היכן מרומז ׳יום העצמאות׳ בתורה

אחי ורעי! לכבוד פרשת השבוע אמור, מצוי רמז לגבי יום אידם שנדחה משנה לשנה, שגילה לנו כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל ב"ר יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א

ידוע המעשה ממרן מסאטמאר זיע"א שפעם נכנס אליו איזה מזרחי'סט, ותיכף שאל לו רבינו זצוק"ל "היכן מרומז 'יום עצמאות' בתורה?", ולא ידע להשיב, מיד ענה לו רבינו ז"ל: "בפרשת אמור כתיב כל מועדי ישראל ובסוף הפרשה מביא "ויקב בן האשה הישראלית את השם ויקלל", ויצא בן אשה ישראלית - קרא לעצמו "ישראל", אבל אינו שייך לישראל להיות בתוך המחנה, כי הוא בן איש מצרי, ומה גם כשחירף וגידף, רצה להכניס עצמו וחירופיו בתוך מועדי ישראל ולעשות חינגא מגידוף פיו ובשם ישראל ר"ל, ולזה פרסמו הכתוב כי בן איש מצרי הוא ואין לו שום שייכות לבני ישראל".

 

ובאתי בזה להראות בעט סופר איך מרומזים דברי קדשו בדברי תוה"ק, שאם נעמיק בענין הרי נמצא בחשבון מפליא התואם במלואו לייחס את בן אשה הישראלית לקליפה הציונית, שענין המגדף שם ה', התרחש באותו יום המר והנמהר, יום המועד למרידה במלכות שמים רח"ל.

 

ויצא בן אשה ישראלית פירש רש"י מהיכן יצא וכו' ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב, בא ליטע אהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן, אמר להם מבני דן אני אמרו לו איש על דגלו באותות לבית אבותם כתיב, נכנס לבית דינו של משה ויצא מחוייב עמד וגדף ע"כ.

 

ואותו יום שחילקו את המחנות היה בא' אייר בשנה השנית, ככתוב וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר וגו', איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל ע"כ. ובמדרש וכן בסדר עולם מצינו דציווי סידור המחנות היה בא' אייר, אחר הדיבור לספור את בנ"י, ויש כלל במפרשי המדרש שכל מה שציוה הקב"ה נעשה ביום שנצטוו, והיינו שבו ביום חילקו המחנות ע"פ הדיבור.

 

א' אייר בשנה השנית חל ביום ג', כדאיתא בגמ' שבת דף פז ע"ב: ת"ש ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן, תנא אותו היום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית וכו', ופירש רש"י שא' בשבת היה, ומבואר בסדר עולם שחודש ניסן באותה שנה היה מלא, נמצא לפי חשבון שחודש אייר שלאחריו חל ר"ח - א' אייר ביום שלישי, וה' אייר חל בשבת, וברש"י על הפסוק ויצא בן אשה ישראלית כתב: לגלג ואמר ביום השבת יערכנו דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים בתמי' ע"כ, ושבת ראשונה אחר חלוקת הנחלות היתה בה' אייר.

 

ובבעל הטורים כתב שסמך מקלל לביום השבת לומר שהמקלל ומקושש היו בזמן אחד וכו', שבשבת הראשונה שהוציאו לחם הפנים אחרי שיצא חייב מיד עמד ולגלג על לחם הפנים.

 

ועכשיו לדאבון בית ישראל הוקמה ממשלת מינות הציונית המחרפת ומגדפת בכל יום ויום, עוקרת האמונה בתוה"ק מן השורש, מורדת במלכותו יתברך בעולם, באותו יום המר והנמהר המועד לפורענות ה' אייר, ואף שעכשיו כבר פורש דינם באר היטב בתוה"ק והיה עלינו לקיים בהם דינם האמור, עוד יש כאלו המתחברים אליהם ומצדיקים מעשיהם רח"ל.

 

ודאי על אחת כמה וכמה יש לנו להתאונן ולהתאנח לבכות וליילל על גלות השכינה ועל חילול כבוד מלכותו בעולם עד יעזרנו ה' ונזכה במהרה לגאולתו השלמה במהרה בימינו אמן.

 

 

ומכאן יש לנו לימוד גדול להלכה והוא שיש לנו את הציווי מאת השי"ת לרגום את האיש המקלל דהיינו לרגום את יום אידם, כדכתיב ויקרא, פרק כ"ד פסוק י"ג

     

"וידבר ה' אל משה לאמר: הוצא את המקלל... ורגמו אתו כל העדה. ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו... כגר כאזרח בנקבו שם יומת"

 

 

ומתוך כך שה' ציוה את משה לרגום את "יום אידם", אנו למדים דבר חשוב מאוד ויקרא, פרק כ"ד פסוק כ"ג

"ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה"

 

 

דהיינו שע"מ לזכות למדרגת "האיש הישראלי" יש להתרחק מ"האיש מצרי", ה"איש המקלל"

 

וכן ציווי החשוב והוא שיש 'לרגום' יום זה... שהרי כתיב "כאשר צוה ה' את משה".... כי יום זה הוא בחינה של מחרף ומגדף את השי"ת, וכל מי שאומר ביום זה הלל הוא ג"כ בחינת אותו האיש המחרף ומגדף, ה"י

 

 

והשי"ת יזכנו לרגום יום זה כדקא יאות ע"מ שיראו כל העדה ויעשו כן

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים ודא"חים מקושרים
Please reload

מאמרים ודא"חים נבחרים

לימודי ביקורת המקרא אצל קוק וכת דיליה (ב)

February 12, 2020

1/10
Please reload

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאיננה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר