צום גדליה ותענית אסתר לבלי נכשל בתעתועי גלות

אחי ורעי! הנה אנו צמים כעת את צום גדליה ויש לנו להבין את המשמעות של יום זה ועל מה אנו צמים, שח"ו לא נקיים מצות אנשים וכו',

 

ולפני שאביא מלש' קדשו של רבי שמשון הירש 'רש"ר הירש' זיע"א בספה"ק חורב, אבאר בקצרה את ההבדלה ברורה בין ב' צומות בין 'תענית אסתר' ובין 'צום גדליה' 

                      

תענית אסתר - באה להזהירנו מפני התבוללות בזמן הגלות, דהיינו לשמור על יחודנו כאומה הישראלית שתפקידה להשפיע לאנושות כולה מדרכה בקודש

           

צום גדליה - בא להזהיר אותנו שלא נעבור על איסור השבועות, של עליה בחומה ושלא נמרוד באוה"ע. 

 

 

וכעת נעבור לביאור המופלא של רבי שמשון ב"ר רפאל הירש 'רש"ר הירש' זיע"א, ספר חורב, פרקי העדות, פרק יג – תעניות, אות ד'

ב) ימי זכרון, תוכחה ואזהרה להשתמר מעונות הגלות, הלא הם: "צום גדליה" "ותענית אסתר".

 

א) "צום גדליה" - הקורות: העיר נכבשה, המקדש חרב, שרי ישראל ורוב העם הלכו שבי בגולה בבלה! חמת הלוכד שככה, לשארית העם הטה חסד עד כי השארית הזאת חפץ להשאיר בארץ, להיות ממלכה שפלה ומקרב אחיהם הפקיד את "גדליהו בן אחיקום" להיות להם לנגיד ומנהל. גדליהו הכיר היטב את תעודת ישראל בנוגע אל העמים, אשר בידם נתן ה' את עמו, הלא היא הכנעה וסור למשמעת אל אדוניהם ברצון טוב ולהראות ע"י זה גם את כנעיתם לה'[1], לכבד את הכוח והממשלה שבט אפו, אשר על ידם יסר ייסר ה' את עם ישראל, כאשר ייסר איש את בנו. ולקבל באהבה את תכנית ה', אשר התוה לו לכוננה על ידי "הגלות", להיות עבדים נאמנים ואזרחים טובים ומועילים ומקשיבים להמלכים ולהארצות, שיבואו בני ישראל להחסות בצלם, גם להתפלל לה', כי יתן בלב המלכות רחמנות ויטה את לב העמים ונסיכיהם לחומלה על עמו, עד כי ילמדו באהבת אדם, לרחם ולכבד את עם ישראל בתור איש מעונה ומדוכא, גם יתנדבו, לרפא את הפצעים שהמה בעצמם הסבו למו, ככתוב בספר ירמיהו (כ"ט) חוזה-יה, אשר הטיב מלתו בשם ה' ורצונו זה לאלה מאחיו, אשר הגלה בבלה: דרשו את שלום העיר וגו' ואשר עוד מני אז השכם ודבר הגיד לעמו ומלכו בימי המצור, לקבל באהבה את תכנית ה', אשר לוא המלך צדקיהו והעם שמעו בקולו כי עתה לא נכבשה ולא נחרב המקדש ולא עיוורו את עיניו, אשר הלך אחריה ולא התעוללו בו, לכן נשבע "גדליה" בתור פקיד בבל, כי יהיו עבדים נאמנים לממלכת כשדים וייטב להם - אבל גם שארית העם, כי יהיו עבדים נאמנים לממלכת כשדים וייטב להם - אבל גם שארית העם, אשר נשארו בארץ, לא יכלו עצור ברוחם, להכנע תחת תכנית ה' ואת אשר יעד עליהם, וישמעאל בן נתניה - אם מקנאה או מפני איזה התעוררות מן החוץ, לא כבד את אדונו, מבלי שים לב על עז מלך בבל או להרעימו ולהכעיסו, קשר קשר וימת את גדליהו ואת כל היהודים והכשרים אשר היו אתו - אבל גם היהודים האחרים, אם כי לא חשבו רעה כמוהו, בכל זאת נמשכו אחרי הדעה הנפסדה למרוד במלכם בארץ ובשמים, לבלי הקשיב לדברי ה' ולבלי הכנע תחת רצונו ואף, כי בימיהם ולעיניהם שודדו מהם כל שובם ואשרם החיצון, בכל זאת התקוממו לימד את עתידותיהם על עזרת אנשים ויעמדו במרדם, גם כולם היו בעצה אחת, למרות דברי ה' על ידי ירמיהו, אשר אמר לשארית הפלטה, כי גם עתה אחרי עשיתם התועבה: אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם וגו', כי יתן ה' להם רחמים בלב מלך בבל ורחם אותם ואחריתם היתה עד להשחית, גם כליון חרוץ היה דרכם זה, אשר בחרו, על אשר לא שמעו בקול ה' בפי ירמיהו ובדמיון כוזב הרהיבו עז למרות את פיהו, אשר הגיד להם מראשית אחרית, כי עליהם להכנע תחת רצון ה', לעמוד תחת ממשלת המלך, מטה זעמו, ולא ימרדו בו, כי אז ירף מהם את ידו הקשה, ולא תאונה להם כל רעה (ירמיה ל"ח עד מ"ד):, והמה כאדם עברו ברית, וישענו על בינתם ועצתם עצה נבערה.

