top of page

ההיסטוריא הלא מותאמת והלא מתואמת

למען אחי ורעי! הנה לך דוגמא לאחרונה שלמדנו מסדרה דוקומנטרית הקרויה 'סאלח, פה זה ארץ ישראל' ובא אנו רואים הכיצד מייסדי המדינה כפו את אורחותיהם עלינו, ואחת מהנקודות שעלו היא שבספרי ההיסטוריה לא נתנו לכך מקום, ופרשת ירוחם היא לא היחידה כידוע, אלא ג"כ מהלכם בתקופת השואה, פרשת ילדי תימן, פרשת ילדי טהרן, ועוד ועוד...


לכן כאשר אנו מוצאים תיעוד לתקופה מסויימת כפי שהציונים מנסים להציג אותה לפי צורה מסויימת סביר להניח שהיא שיקרית...


לכן ראוי לסמוך יותר על תיעודים היסטורית שמגיעים מצד רבנים ובפרט מצד חכמי ישראל שהתנגדו לכפירה הציונית


תיעוד לפעילות הציונית זו שלפני כ-90 שנה מצינו בין היתר ב'אגרת קודש'[1] מאת רבי ברוך ראובן שלמה ב"ר משה הלוי יונגרייז[2] זיע"א

בו מתואר כל גלגולי הדברים ומלחמתם של היראים נגד הציונים והמזרחים בירושלים
ב"ה, יום ד' לחודש שבם שנת תרפ"א פעה"ק ירושלים ת"ו
כבוד ידידינו הגבירים היקרים, רצ"ו[3], משכילים ע"ד אמת, יא"ב[4], חובבי ציון וירושלים וכו' וכו' בעלי בית מסחר ליאון האזערי מיל" שליט"א, פילאדעלפיא.
ידידים נכבדים!
עפ"י בקשת אגודת שלומי אמוני ישראל בפוילין, שלחנו להם דו"ח קצר מכל הנעשה בפעה"ק בין החפשים והחרדים. ועפ"י החלטת הועד שלנו, הננו שולחים אותו גם לכל ידידינו האמתים שבגולה למען ידעו במקצת את כל התלאה אשר מצאתנו עד הגענו הלום, ולה' הישועה על להבא, והננו בטוחים כי מע"כ יהיו אסירי תודה לנו על דבר זה.
א. כידוע התוו הציונים תכנית לעצמם בשם "כבוש הקהלות", לכבוש את כל ההנהלות והמוסדות מיד החרדים לרשותם, אשר אין להאריך בפרטי דבר זה כי ידוע הוא לכל, עיר קדשינו ירושלים ת"ו – ושאר ערי אה"ק – לא יכלו הציונים לכבשה תחת ידם בשום אופן. כל המוסדות עמדו ברשות החרדים והיו מקבלים תמיכה תמידית והגונה מחוץ, מרוסי' אמעריקא פולין ואינג' וכו', ירושלים עמדה להציונים כעצם בגרון. המזרחים עם טלפיהם הפרוסות לא מצאו שום אחיזה בעיר קדשנו, כמה שדרשו וכמה שחתרו, היו לשחוק ולבזה בעיני הת"ח ובעיני ההמון, והיו ממש שנואי נפש עם יושב ירושלים, ולא פללנו כי יבואו אלו בשערי ירושלים והעיר תכבש על ידם. אך המלחמה הזאת הנוראה והאיומה, היא שדכדכה את היראים יושבי הקדש, דוסי' ננעלה, ושאר הארצות עמה, ועזרת אמעריקא היתה עובדת ע"י גלגול מחילות וצינורות של הציונים, והם נעשו בעלי ההשפעה. ושונאי התורה והדת נשאו ראש, וחיו בכל ימי המלחמה חיי רוזנים, - בשעה שהיראים גועו ברעב ובצמא - ובאופן כזה שפכו ממשלתם על כל העיר והמחוזות על הישיבות ועל המוסדות, בנו וסתרו כרצונם, ואין כח ביד מי שהוא לשאלם מה תעשו?!
ב. תיכף לכבוש ירושלים ע"י ממשלתנו הרוממה יר"ה עם דר' ווייצמאן אלי' לשלול שלל ולכבוש את הכל ת"י, נפשו הרחבה[5] התאוה להיות השליט[6] בארץ על הרבנים, הרועים, הישיבות, הכוללות, והמוסדות, וכו' וכו', אך בהיות כי מוסדות עי"ק היתה להם הרוחה קצת ע"י שהתחילו לקבל איזה סיוע ישר על שמם בלי אמצעות הציונים, ע"כ עמדו בכל תקף ויתנגדו לוויצמאן.
