מאמרים ודא"חים מקושרים
Please reload

לימוד גדול מהספה״ק שר שלום על שיר השירים

אחי ורעי! דע לך שישנם מבעלי הדעות המשובשות שחושבים עצמם למבינים גדולים בענייני העוה"ז דהיינו מילי דעלמא, ומנסים להראות את ידיעתם בכך שאומרים מילה בשם 'השתדלות' שכביכול כל מה שאדם צריך לעשות זה רק השתדלות מצד עצמו, והכל יסתדר מאליו, ומגיעים משם לכל מיני כפירות רח"ל כאילו ג"כ אינם צריכים בכלל סיוע ועזר מן השי"ת, ה"י

 

והנה מצינו שהרחיבו את המשמעות של הדבר ג"כ של ה'השתדלות' למעבר לדבר מצוה אלא ג"כ שצריכם לעשות 'השתדלות' לדברי עבירה כמו שמצינו אצלם שממש מוסרים את נפשם על כך, ולפעמים הם יחשיבו את הדבר ל'דבר מצוה', רח"ל

 

והנה מצינו שהמציאו להם שהינם צריכים לעשות השתדלות אצל שרי אוה"ע לדברי עבירה כגון העברה על השבועות שהשביענו הקב"ה שלא למרוד באוה"ע ושלא לעלות בחומה

 

והנה זכינו לביאור נפלא לאחד מתלמידי רבי משה מִטְרָאנִי 'המבי"ט' זיע"א, שביאר לנו שאין הדבר ניתן להאמר כלל וכלל שיש מקום לבקש עזרה מאוה"ע רשות לעלות בחומה

 

וכעת אביא מדב"ק של רבי שמואל אריפול[1] זיע"א, שר שלום על שה"ש, פרק ב' פס' ז'   

והכי פירושו השבעתי אתכם שאתם בנות ירושלים, שהייתם דרים בירושלים, ועתה יצאתם מפוזרים במקום צבאות ובמקום אילות השדה, ואפשר שלכן הותיר פה מלת השדה, לא עשה כן בפסוק דומה דודי לצבי כו' הבא אחריו, ביען שכוונתו פה על הצבאים הרצים ממקום למקום, אשר שכונתם הם בהרים ובחורבות ובמקומות בלתי נושבות, ועם כל זה השבעתי אתכם שלא תעירו לקום קודם הקץ, גם שלא תעוררו מלך או שר עמכם שיקום עמכם, ולכן אמר אם תעירו רוצה לומר אם תעירו עצמכם לקום, או אם תעוררו על ידי אחר עמכם. ואם נרצה לומר כי השבועה קאי על מלת בצבאות ובאיילות שהשביעם בהם, יהיה הכוונה לפי שהצבאים כשהם ישנים עינם אחת פתוחה ועינם אחת סתומה, והאילות כשרצים מסתכלים לאחריהם... לפיכך נשבעו בהם, כדי שאפילו כשהם ישנים יהיה עיניהם פתוחה, ויסתכלו לאחוריהם לראות הרעה שימשך אליהם אם יקומו קודם הזמן, למען לא יעפילו לעלות קודם הזמן[2].

 

 

וכעת נבאר מעט ממקצת מדב"ק שהינם נר לרגלי לכל מי שירא שמים אמיתי ואיננו מפורסם של שקר, עד כמה ראוי אדם לשמור על עצמו ולעשות סיג לתורה, ויש ללמוד מדברי קדשו כמה וכמה לימודים חשובים לענייננו, בנוגע לכך שבעלי הדעות המשובשות משווים בין 'הצהרת כורש' ולהבדיל אלף אלפי הבדלות ל'הצהרת בעל-פעור'

 

א. ההתעוררותו של כורש היתה מאת השי"ת, ללא שום שתדלנות מעשית של יהודים כדכתיב דבה"י ב', פרק ל"ו פס' כ"ב

"העיר השם, את רוח כורש מלך פרס"

 

ובנוסף שניבא על כך כבר הנביא ישעי' ע"ה

 

ואילו 'הצהרת בעל-פעור' הושגה ע"י שתדלנות ולחץ רב של קוק וכת דיליה שפעל מטעם הציונים, מכיוון שהי' רב מטעם (ולכן גם קיבל פרסום רב אצלם כגאון עולם וכיו"ב).

 

ועוד יש להאיר באור יקרות שכאשר הופסקה עבודת בנין ביהמ"ק בימי כורש לא מצינו שעשו מרידות נגד מלכות פרס או מדי.

 

אבל ברגע שהאנגלים ביטלו את 'הצהרת בעלפעור' אלו הציונים עשו 'שפיכות דמים' בינם לבין האנגלים ואף יהודים כמו ר' ד"ר יעקב ישראל הלוי דה האן[3] הי"ד זיע"א, ועוד מאוחר יותר לפני סיום המנדט, בכך הראו את בוגדנותם, תוך העברה על השבועות.

