פסק הלכה העולה לענין ישוב ארץ ישראל

למען אחי ורעי!

רבי יעקב יוסף ב"ר שמואל אלי' הכהן הורביץ[1] זיע"א, חידושי וכתבי הרי"י הורביץ[2], חלק ההלכה, רמב"ם הלכות מלכים פ"ה הי"ב, עמ' 305-308:

'פסק הלכה העולה לפענ"ד לענין ישוב ארץ ישראל - לפסק אמיתי עולה אמת לאמיתו כי בזמן הזה אין שום חיוב לעלות לארץ ישראל, ועיין במגלת אסתר בספירת מצות לדעת הרמב"ן מצוה ד' דמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי משה וכו' אבל אחר שגלו מעל אדמתם אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא המשיח כי אדרבה נצטוונו לפי מה שאמרו בסוף כתובות קי"א וכו' [ועיין ברמב"ם הלכות מלכים פ"ה הלכה י"ב] ועיי"ש עד סוף דבריו. ומה שמבואר ברמב"ם הל' אישות פי"ג הלכה י"ט היינו בזמן שהי' החיוב, ולימות המשיח שיהי' החיוב, כי הרמב"ם מביא כל הדינים שהמה הלכתא למשיחא.

ועוד נראה לענ"ד דהרמב"ם והרמב"ן לא פליגי וכו"ע מודו דאין חיוב בזה"ז לישוב א"י, וזה שכתב הרמב"ן דהיא מ"ע לדורות היינו למי שיושב בה ולצאת ממנה אסור, והראי' שמביא מספרי מעשה בריב"ב ור' מתיא בן חרש ור' חנניא בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חו"ל וכו', מוכח דרק למי שיוצא לחו"ל יש איסור, והרמב"ם בהל' אישות פי"ג הלכה י"ט מיירי במי שדר בה ונשא אשה מחו"ל. ובזה מובן היטב מאמר הגמרא בכתובות ק"י ע"ב ת"ר לעולם ידור אדם בא"י וכו' שכל הדר בא"י דומה כמו שיש לו אלו' וכו' וכי כל שאינו דר בארץ אין לו אלו' אלא לומר לך כל הדר בח"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד וכו', וקשה להבין מהו החילוק מכמו שאין לו אלו' ולעובד עבודת כוכבים, וע' במהרש"א[3]. וגם קשה מה שמביא כעת וכן בדוד הוא אומר. אך הכוונה מי שדר בא"י ועוקר דירתו לחו"ל הוא נקרא עובד ע"ז, וכן בדוד וכו' מחמת כי דר בא"י וגרשו משם לחו"ל, אבל מי שדר בחו"ל אין שום חיוב עליו ואדרבה יש איסור לרמב"ם, ועיין בתוס' כתובות קי"א ד"ה בבלה, ופלוגתתם הוא רק אם למנות מ"ע שאינו נוהגת לדורות. ועיין עוד במגלת אסתר במנין מצות ל"ח לדעת הרמב"ן במצוה י"ז אות ב'.

רבי יעקב יוסף הכהן הורביץ זיע"א

וכפי שבארתי עולה כי דעת רבינו חיים בתוס' ק"י ע"ב בתוס' ד"ה הוא אומר לעלות היא להיפך מכל המבארים שרבינו חיים סובר דאין מצוה ואדרבה, כיון דמוכרח לומר דרק משום סכנה א"כ מוכח דס"ל דיש מצוה גם בזה"ז. אך יכלינן לומר דגם הוא מיירי בזה שדר בא"י ונשא אשה בחו"ל.

ועיין באהבת יהונתן בהפטרת פ' ואתחנן וז"ל על פסוק על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וכו' דכנ"י צוחה באלה ובשבועה וכו' נגד קיבוץ הישראלי, באם שהכל נועדו יחדיו לילך לירושלים וכל האומות מסכימים אפי"ה צוחה שחלילה שתלך שמה, כי הקץ סתום ואולי אין עתה הזמן האמיתי רק עת רצון לפי שעה והיום או מחר יחטאו ומוכרחים לגלות פעם שנית ח"ו ואחרון קשה מן הראשון ולכך בקשה שלא ילכו עד שתחפץ ר"ל עד שיגיע הזמן שתמלא כל הארץ דעה ומשם והלאה הבטיח עילת כל העילות שלא יהי' נעדר מן האומה ישראלית כלום וזה הזמן האמיתי שיבוא במהרה בימינו וכו'[4]. והתוספתא פ"ה דע"ז שהבאתי בפנים מבאר בפירוש כל המניח את א"י בשעת שלום ויוצא, מוכח בפירוש דדוקא כשדר בא"י ויוצא משם. ולענין מה שהבאתי בסימן ב' ממדרש רבה על מגילת אסתר פ"י מאמר ד' ובמד"ר על תהילים דהגאולה תהי' קימעא קימעא, וכן הוא בירושלמי ברכות קאי דוקא על הגאולות קודם ימות המשיח אבל ימות המשיח יהיו בפעם אחת כמבואר בכתוב "אם יולד גוי פעם אחת כי הרה גם ילדה ציון"[5]. ועיין בספר בית הלוי בפרשת ויצא על הפסוק והנה מלאכי וגו', ועיין בפירוש מלבי"ם בפ' וירא פסוק ב' דמבאר ג"כ כהגאון רי"ד בבית הלוי וכן הוא האמת, והלכה הנ"ל הוא הלכה אמיתית.

וכל "הרע-בנים" המכנים את עצמם לרבני ישראל באמעריקא, וכל השתדלותם רק לחזק ידי עוברי עבירה שמשתדלים עבור א"י ומונים שמות נפרדים 'ציונים' 'צעירי ציון', 'בנות ציון', 'קרן היסוד', אשר היסוד הלזה הוא רק להעביר את בני ישראל מדתוה"ק, כי הראשים המנהלים המה פושעי ישראל בגופן ובנשמתן וקרקפתא דלא מנחי תפילין ואוכלי טריפות ונבילות כידוע לכל, ומחללי שבת בפרהסיא וכופרין בכל התורה כולה, רשעים זורו רשעים מרחם מבטן אמם וכל כוונתם רק לקבץ ממון למרבה וטפשים פתאים נותנים במלא ידים והרי זה גזל הרבים.

וגם "הרע-בנים" נוסעים לשם ואין כוונתם לחיבת א"י, כי באים בחזרה לאמעריקא, רק להשיג תאוות מגונות ונוסעים לשם עם שגליהם נבילותיהם ומפסידין ממון ישראל לרוב, אשר בסכום הלזה הי' מאפשרי לעזור לכמה משפחות אומללות בחו"ל באירופה להביאם לא"י לבל להיות תחת סכנות הפרעות. ושם יראו את פתיחת הבית הטומאה האוניווערסיטעט שיסדו כעת בממון ישראל, וכל כוונתם רק לחזק השכלה ולהשפיל כבוד התורה עד למטה. ו"הרע-בנים" הללו לענ"ד המה מרגלים גמורים, כי נוסעים במחשבות כמו שנסעו המרגלים שאמרו כי אין העת עדיין שיושעו ע"י הבורא יתברך בנסים גלויים רק מוכרחין להמתין עד שיבקשו תחבולות איך לכבוש את הארץ[6], וכן כוונתן בעת שיבואו בחזרה ידרושו לפני ההמון הטפשים שמההכרח עוד לקבץ ממון הרבה למען לבנות א"י, ואינם מאמינים בישועת ד' שד' בעצמו יבנה ירושלים והמקדש כמאמר באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה, ובדרשותיהם שמעטיפים טומאה ביראה אשר כוונתם לחיבת אה"ק מחלישים את האמונה האמיתית בתוך עם בנ"י לחזק דעתם אשר אם לא יבנו בעצמם אזי לא יושעו ח"ו. וראי' לזה במה שהם בעצמם אינם רוצים לקבוע דירתם בא"י ורק חוזרים לאמעריקא למלא תאוותם בכל מיני תאוות המגונות, כידוע מעשיהם הרעים מעולם. וגוזלים ממון מבני ישראל למרבה, ובטח אחריתם תהי' כאחרית המרגלים כפי שמבואר בתרגום יהונתן בפ' שלח קפיטל י"ד פסוק ל"ז: 'ומיתו גובריא דאפיקו טיב ביש על ארעא בשבעה יומין באילול והוון מורני נפקין מן פרתהון ואזלין עד בית לישנהון ואילין לישנהון עם מורניהון ואתקברו במותנא מן קדם ד'', וכן יתקיים בהמעטיפים עבור חיבת א"י לפנים וכוונתם להעביר עם בני ישראל מדת תוה"ק.

ובזה ישבתי דברי התוס' בפסחים דף ג' ע"ב תוד"ה מאלי' וכו' דמתרץ דריב"ב שלא עלה לרגל י"ל שלא הי' לו קרקע או זקן הי' שאינו יכול להלוך ברגליו דפטור מפסח כמו ראי' אין נציבין חו"ל היא, ועיין במשנה למלך הל' קרבן פסח פ"א הלכה א'. ולכאורה קשה, הלא מבואר בתוס' ב"ב מ"ד ע"ב ד"ה דלא דאין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות בא"י, א"כ מיקרי כל אדם דיש לו קרקע. אך עיין בסנהדרין צ"ב ע"ב דעמד ריב"ב על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח אבי אבא מהם, ומסיק הגמרא דמאן איהו נינהו מתים שהחי' יחזקאל אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, וא"כ אבותיו לא היו מעולי מצרים ולא מבאי הארץ רק היו מתים עד ימות יחזקאל, וא"כ לא הי' לו חלק בארץ, ומשו"ה לא עלה לרגל משום דמי שאין לו קרקע פטור מעלי' לרגל, כמבואר לקמן פסחים ח' ע"ב, ופסח משום שהי' זקן או דרך רחוקה כפי שמפרש הצל"ח הכוונה בדברי התוספות. והתירוץ דמשני משום דנציבין חו"ל הכוונה משום דבבית שני הי' ג"כ הדין כנ"ל, דמי שדר בחו"ל אינו מחויב בישוב א"י, ולרב יהודה הוי עובר בעשה לכן לא עלה לא"י, דאם יעלה שוב לא יהי' רשאי לחזור לחו"ל כנ"ל, לכן שלחו לו שלם לך, היינו דגם לך יש ביכולת להזכיר שם השם מקודם, דכיון דאינו מחויב לדור בא"י א"כ לא הוי כמי שאין לו אלו', כמבואר בכתובות ק"י ע"ב, לכן יש ביכולת להזכיר שם השם מקודם דיש לו אלו'.

ובזה ניחא דבועז תיקן לשאול בשלום חבירו בשם משום דבזמנו עקרו איזה אנשים מא"י לחו"ל כאלימלך, התקין להכיר החילוק למי שדר בא"י ודומה כמי שיש לו אלו' ומצוה לדרוש בשלומו ויש להזכיר שם ד' מקודם אבל לא למי שעוקר דירתו מא"י לחו"ל. ומשום זה אמרה נעמי כי המיר שדרי לי מאד, היינו בחו"ל, ולא הזכירה שם ד'; אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ד', היינו בעת ששבה לא"י הזכירה שם ד', כי מי שדר בא"י דומה שיש לו אלו', וד' ענה בי ושדיי הרע לי, ג"כ הכוונה וד' הוא ובית דינו, כמו וד' המטיר על סדום, ושדיי הרע לי בחו"ל. ועיין בספרי מביא הרמב"ן מעשה בר' יהודה בן בתירא ור' מתיא בן חרש ור' חנניא בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חו"ל והגיעו לפלטיא וזכרו את א"י וזקפו את עיניהם זלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות, ואמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות, ומשו"ה כעת שבאי ע"י תיקון בזה שעקר דירתו לחו"ל אשר התודעו זאת מהנכרי הלזה, א"כ אינו עובר בזה שיושב בחו"ל, שלחו לו שלם לך כמו דאמרינן למי שדר בא"י כמו שתיקן בועז. ועיין בזוהר פ' פינחס דף רכ"ח ע"א'.