ג. בכדי לכבוש את עי"ק ת"י הציונים, החלו כת הציונים – עוד טרם בא ווייצמאן –לצעוק שצריך "ועד-העיר" שיהי' בא כח כל אנשי עי"ק כלפי חוץ וכלפי פנים, הם חשבו שבכח הכסף המסור בידם יעלו לשבת ראש בועד העיר, וממילא תהא עי"ק נופלת ת"י[7]. הם טענו ג"כ לשתף את הועד העיר מאשכנזים וספרדים ובאו בטענת "אחוד" לאחד ולשתף את כל העדות, אבל דא עקא שהספרדים נתמסרו לידי הציונים בכל עניניהם ברגע הראשון, ועוד יש לדבר מענין הספרדים שאין פה המקום, בו בפרק נתיעצו כל תושבי עי"ק ורבותינו הגאונים שליט"א הסכימו וזרזו אותם, להסתדר תחת ועד אחד שיהי' מכוון כלפי אותו הועד שהציונים רוצים להקים, ועפ"י השתדלותינו לא השתתפו כל היראים בבחירות ועד הציונים הנקרא "ועד העיר ליהודי ירושלים" ואדרבא השתתפו רק בהבחירות להועד שלנו, "ועד העיר לקהלת האשכנזים", אחרי התיסדות הועדים החלה עלינו מלחמה מצד "ועד הצירים" ומצד דר' ווייצמאן שבא אח"כ להלחם בישראל - אם שלפי האמת ידענו שהבחירות שלהם היו בזיופים גדולים - הציונים השתדלו בחוגי הממשלה לבטל את ועדנו מכל ועיקר. לדאבונינו היתה אז שעת חירום, והחפשים הי' להם תפישת יד בחוגים עליונים, אך בעזרת השם עלינו למרות כל הרדיפות, שלהציונים, הכירא הממשלה יר"ה את צדקנו, ואשרה את בית ועדנו לבא כח העדה האשכנזית.
ד. ועד הצירים פרסם אז בכל תפוצות הגולה שהוא האפטרופוס היחידי על כל המוסדות הצבוריים שבפעה"ק וכי הוא נותן להם כדי ספוקם. וטען שכל הכספים יושלחו רק אליו - לעשות בהם כרצונו - ואלמלי בית ועדנו אשר יצאנו למלחמה עזה ועצומה נגד ועד הצירים, כבר הי' הוא המושל היחידי על כל אה"ק, אך בהשתדלותנו קצצנו את כנפיהם, והוכחנו לכל הגולה לאחוז ולתמוך בהמוסדות הקבועים מקדמת דנא ולשלוח להם כסף תמיכה ישר בלי אמצעי, כמובן לא נתבטל ועה"צ[8] לגמרי, אך כמה שעלתה בידינו להציל זה נתן הכח להמוסדות לעמוד ברשות עצמם ובלי להכנע לועד הצירים, כמו למשל בדרישת ועה"צ שבהת"ת ילמדו דוקא עברית בעברית, דחו אותם בב' ידים, וכו'.
ה. אך בכל אופן מצב הישיבות והת"ת ירוד מאד, הת"ת נתמכים ממנהלי הישיבות בסך 2-3 פונט לחודש, ובערך זה מקבלים מהועד הדתי שע"י הציונים, שזה אינו מגיע אף לחצי פרנסתם, ביוקר צרכי אכל שבאה"ק שאין דוגמתו כמעט בכל כדור העולם, ובערך זה מקבלים מלמדי הת"ת ויותר מעט, ולעומתם השרים בבתי הספר של הציונים, מקבלים 20-30 פונט לחדש, ע"ח כספי הצדקה הנשלח מאמעריקא לועד הצירים.
ו. ומפאת מצבם הכספי המזהיר של הציונים, הלכו ונתרחבו במוסדות וחברות, מכבים וצופים, וחברת חקירות עתיקות וכו' וכו' הבל ע"ח כסף צדקת אחינו, וגם המזרחים פתחו לשכאות וועדים, בתי חנוך בתי מדרש למורים וישיבות משתלמים. ובכל אלו אין רוח של תורה ויראה נודפת רק לאומיות צבועה, וכל מי שנתקרב אליהם מצא טובת הנאה כספית, מי סופר ומי מזכיר, מי מכריז ומי משגיח וכו' וע"י המצב הדחוק של העיר נמשכו אליהם כמה וכמה אנשים ואחד מהמשפחה גורר כל המשפחה כלה אחריו להיותם נמשכים אחרי הציונים והמזרחים, ולצעוק לפניהם קדוש, ולהצדיק את כל מעשה רשעתם.
