשר ללמוד מהמשנה הראשונה של זבחים שמובא שם "שמעון אחי עזריה", ומפרש רש"י שם כי לכן נקרא שמעון אחי עזריה כי עזריה עסק בפרקמטיה ועזר לאחיו שמעון ללמוד תורה לכן מזכירין שמו של עזריה. כנראה שזהו מצד השותפות והחלק שיש לו לעזריה בתורתו של שמעון, וכדברי חז"ל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, הרי כי צריך לומר את התורה בשם אומרו ומכיון שיש לו חלק כחלק בתורתו הרי מלמד אותנו המשנה שגם בזכרון שמו של התנא צריכין לצרף שמו של המחזקו לבעל המימרא, וכן מביא החפץ חיים בספרו כי זה שמחזיק תורה יש לו ממש חלק בתורה שלו וגם יודע תורתו ולא רק חלק בזכות לימודו.
ושמעתי בשם הגאון ר' יצחק אלחנן זצ"ל על מה שאמרו חז"ל קידושין ל ע"ב בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, כלומר שאין דרך אחרת להינצל מהיצה"ר כי אם על ידי תורה ורק על ידי התורה[3] מה, היא היא התבלין והתרופה לנגדו, אומר הוא ז"ל שפעולה זו נעשית גם על ידי החזקת התורה, גם זו מאותו היסוד שדברנו.
כל זה הוא מהדברים הפשוטים וידועים שהזכרנו ודברנו עליהם, אמנם זה היי שייך בהיות השנים כתיקונם כלל ישראל היו בגרם המעלה בהליכות חייו, להם ניתנה הלכות אלו, אבל בדורנו זה האחרון שהנביא מלאכי שהי' אחרון הנביאים ואומר הסמ"ג (בהקדמה רמזים) שמלאכי הוא חתימת הנבואה בישראל שתוחזר לנו על ידי אליהו הנביא[4], וכתיב (מלאכי ג, כג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום וגו', והננו מוצאים בספר מלאכי הנאמר על הזמן הזה, (שם, יג-טו) חזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך, אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו עתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עושי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו. הננו רואים שמתקיים נבנו עושי רשעה וכשעושי רשעה נבנו - נבנו לגמרי בכל הפרטים, וגם בחנו אלקים וימלטו ורואים שהם מצליחים ללא שיעור הצלחה שלא כדרך הטבע, ואנחנו מאשרים זדים שמאשרים אותם על ההצלחה, השקר גם יש לו הדרכים שלו, ואומר הכתוב מהי העצה בזמן כזה, (שם, טז) אז נדברו יראי ה' שיראי ה' יתדברו ביניהם, משמע שאי אפשר לדבר בפני כל כלל ישראל בגלוי כיון שנמצאים במצב של נבנו עושי רשעה אי אפשר לדבר רק למספר מצומצם של יראי ה', ממילא מוכרח שיראי ה' ידברו בינם לבין עצמם, וגם פשוט הוא מפני שיש פחד לדבר בפומבי.
מדברים על חסרונות שהמדינה יש לה חסרון זה או זה, מדברים על פרטים, שמעתי פעם בעצמי מפיו של מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל כאשר אחד שאל אותו איזה דבר, והוא השיב לו בזה הלשון, אומרים בשם הגר"ח מוואלאזין ז"ל כשיסד את הישיבה אמר אז שהישיבה נבנית על ג' היסודות של תורה עבודה וגמילות חסדים, והוא כי כל דבר נבנה על יסודותיו, וכך היא נבנה וממנה תוצאותיה, כך אני אומר לכם (ממשיך הגרי"ז זצ"ל) שמדינה זו הוסד ונבנה על שלש יסודות ההפכיים שהם ע"ז ג"ע ושפיכות דמים, וממילא אין כל פלא התוצאות שיוצאות מיסודות כאלו. שמעתי פעם ממנו מהגאון הגרי"ז זצוק"ל מפיו הקדוש ממש נכנס ואמר "יהודים, כל עוד היכולת ללמוד - חטפו ולמדו, כל עוד היכולת להתפלל - חטופו והתפללו, עוד יגיע זמן שיהיה צריך למסירות נפש כדי להניח תפילין, יהא צריך למסירות נפש כדי להתפלל, יהא צריך למסירות נפש כדי ללמוד תורה ממש כמו שהי' בימי הבולשוויקים ולא בימי סטאלין אלא כבימי טרוצקי ימ"ש", כך שמעתי מפיו הקדוש ממש.
ממילא אין צריך לחפש חסרונות, אם היסודות נבנו על עבירות חמורות כאלו, מה יכולים להיות התוצאות אין צריכין לאמונת חכמים לשמוע את זה מהגה"ק מבריסק ז"ל כי כל מי שיש לו עינים לראות אפשר לו לראות את זה בחוש, בשעתו לפני כמה שנים נוכחתי שלא יצא אף חוק אחד שלא יהי' לזה התוצאה של עקירת הדת.
