top of page

דברי יואל על מגילת רות

כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל ב"ר יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א, דברי יואל מועדים חלק י' – שבועות, סימן קל"ג, משנת תרצ"ג

ויהי בימי שפוט השופטים וגו' ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך וגו' כי אל אשר תלכי אלך וגו' עמך עמי ואלקיך אלקי וגו' (רות א' א'-ט"ז). ורש"י ז"ל מביא מה שדרשו (יבמות מ"ו ע"ב) שגר שבא להתגייר מודיעים לו מקצת עונשים שאם בא לחזור בו יחזור, שמתוך דברים של רות אתה למד שאמרה לה נעמי אסור לנו לצאת חוץ לתחום בשבת, אמר לה באשר תלכי אלך וכו', אסור לנו עבודת אלילים, אלהיך אלהי וכו'. והנה המהרש"א שם בחידושי אגדות הקשה דלכאורה איסור עבודה זרה הוא משבע מצות בני נח, שגם העובדי כוכבים נהרגין עליה, ואם כן למה אמרה נעמי לרות שאסור לנו עבודת אלילים, והיא השיבה אלהיך אלהי וכו', והלא איסור זה היה מוטל עליה גם עד עכשיו... ב) להלן (רות ב' י"ב) ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. וצריך ביאור על אומרו משכורתך שלימה, כי למה יעלה על הדעת שהשי"ת לא ישלם לה משכורתה שלימה, עד שהוא צריך להתפלל על כך שתהיה משכורתה שלימה. ג) ובמדרש (רו"ר ה' ד') איתא, ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו, אמר רבי חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו. והקשו המפרשים דלכאורה אינו מובן לגמרי מה בא רבי חסא להוסיף על לשון הפסוק. ד) ובפסוקי מתן תורה (שמות י"ט ג'-ו') ומשה עלה אל האלקים ויקרא אליו ה' וגו' כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל וגו' אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. ופירש רש"י ז"ל, והוא מדברי המכילתא )בחודש ב'), כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל דברים קשים כגידין ע"כ. וכבר הקשו המפרשים (אוה"ח הק' שמות י"ט ג') שלא מצינו בפסוקים אלו דברים קשים כגידין אלא דברים ערבים ומתוקים. ואין לומר שאמר להם עוד דברים אחרים, שהלא אמר להלן אלה הדברים אשר תדבר וגו' ופירש רש"י אלה הדברים לא פחות ולא יותר. ה) ובמדרש (שמו"ר כ"ח ב') איתא, כה תאמר לבית יעקב אלו סנהדרין שנאמר (ישעיה ב' ה') בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ע"כ. והנה לפי המדרש נמצא שלסנהדרין היתה אמירה רכה, שהרי עליהם נאמר הלשון כה תאמר וגו' שהוא לשון רך, וצריך ביאור למה נאמר להסנהדרין בלשון רך ולשאר העם בלשון קשה. ו) ועוד קשה שלפי המדרש נמצא שהסנהדרין נקראים בשם בית יעקב, ושאר העם נקראים בשם ישראל, ובכל מקום מצינו להיפוך, שהפשוטי עם נקראים בשם יעקב והבני עליה נקראים בשם ישראל. ז) גם צריך ביאור שלכאורה נמצא שלפי דברי המדרש הפסוק נדרש ממש בהיפוך, שאומרו כה תאמר לבית יעקב, סובב על בני העליה והסנהדרין, ואומרו ותגיד לבני ישראל וגו' סובב על שאר בני ישראל. ולכאורה יש למצוא איזה אופן שלא יהיו דברי רבותינו בפירוש הפסוק סותרים ממש מהיפוך להיפוך. ח) ובעצם דברי המדרש יש להבין מה שמביא ראיה מפסוק בית יעקב לכו ונלכה באור ה', כי מהו הראיה מלשון הפסוק שם שמדבר מהסנהדרין...
והנראה לומר בביאור כל הענין בהקדם מה שכתב בספר פנים יפות (פ' יתרו ד"ה במדרש אמרו) לפרש לשון הפסוק כה תאמר לבית יעקב וגו', על פי מה שאמרו ז"ל (סוטה ל"ג ע"ב) כל מקום שנאמר כה, אינו אלא בלשון הקודש וכו', והיינו שאמר הקב"ה למשה רבינו שיאמר הדברים לישראל בלשון הקודש, וכדי שהערב רב שאינם מבינים בלשון הקודש לא יבינו דבריו עיי"ש. והנה לפי המורם מזה נמצא שמדברי משה רבינו בלשון הקודש נודע עכשיו לישראל שני ענינים, האחד, שיש להם יתרון וחשיבות על הערב רב, והשני, שיש חיוב לעשות טצדקי להבדל מהערב רב, שהלא לכך נאמרה בלשון הקודש כדי שרק בני ישראל יבינו והמה לא יבינו.
ולפי זה נאמר (קושיא ז') שאין שום סתירה בדרשות חכמינו ז"ל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, דהנה בענין הראשון מה שנודע לישראל שיש להם יתרון וחשיבות על הערב רב, הרי בענין זה היתה אמירה רכה להפשוטי עם, כיון שמתוך כך נעשו מיוחדים בטובה להראות אות שהמה חשובים יותר, מאחר שרק המה זכו להבין דברי התוה"ק. אבל לבני העליה (קושיא ד') היתה דברים קשים כגידין מה שהתברר להם שיהיו בתוכם אנשים כאלו שאינם ראויים עדיין לקבל תורה, כי הלא הבני עליה השתוקקו שתתמלא הארץ דעה את ה' וישתוו כל ישראל יחד בלי הבדל להיות ראויים לקבל התורה. ועל ענין זה סובב מה שאמרו ז"ל שלבית יעקב תאמר להן בלשון רכה, ולבני ישראל תאמר בדברים קשים כגידין. ומה שאמרו במדרש כה תאמר לבית יעקב אלו סנהדרין וכו' ונמצא שלהסנהדרין אמר בלשון רך ולשאר העם בלשון קשה, זהו סובב על ענין השני מה שנודע להם שיש חיוב לעשות טצדקי להבדל מהערב רב, כי בענין זה היתה דברים קשים כגידין לכל ישראל, הן להפשוטי עם והן להבני עליה, שמכיון שהיו רגילים להיות אתם ביחד על כן היתה אצלם חיוב ההפרשה וההתבדלות קשה עד למאוד, אבל להסנהדרין היו הדברים אמירה רכה... [וכאן הרחיב בביאור היסוד המובא מתלמידי הבעש"ט הק' דכשרואה אדם איזה פגם באחר הרי זה סימן שגם הוא נפגם בזה ויש לו לתקנו, אכן אצל מנהיגי הדור שצריכים לבדוק במה שצריכים לתקן, בע"כ צ"ל דלא שייך זה עליו, שהרי חובה מוטלת עליו, לעיין בקלקולי הדור בכדי לתקן].
וממוצא הדברים נלמד גם כן מן הפרט על הכלל, שאף שבני ישראל אין להם לחטט ולחפש ולבקר מומים אצל אנשים אחרים זולתם, אבל הכהנים והסנהדרין וראשי אלפי ישראל שהמה העומדים על משמרת הקודש ועליהם מוטל בדק בית ישראל, ודאי שהמה צריכים לחקור ולחפש אחר כל מום ומום, ולדעת מה נעשה בתוככי ישראל כדי שיוכלו לעורר לבבות ישראל להתרחק מכל פגעים ומרעין בישין. ובזה אפשר לבאר לשון הרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ג הי"ח( שכתב מפני זה אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת וכו'. והנה מקור הדברים הוא מה שאמרו בגמרא )יבמות מ"ז ע"ב) קשים גרים לישראל כספחת, דכתיב (ישעיה י"ד א') ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב [ורש"י: ונספחו וגו', לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם וכו'], ולכאורה