לכבוד יומא דהילולת רבי שמעלקא סעלישער זיע״א
אחי ורעי! לכבוד יומא דהילולת רבי שמעלקא סעלישער זיע״א (ט' אדר ה'תרל"ה) אביא עלה לתרופה מרוח הקודש שגילה לנו לגבי תקופתנו
'מעשה רב' מאת רבי שמואל שמלקה קליין[1] זיע"א, אב"ד סעליש (מובא מתוך הספה"ק צרור החיים המבואר, מדור תולדותיו הנהגותיו ואמרותיו, עמ' יז, הערה 18)
הרבי הקדוש רבי שמעלקא סעלישער זצ"ל, בעל "צרור החיים", נסע פעם אחת עם תלמידו הרב הגאון רבי משה יונגרייז זצ"ל, אבד"ק קאשוי, ובאמצע הדרך עברו יער. ודרכו בקודש הי' שלא להכות בסוסים משום צער בעלי חיים (עיין שם ב"צרור החיים", בשעת נסיעותיו בין ההרים, היה רגיל רבי שמעלקא לרדת מן העגלה לפני העליות בהרים, כדי להקל המשא לסוסים). ואז, באותו נסיעה באותו יער, צוה לבעל העגלה להכות הסוסים, כדי שיעברו את היער ההוא במהירות האפשרית. אחר כך, כשעברו את היער, התחיל הרבי הקדוש לנשום נשימות עמוקות בכבידות.
שאלוהו מלויו: "מה הם הנשימות הכבדות שכבוד קדושתו עושה? מילא הסוסים מתנשפים, מפני שהם רצו במהירות, אבל אתם, הרי ישבתם בעגלה".
ויען הרבי הקדוש רבי שמעלקא ז"ל ויאמר: "האינך יודע מה היה במקום הזה שעברנו בו?"
ויען מלוהו ויאמר: "לא, לא ראיתי שום דבר, רק הרים וגבעות ותו לא".
ויאמר לו הרבי הקדוש רבי שמעלקא ז"ל: "דע, כי אותו יער שעברנו בו היה מלא נשמות מהבריונים שהיו בזמן חורבן בית שני, שלא רצו לשמוע בקול התַנָאים שצוו להכנע, ונלחמו עד הסוף, ועל ידי זה גרמו חורבן בית וגלות ישראל, ועד היום הזה אין להם תקון. לכן צוויתי לבעל העגלה, שיסע במהרה, מפני שהמקום הזה הוא מקום טומאה, רחמנא לצלן. לא יכולתי לסבול האויר הזה…
הוסיף רבי שמעלקא ואמר: 'ושמעתי כרוז, שהנשמות הללו מתחננות לפני הקדוש ברוך הוא, שהן רוצות לבוא עוד הפעם בגלגול בעולם הזה, והן רוצות לתקן מעשיהן, והשיבו להן מן השמים, אף על פי שאני יודע שאתם לא תחזרו בתשובה, בכל זאת מכיון שיש בחירה לכל אחד ואחד, לכן נותנים לכן הבחירה לשוב ולהתגלגל, ואז יהיה תפקידכם לגאול אדמת הקודש מידי זרים, אבל הזהירו אותם שאם יעשו כהלכה על פי הוראת גדולי זמננו יצליחו, אבל אם ח"ו לא יצייתו לעשות על פי התורה אזי יתקלקלו ויקלקלו רח"ל יותר.
סיים הרבי את דבריו לתלמידו הרב הגאון רבי משה יונגרייז ז"ל: "תדע שדברי אמת, שבעוד ארבעים שנה מהיום, יבואו עוד הפעם הנשמות הללו לעולם, ואתה אז תכהן כרב".
הג"ר משה יונגרייז רשם את הדברים עם התאריך אצלו בפנקסו והמתין לראות כיצד יפול דבר.
חלפו שנים, הרב הגאון רבי משה מונה לאב בית דין דקהילת קאשוי, והתנה, שבכל אסיפה והחלטה של הקהל צריכים להודיעו.
פעם באו אנשים לעיר קאשוי לעורר הצבור שיתרמו כסף על מנת שיוכלו לקנות את ארץ ישראל מיד התורכים, ששלטו אז, ולהחליף הקופות של רבי מאיר בעל הנס בקופות של 'קרן קיימת לישראל', כי קם מנהיג בראשם שמארגן כעת בנק עולמי עבור קנית ארץ ישראל מידי התורכים.
השיבו להם ראשי הקהילה, כי בלי לשאול את הרב המרא דאתרא אין בידם לעשות שום דבר…
הלכו ראשי הקהילה אל הרב להודיעו ולשאול על הענין, אז נזכר מאותו המעשה, שהיה עם רבו רבי שמעלקא, ומה שאמר לו. מיד הלך וחפש בתיבתו, מה שרשם לעצמו אז, וראה שהיום כַּלוּ הארבעים שנה שאמר לו רבו אז, שבסופן עתידים לבוא נשמות הבריונים ולשלוט בארץ ישראל.
ענה להם ואמר: "לא ולא! חס מלהתחבר אליהם! יש להשאיר את קופות הצדקה של רבי מאיר בעל הנס, ולשלוח הכסף לממוני ואמרכלי הכולל, ואין לתרום לקרן קיימת לישראל", וגרשם מן העיר.
והנה אנו צריכים לתקן את מעשינו לפני הקב"ה ולעזוב דרך המשונה הזאת של בריוני בית שני, ובזכות כך נזכה לביאת גואל צדק בב"א
