סילוף מהספר ׳דרישת ציון׳

למען אחי ורעי! דע שאחד מהסילופים שמרבים להשתמש בו בעלי הדעות המשובשות בשביל להצדיק את העבירה על איסור שלוש השבועות שמצויינות במסכת כתובות (דף קיא ע"א) הוא על פי דבר דרוש (וורט) מהספר 'דרישת ציון' - לגבי כוונת המחבר אם הוא עשה זאת במכוון קשה לדעת, מכיוון שעבר זמן רב וקשה לעמוד על אופיו של המחבר, אם כי ידוע שהרבה מגדולי ישראל[1] יצאו נגדו מכמה וכמה סיבות[2] (מאוד מומלץ לעיין ג"כ בהערות שולים), אולי הביטוי הכי חריף לגביו מצינו בדב"ק של רבי שאול חיים נאטנזאהן זיע"א שכינה אותו 'בעל-בית'...

הלימוד הנ"ל שעלינו אנו מדברים הוא הטענה של 'רישיון מאוה"ע לעלות לארץ ישראל' דהיינו שאם אוה"ע נותנים לנו 'רשות' לעלות לארה"ק אין זה עומד בסתירה למה שהשי"ת השביענו שלא לעבור, והדבר תמוה ביותר מכמה טעמים:

גוי לא יכול להתיר שבועה שהשי"ת השביענו.
מי שנתנו את ההיתר הי' רק על השבוע השל עליה בחומה ולא על שאר השבועות כגון: מרידה באוה"ע (איך יתנו היתר לכך) או גילוי הסוד (אכמ"ל)
כבר גדולי ישראל גדרו סיג לכך שאם אוה"ע יתנו אישור לעלות לארה"ק, מהראשונים[3] ועד האחרונים[4], ומכיוון שגדרו 'פרוץ גדר ישכנו נחש', ולא עוד אלא שרואים שמכיוון שפרצו גדר של שבועה זו התירו גם להתיר את שאר השבועות[5].
כבר גדולי ישראל גדרו סיג לכך שאסור לנו לעורר את אוה"ע שיתנו אישור לכך, עוד מראשוני האחרונים[6], ומכיוון שגדרו 'פרוץ גדר ישכנו נחש', ולא עוד אלא שרואים שמכיוון שפרצו גדר של שבועה זו התירו גם להתיר את שאר השבועות[7].
וכן אמנם כל מה שדברנו ה'מתירים' למיניהם שהתבססו על טענה זו, דובר על 'רישיון' ולא על 'היתר' דהיינו שאם אוה"ע מחליטים להפסיק את נתינת 'הרשיון' אסור להמשיך, אך הדברים לא התנהלו כך אלא פרצו גדר זה ג"כ.

ונחזור לענייננו לגבי המקור לטעות שגוים יכולים להתיר לנו שבועה/שבועות שהשי"ת השביענו

המקור לטעות הזאת מקורו בכתבי ר' קלישר שהביאו בשם הרמב"ן והרד"ק זיעועכי"א דברים באופן לא מדיוק, ואסביר ואביא דוגמות ברורות לכך

ר' צבי הירש קלישר, אמונה ישרה ח"ג – יקרא דרישת ציון וחברת ארץ נושבת[8], מאמר ראשון, אות ב', דף ד' ע"א[9]

ועתה נברר בראיות בע"ה איך הלב יחיל לגאולה וישועה: ידידי הקורא הסר מעטה ההרגל מעליך, אשר המון עם יחשבון, כי כרגע יריע אף יצריח משיח צדקינו ויתקע בשופר גדול להרעיש כל יושבי תבל, לא כן כי ראשית הגאולה ע"י התעוררות רוח נדיבים וע"י רצון המלכיות לקבץ מעט מני פזורי ישראל לאדמת קודש, כמ"ש איש אלקים רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל על פסוק האלף לך שלמה בביאורו שם, וז"ל ראשית הגאולה העתידה תהי' עפ"י רשיון המלכיות ויהי' קצת קיבוץ גליות ואח"כ יוסיף ה"שי שנית ידו, כדכ' ישב את שבותך ואח"כ ושב וקבצך מכל העמים עכ"ד, וכ"כ הרד"ק בתלים קמ"ו במזמור הללי נפשי על פסוק שאין לו תשועה וז"ל כי ל"ד לבדו התשועה והוא יסבבונה על יד בני אדם כמו שסיבב גלות בבל ע"י כורש וכן לעתיד יסבב גאולת ישראל ע"י מלכי הגוים שיעורר את רוחם לשלחם כו' עכ"ל. וכ"כ הרב תי"ט עפ"י הירושלמי וז"ל התי"ט פ"ה למעשר שני מ"ב ותנאי הי' בדבר כו' שהתקנה הי' שלא להעלות כדי שלא לעטר שוקי ירושלים הנתונה ביד-האויבים, ואף אם יתבטל זה הטעם שיבנה בית המקדש ולא יהי' ב"ד שבאותו הדור רשאין לבטל כי אולי לא הי' גדולים מזה הנ"ל, כי בנין ביה"מק קודם למלכות בית דוד כדאיתא בירושלמי אמתניתן כו' שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות ב"ד, ונמצא שעד מלכות בית דוד יהי' לאויבים קצת ממשלה עלינו וכמו שהי' בתחלת בית שני, ובשלוט האויבים ויהיו בירושלים לא נתבטל הטעם לגמרי עכ"ל.

