top of page

קינת מן המיצר

למען אחי ורעי! לקראת תשעה באב הנני מצרף את קינת מן המיצר שחוברה על ידי רבי חיים מיכאל דב וייסמנדל זיע"א, מראשי הועד להצלת יהודים, ומי שארגן את רכבת ההצלה של כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים זיע"א (מה שאח"כ ראשי הציונות ניסו לטעון שהם המצילים של אותו צדיק בכך שדאגו לכך שקסטנר לקחת את הרכבת)



אשר צעק ללא גבול על מנהיגי הציונות הגוינ’ט ועוד על שהתעלמו לחלוטין מצעקות הנשרפים ומחנות ההשמדה – שלא שלחו כספי ציבור להצלת יהודי אירופה והעלימו עין בכוונה תחילה, להרחבה עיין באתר, בדף שמוקדש למעללי הציונות בתקופת השואה.


סְלַח נָא אֵל, לְגוּף יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ נִשְׂרֶפֶת וְשׂוֹרְפָהּ לֹא הִשְׁאִיר מִמֶּנָּה, אַךְ אֶת דַעְתָּה הַנִּטְרֶפֶת וּבְכֵן כַּפֵּר, וְשׁוּב אַל תַּפֵּל, עַל עַמְךָ יִשְׂרָאֵל רְעָדָה וּמָנוֹחַ, גֵּו שׁוֹכֵחַ, אַל נָא תַּקְדִּיחַ, בַּחֲרָדָה.
זְכָר כָּל נִקְבָּר, בְּסוֹד נִסְתָּר, וְאֵין קֶבֶר לְהִשְׁתַּטֵּחַ וְאֵין מַצֵּבָה לְהַכְנִיעַ, בֶּן בִּזְרוֹעוֹ בּוֹטֵחַ זָכְרֵם נָא, אֲדוֹן הַנְּשָׁמוֹת, וּמְחַל לִנְשָׁמָה שׁוֹמֵמָה מְחַל לְנֶפֶשׁ נִשְׁכַּחַת, בְּחֵיק בָּשָׂר וְדָם וַאֲדָמָה.
זְכָר נָא הַבְּכִיּוֹת, בִּתְהוֹם הַגְוִיּוֹת, בְּיוֹם עֲלוֹתָם לִמְרוֹם הַנְּשָׁמוֹת אָז נִשְׁבַּעֲנוּ שְׁמָם לְהַזְכִּיר, וְלֹא לִשְׁכּוֹחַ עַד סוֹף עוֹלָמוֹת וְהָשֵׁב בֶּן שִׁכְחָה, וּבֶן הַכְּחָשָׁה – בֶּן שֵׁם שָׁוְא – עַם דָם וַאֲדָמָה אֲשֶׁר גַּם מִיַּם דָמָם, שִׁכַּח שְׁמָם – שֵׁם הָאֱמֶת – עַם דָת וּנְשָׁמָה.
מִיְּמוֹת עוֹלָם, שְׁלִישָׁם עָבַר, בְּהֶרֶג וְאַבְדָן הַיְּהוּדִים בְּכוֹמְרֵי זָדוֹן, שׂוֹרְפֵי אֵשׁ, שׁוֹפְכֵי דַם, הַמַּשְׁמִידִים נִגְעָם פָּשָׂה עַל דוֹרוֹת תֵּבֵל, עַד שֶׁצָּץ מֵרִשְׁעָם – עַם רֶצַח וּמֵחֹלְיוֹ עַמְךָ, שָׁכַח שִׁמְךָ, אֵל נָא רְפָא, וְשׁוּב שֵׁם לוֹ קְרָא – עַם נֶצַח.
נְתִיבוֹת עוֹלָם, אֲשֶׁר נֶחֱרָבוּ בְּפִצְעֵי זַעַם הַמִּלְחָמָה אֵיכָה נָחוּ לְמַסְּעֵי רָצְחָם – מֵאֵין לוֹחֵם, מֵפִיץ שְׁמָמָה כִּי גַם אוֹיְבֵי עַם אָרוּר שָׂמְחוּ, עַל שֶׁקָּם פּוֹטֵר עַל הַיְּהוּדִים שָׂשׂ אָב אֱמוּנָתוֹ – שֶׁסּוֹף סוֹף הִצְלִיחַ, אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים.
קָם דִין עוֹלָם וְדָן דִין יְרוּשָׁה, עַל הָרֵי זָהָב אֲשֶׁר שָׁלָל הָרִים גָבָהוּ – כִּי לֹא שָׁכַח, לְהַכּוֹת שֵׁן זָהָב, מֵלְחִי חָלָל אוֹי, אִם יָדִין הַר שֶׁל מָעוֹת, מִשְׁפַּט חֲלָלִים, אַלְפֵי גְבָעוֹת וּמִזוּטוֹ שֶׁל יַם דְמָעוֹת – אֵין יְרוּשָׁה – לְבַד שְׁלַל הַמַּסָּעוֹת.
וְכַךְ תִּשְׁתַּכַּח אוֹתָהּ הַלַּיְלָה, וְאֵימַת מָוֶת הַשּׁוֹאֶלֶת “הֲזֹאת הִיא לַיְלָה הָאַחֲרוֹנָה?” וּמִיַּד יִפְרְצוּ אֶת הַדֶּלֶת וְיִשְׁתַּכַּח עֵין הָאָבוֹת, עַל הַיְּלָדִים בְּמִשְׁכְּבֵיהֶם וְהַזַּּעַק – אֲשֶׁר הֵעִירָם, לִרְאוֹת פַּרְצוּף טוֹבְחֵיהֶם.
וְלַמֵּתִים רוֹדְפִים אַחֲרֵי נַפְשָׁם, נִדְמוּ הַגְּוִיּוֹת הַנִּרְדָּפִים הֲתִשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁבוּעָתָם, אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוּךָ לְאַלְפֵי אֲלָפִים אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוּךָ כִּכְלוֹת דַרְכָּם – דֶרֶךְ, בְּדַם הֲרוּגֵי תְמוֹל מְסוּמָּן כִּי עָלָה הַמָּוֶת וְשָׁאַל – הַיּוֹם – מִי, לָהֶרֶג מְזוּמָן.
אָז הִשְׁבִּיעוּךָ – שְׁמַע יִשְׂרָאֵל – מִפִּי הַנֶּחֱנַק רוּחִי פּוֹרֵשׁ וְאֵין לִי לְהוֹרִישׁ, רַק שֵׁם אֵלִי – וּמִבִּלְעָדֶיךָ אֵין לִי יוֹרֵשׁ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל – עַמִּי יוֹרְשִׁי – בְּשָׂרִי וְדָמִי, מֵת בְּיַד רוֹצֵחַ אַךְ רוּחִי בְּקִרְבְּךָ, לֹא יָמִית בִּלְתְּךָ – זוּלָתְךָ, עַל נַפְשִׁי, לֹא יְנַצֵּחַ.
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל – קוֹל שְׁבוּעָתִי, עוֹלֶה אֵלֶיךָ, מִדָּמִי הַתּוֹסֵס וְעַם אוֹכֵל אָדָם שׁוֹחֵט יְלָדַי, וּמְבַשֵּׁל בְּשָׂרָם לְעֵינֵי הַגּוֹסֵס אִם נִרְצַחְתִּי, אֵל אֶחָד חַי – וּבִשְׁמוֹ לֹא מֵת שְׁמִי וְשֵׁם בָּנַי שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יוֹרְשִׁי – וּבְהַר צִיּוֹן, אַל תִּשְׁכַּח הַר סִינַי.