 

ב. ומה גם 'רוחו של ה' נחה על כורש, משיחו. לאפוקי מבעלפעור שעליו נחה רוח השתדלנים בעלי הדעות המשובשות, שדחפו אותו לכך (וגם לאחר מכאן האנגלים חזרו בהם ע"י תירוצים אי אלו ואחרים, ועשו "ספרים לבנים"), ודו"ק.

 

ג. שכורש נתן רשיונות מאו"ה לבנות בימ"ק לה' יתברך.

 

ואילו בעלפעור נתן אישור מאו"ה להקים בית-(כסא)-לאומי בחלק כלשהו בשטחי ארץ ישראל (ולא את כל ארץ ישראל לפי גבולות ההבטחה).

 

ד. הקשו עלי מכך שמדובר בספר של דרשות, ועל כך צפיתי שיאמרו גם כן ולו רק בשביל להשיב להם כך, שהלא הם רק מסתמכים על ספרי דרשות של האי"ה קוק, וכי לא כל ספריו של האי"ה שבהם הם מעיינים הינם ספרי דרשות, וכי ממתי הם נותנים "ציונים" ו"אישורים" על ספרי מחשבה איזה כן ראוי לבוא בקהל ואיזה לא.

 

ביחוד שספרי האי"ה לא קיבלו "אישור לבוא בקהל יראי ה' וחושבי שמו, ע"י מרנן ורבנן, כדאיתא בקונטרס "קול השופר" (הגר"ח זוננפלד, הגר"ח ברלין, כף החיים ועוד), וכן עי' במכתב הקודש של האמרי אמת מגור, האדמו"ר מסוקולוב, האדמו"ר מסאטמר, החזון אי"ש, הרוגושטובר, אב"ד מטארנא, ועוד ועוד זיעועכי"א, רשימה ארוכה...

 

ומה עוד שהריטב"א כבר פסק שספרים שהינם פירושים על התנ"ך הם כן מהווים, כמקור לפסיקת הלכה, ביחוד כאשר מדובר על דינא דגמרא, שהובאה להלכה בשו"תים.

 

 

ויש עוד הרבה מה להוסיף בעניין זה וניתן לעיין בכך בכרך של ילקוט השבעתי אתכם, שער ההבהרות

 

______________________

[1] רבי שמואל ב"ר יצחק אריפול זיע"א - היינו אחד מהמטיפים הגדולים של האומה, תלמידו של המבי"ט זיע"א, מעט מאוד ידוע עליו נראה כי הוא היה תושב סלוניקי חלק מחייו (כפי שעולה מתוך השירים של חכמי סלוניקי בתחילת ספר "אגדת שמואל"), בשנת של"א עבר לקונסטנטינופול, לאחר מכן בשנת של"ו עבר לונציא והוציא לאור מספריו הק', ולאחר מכן התיישב בצפת ת"ו. חיבר את הספה"ק: אגדת שמואל; מזמור לתודה – פירוש לספר תהילים (ספר שכתב לכבוד החלמתו ממחלה שהיה חולה בה בין השנים ה'שכ"ט-ה'של"א); יעלת חן הידוע ג"כ בשם שר שלום – פירוש למגילת שיר השירים (צפת, ה'של"ט); פי חכם הידוע ג"כ בשם לב חכם – פירוש על מגילת קהלת (קושטא, ה'שמ"ו); ווי העמודים – פירוש על הסידור וענייני תפילה (טרם פורסם); לוית חן - ספר מוסר (טרם פורסם). (הספה"ק שר-שלום הודפס בבית דפוס הראשון בארץ, בעיה"ק צפת ת"ו, שהוקם ע"י רבי אברהם ב"ר יצחק אשכנזי זיע"א, (מאנשי היישוב בצפת, ת"ח ושד"ר. הקים בצפת את בית הדפוס העברי הראשון, בשנת ה'של"ז. בבית הדפוס זה הדפיס את הספה"ק של חכמי צפת כגון: "לקח טוב" לרבי יום טוב צהלון, "קהלת יעקב" לרבי יעקב גלנטי ו-"שר שלום" לרבי שמואל אריפול זיעועכי"א)).

 

[2] ישנו המשך לפירושו, אך לצורך בירור עניין חשוב מאוד הבאנו כעת את הדברים המופיעים במשבצת האפורה לקמן, המשך הפירוש שלו אחרי המשבצת האפורה.