ז. כח חשוב שהי' ראוי לסמוך עליו במלחמתינו נגד הציונים, היו הבד"צ, שהצבור נשמעים אליו, ובזמן הקדום הי' כל הענינים הרוחניים עומדים על הבד"צ, הם שפרסמו איסור על בתי הספר, והם שהורו דעת את העם להתרחק מהחפשים, והם שנתנו תעודות לפרסם תעלולי הציונים בעולם אך בזמן האחרון, כשבא חלופי גברא בהבד"צ, וגם ראו רוחות זרות המנשבות באה"ק בכל תקף, חדלו מלהשמיע קולם ויהיו נחבאים אל הכלים, אך עכ"פ לא על כת הציונים נחשבו, נתחכמו הציונים, שצריכים הם לכבוש את הבד"צ תחת ידם, ואז יהי' כל האסורים, כשד ומותר להם, תיכף שלחו להודיע לחברי הבד"צ אשר גם המה סבלו לחץ במצב אז, וישמיעו להם משכורת של 20 לירא שמם משרד הרבנות ותהום כל העיר אחריהם, וכל תופשי התורה פנו אלינו למנוע מהבד"צ את הצעד המסוכן הזה, ואמנם אנחנו השתדלנו אתם, והבד"צ הבטיחו לנו שלא ישמעו לקול הציונים דלא יזוזו ממקומם, אך סו"ס לא יכלו עמוד בנסיון הכסף, ואחדים מהבד"צ הלכו אחרי הציונים למרות צקעת רוב חשובי וחכמי עי"ק, ונגד אזהרות מרבותינו הגאונים שליט"א.
ח. אז נתעוררו אנשי עדתנו לצרף את הדיינים אשר לא כרעו לעול הציונים, ולא הלכו להמשרד, ולעשות מהם חטיבה אחת במקום שהיו תחלה ב' בתי דין פרושים וחסידים, יהי' עתה בד"צ אחד משני העדות, ועפ"י הסכמת וצווי רבותינו הגאונים שליט"א יסדנו את "הבד"צ לכל מקהלות האשכנזים", ורבותינו שליט"א הם שמינו אותם – כי דייני המשרד, בהיות שלא שמעו לאנשי עי"ק ועשו היפך רצונם, נכנסה כבר התנגדות ביניהם וממילא פסולים הם לדון את כל אלו שמנגדים למשרד - ומני אז כל יראי ה' וחושבי שמו, סרים לפקודת הבד"צ שלנו, וכל דו"ד[9] שיש להם מביאים לפניהם וע"פ יקום דבר.
ט. בחורף שנת תרע"ט נתיעצו מנהלי מוסדות אחדים, ה"ה ועד הכללי כנסת ישראל – אשר אין פה המקום לבאר את ערך המוסד ומנהליו – ישיבת עץ חיים, בקור חולים, ויכתבו אחרי הרב קוק שהי' אז בלאנדאן שיבוא לירושלים לשרת בתאר רב ואב"ד - אם שהמוסדות הללו בשו"א אין להם הכח להרכיב רב על ראשי תושבי עיר קדשנו – ושלחו לו מאה פונט להוצאות הנסיעה, והבטיחו. לו משכורת חדשית הגונה, בחשבם שרבי קוק מפורסם הרבה בעיני ההמון בגולה, ויהי' להם לתועלת להרבות הכנסת המוסדות על ידו – עלינו להעיר פה כי מנהלי רוב המוסדות באה"ק הם בעלי בתים פשוטים, מהם אשר באה לידם ההנהלה בירושה, ומהם אשר יסדו את המוסד והשקיעו כסף פרטי בראשית ההתיסדות ועי"ז נשארו הם מנהלים, וכל עבודתם הוא רק בעסק ההכנסה והוצאה –חרדי עי"ק אשר ידעו את רבי קוק מקדמת דנא שהוא נוטה נטי' גמורה לכל עניני החפשים הציונים והמזרחים, והלאומיות מקודשת אצלו הלכה למשה מסיני, והוא הי' המתיר שמן שומשמין לפסח, נגד כל רבני ירושלים הקודמים, הוא