רפו ידיהם מן התורה ויבא עמלק

אחי ורעי! איתא בדב"ק של רבי צבי אלימלך שפירא מדינאב, ספר בני יששכר, מאמרי חדש אייר, מאמר א, פיס' ז

מלחמת עמלק היתה בחדש אייר. כבר כתבתי לך אשר החדש הזה מסוגל להכנה לידיעת התורה, הנה כאשר רפו ידיהם מן התורה ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים [שמות יז ח] (אשר רפו ידיהם כמשארז"ל [סנהדרין קו.]), הנה ידוע עמלק הוא מבחינת הדעת דסט"א כאשר כתבנו במקומו, הנה בחדש הזה שהוא מסוגל להכנת ידיעת התורה (כאשר נרמז הצירוף של החדש יתהלל המתהלל השכל וידוע), כאשר רפו ידיהם אזי בא עמלק שהוא הניגוד הדעת דסט"א, וצוה משה ליהושע להלחם עמו שהוא מזרעא דיוסף דכתיב ביה בכור שורו הדר לו [דברים לג יז], והחדש הזה מזלו שור, כל זה נ"ל והמשכיל ירחיב הדברים:

דהיינו במקום שנשיג את הגאולה האמתית, תקף אותנו ערב-רב דעמלק והקים מלכות של מינות, כידוע לכל, בגלל רפיון התורה שגרמו הציונים.

ולכן יש להבין שעצם הקמת המדינה היא גופא בחינת דעת דסט"א, בגלל רפיון התורה, ולא מצילים ח"ו, אלא גלות ערב-רב, ויום אידם איננו בכלל יום חג אלא יום תוגה, כי יום זה הי' מסוגל לתורה, אבל בגלל שרפו ידיהם מן התורה, לכן קרה מה שקרה ויבא עמלק והקים מדינה

בזעהי"ת נזכה להתחזק בתורה וביראת שמים, ולהתרחק מהדעת של הסט"א ע"י תפלה והתקרבות לצדיקי האמת

---

ולכן משה רבינו ע"ה הרים את ידיו, כי רפו ידיהם

כן איתא במסכת תענית, פרק ג משנה ח

והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' (שמות יז יא).

וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה?

אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין.

ועל דרך זו יש לומר וכי בזמן מלחמה היו מסתכלים כלפי ידיו של משה בזמן המלחמה במקום להלחם, אלא יש לומר שאכן כן הדבר היו מסתכלים על ידיו של משה והיו נופלים העמלקים חללים, ודו"ק.