 

 

רבי שמשון ב"ר רפאל הירש 'רש"ר הירש' זיע"א, ספר חורב, פרקי העדות, פרק יג – תעניות, אות ה'

תוכחה ואזהרה - מה יורה צום "תענית אסתר"? הוא יזהיר אותנו, לבלי נכשל בתעתועי גלות הנזכרים, לבלי לבטוח עד למאד "בחסד לאומים" ולהתדבק על ידו במנהגיהם גם בגללם לפרוק עול תורה ומצות, להתגולל בעמים ולחיות כמוהם[2],   -   ואם יום "צום גדליה" יורה גם יזהיר אותנו לבלי נמרוד באומות, לבלי נחבל מזמות נגד הממשלה, אשר תתן לנו לחסות בצלה, כי עלינו להיות עבדים נאמנים למלך ולארץ בה נשב, ולמלאות את כל חוקי המדינה מבלי לשנות, ומבלי נחשוב מחשבת פגול להתקומם נגדה, בידיעה קדומה, כי ככה הוא רצון ה', אשר הוליך אותנו בגולה,     -   

הנה "תענית אסתר", יום הצום הזה, יורה לנו, ויזהיר אותנו לבל נעבור את הגבול ולא נעשה מעשים כאלה, אשר גם המלך גם השרים לא ידרשו מאתנו. יום צום תענית אסתר יודיע ויביע לדורות ישראל: כי אם ינסם ה' עוד הפעם בגלות ע"י "חן וחסד לאומים", כאשר נסה אותם רבות, פעמים ע"י "עוני וצרה", כי גם אז יהיו עתידים לאזור עוז ולהוסיף אומץ וחיל ולעמוד בנסיון ברוח כביר, רוח ישראל, והגמול עבור החסד ושפע הטוב, אשר יקבלו שמה יראו רק בזאת, בי יהיו נאמנים למלך ולמדינה, וימלאו כל החובות המוטלים עליהם מטעם המלכות מבלי מגרעת, יעשו ויפעלו אך טוב וחסד ויהיו אזרחים מועילים במדינה, ע"י התפתחות כשרון רוח ישראל ותכונתו, אשר הוא אמנם במדותיו תמיד, מופת לרבים, ובזה עוד תגדל מדת "חסד לאומים" ואהבת אדם וכבוד ישראל יגדל בעיני יתר האזרחים, אבל חלילה לו לבקש חסד וחנינה בגלל תקרובת עצמות ישראל[3], בגלל התמכרות כל מדה נכונה, בגלל הפרת ברית ה' עם עמו ישראל, ע"י התורה והמצוה, כי אז יחכה אף ה' "וחסד לאומים" יהפך לרועץ, ליסרו קשה בעוד מעשה כזה הוא: מעשה אנוש טורף נפשו בכפו בגלל השגת החיים.

 

 

___________________________

[1] שהרי ה' יתברך מסר אותנו להיות תחת אותה אומה (ללקט ניצ"ק וכיו"ב דשם כדאיתא בדב"ק של האר"י הק' זיע"א), אזי שיש סיבה לכך מאתו יתברך ולכן, עצם קבלת מרות האומה בעניינים גופניים, תורה ג"כ על קבלת עול מלכות ה' יתברך, ודו"ק.

 

[2] או להיות דומים לאלו מבני ישראל שפרקו מעליהם עול תורה ומצות... שהרי נאמר עליהם ודומיהם 'שנהנו מסעודתו של אותו רשע", וד"ל.

 

[3] דהיינו מה שמכונה 'אמנציפציה' או אפילו 'אוטו-אמנציפציה' (שזו האחרונה נחשבת להעברה על גזרת הגלות)

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

מאמרים ודא"חים מקושרים
Please reload

מאמרים ודא"חים נבחרים

שורש טעותם של הציונות/הדתית

November 17, 2019

1/10
Please reload

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר