top of page

לך למדבר עזה ואראך שמנים מהן

למען אחי ורעי! איתא במס' שבת, דף קמה ע"ב:

'יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי אסי מפני מה עופות שבבבל שמנים? אמר ליה כלך למדבר עזה ואראך שמנים מהן'.

ופירש"י, שם:

'למדבר עזה - והיא מארץ ישראל'.

וביאר שם רבי ישראל אברהם אבא ב"ר חיים זאב קריגער[1] זיע"א, עולה ליפה, דרוש ד', דף טז-יח:

'יתיב ר׳ חייא ב״א ור׳ אסי קמיה דר׳ יוחנן ויתיב ר״י וקא מנמנם א״ל ר״ח בר אבא לר״א מפני מה עופות שבבבל שמנים? א״ל נלך למדבר עזה ואראך שמנים מהם (שבת דף קמ״ה ע״ב).
את המאמר הזה את השאלה ששאל ר״ח בר אבא לר' אסי בעופות שבבבל איזה שאלה היא זאת מה איכפת לו לר' חיא בר אבא אם הם שמנים או אינם שמנים, ואם שרצה לידע את טבעם של עופות הללו, מה זאת התשובה שהשיב לו ר׳ אסי 'נלך למדבר עזה ואראך שמנים מהם' הלא אינה מכונת השאלה? ועוד הוא לא שאל מדוע הם שמנים יותר, כי אם למה הם שמנים, וביותר לא הזכיר שלא היתה שאלתו כי אם על שומנם והשיב לו שנמצאים שמנים מהם ויש בזה כמה וכמה ספיקות אשר לכל אלה התירוץ קשה להבין בפשוטו, ולא עוד דמתשובת ר"י שהשיב להם בעופות שבבבל שמנים מפני שלא גלו ודרש מקרא "שאנן מואב מנעוריו" נראה שלכונה אחרת נשאלה שאלה זאת ובדרך מליצה ולא בפשטות, לנטוע בלב אישי הישראלי את תקות הבטחון בד׳ וידע בדעתו כי הכל מאת ד׳ ויביא ישועתו וגאולתו, ואל יכזב בשכלו לעזבהו לילך בהשקפה החומרית, ואם שלפעמים יחשוב בשכלו מצד החומר הגובר על השכל ואדמה תכסה ראשו, לא יביט לכל אלה, ולא יסיר את תקותו מקרבו לשום מבטחו בד'.
בהשקפת עין כל רואה ישתומם ויתמה בתמהון לבב על דרך רשעים הסרים מאת ד׳ צלחה ויושבים שלוים ושקטים, וצדיקים מעונים ביסורים, ובאמת היא שאלה קדומה מכבר ששאלו בזה חכמינו ז"ל וברכות דף ו' ומלאה היא בספרן של החוקרים הראשונים הרמב"ם והעיקרים ועוד ועוד ולא נדבר בענין זה אלא רק בפרט מזה, בראות שאנשים כשרים ונהנים מיגע כפם, מפרנסים את עצמן מקב חרובין הם הגרעינים הנשארים אחרי הקוצרים הנופלים לארץ והם הפקר לכל, מי שזכה בו שלו נחשב.
והאנשים החומסים משדות אחרים אינם מסתפקים במה שיש בידם, וצועקים ואומרים 'הב הב', האנשים החוטפים משדות שאינן שלהם הם שבעים ויש להם תפנוקים והכשרים ומהוגנים מעונים בעוני ובצער רב, את האנשים החוטפים הם בתור עופות וגם הכשרים בתור עוף נמנה.
והפרש גדול יש בטבע העופות למינן, יש מין עוף, אשר כנפיה מגינות עליה העוף הזה הוא יונה כנסת ישראל נמשלה ליונה, היונה מביאה עלה זית טרף בפיה, מזונותיה מרורין כזית מה שטועמת ונותנת לתוך פיה (עירובין דף כ״א) כל מגמתה ושמחתה רק אשר אפרוחיה עולים על מזבח ד׳, בזה מצאה בית ובזה בנתה קן אשר שתה אפרוחיה מזבחותיך ד׳.
לא כן נמצאים עופות כמו אלה אשר ניזונות רק משדות אחרים ומנקרים בחרטומיהן מהשבלים, מחפשים לקרקר אף במקום שאינו של בעליהם, ורחוקים הם מאת ד׳ ועל מזבח בבית המקדש אין להם מקום, יען כי כל דבר שבא בגזל ובחמס שנא ד׳ (ומטעם זה משליכין ערב יוהכ״פ בני מעים של עופות להראות להעופות ראו כמה צריכים להרחיק את עצמן מן הגזל) ונצטוונו לזרוק את הזפק אשר שם משכן המאכל אל מקום הדשן, כי הגזל לדשן הוא ואין לו מקום בבית המקדש ואין ממנו ריח ניחוח, כן מצינן במ״ר (ויקרא פרשה ג) 'העוף הזה פורח וטס בכל העולם ואוכל בכל צד ואוכל מן הזלות ומן החמסין אמר הקב״ה הואיל והזפק הזה מלא גזלות וחמסין אל יקרב ע״ג המזבח' ואם שביונה אשר היא נרדפת מכל, מ״מ מראתה לא יקרב לגבי המזבח, משא״כ עופות אחרים שאין להם שום הקרבה בקדש והעופות הרודפים הם השמנים והנרדפים הם הדלים והרזים.
במליצה הזאת ובשם עוף מכונה הנהו האיש הזה הכשר והבלתי כשר, ולמינן יפרדו הכשר וההגון הוא מכונה בעוף יונה, ורק בזה לבד שמצותיו מגינות עליו, והבלתי כשר הוא מכונה בשם עוף סתמי למען שהוא רודף את כל, ולכל דבר תשוקתו וזהו ששאל ר׳ חייא בר אבא לר״א 'מפני מה עופות שבבבל' שאין להם שום מדות ורק רודפים והם 'שמנים' הם חיים חיי נחת אף שגוזלים וחומסים ומנקרים בחרטומיהן משדות אחרים!
'אמר לי' מה זו שאלה היא ראה ולך 'נלך למדבר עזה' אל המדבר החזק אשר תשאה שממה, ונמצאים שם רק נחשים ועקרבים חיות רעות דורסות וטורפות את הכל, והם 'שמנים מהם' מהבבלים אשר גוזלים משדות אחרים, אבל מניחים הם לאחרים גם כן, ועל אנשי מדבר עזה אין לך שום קושיא כן לא יקשה לך גם על עופות שבבבל, כי התירוץ הזה של 'מדבר עזה' שהוא מאת ד׳ ובודאי לא לחנם ואף שהשכל האנושי לא ישיג את זה, כן גם בעופות שבבבל ג״כ אם השכל קצר מלהשיג את זה מדוע הם שמנים ושלוים ושקטים, ועם ישראל מעונה זה כמה, אבל צריכין לשקול במאזני שכלו להתגבר בשכלו על יצרו ולנטוע בקרבו הבטחון האמיתי כי לא יזנח לעולם ד׳ ואם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה אף שעתה שמן עשו ביותר לא יפול רוחו בזה, כי עוד תקותנו שישוב ד׳ את שבותינו במהרה בימינו אמן'.