קשה מה ששינה הרמב"ם מלשון הגמרא שאמרו שהגרים קשים כספחת, והוא כתב שקשים כנגע צרעת. ואף שהספחת הוא גם כן מין נגע, אבל מאחר שדרך הרמב"ם להעתיק לשון הגמרא, יש לנו למצוא טעם למה שינה כאן בלשונו. ואפשר לומר בביאור הענין, דהנה כתבו המפרשים לבאר ענין חטא העגל, שלכאורה אינו מובן בכלל בשכל אנושי האיך יתכן שאותו הדור דעה שזכו לראות כל הנסים והנפלאות שעשה השי"ת עמהם בהוציאם ממצרים באותות ומופתים, וגם זכו לעמוד במעמד הנבחר ולשמוע קול ה' בכח בקולות וברקים, מעתה האיך הוא באפשרי שהמה יאמרו על עגל הזהב (שמות ל"ב ד'( אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים וגו'. ואף שאמרו ז"ל (ש"ך עה"ת שמות שם) שערב רב שבתוכם אמרו כך, עדיין לא מצינו בזה די השב שהאיך הוא באפשרי שבני ישראל לא מיחו בידם מנה אחת אפיים. וביארו הדבר (רמב"ן שמות ל"ב א') שבאמת לא נתכוונו ישראל ח"ו לעבודה זרה, אלא שהיה כוונתם שתהיה להם איזה כח אמצעי שישפיע להם קדושה וטהרה. וחשבו שרק לכן נצטוו באיסור שלא לעשות להם שום אמצעי, בשביל שמשה רבינו היה עדיין עמהם, אבל מאחר שעכשיו בושש משה לבוא והראה להם השטן דמות משה מוטל במטה וחשבו שמשה מת (שבת פ"ט ע"א), הרי בהכרח צריכים לאיזה כח אמצעי אחר. וזהו הכוונה במה שאמרו כי זה משה האיש אשר שהעלנו מארץ מצרים וגו', היינו שהביאו ראיה לדבריהם שזקוקים לכח אמצעי, כי אף בעת היציאה ממצרים העמיד להם השי"ת כח אמצעי להעלותם משם.
והנה לפי זה נמצא שבאמת לא היה אצלם אלא טעות, ואמנם עיקר החטא והפגם היה אצלם, במה שלא התבוננו במאחר שכל מקור הטענה הלזו נובע מהערב רב, שהן המה היו מי שהתחילו בכל הענין ונתנו העצה, על כן מטעם זה עצמו בלבד צריכים להתרחק מכך ולא לילך עמהם יחד. כי בכל דבר צריכים לראות מהו המקור, ואם זה נובע מאנשי רשע שוב אין להשתתף עם זה, כי לא באלה חלק יעקב לקבל שום דבר ממקור משחת אשר כל מטרתם הוא לחבל כרם ישראל בני אברהם יצחק ויעקב. והנה אכן כך היה בסופו של דבר במעשה העגל, שאף שמתחילה התחילו בטענת אמצעי אבל לבסוף עשו מזה עבודה זרה ממש.
ובלכתינו בדרך זה אפשר ליישב הענין מה שהסתבב הדבר שנעשה העגל על ידי אהרן קדוש ה', והלא השי"ת רגלי חסידיו ישמור ולא יאונה לצדיק כל און. אמנם יתבאר דהנה רצה הקב"ה להראות בזה הלכה למעשה לדורות האחרונים, שאם תהיה איזה ענין שתחילת מקור העצה הוא מאנשי רשע, הרי אף שבהמשך הזמן נמשכים אחר הדבר גם מגדולי ישראל, וכבר יש בבני ישראל כאלו שלא קבלו הדבר כלל ממקור הראשון אלא ששמעו כך מפי הגדולים, עדיין אין רשאים ליקח חבל ולהשתתף בענין זה, מאחר שבכל דבר צריכים בעיקר להביט אל מקורו. וכדי להורות דבר זה לבני ישראל, גזרה כך חכמתו ית"ש שאהרן הכהן יטעה בענין העגל, כדי שילמדו בני ישראל לדורות שאף שראו אז שאהרן עושה העגל, בכל זאת נחשב להם הדבר לפגם וחטא לפי שעדיין היו צריכים להתרחק ממנה בשביל שמקור הדבר היה נובע מהערב רב.