התיר את השמיטה וכו' ועוד וכו', צעקו והתמרמרו על מעשה מנהלי המוסדות הנ"ל אך רבי קוק אחז דרכו לירושלים, בקיץ תרע"ט, כל חרדי עירנו פנו אל רבותינו הגאונים שליט"א שהם יטכסו עצה שלא תפול ח"ו הנהגת העיר בידי רבי קוק, וגם רבותינו שליט"א הבינו את כל המכשולים הגדולים שיצמחו מזה, וע"כ שלחו מכתב התראה לרבי קוק שלא יבוא לירושלים[10], שלא יפריע את שלום העיר ע"י בואו כי רוב בני העיר אינם מרוצים מרבנותו, המכ' נמסר לידו בתחנת לוד הסמוכה ליפו[11], אך רבי קוק לא שמע לקולם ויבוא ירושלימה, והצטדק אח"כ שלא בא לשם רבנות רק אוה לשבת בירושלים כמו איש פרטי, ודבר אין לו עם מנהלת העיר ותושביה.
י. אחרי עבור זמן קט, נמשכו אל רבי קוק עוד איזה מנהלים מאיזה מוסדות אשר חשבו לעשות ע"י עסקים טובים, המוסדות הללו פרסמו את רבי קוק לקדוש וטהור גאון וחסיד וכו' כדי שהשפעתו תעשה רושם ותביא כסף בכנפיה. ובהמשך הזמן התחיל לחתום עצמו רב של כל ארץ ישראל ולכבוש הכל ת"י ולא עמד בדבורו אשר הבטיח לרבותינו הגאונים שליט"א.
יא. זאת עלינו להודיע כי עוד בשנת תרע"ח נאספו כל בני העיר רבנים ת"ח ובע"ב ויחתמו כתב רבנות לרבינו הרב מרן הגרי"ח זאננענפעלד שליט"א אך הוא מאן לקבל על שכמו את התואר הזה, כי מאז שבתו באה"ק זה שמונה וארבעים שנה, היו זמנים אשר הפצירו בו רבני ירושלים הגאונים הקודמים הצדיקים המפורסמים נוחי נפש זי"עא שיקבל משרת ראב"ד, ורבינו באחת בהיותו בורח בכל תקף מפני הכבוד, לא קבל עליו שום משרה, וחי בעה"ק כא' הבעה"ב, אם כי בכל משך ימי שבתו נוכל לצרף רק שלשלת אחת ארוכה של פעולות כבירות ומעשים נשגבים, להחזקת התורה והדת, ולחם נגד הזרמים החפשים במסירת נפש ממש, כידוע לכל תושבי אה"ק, אך התואר רב לא רצה בשו"א, אמנם כאשר רבי קוק הכריז את עצמו לרב של א"י ובכח רבנותו התחיל להתפשט על פני הקהל בשטתו הנוטה להציונים, והנסיון הראה זאת בעת הבחירות לאספת הנבחרים, שלא רצה לחתום על אסור השתתפות בהבחירות של תערובות אנשים ונשים, כמו שחתמו ואסרו רבותינו הגאונים שליט"א, והלך בדרך עקלתון ועשה אסיפה לזה, ועל האסיפה התעקש עם כל הנאספים שאסור לאסור את המותר לנו עפ"י התוה"ק שישתתפו נשים להיות בוחרות, ורצה להתיר, אך כשעמדו למנין עפ"י דעות נעלמות נצחו היראים שהיו שם הרוב נגד המזרחים תועי המשרד הרבנות, ויצאה ההחלטה לאסור. אך מני' ובי' נתפרסמו דברי רבי קוק שעפ"י ד"ת אין שום איסור בדבר השתתפות נשים, ההמוני העם צעקו הרב ומרא דאתרע התיר בפה מלא ומה לנו להחלטת האספה. ויצא מכשול גדול ממחשבתו ודיבורו של רבי קוק. אז רבתה הפצרת יראי ה' ברבינו שליט"א שעת לעשות היא ומוכר לקבל עליו תואר הרבנות. למען יהי' למשען ליראי ה' מדור הישן שיהי' להם על מי לסמוך ובשם מי לדבר. ועכ"פ לא יצטרכו להיות כפופים לרבי קוק ומחשבותיו, ורבינו הגאון האדיר מרן ר' יצחק ירוחם דיסקין שליט"א נסע לבית רבינו הרב להשתדל עמו שיקבל עליו הרבנות. וכראות רבינו את המצב עד