שיטת ׳ייתי ואיחמיניה׳ לעומת שיטת ׳להשפיע מפנים׳

מאמר זה מוקדש לע”נ רבי נתן ב"ר נפתלי הירץ מברסלב זיע"א, י בטבת ה'תר"ה, תנצב"ה

אחי ורעי! דע לך שישנה טרמינולוגיה שונה בין הציונות הדתית לבין החרדית, והנה דוגמא מאוד מעניינת מדברי-קדשו של האמורא הק' רב יוסף ע"ה, כדאיתא במס' סנהדרין, דף צח ע"ב

אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר [רבה] ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה

ופירש"י שם

בטולא דכופיתא דחמריה - בצל הרעי של חמורו כלומר אפילו בכך אני רוצה ובלבד שאראנו:

ותימא הכיצד הי' רואהו הרי הי' סגי נהור[1], אבל זה בעזהי"ת אבאר במאמר נוסף

אבל יש לנו לומר שברוך ה' שהבדילנו מהטועים בדרכי א-ל, בעלי הדעות המשובשות שהמציאו להם שיטה חדשה המכונה 'להשפיע מפנים' דהיינו שהם לאפוקי מרב יוסף שהוא אומר להיות רק בצל של הרעי של החמור של המשיח, הם מעדיפים ללכת ולהכנס בתוך הצואה ולהשפיע עליה מפנים... אבל מה שעושים - מכיוון שהשורש של ל'השפיע' זה 'שפע' - זה שמהפכים את אותיות ה'שפע' ל'פשע' דהיינו שיוצאים יותר להפשיע, רח"ל

ודבר זה ג"כ רמוז במסכת גיטין, דף נז ע"א

אזל[2] אסקיה [ליש"ו] בנגידא (לפושעי ישראל) א"ל מאן חשיב בההוא עלמא א"ל ישראל מהו לאדבוקי בהו א"ל טובתם דרוש רעתם לא תדרוש כל הנוגע בהן כאילו נוגע בבבת עינו א"ל דיניה דההוא גברא במאי א"ל בצואה רותחת דאמר מר כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת

והדברים הינם כפתור ופרח, שהרי הי' מין 'אותו האיש' ובימינו קמה לה 'מלכות של מינות'[3] ואותם בעי הדעות המשובשות ידועים בכך שמלעיגים לדב"ק של חז"ל, ודייקא שאומרים אותם בעלי דעות משובשות 'ללכת להשפיע מפנים', בתוך הצואה הרותחת ולכן הם נידונים מדה כנגד מדה, וכבר ידוע לנו הכיצד אח"כ הם יוצאים משם, וק"ל.

ונסיים בדב"ק של אחד מזקני משפחתי מהר"ל מפראג זיע"א, נתיבות עולם, עבודה ח'

הרי כי היצר הרע הוא אלהים אחרים, ולפיכך הן שנוטה אחר יצרא דערוה והן שנוטה אחר יצרא דעבודה זרה דבר זה היא יציאה מרשות הקדוש ברוך הוא ודבק באלהי נכר. ומינות שהוא פורק עולו של הקדוש ברוך הוא במינות עד שאומר אין אלהים. ואתה הבן הדברים האלו מאוד, כי על ידי יציאת מצרים ועול מצות מקבל עליו עול מלכות שמים, דהיינו שהשם יתברך הוציא אותם מצרים והוא יתברך לאלוה על האדם וגופו קנוי לו לעבד בשביל שהוציא אותם ממצרים, ומקבל עליו עול מצותיו כמו שאמרנו, ואחר כך שלא יסור במחשבתו מן השם יתברך, וההסרה הזאת הוא שסר לגמרי מן השם יתברך דהיינו על ידי מינות שדבר זה הוא הסרה לגמרי, והשני הוא הסרה לצד אחד ששם יצרא דערוה וההסרה לצד השני ששם יצרא דעבודה זרה והבן הדברים האלו מאוד מאוד.