אֶרֶץ וְשָׁמַיִם נִזְדַעֲזְּעוּ – מִשְּׁבוּעוֹתָם, כַּעֲלוֹת נַפְשָׁם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הֲתִשְׁכְּחֵם – הֲתִשְׁכַּח, כִּי אַתָּה הוּא יוֹרְשָׁם הֲתִשְׁכַּח, וְעוֹד תִּמְעוֹל מַעַל – וְלֹא תִפְחַד מִיּוֹם תְּבִיעָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל אֲפָרוֹ, וְעַל הַדָּם וְעַל הַשְּׁבוּעָה.
אוֹי לְבֵן מִיאֵן לָשֵׂאת שֵׁם אָבִיו, וְגַם אָזְנוֹ אָטַם לְזַעַק דָמוֹ וַיְהִי כִּי נִרְצַח, וַיְצַו אֶל אֶחָיו – אַף מִצְוַת מוֹתוֹ, לְשַׁכֵּחַ מֵעַמּוֹ וּבְדִין בֶּן יָתוֹם, יְרוּשָׁה לָקָח – מִיַּד עַם רוֹצְחוֹ, כֶּסֶף כּוֹפֶר וּבְאוֹן אָב, וּבְהוֹנוֹ, וּבִדְמֵי דָמוֹ – אַף אֶת נַחֲלָתוֹ, שָׂם לָאֵפֶר.
אוֹי לְשִׂמְחָתוֹ – מִתּוֹךְ אֶבְלוֹ – עַל כִּי עִם רֹאשָׁם אוֹבֵד גַם דַעְתָּם עַד כִּי גַם אֶת יְרוּשָׁתָם חִיֵּב – לְהַכְרִית מֵאֶרֶץ, שְׁאֵרִית מַחֲשַׁבְתָּם אוֹי לְיוֹם אֶתְמוֹל, שֶׁעָמַד עַל הַדָּם – וּלְמָחֳרָתוֹ, אֲשֶׁר בָּעַט בִּיְרוּשָׁה מִיַּד עַם הוֹרֵג, גָדוֹל הַכְּאֵב – וּמִיַּד בֶּן מוֹרֵד, עָמְקָה הַבּוּשָׁה.
וְאַתְּ – עַם נִשְׁמַת עוֹלָם – דְעִי כִּי חָלִיתְ – וְגֵו הָעוֹלָם בְּךָ חוֹלֶה נֶפֶשׁ בְּתִמְהוֹן לֵבָב מִשְׁתַּגֵּעַ – וּמִתְגַּלְגֵּל בְּטִיט וָרֶפֶשׁ וּבְשִׁגְעוֹנוֹ – אוֹתָךְ מְנַפֵּץ – עִם הַמּוֹחַ, אֲשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ מַרְגִּישׁ הַגּוּף – חֲסַר הַדַּעַת – אֶת כְּאֵבוֹ, בְּמוֹשַׁב נַפְשׁוֹ.
שׁוּב יִשְׂרָאֵל, אֶל בֵּיתְךָ – כִּי אֵין דֶּרֶךְ, רַק לַחֲזוֹר שׁוּב אֶל בַּעַל הַבַּיִת – כִּי בִּלְתּוֹ, אֵין מִי לַעֲזוֹר בִּלְתּוֹ – אֵין אַתְּ עַם וְאוּמָה – אֵין אַתְּ כְּלוּם, אֵין אַתְּ מְאוּמָה
שׁוּבָה דֶרֶךְ הַפֶּתַח – וְלֹא דֶרֶךְ חוֹר בַּחוֹמָה [1]
כַּפֶּר נָּא אֵל אוֹהֵב נִרְדָּף – סְלַח וּמְחַל, לְחֵטְא נִרְדָּפִים זְכָר נָא, לְאָב חוֹטֵא וּמוֹרֵד – זְכוּת הַיְּלָדִים הַנִּשְׂרָפִים זְכָר נָא, זוֹהַר נַפְשָׁם – וְהַטּוֹהַר, אֲשֶׁר בְּלֶב אִמָּם וּבְאָב – אֲשֶׁר בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב – אַל נָא תַכְלִימֵם בִּמְרוֹמָם.
