חיפוש
מניטו הספקולאטיבי (סברתי)
למען אחי ורעי! הנה מצינו בציונות/הדתית כמה אסכולות של לימוד, לדוגמא ישנה אסכולה שנקראת 'הר עציון' ההולכים בקו של ההשכלה הברלינאית, וישנה אסכולת 'הר המור' הולכים כביכול לפי הקבלה-הליטאית, וכיו"ב אבל בסופו של דבר לכולם מצויים באותו קו משיק.
וקיים עוד זרם של כביכול 'פילוסופים-אינטלקטואלים' יותר, וכך מעידה אחת מתלמידותיו רות בן דוד שלימים ידועה יותר בשם הרבנית רות בלויא זתע"א, וכך היא כתבה בספה"ק 'שומרי העיר', סוף פרק ד', עמ' 45-46
במשך שנתיים ביליתי שם כל שבת וחג, אווירת המנוחה והשלווה ששררה באורסי חיזקה אותי לקראת השבוע בפאריס, יחד עם זאת נהניתי מהרצאותיו של "מניטו". זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי הרצאות אמיתיות על היהדות, הייתי כמובן הקשישה בין כל תלמידי בית הספר והמבקרים שבאו אליו בכל סופשבוע, אבל הייתי מאושרת בין אינטלקטאולים צעירים אלה, שברובם התייחסו אלי כאל חברתם. בשמחה השתתפתי בחגיגות האירוסין והחתונות של תלמידי בית הספר
שנתיים אלו ציינו בשבילי שלב נוסף בהתפתחותי, הגיע היום, שבו חשתי את הצורך להתקדם. במישור האינטלקטואלי היו הרצאותיו של "מניטו" מקור של תענוג, אם גם לפעמים "אקרובטי" מדי* ביקשתי לחזור ללימוד צמוד יותר לטקסטים, פחות ספקולאטיבי (סברתי) הייתי זקוקה למקום, שבו מלמדים את המסורת, ואין ממציאים אותה מחדש, כמנהגי לפני כל החלטה חשובה, פניתי לרב מייזס בבקשת עצה. לעולם הוא השיב על שאלותי, אך מעולם לא נקט יוזמה, כדי להשפיע במישרין, רב איננו מדריך למצפון, הוא משיב על השאלות המופנות אליו לאור התורה, ועל האדם להחליט, כיצד לתרגם תשובתו לשפת המעשה, רק כאשר נוגעת השאלה למצוה מן המצוות, התשובה היא חדה וחלקה, ללא מקום לפשרות מאז נפגשתי עם הרב מייזס בבאילי, הוא עקב מרחוק אחר התקדמותי, אך נתן לי למצוא את דרכי בעצמי, אין ספק, שהוא ידע את התועלת שמפיק כל אדם מנסיונו שלו, ואף ידע, שלעיתים זה מסוכן מאוד שלא לעצור בכל תחנה ותחנה.
ועוד הוסיפה שם בהערת שולים *
אלה ששמעו את דבריו, יבינו את כוונתי.
ואפילו מצינו לא מעט התבטאיות מסוג זה אצל אותו 'מיניטו' כגון זאת
טוב, אז אני חושב שאפשר להסביר... אין לי מקור, כן! אולי פעם אכתוב...אבל אני אין לי מקור... מקור שהתשובה של הכלל היא חזרה לארץ ישראל זה עניין של ימות המשיח
ותהיו בטוחים שאין באמת מקור לכך אלא הכל סברות כרס, והנה ליתר בטחון קונטרסים קטנים וחשובים בעניין 'ימות המשיח' שחברתי
ונחזור לענייננו, דהיינו שכמו שאר האסכולות של הציונות/הדתית הינם ספקולאטיבים דהיינו שהם רק סברות והשערות וכן אינם נשענות בכלל על המסורת של תורה שבכתב ותורה שבע"פ, ונוהגים לרוב להמציא אותה מחדש, לצרכיהם הלאומיים.
דוגמא אחת מיני רבות בלימודם העקום הוא נתינת ביטויים חדשים ובמצאת מושגים חדשים ו'תוויות' למיניהם, כגון חילוק שיקרא 'יהודי' 'עברי' ועוד כל מיני זהויות למיניהם, או ליתר דיוק 'גריסת זהויות' בשביל למנף את האידיולוגיות שלהם (שכבר נכשלה).
ועוד נמצא ג"כ התווית 'תווית' בכך שיכנו את מפרשי התורה בכך שיקראו להם 'גלותיים' רח"ל, עפ"ל, דהיינו שהם מסירים מעצמם את קבלת העול של מסורת התורה, כי ח"ו הן אלא יתאים לתפיסת עולמם של 'הגאולה' (המזוייפת) שעליהם התחנכו, רח"ל.
וידועים לנו על אלו ושכמותם בדב"ק של רבי יעקב ששפורטש זיע"א (מצאצאיו של הרמב"ן זיע"א), ציצית נובל צבי
ואם בארזים כאלה נפלה שלהבת הטעות מה יעשו איזובי קיר. מי יחוש לדברי הקבלה יותר מהם אשר מימי קדם מסרו נפשם עליה ובפרט בבוא אבותינו ורבותינו מגורשים מאר"גון וקשטי"ליאה אשר היו לנס ואליהם כל גוי אחד בארץ ידרושו והיתה מנוחתם כבוד נאמנים בברית התורה שנכתב וקיימים במאמר תורה שבע"פ וקבלה רז"ל הן היום בניהם אשר יקומו מאחריהם וכל הנלוים אליהם חלפו חקם אשר חקקו להם מחוקקי צדק ולקחו להם חקים חדשים אשר לא שערום אבותיהם מי יגלה עפר מעינם לראות בניהם שלא המתינו לסבול עול הגלות ולפשוט צוארם ליהרג אערקא דמסאנא כאשר עשו הם ומכ"ש שבעד דברי מהתלים דחקו את הקץ השיגו גבול אשר גבלו ראשונים בעלי ההוראה:
אין לנו ביאור מעולה יותר מדב"ק רבי יעקב ששפורטש זיע"א הראשון שנלחם נגד ש"צ וכת דיליה ימ"ש וזכרו מעל פני האדמה, ועד כמה מדויקים דבריו בפלס כאשר הוא כותב:
דחקו את הקץ השיגו גבול אשר גבלו ראשונים בעלי ההוראה:
בעלי ההוראה דייקא, לאפוקי מאותם בעלי הדעות המשובשות שאינם בעלי הוראה אלא בעלי וכו'
ולא לחינם כבר הודו בכך שאין להם הנהגה לציבור שלהם (מעייני הישועה, גיליון תקנ"ד (554), פרשת קרח, ג' תמוז ה'תשע"ב, עמ' 14-19), והסיבה היא כי אין להם תורה, אלא תפיסת עולם של 'אינטלקט' תפיסת עולם בו הפרופסורים והדאקטארים מחליפים את הרבנים, וימצאו כאלו שיש שחיפשו להם ("אשת יפת) תואר" של 'הרב דאקטאר'
השי"ת יצלינו מהם ומהמונם ומבתי הגליא שלהם (מס' ע"ז דף יז)
