מצוה להבאיש מעשי הרשעים

למען אחי ורעי! הנה איתא בזמן הזה ישנם הרבה בלבולים בנוגע לאותם רשעים שלקחו ממשלה קודם הזמן ורבים הם שנוהים אחריהם בין מהמזרחי ובין מהחרדים שנקראים אגודה וש"ס.

ולכן ראוי ולחדד דב"ק של רבינו מנחם המאירי זיע"א, שבת לג ע"א

יש צד אחר בלשון הרע שהוא מותר ויש בו צד מצוה, והוא שיספר בגנות חבירו שהוא רשע כדי להבאיש מעשיו על השומעים שלא ילמדו ממנו, כאמרו ע"ה שונאי השם יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.

ומכאן יש לנו לימוד גדול להבנת עניין היחס הנכון כלפי אותם אלו שמתיימרים להיות נושאי דגל התורה כאשר הם מתחברים לאותם פורקי עול תורה ומצות ומגלגלים עיניהם כלפי שמים ואומרים שהינם צדיקים, אבל בפועל דוד המלך ע"ה אמר עליהם שהם שונאי השי"ת, רח"ל

ועוד איתא בדב"ק של מרן החפץ חיים זיע"א, הקדמת שמירת הלשון

ודע דכל מה שכתבנו בספר זה מענין גודל הזהירות מעוון לשון הרע, היינו למי שהוא עדיין בכלל עמיתך, אבל באותן האנשים הכופרים בתורת ה', אפילו רק באות אחת, והמלעיגים מדברי חז"ל, מצוה לפרסם דעתם הכוזבת לעיני הכל ולגנותם, כדי שלא ילמדו ממעשיהם הרעים, וכמו שמבואר בספר חפץ חיים בכלל ח' הלכה ה' עיין שם.