וכעת נעיין רק במקור שהביא מהרמב"ן - ואילו את השאר אפשר יהי' לראות בקונטרס החשוב שהכנתי בזמנו צנזורות, סילופים וזיופים - חלק א' - שכן משמע ההפך הגמור מדב"ק של הרמב"ן זיע"א מכמה סיבות

ואחלק את הדבר קודם כל רק לפי מה שהביא ואח"כ לפי מה שבאמת כתב הרמב"ן זיע"א

הפס' עליו מתבסס הרמב"ן הוא פס' שג"כ מדבר מעניין ביאת משיח צדקנו (כפי שניכר ג"כ מדב"ק של הרד"ק זיע"א...

רמב"ן זיע"א, דברים, פרק ל פסוק ב

וטעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו או יהיה "מצוך אתה ובניך" כמו מצוך לך ולבניך, כענין ואתה צוית (בראשית מה יט), וכן וירעו אותנו (לעיל כו ו), לנו ולפי דעתי יש בו סוד גדול, כי ירמוז למה שאמרו (יבמות סג:) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וכבר דברתי בו:

(והשווה דב"ק אלו בשביל השלמת הבנת העניין לחד מתלמידי תלמידיו, רבנו בחיי זיע"א, חומש דברים, פרק ל פסוק ב)

~~~~~~~~

וכל זה הבנו ע"י שו"ט, אבל למה לנו אם אנו יכולים לראות מה שבאמת כתב הרמב"ן זיע"א, שם ולא להסתמך על המקורות כפי שנוהגים להביא בעלי הדעות המשובשות וכיו"ב.

פירוש על שיה"ש (פרק ח' פס' י"ב) המיוחס לרבי משה ב"ר נחמן 'הרמב"ן' זיע"א[10]

וקרא גלות יהודא נפוצים ונפוצו' יהודא יקבץ, וימשחו להם בית ישראל משיח נ"ל וזה יהי' משיח בן-יוסף: ויכבוש ארצו' ומלכים ויבא לירושלים:

ויבנה אותה כדכתיב בונה ירושלים ה'[11] נדחי ישראל יכנס:

וימו' במלחמה: ועליו נאמ' ביום ההוא יגדל המספד בירושלים:

ואומר והביטו אליו אשר דקרו ואחר כן יבואו הנפוצו' המפוזרים בין העמים ושמו להם ראש א' הוא משיח ב"ד שהי' עמהם בגלו'[12]:

וברשיון מלכי האומו' ובעזרתם ילכו לארץ ישרא' כדכתי' ישעי' ס' והביאו את כל אחיכם וגו' ויהי המלכו' ההיא נמשך ואינו פוסק לעולם: וזה ושם ב'ו נאום ה' אלהים מקבץ נדחי ישראל אלו עשרת השבטים:

ומצינו פירוש זה של הרמב"ן מצוי ג"כ בפירושו עה"ת (בראשית, פרק כו' פסוק כ'), שלאחר המינוי של משיח בן דוד יבנה בית המקדש

...והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה[13], והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד:

ואכמ"ל אלא לומר שעצוב מאוד שר' קלישר חיבר ספרים רבים על משהו לא נכון, שלא יכל לכתוב כראוי לפי מה שבאמת מופיע ואולי רק הסתמך על הזכרון, אבל נראה כאן במפורש שמה שהרמב"ן אמר הי' רק לגבי אחר ביאת משיח בן יוסף וג"כ אחרי פטירתו, ואח"כ מביאת משיח בן דוד...

פירוש על הפסוק האלף לך שלמה מהרמב"ן... לפני הרשיון מאהו"ע יתגלה משיח בן דוד

פירוש על שיר השירים מהקדוש רבינו הרמב"ן זצלה"ה

------------------

[1] רבי דוד פרידמאן מקרלין (שו"ת שאילת דוד, סי' א'); רבי עקיבא איגר, רבי משה סופר מפרשבורג, רבי שמשון רפאל הירש, רבי יעקב אטלינגר (שו"ת בנין ציון, סי' א'), רבי נפתלי צבי יהודה ברלין 'הנצי"ב מוולוזי'ן' (אגרות הנצי"ב מוולוז'ין, אגרת ק"ז), רבי שאול חיים נאטנזאהן (עבודה תמה, נעילת שערים, ד"ה ועתה אבוא), רבי נחום לעווי משאדיק 'רבי נחום שאדיקר' (הספה"ק מרא דארעא ישראל, כרך ב', דף ל"ו), רבי יוסף זונדל מסַלַנְט (הספה"ק מרא דארעא ישראל, כרך ב', דף ל"ו), רבי משה יהודה לייב זילברברג מקוטנא (הספה"ק מרא דארעא ישראל, כרך ב', דף ל"ו), רבי מאיר אויערבאַך (הספה"ק מרא דארעא ישראל, כרך ב', דף ל"ג ודף ל"ו) ועוד זיעועכי"א.