היכן הגיעו הדברים ויתר על דעתו וקבל עליו הרבנות. ומני אז הוא היוצא ובא בשם עדת החרדים בכל הענינים הן בממשלה הן בעניני העיר, הי"ת יאריך ימיו ושנותיו בנעימים ויתן לו כח ועז לשאת בעול הצבור, כי הוא בפעה"ק השריד היחידי מכל הרבנים הגאונים שיהיו באה"ק מקדמת דנא, והוא בקי ורגיל בתהלוכותיהם של הרבנים הקודמים זיע"א והוא עמוד התורה ומחזיק הדת באה"ק, בצירוף רבינו הגה"א מוהרי"י דיסקין שליט"א, גם רבני שאר ערי אה"ק החרדים כייפו לרבינו שליט"א, וכל איש יהודי ירא וחרד שאין לו פניות גשמיות, נוהה אחרי רבינו שליט"א.
יב. כאמור למעלה שרבותינו הגאונים שליט"א הרחיקו את הדיינים שהלכו למשרד הרבנות תחת השפעת הציונים, כבוא רבי קוק לפה נגררו אחריו רבני ודייני המשרד, והחזיקו ברבנותו והוא החזיק בדיינותם, ונתחברו יחד. מאז נתחלקה קהלת ירושלים לשתי עדות, האחת: עדת רבי קוק, הציונים, המזרחים, מנהלי מוסדות אחדים, דייני המשרד, הם ובניהם וכל הנלוים אליהם, ות"ח אחדים שיש להם הנאה פרטית כספית מרבי קוק
והעדה השני' תחת דגלה כל החרדים לדבר ה' דוד הישן אשר דבר אין להם עם הציונים והמזרחים, ורוצים לחיות דוקא כמו שחיו אבותינו ואבות אבותינו מאז ומעולם, הם נוהרים אחרי רבינו הרב שליט"א, ומדברה"ק לא יסורו כמלא נימא.
יג. הצד של הרב קוק רודפים את העדה שלנו בכל מיני רדיפות, עד"מ הציונים מחלקים איזה תמיכה לבני הישיבות ות"ח ע"י "הועד הדתי" שלהם, כמובן מי הרכיב את הועד הדתי, הציונים עצמם בחרו באנשים קרובים לרוחם, ועשו מהם ועד, ואלו נוקמים נקמות ממש, וכמה ת"ח אשר התנגדו להרב קוק נפסק להם התמיכה עד פרוטה אחת זה קרוב לשנה תמימה, וזה גורם לכמה ת"ח המקבלים תמיכה לבלום פיהם ולא לצעוק חמס על מה שיש באמת לצעוק ולדבר. ואת בית ועדנו עצמו רודפים ג"כ בכל מיני רדיפות, יכנו עצמם בשם "ועד העיר האשכנזי" ומפרסמים עלינו כתבי פלסתר אשר תצילנה אזן שומע, ורבי קוק חותם להם כל מה שירצו, ובמצב כזה עלינו לפרנס מאה פונט לחדש הוצאות חדשיות על הבד"צ ועל ועד העיר, אשר בדרך נס ממש, הקב"ה מזמין לנו.
יד. ואגודה אחת קימת באה"ק בשם "אגודת הקדש" מיסוד הרבנים הקדמונים זיע"א, אשר מטרתה לשמור על הנושנות, הם שהקב"ה הזמין אותם נגד הזרמים של רבי קוק, ובזמן האחרון כשהדפיס רבי קוק את האורות מאופל המלא דברי פגול, ותלמידו הפיץ אח"כ את הטובים מאורות, לטהר בק"ן טעמים את תורת רבו, יצאו חברי אגודת הקדש, במאמר "קול שופר" להוכיח לעיני השמש, את הארס הטמון והגלוי בפיסקאות רבי קוק ותלמידו, אשר אומרים לחולל שיטה חדשה רח"ל.
טו. והעתונות המקומית, כלה חפשית היא, והננו סובלים גם ממנה הרבה, בהוציאה עלינו דבות שוא ושקר, ומרימים על נס את רבי קוק וסיעתו כי העתונות מושחדה ג"כ מהם, וע"כ אין להתחשב כלל עם דבריהם, ולרחמי שמים אנו מצפים, כי ישלח לנו גוא"צ בב"א.
והננו חותמים ברגשי כבוד ויקר, בברכות ה' מציון, בשם הועד
ברוך ראובן שלמה הלוי יונגרייס, מזכיר הכבוד.

