כשביקשו לשוחח עם הרב קוק, לקראת השנה החדשה, על מצבה של האשה, על חוזרים בתשובה וכל השאר- התקשרנו טלפונית לישיבת "מרכז הרב". "ראיון לעתון "לאשה"?" שאל אותנו מי שהרים את שפופרת הטלפון. "אין שום סיכוי. הרב כמעט שאינו מעניק ראיונות לעיתונות, ובודאי שלא יתן לעתון נשים". חרף ספקנותו המוחלטת, הפנה אותנו אותו תלמיד ישיבה לביתו של הרב, שכן, הרב צבי יהודה אינו יושב בישיבה אלא בביתו, לשם באים תלמידיו מידי ערב, לשמוע שיעור, ושם הוא מקבל את פניהם של החפצים בעצתו. כשביקשנו מתלמידו של הרב לשאול את מורהו על אודות הראיון, הגיב הוא בתמיהה. אולם התברר שהרב צבי יהודה ליברלי ופתוח יותר מתלמידיו הצעירים. עד מהרה שב התלמיד ובפיו התשובה החיובית. "הרב מסכים לדבר על מצבה של האשה", אמר, בלי להסתיר את הפתעתו.
..."יש לך שאלות מוכנות?" שואל הרב, לאחר שהתישבתי בסמוך לו, ואני מושיטה את הדפים שעליהם כתבתי בעודי יושבת במסדרון. הרב הישיש נוטל את הדפים וקורא בכתב ידי ללא משקפיים. "טוב.נענה עליהן אחת אחת", אומר הרב צבי יהודה ונוטל את ידי בידו. בסבלנות, בשפה בהירה, במלים הנבלעות לא אחת בשפמו, עונה הרב צבי יהודה קוק לשאלות שהצבנו בפניו.
נשים בהחלט צריכות להשתתף בהגנה על הארץ. רק צריך לברר אם יש מצב של מלחמה... ישנה משנה מפורשת, האומרת "למלחמת מצוה הכל יוצאים.אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". הנה-גיוס נשים לפי הרמב"ם. הרדב"ז, שהיה כמעט בן דורו של הרמב"ם, קצת צמצם את הענין של נשים ומלחמה. היות ואשה אין דרכה לכבוש, הוא מציע שהאשה תגויס לעזור לאנשי הצבא. מתוך כך, לדעתי, יש להבין אולי את מה שקוראים היום "שרות לאומי". שכן אם לא היו הנשים עוזרות להם, היו הגברים חיבים לבטל מזמנם המוקדש למלחמת המצווה. כך הם יכולים להתפנות. והרי עכשיו אנחנו מצויים במצב של מלחמה, הן בענין הכיבוש והן בעניין הגנת הארץ שלנו מפני האוייבים. ואם כך- הכל יוצאים וגם נשים חייבות גיוס. אין תירוצים.
האם אין הצדקה לנשים המבקשות להשתחרר מטעמי דת ומוסר?
יש "צדיקים" הדואגים לצניעות. רבותינו מדור התלמוד היו צדיקים לא פחות מהם, ודאגו אף הם לצניעותן של בנות ישראל. ועם זאת, כאמור, אמרו שגם בנות צריכות להתגייס. אז מה החידוש כאן?
...שמענו מחוזרים בתשובה, כי הרב קוק אינו מורה לחוזרים בתשובה לקיים מצוות היישר מן ההתחלה. צריך לעבור שלבים שונים כדי להתחיל בקיום מצוות?
קיום המצוות הוא לפי הכרת האדם עצמו. אני תמיד אומר לאנשים "בשבילי אל תחבוש כיפה". האמת היא שבמידה מסויימת יש לי שנאה לכיפה. יש חוגים דתיים שניפחו אותה ניפוח מגונה, כאילו שהיא לכשעצמה דבר חשוב. מבחינת הלכה זה לא חשוב ובודאי אין לזה חשיבות גדולה. ואם עושים חשבון של רווח והפסד - הרווח הדתי מזה קטן מאד ולעומתו ההפסד הנגרם על ידי שנאת אחים, בין אלה שחובשים כיפה לבין אלה שאינם- גדול מאד וזה מכאיב לי. האם זה שאינו חובש כיפה הוא פחות יהודי?
המתגדלים על דעות כפרניות ואינם בדרכי הצבור הישראלי, הם בכלל מוחזקים בפריצות עריות
_____________________
[1] "מציונות דתית לדת ציונית": שורשי "גוש אמונים" ותרבותו, גדעון ארן, עבודת דוקטורט, הוגשה בשנת תשמ"ז לסינאט האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 214
[2] "מציונות דתית לדת ציונית": שורשי "גוש אמונים" ותרבותו, גדעון ארן, עבודת דוקטורט, הוגשה בשנת תשמ"ז לסינאט האוניברסיטה העברית בירושלים, עמ' 277
[3] יו"ל על ידי רבי ש' גריינמן זיע"א, בני ברק, ה'תשט"ז