________________________________________

[1]. רבי יעקב יוסף ב"ר שמואל אלי' הכהן הורביץ זיע"א, נולד בשנת ה'תרכ"ג. בגיל הט"ו קיבל סמיכת חכמים מאת רבי חיים הלוי סאלאווייציק, רבי שניאור זלמן (אבד"ק פאלאצק ולובלין, בעה"מ 'תורת חסד' מחסידיו של כ"ק אדמו"ר צמח צדק מליובאבוויטש), רבו המובהק רבי שלמה זלמן סנדר כהנא שפירא ('העילוי ממאלטש' שהי' אבד"ק בעיר קרינק),  ורבי אלי' קלאצקין (אבד"ק מאריאמפאל שהי' אח"כ אבד"ק לובלין) זיעועכי"א. במשך זמן מה הי' חבר הבי"ד בעיר בריסק דליטא בה כיהן פאר רבי חיים הלוי סאלאווייציק זיע"א, ובמשך י"ד שנים משנת ה'תרנ"ב עד שנת ה'תרס"ו הי' רב מורה הוראה במגרש 'זאמד' בלובלין שלא על מנת לקבל פרס, בשנת ה'תרס"ו לאחר שירד מנכסיו ומצד ההכרה קיבל עליו עול הרבנות בעיר וולאדאווקי פלך גראדנא ובה כיהן כרב במשך כמה שנים כנראה אשר בוולאדאווקי לא מצא די סיפוקו ובשנת ה'תרע"א החליט להרחיק נדוד מארצו וממולדתו ולנסוע לארצות הברית של אמריקה קהילת פיטסבורג, קיבלתו לרב הכולל משם נתקבל כרב הכולל בעיר באסטאן ובעיר טשעלסי (מאסס') דעתו דעת תורה נשמעה ברמה במדינה זו ובפסקיו התחשבו גם בבתי המשפט של הממשלה במדינות ניו ענגלאנד. בעזבונו נמצאו מכתבים למאות מגאוני עולם בני תקופתו ביניהם מאת רבו המובהק: רבי שלמה זלמן סנדר שפירא, רבי חיים הלוי סאלאווייציק, רבי חיים עוזר גראדזענסקי, רבי אליהו קלאצקין (שהי' ידי"נ), רבי אברהם דובער שפירא מקאוונא, הרי"ז ליפשיץ מבריסק דליטא, רבי מאיר דן פלאצקי מאסטרוב, רבי אלחנן וואסערמאן מבאראנאוויטש ועוד ועוד גאונים וגדולי הדור מארה"ק, פולין, ליטא וארה"ב. הישיבות הקדושות 'בית חתם סופר' ו'שער השמים' בירושלים עיה"ק קיבלוהו עליהם לנשיא ובתעודה חתומה נכתב עליו: 'הרב הגאון, מיחוסי כהונה, חכם עדיף, פאר מקדושים גאונים וצדיקים מוה"ר יעקב יוסף הכהן שליט"א, נשיא ישיבתנו'. ואולם את עניי עירו בני המדינה לא עזב והשתדל להטיב מצבם הרבה עסק בבנין בית החולים 'בית ישראל' בבאסטאן, 'מעמאריאל האספיטאל' בפיטסבורג, ועוד מוסדות תורה, צדקה וחסד בארה"ב.

[2]. ניו יורק, ה'תשכ"ט.

[3]. מהרש"א זיע"א, כתובות דף קי ע"ב: 'גמ' דומה כמי שאין לו אלוה כו' וכל שאינו דר בא"י אין לו אלוה אלא לומר וגו'. לכאורה דהא איהו נמי דומה כו' קאמר ומה תיקן בזה טפי שאמר כאילו עכו"ם ונראה לפרש דודאי הקב"ה הוא אלוה כל העולם אבל נקרא אלהי הארץ דהיינו ע"ש א"י כמ"ש הרמב"ן פ' וילך ע"ש והוא ע"פ הדמיון שעמו ישראל הם בארץ והשתא מ"ש כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה ניחא ע"ש אלהי הארץ אבל מ"ש הדר בחו"ל לא יתכן בו לומר שדומה כאילו אין לו אלוה כיון שנקרא ג"כ אלהי עולם ולכך מתמה וכי כל שאינו דר בארץ אין לו אלוה דהא ודאי נשבע שיהיה לנו לאלהים ואין דבר זה תלוי בארץ וקאמר דודאי דומה כמי שאין לו אלוה קאמר דהיינו כאילו אינו מקבל את הקב"ה לאלוה אלא עובד עבודת כוכבים כשאר גויי הארצות עובדי עבודת כוכבים ומייתי מדוד דתלה מהסתפח בנחלת ה' בלך עבוד וגו' דהיינו שרדפו אותו עד שהוצרך לילך לחו"ל למקום עובדי עבודת כוכבים ודו"ק'.

ודקדק על דרך זו גם מרן הריב"ש זיע"א, כדאיתא בדב"ק של כ"ק האדמו"ר מקאמרנא, רבי יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין זיע"א, היכל הברכה, וירא ד"ה והוא יושב, דף קט"ו ע"ב: 'וגם בענין הדר בחו"ל דומה מחמת לבבו הנדכה דומה לו שאין לו וכו' ובאמת יש לו אלוה אמת, - אבל הדר בארץ ואינו הולך מדרגא לדרגא דומה שיש לו וכו' ובאמת אין לו, כי אין אני והוא וכו".

[4]. ודב"ק של האייבשיצ'ר נשנו ונשלשו אצל גדולי ישראל, להלן: כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר ב"ר צבי הירש שפירא זיע"א, שו"ת מנחת אלעזר, חלק ה', סי' ט"ז (כת"י) (הובא בספה"ק תיקון עולם); אגרות שפירין, אגרת קפ "אזהרה נחוצה"; חיים ושלום עה"ת פ' דברים; חיים ושלום עה"ת פ' כי תבא; מכתב קודש מאת רבי שמחה בונם במי"א זצ"ל החופ"ק אב"ד זאכלין, מתוך הספה"ק דעת הרבנים, מכתב יב; ראשי הקנאים המקנאים קנאת ה' צבאות ותורתו זיע"א, בספה"ק תיקון עולם, אגרת סח' (עמ' פה-פט); רבי מרדכי ראטטענבערג הי"ד זיע"א, שו"ת יד מרדכי חלק א', סי' נג'; כ"ק האדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס הי"ד זיע"א, חקל יצחק, וירא; רבי שלמה זלמן עהרענרייך משאמלויא הי"ד זיע"א, הקדמה לאבן שלמה על הראב"ן; רבי ישעיה אשר זעליג מרגליות זיע"א, ספר אשרי האיש, סי' ט' שוא לכם משכימי קום (תה' קכ"ז), דף מא; רבי יששכר בער קאהן זיע"א, קונטרס שוא לכם משכימי קום; רבי מרדכי יהודה ליב ווינקלער זיע"א, שו"ת לבושי מרדכי תליתאי, חיו"ד, סימן מ"ט; רבי נפתלי הירצקא העניג זיע"א, שו"ת תפארת נפתלי, אבה"ע, סי' קכח; רבי חיים מיכאל דב ווייסמנדל זיע"א, קול קורא-מי נתן ישראל לבוזזים?; רבי יונתן שטייף זיע"א, מצות השם, חלק ראשון, אמונה, סימן ח-היסוד השנים עשר- האמונה בביאת משיח ובגאולה העתידה, אות כו; כ"ק האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל ב"ר חנניא יו"ט ליפא טייטלבוים זיע"א, שו"ת דברי יואל ח"ב, חלק אה"ע, סי' קיח', אות ז, עמ' תמא-תמג; רבי שמואל דוד ב"ר יום טוב ליפא פריעדמאן שליט"א, שדה צופים על מסכת כתובות; רבי מנשה פילפף שליט"א, פרשת הכסף, ביבש קצירה תשברנה, עמ' רלה-רלו (וכן הרבה עוד לבאר דברי קדשו בגליונות "עולת החודש"); רבי דוד שמואל קרוייס שליט"א, מאמר בענין גאולת ישראל בב"א; ועוד ועוד.