ויש לי עוד איזה מעין חידוש לפי עניות דעתי:

'עופות - דהיינו 'דינים', בבבל הם שמנים...אבל 'אמר ליה לך למדבר עזה ואראך שמנים מהן - לך למדבר עזה שם תמצא דינים יותר גדולים, (ה"י), והסיבה לכך היא משום שהיא חלק מארץ ישראל.

והשי"ת יתן לנו כוחות לעמוד מול הדינים הקשים, ע"י דעת תורתינו הק'.


------------------------------------------ [1] רבי ישראל אברהם אבא ב"ר חיים זאב קריגער זיע"א, חיבר את הספה"קים: חינא דחיי (פיוטרקוב, ה'תרס"ח); לרצנכם תזבחוהו (פיוטרקוב, ה'תרס"ט); עולה ליפה (פיעטרקוב, ה'תרע"א); דברי שלום ואמת (פרנקפורט דמיין, ה'תרפ"ב); קדושת בית ישראל (ניו יורק, ה'תשמ"ג).

פוסטים קשורים

הצג הכול

Comments


כריכה מצות ישוב ארץ ישראל,שלוש השבועות,דחיקת הקץ,רמב"ן,יעקב אבינו,אברהם אבינו,יצחק אבינו,ארץ ישראל,ארץ הקודש,מלחמת מצוה,מלחמת רשות,אורים ותומים,מגילת אסתר,רמב"ם,אגרת תימן
מלחמת מצוה כריכה - הדמיה_edited.jpg
כריכה קדמית - לגלות ולהראות את הנס.jpg
כריכה בר-כוזיבא.jpg
הדמיה ילקוט השבעתי אתכם-חנות.jpg
הדמיה ספר גבול ההר.jpg

אנו שמים דגש על 'אהבת ישראל' (שאינה תלויה בדבר).

            

ולכן, אם נתקלת בקושי להבין דבר-מה, אנו כאן נשמח לענות לך על השאלות שלך, השאירו פרטים ונחזור בהקדם.

עקוב אחרינו

  • ילקוט השבעתי אתכם בקול הלשון
bottom of page