לימודי ביקורת המקרא אצל קוק וכת דיליה (ב)

למען אחי ורעי! דע לך שכמו שהבאתי את הצורת לימוד שהנחיל אותו האיש האי"ה קוק לעצמו ולתלמידיו, וכן שזוהי הסיבה שלכן סולק מישיבת וולוזי'ן - ולא כפי שמנסים היחצנים שלו לטעון השכם והעריב שהוא כביכול מעיין ממשיך דרכו של הגאון מווילנא (עפ"ל).

וכן ישנם עדויות לכך אין ספור, כגון רבי אליקים שלזינגר שליט"א, הדור והתקופה

פעם שאל אותי[1] אם הנני יודע איך הגיע רב קוק ללונדון, וסיפר לי כי רב קוק הורחק מישיבת וואלוז'ין לפי שהיה קייליקער, ועסק בלימודי השכלה, ואח"כ התחתן ושמע הגר"ח ז"ל[2] שהוא מחפש רבנות, וחרה דבר זה להגר"ח ז"ל מאד, אמרו לו הלא הוא כבר עשה תשובה, אמר להם וכי ממנים בעל תשובה להיות רב, וכתב הסבא לכל העירות ליטא שלא יקבלוהו לרב ולכן הוכרח לנסוע ללונדון.

מכתב של רבי משה נחום וואללענשטיין[3] זיע"א (מובא מתוך 'קול שופר')

זאת למודעי כי הקונטרסים, אשר חדשים מקרוב באו, לא שערום אבותינו, ומדפיסים חיבורים בהרחבת הלשון לשון עברית, לשון שבדו להם מעצמם, ובהם חקירות שלא עסקו בהם רבותינו הגאונים, ובזה הוא מכשול לתלמידי אביי ורבא, מכשול גדול, שאין להעלות על הכתב - ומכש"כ שהמו"ל הוא "מכונה" בשם גאון וצדיק הרב רא"י קוק, ותלמידו הנמשך אחריו הרב י"מ חרל"פ. ומובן ממילא שחיבורים כאלה, אסור לעיין בהם, וצא תאמר להם. ובשכר זה ירחם ד׳ עלינו, ונכתב ונחתם בספר חיים טובים.

ובעה"ח י"ד אלול תרע"ט

משה נחום וואלענשטיין ראב"ד בעיה"ק ירושלם ת"ו

מכתב קודש מאת כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, רבי חיים אלעזר שפירא זיע"א

האחרון הכביד מ"ש לייקר את שמו של רב קוק המסית ומדיח בחיבוריו הטמאים שמלאים מינות וכפירה ר"ל כנודע, ואיך כתב עליו במכתב הנדפס הנ"ל שהוא אדם גדול שונא בצע וכוונתו לשמים ומדמה אותו לגדולי ירושלים החרדים שהללו מוסרים נפשם ללחום נגדו (של קוק) שחטא והחטיא את הרבים! אוי ואבוי! היש מכאוב כזה ללב יהודי מאמין?")

הנה עוד כמה דוגמאות מכתבי אותו האיש לגבי לימוד של ביקרות המקרא (אגרות הראי"ה, ח"ב, עמ' קפב (ורעיון זה חוזר על עצמו בכמה וכמה מקומות ללא שום כוונה להסתיר את היותו משכיל)

בכלל דרך העבודה צריך להיות: להשוות על כל ענין את הבבלי לעומת הירושלמי וחיפוש בכל המקורים השייכים לו, מהקדמונים: התרגומים, המסורות, תשובות הגאונים וכו', עד דברי האחרונים: בעלי ההלכה, הפוסקים, המבקרים וכו', לחקור גם על העבודה החיצונה, כשל הנכרים, הקראים, ולברר את המקום שהלכו בו לפי תומם בדרך ישרה ומקום המעדת רגליהם. ובכלל להרבות בחיפוש, בחקירה של ישוב הדעת, ולמעט בהשערות ודמיונות. וכשירחיב ד' גבולנו נוכל לשוטט גם על פני כל היסוד המשפטי בכללות האנושיות, להראות עד כמה גדלה השפעת הקודש על החול, להעלותו, ונתחבר בזה עם חכמי לב יודעי ד' המבינים בספרויות עמים שונים,...

וישנם אפילו כאלו שמשום יצר היחצנות כלפי האי"ה קוק כאשר העתיקו אגרת זאת כגון בספרו של י' בארי, אוהב ישראל בקדושה ב' (ת"א, ה'תשמ"ט), עמ' 94, במקום לכתוב את המילה הבודדה "קראים", העדיף לכתוב (שלוש נקודות) "..." - ונציין במאמר מוסגר שכך הרבה פעמים למדו ממנו אותה הכת של תלמידיו בהרבה מקומות שכאשר רצו להעלים ולסלף ולצנזר משהו בשביל לרמות יהודים שילכו אחרי הרעיונות החולניים שלהם, כגון עליה להר הבית וכיו"ב), ובכך בגלל תפיסת עולם היחצנית כלפי קוק מחק את התיבה משום שלא רצה שיגלו יתר על המידה באיזה אישיות עסקינן.

ולא עוד אלא ג"כ יש להכיר בכך שחלק מתלמידיו של אותו האיש קוק היו בעצם בעצמם מההשכלה, כגון ד"ר ב"מ לוין, ד"ר מ' זיידל, פרופ' שאול ליברמן, ואחיו רש"ח קוק

ולכן ראוי לציין השכם והערב כלפי אותו האיש קוק מה שלימדו אותנו חז"ל דאיתא במסכת יומא, דף פו ע"ב

המפרסמין את החנפין מפני חילול השם שנאמר (יחזקאל ג, כ) ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו

ופירש"י, שם

מפרסמין את החנפין - שהן רשעים ומראין עצמן כצדיקים אם יש מכיר במעשיו מצוה לפרסמו מפני חילול השם שבני אדם למידין ממעשיו שסבורין עליו שהוא צדיק ועוד כשבא עליו פורענות בני אדם אומרים מה הועיל לו זכותו:

ושוב אסיים בתפילה שאנו נוהגים לאומרה כל יום ב'קדושא דסידרא', אך בוודאי יש לכוון בה ולהתפלל אותה מעומקא דלבא

ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. והבדילנו מן התועים. ונתן לנו תורת אמת. וחיי עולם נטע בתוכנו. הוא יפתח לבנו בתורתו. וישם בלבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם. למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה:

יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו. שנשמר חקיך בעולם הזה. ונזכה ונחיה ונראה ונירש טובה וברכה לשני ימות המשיח ולחיי העולם הבא:

__________________

[1] הגרי"ז מבריסק זיע"א

[2] הגר"ח מבריסק זיע"א (אביו של הגרי"ז מבריסק)

[3] ראב"ד ירושלם, נלב"ע כ"ג אדר תרפ"ב