חיפוש
דרוש לכבוד שבת קודש - בשובה ונחת תושעון
למען אחי ורעי! הנה דרוש נעים לכבוד שבת קודש
דהנה אנחנו חיים כעת במציאות של (במדבר יג לב)...
אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא
(כי המרגלים לא נקראו שקרנים, אלא נענשו על כך שאמרו לשה"ר)
וכל זה נכון רק אם מחללים את קודש הארץ ובפרט אם מחללים שבת קודש ויו"ט, דהנה כתיב (ישעיהו פרק נח פסוק יג-יד)
אם־תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר:
אז תתענג על־ה' והרכבתיך על־במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר: פ
דהיינו שכדי לזכות לירושת הארץ, שהיא איננה מצוה בפני עצמה אלא רק יכול להיות פועל יוצא אם רק בזכות שמירת שבת קודש (יסוד), אז אפשר לזכות לארץ הקודש (יסוד) ולא על ידי פגם היסוד,כדכתיב (תהלים פרק קלז פסוק ז)
זכר ה'׀ לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ׀ ערו עד היסוד בה:
ואם נזכה לשמור שבת קודש כדקא יאות רק אז נזכה לבחינה של (דברים כ' יד)
ואכלת את שלל איביך אשר נתן ה' אלהיך לך
ועוד נאמר (דברים, פרק ז פסוק טז)
ואכלת את כל העמים
ואיתא במס' שבת, דף קיח ע"ב
אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון שנאמר (שמות טז, כז) "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט" וכתיב בתריה (שמות יז, ח) "וַיָּבֹא עֲמָלֵק"
עוד אמרו חז"ל במדרש ויקרא רבה ג, א
אמר ר' חייא בר אבא טוב מלא כף נחת – זה יום השבת, ממלא חפנים עמל – אלו ששת ימי המעשה, אלא ורעות רוח, רעותיה למעבד עיבידתיה בהון, תדע לך שכן שאין ישראל נגאלין אלא בזכות שבתשנאמר (ישעיה ל) "בשובה ונחת תושעון"
וכמה שבתות צריכים כעת כדי שנוכל לזכות לגאולה האמיתית, ולא לזיוף של המסרחיסטי, דהנה היא מחלוקת בין הבבלי ובין הירושלמי, דהנה במסכת שבת קיח ע"ב
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים שנא' (ישעיהו נו, ד) כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי וגו'.
ומיד נגאלין ולא בתהליך לאפוקי מבעלי הדעות המשובשות והשווה לשה"ק של הרמב"ם, הל' תשובה פרק ז' ובעה"ט דברים ל' ח'
ועוד יש לדייק שהגאולה היא כאשר יבוא משיח צדקנו כי מביאים קרא אסמכתא מכך שמלך המשיח מביא את ישראל לבית המקדש, וכן תראה כך מדברי הירושלמי בהמשך
והנה איתא במסכת תענית ירושלמי, פרק א הלכה א
אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה, מיד היה בן דוד בא.
ואין זה קשה כלל וכלל ההבדל בין ב' המימרות הנ"ל כדאיתא בדב"ק של זקן משפחתי בעל התניא זיע"א, ליקוטי תורה, פרשת בהר
את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו וגו'. הנה פי' שבתתי הם שתי שבתות, שארז"ל (שבת קי"ח ב') אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלין, והיינו ב' בחי' שבת שיש בכל שבת וכמ"ש עלת שבת בשבתו (ועמ"ש במ"א ע"פ והיה מדי חדש בחדשו גבי מדי שבת בשבתו) והיינו כמ"ש בזהר בראשית דף ה' ע"ב שיש שבת תתאה ושבת עילאה בכל שבת וע"ז נאמר את שבתתי תשמרו. וזהו שבירושלמי (פ"ק דתענית סוף ה"א) אמרו אלו היו ישראל משמרין שבת א' כתיקונה מיד הי' בן דוד בא. דאינו סותר למאמר אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כי פי' שתי שבתות היינו ג"כ שבת אחת ע"ד הנזכר.
ולהבין זה צ"ל ענין שבת. כי הנה נודע דשבת הוא בחי' עליות העולמות, והתומע"ט של כל ימי החול מתעלים למעלה בשבת, ואמנם לא שמתכללים בשבת ממש כי א"א למהות העבודה שבחול שתוכלל בשבת, אלא שיש בכל יום הארת שבת, וכמ"ש זכור את יום השבת, והוא התפלה שבה נכללים ועולים התומע"ט של כל היום, כי התפלה נק' עולת תמיד ע"ש עליות העולמות שעולים למעלה מעלה בזמן התפלה (ע' בזהר פ' פנחס דרמ"ז ע"ב ופ' פקודי דר"ס סע"ב), כמו שהשבת נק' עולת שבת ע"ש עליות העולמות שבשבת, ואח"כ התפלות של כל ימי החול עם כל התומע"ט שנכללו בהן נכללים בשבת ממש.
וצ"ל ענין עליות אלו מהו דהא מלא כל הארץ כבודו, וכתיב כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, וכמ"ש בזהר דלית אתר פנוי מיני' (וכמ"ש ג"כ במדרש רבה פ' שמות פ' ב' למה מתוך הסנה ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה).
וא"כ מהו ל' עליות העולמות וכן בפסוק נאמר עלת שבת דמשמע שעולים למעלה דוקא. ויובן בהקדים ענין ירידת הנשמות בגוף בעוה"ז שהיא ירידה צורך עליה. והנה ידוע דגם קודם ירידתן הם גבוהים מאד במדרגה, כמאמר ישראל עלו במחשבה, משא"כ אפילו במלאכים דכתיב וברוח פיו כל צבאם, וכמו שעד"מ באדם האותיות והדיבורים שמדבר הם כלא חשיב לגבי כללות נפש המדברת ולא נעשה שינוי וגרעון בה מחמת הדבורים ויכולה היא לדבר דיבורים אין קץ, כך כל העולמות והמלאכים והחיות שבהם הוא רק הארה וכלא חשיב אצלו ית' ואין תופס מקום נגדו כו'.
ואמנם נש"י עלו במחשבה, ואע"ג דגם המחשבה היא כלא חשיב אצלו ית', וכמו למשל מחשבות האדם שנמשכים מנפשו ונשמתו שאין תופסים מקום כלל ולא שינוי ולא גרעון בנפשו מחמת המחשבות ויכולה היא לחשוב מחשבות אין קץ, וכך עד"מ למעלה המחשבה א' היא כלא חשיב כו' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' מ"מ המחש בה הוא למעלה מן הדבור שהדבור נק' לבוש החיצון, כמו עד"מ בגשמיות לבוש שאינו לובשו תמיד רק לפעמים דהיינו כשהולך לחוץ, כך הוא הדבור שהרי לא תמיד הוא מדבר אלא כשצריך לגלות לזולתו ויש מעצור לרוחו שלא לדבר, משא"כ המחשבה היא לבוש הפנימי שלובשו תמיד גם כשהוא בפ"ע שא"א להיות בלא מחשבה, ולכן לא תנוח המחשבה לעולם. והיא ג"כ נצחית כמו שהנפש עצמה נצחית (ועמ"ש בד"ה אני :כי ראוי שקודם כל נזכה לשמור שבת אחת ואם הדבר יהי' קשה, שלמדנו בתלמוד הבבלי (שבת קיח, ב), שאם ישמרו ישראל "שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים".