הכרזה על מינוי רבי חיים זוננפלד לרב העדה. בין החותמים: פרופ' דה האן הי"ד ומייסד בית החולים שערי צדק, ד"ר משה ואלאך

______________________

[1] מובא מתוך הספה"ק שו"ת שלמת חיים חלק א' – על שו"ע או"ח (ברוקלין, ה'תשל"ו), איגרות קודש על ענין מלחמת הדת בדבר הרבנות בירושלים, דף ב' ע"א-ד' ע"א


מתוך כריכה פנימית:

איגרות קודש על ענין מלחמת הדת בדבר הרבנות בירושלים
שנכתבו בשנת תר"פ
מועד העיר לקהלת אשכנזים בעיה"ק
שעמדה בעת ההוא תחת נשיאות רבינו הגאון האדיר מרן יצחק ירוחם דיסקין זצוק"ל, זקן הרבנים באה"ק תובב"א
והגאון הצדיק מרן יוסף חיים זאננענפעלד זצוק"ל, רב ואב"ד בעיה"ק ירושלים ת"ו

[2] רבי ברוך ראובן שלמה ב"ר משה הלוי יונגרייז זיע"א – נולד לערך בשנת ה'תר"ב או ה'תר"ד, בקאשוי. אביו הינו רבי משה הלוי יונגרייז זיע"א (אב"ד קאשוי, מתלמידיו של רבי אהרן דוד דייטש (בעל 'גורן דוד'), ושל הכתב סופר זיעועכי"א). חתנו של רבי דוד יולס מברעזאווא זיע"א (חתנו של רבי אברהם שאג זיע"א). עלה לארה"ק שם נהי' לאחד מעסקני ורבני היישוב החרדי בירושלים וממקימי "העדה החרדית". ושימש מגיד שיעור בכמה ישיבות בירושלים. נפטר ביום ו' ניסן ה'תרצ"ד, מנו"כ בהר הזיתים.


[3] רצ"ו – ר"ת 'רוֹדֵפי צְדָקָה וָחֶסֶד'


[4] יא"ב – ר"ת 'יְהִי אֱלֹקִים בְּעֶזְרִכם'


[5] מסכת אבות, פרק ה משנה יט

...עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.


[6] רבי אברהם ב"ר מרדכי טברסקי 'המגיד מטריסק' זיע"א, מגן אברהם, פרשת בראשית

וזה סוד הז' מלכין קדמאין דמיתו וכל זה מחמת שהיו בבחינת אנא אמלוך


[7] ת"י – ר"ת 'תחת ידם'


[8] ועה"צ – ר"ת 'ועדת הצדקה'


[9] דו"ד – ר"ת 'דין ודין'


[10] ראה בספר האיש על החומה, ח"ג, עמ' 178-180


[11] ראה בספר האיש על החומה, ח"ג, עמ' 180-184

מלחמת מצוה כריכה - הדמיה_edited.jpg
כריכה קדמית - לגלות ולהראות את הנס.jpg
כריכה בר-כוזיבא.jpg
הדמיה ילקוט השבעתי אתכם-חנות.jpg
הדמיה ספר גבול ההר.jpg

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאינה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו

  • ילקוט השבעתי אתכם בקול הלשון
bottom of page