וּלְכָל שְׂרִידֵי הַכִּבְשָׁן, סְלַח נָא – דַיָּן אֱמֶת, יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן מְחַל לָנוּ – הַבּוֹדְדִים בַּיַּעַר – מִפַּחַד אֶרֶץ נִסָּיוֹן
[זְכָר נָא לָנוּ אֶת הַנְּשָׁמָה – אֲשֶׁר בִּשְׁמֵנוּ הִיא נִרְשֶׁמֶת אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הַטְּהוֹרָה – אֲשֶׁר עַל בַּיִת זֶה הִיא חוֹתֶמֶת.
אֶת הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר הָיְתָה, מִקְוֵה טַהֲרָה לִרְבָבוֹת וַאֲשֶׁר בְּאוֹרָהּ הֵאִירָה, אֶל תּוֹךְ מַאֲפַל הַלְּבָבוֹת נְשָׁמָה טְהוֹרָה בְּגוּף קָדוֹשׁ – נֵר יִשְׂרָאֵל, מִשְׂגַבֵּנוּ נִשְׁמַת עַבְדְּךָ הַנֶּאֱמָן – נִשְׁמַת אֲדוֹנֵנוּ וְרַבֵּנוּ.
זְכָר נָא נִשְׁמוֹת בְּנֵי בֵיתוֹ, וְאַלְפֵי תַּלְמִידָיו הַטְּהוֹרִים אֲשֶׁר הַיּוֹם בְּנֵר נִשְׁמָתָם, אוֹר גַן עֵדֶן מֵאִירִים זְכָר כִּי בְּתוֹךְ רִבֲבוֹת עֲבָדֶיךָ, שֶׁלְּךָ הָיוּ עַל הָאֲדָמָה וּבְתוֹךְ רִבּוֹא רִבֲבוֹת רְבָבָה, כְּבוֹדְךָ הֵם בִּשְׁמֵי נְשָׁמָה. [2]
וְאִם חַי נִשְׁאַרְנוּ עַל שְׂפַת תְּהוֹם דַם, בְּשֶׁטֶף זֶרֶם דֶמַע הַמְּבַכִּים שׁוּב זְרַע נָא לָנוּ זֶרַע אוֹרָה – לְהַצְמִיחַ שֶׁמֶשׁ – בְּגֵיא מַחֲשַׁכִּים כִּי לָמָה נוֹתַרְנוּ, וּלְעֵין יוֹרְשֵׁנוּ, בְּיָדֵנוּ תִכְבֶּה נֵר מוֹרִישֵׁנוּ וְאוֹרְךָ אֵיךְ נִזְרַע בְּלֵב זַרְעֵנוּ, אִם בָּנוּ יֶחֱשְׁכוּ, מְאוֹרוֹת נַפְשֵׁנוּ.
וּבְכֵן כַּפֶּר נָא לְמַעַן קָרְבָּנָם, וּבְאוֹרְךָ עָלֵינוּ, הֱיֵה נָא אִתָּם חַדֵּשׁ נַפְשֵׁנוּ בִּזְכוּת נִשְׁמָתָם, וַאֲמִתְּךָ לַמְדֵנוּ לְמַעַן אֲמִתָּם וּלְמַעֲנוֹ – אֲשֶׁר לְךָ נָטַע – גַם בְּיָדֵנוּ – תַפְרִיחַ אִילָנוֹ וּלְמַעֲנוֹ – אֲשֶׁר לְךָ חָפַר – גַם לְרַגְלֵנוּ – לֹא יִיבַשׁ מַעֲיָנוֹ.
וּמַעֲיָן עַל מַעֲיָן יִשָּׁפֵךְ – מִדְבָּר לָשִׂים – לְגַן מָחֳרָת וְאִילָן עַל אִילָן יִצְמַח – וְשׁוּב יְרַנֵּן, יַעַר הַנִּכְרָת וְעוֹד יִשָּׁמְעוּ קוֹלוֹת דָמְמוּ, קוֹל רִבֲבוֹת הָאֲלָפִים וְיָשׁוּבוּ בָּתֵּי מִדְרָשׁ, הַנֶּחֱרָבִים וְהַנִּשְׂרָפִים.