ודבר זה הוא בנוגע לגבי הענין של אגודה, אשר קמו אנשים ואומרים שיש בזה תועלת שילכו לפנינו ולהורות דרכי השי"ת האיך להגיע לארץ ישראל. והנה אף שיש ביניהם שקבלו הדרך הזה מפי גדולים, בכל זאת אין להתחשב בזה, כי צריכים להביט מי היה באותו עצה מתחילה. ומכיון שתחילת הדבר נעשה כל ידי אנשים שמלאו כריסם בספרי מינות, וכידוע, על כן אף שאחר כך השתלשל הדבר שבין אלו העושים והמשתדלים יש גם גדולים, בכל זאת שוב אין לילך אחר עצתם מאחר שבא ממקור טמא מהערב רב, "ובסוף הדבר עוד יתגלה קלונם שהוא עבודה זרה המשפיע אל הטומאה"[1].
ועכ"פ המורם מכל זה הוא, אשר דבר הנובע מהערב רב אף שהתגיירו ונכנסו לתוך הכלל ישראל, אולם מה שבא מהם כבר צריכים להתרחק ממנה, ואף ורק בשביל הטעם הזה בלבד לפי שהדבר נובע מהם. ונמצא לפי זה אשר הסנהדרין שהמה ראשי אלפי ישראל צריכים לדעת כל פרטי הענינים מה שנעשה אצל הערב רב, כדי שיוכלו להורות לישראל להתרחק מכל דבר הבא ממקור שרשם. והנה עוד זאת שמאחר שהתגיירו הרי המה מעורבים בתוך בני ישראל ורגילים להיות יחד עמהם, ולכן יתכן שעל ידי כך צריכים הסנהדרין לפעמים גם לדבר לשון הרע עליהם, כדי שידעו ישראל להתרחק מהם, ואין עצה ואין תבונה כיון שמוטל על הסנהדרין וראשי אלפי ישראל להורות לישראל דרך הישרה.
ובזה יובן מה שכתב הרמב"ם הלשון שאמרו חכמים שקשים להם גרים לישראל כנגע צרעת וכו', דהנה דרשו ז"ל (ערכין ט"ו ע"ב) הפסוק (ויקרא י"ד ב') זאת תורת המצורע וגו', זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע וכו', והיינו שעל חטא לשון הרע בא העונש של נגע צרעת. וזהו הרמוז בלשון דברי הרמב"ם שקשים להם גרים לישראל כנגע צרעת וכו', היינו שעל ידי שהגרים מעורבים בתוך בני ישראל, וצריכים לעורר את ישראל להבדל מהם ולא לקבל שום דבר הנובע מהם, על כן יתכן שלפעמים גם צריכים לדבר עליהם לשון הרע, ובזה המה קשים כנגע צרעת, שזה בא להיות עונש על לשון הרע.
ועכ"פ המורם מכל האמור, שהסנהדרין המה צריכים לחפש אחר המומים, ומכיון שכן, יודעים כל דבר רע הנעשה אצל הגרועים שבישראל. ובזה יובן מה שהתחלנו לבאר, אשר מה שאמרו במדרש כה תאמר לבית יעקב אלו סנהדרין וכו' שלסנהדרין יאמר בלשון רכה, היינו שזהו סובב על מה שנודע להם שיש חיוב לעשות טצדקי להבדל מהערב רב, שאף שענין זה היתה דברים קשים כגידין לכל ישראל, כיון שהם רגילים להיות אתם ביחד, אבל (קושיא ה') להסנהדרין היו הדברים אמירה רכה, שהמה יודעים כל הפרטים, ולכן מתברר להם שבלי שיתבדלו מהם ישראל תוכל ח"ו להזיק ההתחברות גם לבני ישראל הכשרים, ולכן אין זה טובה לבני ישראל להתחבר עמהם. ועל כן נחשב להם הדבר לאמירה רכה, מכיון שהדבר מקובל ומיושב ומובן אצלם.
ולדרכינו יובן (קושיא ו') מה שהסנהדרין נקראים בשם בית יעקב, דהנה בכל מקום שנזכר הלשון בית וגו' וכגון )תהלים קט"ו י') בית אהרן וגו', אין הכוונה על אהרן עצמו, אלא שהוא שם הכולל על הללו המשתייכים אליו. וכן הוא בענין זה, שאין הכוונה שהסנהדרין עצמם נקראים בבחינת יעקב, אלא שמכיון שמוטל עליהם להשגיח על כל בית ישראל, והמה ממונים לדעת גם מה שנעשה אצל הפחותים שבעם ומתעסקים גם עמהם כדי לבקר אחריהם, על כן נקראו בשם בית יעקב. ובזה מובן היטב )קושיא ח') שמביא הראיה מהפסוק בית יעקב לכו ונלכה וגו', דהנה המפרשים כתבו שם לבאר, שלעתיד יאמרו כל האומות לכו ונלכה באור ה' ויבואו להתחבר עם בני ישראל עיי"ש, ונמצא שסובב על הגרים. ומעתה לדברינו זהו ראיה נכונה על כל האמור, שמוכיח מהפסוק שבית יעקב וגו' הכוונה על הגרים, ואשר לכן מובן מה שנרמזו הסנהדרין בשם זה, וכמבואר.