פעם ניגש אחד למרן מבריסק ז"ל ואמר לו רבי אין להם מוחות כל כך גבוהים שיוכלו להתעמק ולחשב חשבונות עמוקים לחוקק חוקים שיובילו לעקירת הדת, ענה לו מרן הגרי"ז זצ"ל הנני מסכים אתכם אך ידוע שמאמינים לאדם על סמך שיש לו מיגו מה שהי' אפשר לו לטעון טענה טובה, אמנם ידוע שבעל אורים ותומים ז"ל חיבר קונטרס המיגו חשבונות עמוקים של כללי מיגו, ומקשים העולם על זה היתכן שלאותו איש פשוט בשר ודם יעלה על דעתו חשבונות של מגו כפי שהתומים בעמקותו הגאונית יכול הי' להשיג. אלא התירוץ היא, שכל אדם בדבר הנוגע לו לעצמו יכול להשיג גם המיגו של האורים ותומים, הנני לומר לכם דבר אחד, והוא שהנגיעה שלהם הוא עקירת הדת זהו כל המהות שלהם וזהו כל מטרתם, ממילא אין תימה שיכולים להתעמק להוציא חוקים לעקירה הדת, על נגיעה אין שום קשיא.
חז"ל (מתני' סוף סוטה מט ע"ב) אומרים על ימי עקבתא דמשיחא והמלכות תהפך למינות, ומלפנים היו אומרים שזה נאמר על אלו או אלו, אבל בעוה"ר מה שאנו רואים כהיום, שעשו מכל הארץ בית מינות אחד. אומרים שהכנסת הוא בית המינות, אבל למעשה אין שום מקום בארץ ישראל שלא יפגשו שם עם מינות ממש, אפילו אם לא נכנסים לכנסת ממש, מה שייך לומר לחפש חסרון זה או אחר.
פעם הי' נכנס הגאב"ד מפוניבז ז"ל בשובו מאסיפה איזה ועידה ארצית שהיה על ידי הטובים שבהם, ובבואו לפני מרן זיע"א מבריסק קידום את פניו ואמר לו תמיה לי שהבגדים שלכם נשארו שלמים אחרי כל כך הרבה חירוף וגידוף שנשמע שם מדברים על חסרון זה או אחר, הרי זה פשוט חוכא ואיטלולא מה שייך לדבר על פרטים.
מעשה הי' בשעתו בשאלת גיוס בנות שנקראו אסיפה של ראשי ישיבות וביקשו ממרן הגרי"ז ז"ל שגם הוא יחתום על הפסק של יהרג ועל יעבור, אמר אז כי הוא חושש לחתום כי מכיון שהמדובר הוא להטיל חובה על בת ישראל ליהרג ולא לעבור, ואם המדובר הוא למעשה צריך לדון על כל פרט ופרט בפני עצמו, אבל מכיון שיש כאן אסיפה של ראשי ישיבות הנני כן רוצה לחתום, אבל החתימה צריך להיות על עצמנו אנו מכיון שהננו נמצאים בשעת השמד ושעת השמד כזה עוד לא היה מיום בריאת העולם, על כן צריכים לחתום היום עשרים וחמש שנה שמשמידים אלפי ורבבות נפשות לשמד, אין שום חילוק בין אם השמד נעשית אצל כומר בכנסיה ע"י זליפת מים, או על ידי שמד כזה אין שום חילוק, ממילא דעתי הוא שכולנו יחד כל הראשי ישיבות יחתמו שהשעה היא שעת השמד ועל כרוז כזה אחתום גם אנכי, ממילא כולנו מוכרחים לקיים יהרג ואל יעבור, מדוע להטיל את זה רק על בנות ישראל. למעשה התחמקו כולם מההצעה והוא נשאר יחידי, אבל הוא החזיק בדעה זו במאה אחוז שהיא שעת השמד ומחויבים למסור נפשנו על ערקתא דמסאנא, מה שייך על כן לדבר כעת על המאורעות והפרטים הנודעים כעת, האם לא ידעו את זה מקודם.