[5]. מלאכי הנביא ע"ה (פרק ג פס' א): "הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא אָמַר ד' צְבָאוֹת".

וביאר שם הרד"ק זיע"א: 'ופתאום יבא אל היכלו - לפי שלא נגלה הקץ ולא נתבאר בספר דניאל אמר כי פתאום יבא שלא ידע אדם יום בואו טרם בואו שיבא, כמו שאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ'.

וכן איתא ברמב"ם, יד החזקה, הלכות תשובה פ"ז ה"ה: 'כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין שנאמר "והיה כי יבאו עליך כל הדברים וגו' ושבת עד ה' אלהיך ושב ה' אלהיך וגו'.

רבינו יעקב בעל הטורים זיע"א, בעל הטורים, דברים, פרק ל פסוק ח: 'ואתה תשוב - וסמוך ליה והותירך שאם תשוב בתשובה שלימה מיד תהא נגאל'.

[6]. ועניין 'חטא המרגלים' שהם חיפשו 'גאולה ע"פ הטבע' כמפורש בדב"ק של אדון הנביאים מרע"ה כאשר הוא מוכיח את ישראל לפני כניסתם לארה"ק (דברים, פרק א פס' ל-לא): "ד' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם; וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ד' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה".

וכן ביאר רבי נתן מברסלב 'מוהרנ"ת' זיע"א, ליקוטי הלכות, חושן משפט, שלוחין ג: 'פירוש: שבאו ישראל לפני משה ואמרו 'נשלחה אנשים לפנינו', כמו שפירש רש"י. ועל ידי שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ, על ידי זה פגמו בארץ ישראל. כי עיקר הפגם היה על ידי השלוחים, שהם המרגלים, כי השליח הוא בחינת טבע שהוא בחינת מלאך, כי ארץ ישראל למעלה מהטבע לגמרי, כי שם השגחתו יתברך תמיד, כמו שכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. וכשרצו לשלוח מרגלים, פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש על פי דרך הטבע, ולא האמינו שעל ידי השגחתו יתברך, שנמשכת ביותר בארץ ישראל, יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה, על כן היה עיקר הפגם על ידי השלוחים דייקא, שהם המרגלים, כי השליח הוא בבחינת מט"ט, בחינת הטבע, שמשם אחיזת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת הבחירה כידוע. כי עיקר כח הבחירה הוא על ידי הטבע. כי אם לא היה העולם מתנהג כי אם בהשגחה לבד תמיד, לא היה בחירה כלל, רק עיקר הבחירה הוא על ידי שרואים שיש דרך הטבע בעולם, וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחזיר השליחות למרא קמא שיהיה נכלל השליח בהמשלח, שזהו בחינת כלליות הטבע בהשגחה אחר הבריאה בקודם הבריאה, שזהו עיקר התכלית. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דיבת הארץ רעה ואמרו שקר על ארץ ישראל ושקר הוא עיקר פגם ההשגחה, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו'.