 

[3] ר' ד"ר יעקב ישראל דה האן הי"ד זיע"א – נולד ב-ט' טבת ה'תרמ"ב, בכפר סמילדה (הולנד). נולד למשפחה בת 18 ילדים דתית, אך נטש את הדת בגיל צעיר והפך לחופשי (חילוני). בבחרותו למד בסמינר להכשרת מורים. נשא אישה נוצרייה שהייתה מבוגרת ממנו בתשע שנים. הוא היה מרקסיסט. בשנת ה'תרס"ג הצטרף לתנועה הסוציאל-דמוקרטית ההולנדית והיה לאחד מראשי דובריה. נודע כעורך דין ועסק גם בעיתונאות ובכתיבת שירה. שלט בשפות רבות. בשנת ה'תרע"ב נסע לרוסיה הצארית כדי לחקור את תנאי המאסר בבתי הסוהר שם. עם שובו פרסם את הספר "בתי סוהר רוסיים", על התנאים התת-אנושיים שמצא במוסדות אלו. לאחר שובו מרוסיה חל בו מפנה אידאולוגי נוסף והוא שב להיות יהודי דתי, ולאחר מכן גם ציוני. בשנת ה'תרע"ו הגיש את הדוקטורט שלו במשפטים שעסק בהיבטים בלשניים וסמנטיים של החוק והמשפט, והחל ללמד משפטים באוניברסיטת אמסטרדם. אחרי מלחמת העולם הראשונה החליט לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע לארץ בשנת התרע"ט כציוני ורצה להשתלב בתנועה הציונית. עד מהרה התברר לו כי איש אינו מעוניין בשירותיו – לא במוסדות היישוב וגם לא באוניברסיטה העברית, שהייתה אז בשלבי הקמה. הוא ביקש לשמש כקונסול הולנד בירושלים ונדחה על ידי שלטונות הולנד. בשנת ה'תרפ"א עמד בראש התלמוד תורה הספרדי "דורש ציון". הצטרף לחוגים הקנאיים של העדה החרדית, מתנגדי החילוניות והציונות, והפך למקורבו של רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א. העמיד את כישוריו לרשות העדה החרדית. הוא תרגם את תזכיריה ואת תזכירי אגודת ישראל לאנגלית והושיט לאגודה ייעוץ משפטי. במשך הזמן הפך למנהל המדיני הרשמי של האגודה, וזאת ללא כל תמורה. עד מהרה לשופרה של ראשי העדה החרדית, מבין פעולתיו היו: מאבק ביישוב הציוני המאורגן; פתח במסע נגד המסים שהנציב העליון אישר לוועד העיר של יהודי ירושלים לגבותם ופעל לביטול המנדט הבריטי על ארץ ישראל; מאבק נגד האי"ה והגיש נגדו תלונות ותביעות משפטיות תכופות. בין היתר מפעולתיו היותר ידועות הינם הרכבת משלחת חרדית בראשות רבי יוסף חיים זוננפלד זיע"א, שיצאה ב-ט"ו טבת ה'תרפ"ד (23 ביוני 1923) לעבר הירדן, להתייצב בפני האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון מירדן), ולהיפגש עם חוסיין בן עלי (אביו של עבדאללה), שביקר אז בעבר הירדן. המשלחת הייתה משקל-נגד למשלחת ציונית בראשות הקולונל פרדריק קיש שיצאה להיפגש עם אנשי השושלת ההאשמית. משלחתו הגישה תזכיר לפיו אגודת ישראל היא גוף עצמאי המייצג יהודים רבים ברחבי העולם ולכן יש לקבל ממנו חוות דעת נפרדות בשאלות העומדות על הפרק. עוד הביע התזכיר רצון בשלום ובשיתוף פעולה בין כל התושבים לבניין הארץ. בשנת ה'תרצ"ג ביקר בארץ איל ההון מקס איטקן, הברון הראשון מביוורברוק, בעליו של העיתון "דיילי אקספרס". עמו נפגש ובעקבות הפגישה התיר לו הלורד לפרסם את מאמריו בעיתונו בו הביע תמיכה בלומדי התורה והתנגדות למתנגדיה. ב-כ"ט סיון ה'תרפ"ד (1 ביולי 1924), אמור היה לצאת ללונדון עם משלחת מטעם העדה החרדית, כדי לפעול נגד אישור החוק למתן מעמד לקהילות היהודיות בארץ ישראל, שלדעת העדה החרדית היה בו כדי לתת יתרון ליישוב הציוני. השמועה אמרה שבכוונתו לפעול בלונדון גם לביטול הצהרת בעלפעור למרות שהכחיש טענות על פעילות בכיוון הזה, שעלו בעקבות פגישה קודמת, ב-כ"ח תמוז ה'תרפ"ד (30 ביוני 1924), כשיצא לרחוב יפו לאחר תפילת מנחה בבית הכנסת שבחצר בית החולים שערי צדק, פגעו בו שלוש יריות אקדח, שגרמו למותו המיידי. הרוצח נמלט. זהות הרוצח, סייעניו ושולחיו לא נתגלתה למשטרת המנדט ותיק החקירה נסגר. המעשה נחשב לרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה, וזיעזע את היישוב. בעיתונות הופיעו מאמרי הסתייגות. עד היום מונצח שמו שנפל על משמרת שמירת קודשי ישראל. מנו"כ בהר הזיתים.

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר
מאמרים ודא"חים נבחרים

שורש טעותם של הציונות/הדתית

November 17, 2019

1/10
Please reload