והנה לפי המורם מכל האמור נמצא, דהנה אף שבודאי שהגרים לטובת עצמם יש להם תועלת במה שמתגיירים, כיון שזוכים לחסות תחת כנפי השכינה לקבל עליהם עול התורה והמצות, אמנם מצד טובתם של ישראל אי אפשר ליתן להם שכר טוב על ביאתם להיות ביניהם, כיון שיתכן שיגרמו היזק והפסד לבני ישראל, וכפי שרואים אצל הערב רב שעל ידיהם השתלשל בחטא העגל להכניס הטעות בישראל שצריכים ח"ו לבקש אמצעי, ועל ידי זה השתלשל אצלם אחר כך לעבודה זרה ממש, וכמבואר למעלה.
ובזה יתבאר (קושיא א') מה שאמרה נעמי לרות שאסור לנו עבודת אלילים, שבודאי אין הכוונה על עבודה זרה בעצם, שבודאי זהו אסור גם לנכרים, ואפילו כשהוא רק עבודה זרה בשיתוף. אלא שנעמי התכוונה לעשות פעלים שהגיירות של רות תהיה בלי הפסד ונזק לישראל כיון שממנה יצא שורש ישי, ולכן אמרה שאסור לנו עבודת אלילים, היינו שאפילו כשהוא באופן הטעות של אמצעי אז זה גם כן מביא אחר כך לעבודה זרה ממש, וכמו שהיה אצל הערב רב שאמרו לישראל. ובזה רמזה לה שלא תהיה הגירות שלה כמו שהיתה אצל הערב רב, שעל ידי גיירותם עוד גרמו הפסד ונזק לישראל. ועל כך השיבה לה רות אלקיך אלקי, שקיבלה עליה הדבר.
ומעתה יובנו היטב (קושיא ב') לשון הפסוק ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו, דהנה לפי המבואר הרי בדרך כלל אצל הגרים אי אפשר שתהיה משכורתם שלימה, כיון שעל ידי ביאתם להיות בתוככי ישראל אין מקבלים שכר, מאחר שעוד גורמים להם נזק, אבל בגיירותה של רות אכן היתה משכורתה שלימה, כי קיבלה עליה להתרחק מדרכי הערב רב שגרמו בגיירותם נזק והפסד להכלל ישראל.
וזהו כוונת המדרש (קושיא ג') ישלם ה' פעלך וגו' אשר באת לחסות תחת כנפיו, אמר רבי חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו. והיינו שבא להוסיף כפי האמור, שתוכל לקבל שכר ולא רק על מה שבעצמה תשמור התוה"ק ומצותיה, אלא גם אשר באת וגו', היינו שאפילו על הביאה להיות בין בני ישראל תקבל שכר על כך, וכמבואר.

______________________________

[1] דברים האלו אמרם רבינו עוד בשנת תרצ"ג, בעת שעדיין היו הרבה שטענו שהאגודה ילחמו נגד הציונים והציונות, והדבר נפלא לראות האיך נתקיימו דבריו במילואם אח"כ כשנטלו חבל ונחלה עם העבודה זרה הציונית בקום מדינתם הטמאה בשנת שח"ת עמך, ועוד סייעו להם בהרבה דברים וחנפו אותם, ואז נתגלה קלונם וראו צדקת רביה"ק זי"ע ושאר גדו"י זי"ע שלחמו נגד האגודה.



Comments


מלחמת מצוה כריכה - הדמיה_edited.jpg
כריכה קדמית - לגלות ולהראות את הנס.jpg
כריכה בר-כוזיבא.jpg
הדמיה ילקוט השבעתי אתכם-חנות.jpg
הדמיה ספר גבול ההר.jpg

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאינה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו

  • ילקוט השבעתי אתכם בקול הלשון
bottom of page