הָאֲבָנִים – אֲשֶׁר בָּם נִבְלְעוּ, זֵעָה וְדַם שֶׁל דוֹרוֹת תּוֹרָה וַאֲשֶׁר נִשְּׁרוּ בְּנַחֲלֵי בֶכִי, בְּהִשְׁתַּפַּךְ נַפְשָׁם בִּתְפִלָּה טְהוֹרָה אוֹי, אִם הֵמָה יִהְיוּ הַדַּיָנִים, וְגַם הַמַּתְרִים, וְגַם הָעֵדִים עַל כָּל אֶבֶן, וְעַל כָּל בַּיִת, אֲשֶׁר הַיּוֹם, בִּשְׁמָם מַעֲמִידִים.
רוֹשֶׁם דֶמַע הַמִּתְפַּלְלִים, עַל תְּחִנּוֹת וְסִדְרֵי תְּפִלָּה סִימָן לְאֶצְבַּע הַלּוֹמְדִים, אֲשֶׁר עַל דַפֵּי סְפָרִים עָלָה אוֹת הֵם מֵעוֹלָם, לְהָעִיד, עַל סִפְרֵי אָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים לְמַעֲנָם – גַם לְבָנִים יֵרָאוּ – עַל סִפְרֵי בָּתִּים הַחֲדָשִׁים.
שִׁמְעוּ נְּשָׁמוֹת אֲשֶׁר בְּגַן עֵדֶן, בְּנֵי עַם תּוֹרָה לֹא יִשְׁבּוֹתוּ כִּי לְבוּשֵׁי בְּשַׂרְכֶם בְּאֶרֶץ רֶצַח – נִשְׁחֲטוּ נִשְׂרְפוּ – אַךְ לֹא מֵתוּ גְוִילִים הַנִּשְׂרָפִים, נַחֲמוּ נָא – הַכְּתָב נֶצַח – נִצָּב אֱמֶת שִׁבְרֵי לוּחוֹת, שִׂמְחוּ נָא – תּוֹרָה חַיָּה וְקַיֶמֶת.
אֵל מִסְתַּתֵּר – וּמְאֹד נִרְאָה – לְעֵין כָּל מֵצִיץ, בֵּין חֲרַכִּים אוֹרְךָ הָאֵר נָא – אַךְ לֹא בָאֵשׁ – וְהַחֲיֵה, כָּל דוֹרוֹת הַמְחַכִּים יָקִיצוּ – וְלָנוּ תֵּן הַזְּכוּת – לְהַחֲזִיר לָהֶם יְרוּשָׁתָם וְלֹא נִכָּלֵם בְּיוֹם הַדִּין – וְלֹא נֵבוֹשׁ, בְּיוֹם תְּחִיָּתָם.

_________________________

[1] דהיינו לא על ידי המצאת היתרים של העברה על האיסור של השבוע השלא יעלו בחומה


[2] שורות אלו הוסיף רבי וייסמנדל לזכר חמיו, רבה של נייטרא, ותלמידיו, שנרצחו על ידי הצוררים הנאצים ועוזריהם ראשי הציונות


פוסטים קשורים

הצג הכול

Commenti


כריכה מצות ישוב ארץ ישראל,שלוש השבועות,דחיקת הקץ,רמב"ן,יעקב אבינו,אברהם אבינו,יצחק אבינו,ארץ ישראל,ארץ הקודש,מלחמת מצוה,מלחמת רשות,אורים ותומים,מגילת אסתר,רמב"ם,אגרת תימן
מלחמת מצוה כריכה - הדמיה_edited.jpg
כריכה קדמית - לגלות ולהראות את הנס.jpg
כריכה בר-כוזיבא.jpg
הדמיה ילקוט השבעתי אתכם-חנות.jpg
הדמיה ספר גבול ההר.jpg

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאינה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו

  • ילקוט השבעתי אתכם בקול הלשון
bottom of page