בוודאי המצוה של לימוד התורה הוא גדול מאד יש הרבה דרכים לקנין התורה ישנם מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ללמוד תורה באוירה כזאת כמדובר בדרך כלל על ארץ ישראל הוא בוודאי נורא ואיום, קשה לומר שלא נדבק משהו מהאוירה. הגמרא אומרת שאני מינות דמשכי, אין מנוס מלקלוט משהו, אין שום נפק"מ איפה המינות נמצא המינות אפילו על יד הכותל, שם עוד יותר גרוע, הרי כי ללמוד שם תורה כדבעי במ"ח דברים שהתורה נקנית בהן בקצת טהרה הרי זה מהדברים הקשים ביותר, ההבדלה צריך להיות הרבה מאד לא רק שם אלא בכל מקום צריך להיות הבדלה, אבל שם עוד יותר משום מקום אחר שמחיצה של ברזל עוד לא מספיק שם ללמוד צריך ההבדלה להיות באופן מוחלט אם יש מצוה של החזקת התורה בדרך כלל שזהו ענין שאי אפשר לפטור אף אחד מזה הן הנלמד מברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת הן מהחיוב של לימוד התורה שהחוב הוא על כל וכל רגע, אין לך דבר גדול מזה להחזיק מקום תורה זה של התבדלות ושיש שם מחיצה גמורה שלא תעבור לשם הטומאה שהם היחידים יחידי סגולה המתבדלים והמחזיקים בהתבדלותם מהטומאה עומדת מהבית ולחוץ, לדעתי אין דבר גדול מזה מכל הצדדים ומכל הבחינות לתת ולהחזיק בכל האופנים, מוטל חוב גמור לעשות.
כתוב אז נדברו יראי ה', שצריכים לדבר ולחזק בדברים, אבל בוודאי שבדברים לבד לא יצאנו ידי חובה, הכתוב אז נדברו יראי ה' צריך להביא לידי מעשה, מוטל חוב לתמוך בזה בכל האופנים שיישאר מקום אחד מופרש ומובדל שאין הטומאה שולטת עליו. בזכות זה נזכה לקיום תפלתנו וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ בב"א.
הערות שולים
[1] מנכדיו של החפץ חיים. מתלמידיו של הגרי"ז מבריסק זיע"א. שימש כראש ישיבת חפץ חיים-ראדין וכולל קדשים, במאנסי, ארה"ב. חתן כ"ק האדמו"ר מסאסוב, רבי חנוך העניך טייטלבוים זיע"א (אב"ד סאסוב וקרצקיע, מח"ס "עיר חנוך" ו"יד חנוך"). נפטר ביום ט' בסיון ה'תשמ"ט.
[2] מלוה מלכה לטובת כולל יראי ד' בירושלים עיה"ק, מוצש"ק פרשת מקץ תשל"ג בישיבת באר שמואל בבורו פארק. כפי שנדפס בירחון החומה כרך כג מרחשון תשל"ג.
[3] שם, הערת שולים מה:
'וז"ל מסילת ישרים (פרק ה) וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו. ואם יעשה כל התחבולות שבעולם ולא יקח הרפואה שנבראה לו שהיא התורה, כמו שכתבתי, לא ידע ולא ירגיש בתגבורת חליו אלא כשימות בחטאו ותאבד נשמתו. הא, למה זה דומה.לחולה שדרש ברופאים והכירו חליו ואמרו לו שיקח סם זה. והוא, מבלתי שתקדם לו ידיעה במלאכת הרפואה, יניח הסם ההוא ויקח מה שיעלה במחשבתו מן הסמים, הלא ימות החולה ההוא ודאי, כן הדבר הזה. כי אין מי שמכיר בחלי היצר הרע ובכחו המוטבע בו אלא בוראו שבראו, והוא הזהירנו שהרפואה לו היא התורה. מי איפוא יניחה ויקח מה שיקח זולתה ויחיה, ודאי שחושך החומריות ילך ויגבר עליו מדרגה אחר מדרגה והוא לא יבין עד שימצא שקוע ברעה ורחוק מן האמת הרחק גדול שאפילו הרהורי דברים לא יעלו על לבו לבקש האמת. אך אם הוא עוסק בתורה בראותו דרכיה, ציוויה ואזהרותיה, הנה סוף סוף מאליו יתחדש בו התעוררות שיביאהו אל הדרך הטוב. והוא מה שאמרו ז"ל (פתיחתא דאיכה רבתי): הלואי, אותי עזבו ותורתי שמרו, שהמאור שבה מחזירו למוטב'.
[4] שם, הערת שולים מו:
'וז"ל, ואחר פטירת משה רבינו עמדו נביאים לישראל ודברו בחידות ומשלים ודברים סתומים ועל ידי כך אמרו הגוים כי הנביאים נתנבאו בתורה חדשה שלהם, לכך שלח להם הקדוש ברוך הוא ביד מלאכי שהוא אחרון לכל הנביאים ואמר שני דברים בסוף דבריו לחתום כל הנבואות (מלאכי ג, כג) "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא", כלומר הנני אחרון לכל הנביאים וממני עד שיבא אליהו לא יעמוד נביא והנני אומר לכם בשם הקדוש ברוך הוא, זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (פסוק כב), כלומר אל יעלה על לבבכם שהנביאים שעמדו לפני נתנבאו כלל בחילוף תורת משה כי כולם לחזק תורת משה באו, עכ"ל'.












תגובות