שאין השמחה על יום ההרג בשונאיהם - לחנוכה

לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי! הנה מאמר נפלא לכבוד חנוכה שיבאר לנו את המהות של החג וגם המהות שלנו כאומה הישראלית

ויש לשים לב לכך שבשני הדא"חים שהנני מביא התיבה 'למוד לדורות' היא הנותנת, וק"ל.

רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זיע"א, משך חכמה, שמות, פרק יב פסוק טו

כי כל אוכל חמץ ונכרתה - אין הכרתה אלא הפסקה הנפש ההיא מזידה דברי ר"ע (מכילתא פ' נז) והגר"א מחקו. ולענ"ד דהא אכתי לא נצטוו בקרבנות וכן משמע ממזידה רק בכרת ובקרבן הוא שוגג ובכ"ז חייב כרת וזה לרע"ק לטעמו בשבת ס"ח ע"ב אבל למונבז שמה בכה"ג חייב בקרבן ואינו חייב כרת עיי"ש דרע"ק מחשיב ליה מזיד ומונבז חשיב ליה שוגג ודו"ק.

וכן נמצא זה הלשון בספרי (לקמן ע. תשא ז. בהעלתך כז) בכמה מקומות הנה בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד (פסחים כח) כן כתבו דיו"ט לא נהיג (ע' תוי"ט פסחים י-ה. ומהרי"ט קדושין לז:). ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע"ז וכמו שאמר בנפול אויבך אל תשמח כו' פן יראה ד' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, (משלי כד, יז) הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ד' הלא רע בעיני ד' צריך לשנאותו ולכן לא נזכר בפסח חג המצות כי בו עשה במצרים שפטים רק כי הוציא ד' את ב"י ממצרים אבל על מפלת האויבים אין חג ויו"ט לישראל[1].

ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ד' וטהרתו והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם ההדלקה שמונה ימים בהיכל משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע.

וכן בנס פורים לא עשו יו"ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל רק היו"ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם וכמו שהיו צריכים למנוחה והיה נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים כי רק השמחה על המנוחה לכן ויכתוב מרדכי (אסתר ט, כ) את הדברים האלה וישלח ספרים כו' לקיים עליהם להיות עושים כו' כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (מגלה ז) (שאנו שמחים במפלתן רש"י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם ועיין ירושלמי (ריש מגלה) אמר ר"ח י"ג זמן מלחמה הוא והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא כו' ועיין ברא"ש ריש מגילה, ולכן שהחלו לעשות אם היו מפסיקין מלעשות היו סבורים שעשו השמחה על ההרוג בשונאיהם ובתוך אלו השנים כבר נצמחו אויבים חדשים ושונאים מקרוב ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה לכן היו עושים כל ימיהם להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם לא על הנקימה וזה אשר החלו לעשות כו' והבן, והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום ז' של פסח (סוטה יב) ואם היה אומר השי"ת שיעשו בשביעי מקרא קודש היה מדמה האדם שהשם צוה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה (מגלה י סע"ב) שנאמר ולא קרב זה אל זה שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים (מגלה י סע"ב) לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים שצוה להן טרם שנטבעו בים ודו"ק וכן מפורש בילקוט רמז תרנ"ד שלכן לא כתב שמחה בפסח ואין גומרין הלל כל ז' משום בנפול אויבך אל תשמח.

ולזה אמר (תהלים עא, כב) גם אני אודך בכלי כו' תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדיתה זה בהתגלות שפתי ירננו על פדיון נפשי. גם לשוני שהוא טמון בפי כל היום כו' כי בשו כי חפרו מבקשי רעתי ע"ז אהגה במטמנים כי מבקשי רעתי בשו וחפרו.

כל עניין זה מבואר כשיטתו הנקיה של רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זיע"א, כדאיתא בספה"ק משך חכמה, בראשית פרק נ פסוק כד

פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם כו' - הנה למדם כי לא יעלו בחומה (כתובות קיא) עד בוא נביא מהשי"ת ויאמר פקד כו' וזה למוד לדורות שלא יעלו מעצמן ולא כמו שעשו בני אפרים שהקדימו הקץ. (מכילתא בשלח יז) וגם אם יאמר להם הנביא שיעלו לארץ אחרת הוא נביא שקר רק שיאמר שיעלו לארץ אשר נשבע לאבותינו וכמו שהיה במשה רבינו ודו"ק. מה שהשביע יוסף את בני ישראל ולא את בניו משום שידע שבניו חלק מהם ירשו מעבר הירדן וירצו לקוברו אצלם ולא יעבירוהו את הירדן לכן צוה לבני ישראל שהם יקברוהו בארץ ישראל לא בעבר הירדן וכן היה דקברוהו בשכם כמו שכתוב ביהושע (סוף). ויעוין מכילתא ריש בשלח (פ' יט).

ומכאן פירכא לטענת האגרת המזוייפת של האור שמח שמנפנפים בה בעלי הדעות המשובשות מה שמביאים, ובפרט הסיפור מעשיה שסביב האגרת עם הרבנית שהוא נשמע הזוי למדי

אם כי גם מתוך האגרת הנ"ל אי אפשר כלל וכלל להבין ש'איסור השבועות' התבטל אלא רק 'פחד השבועות סר' זמנית כי ניתן רשיון הוא דבר זמני לפי הפאליטיק של אוה"ע

___________________________________

[1] אם תרצה להקשות מכך שבשביעי של פסח אנו אומרים הלל, והרי קבלנו במסורת דב"ק של חז"ל ממסכת סנהדרין דף ל"ט ע"ב

דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' (ספר שמות, פרק י"ד, פסוק כ'), באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא. אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני

ועוד במסכת מגילה, דף י' ע"ב

ואמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'ולא קרב זה אל זה כל הלילה' (ספר שמות, פרק י"ד, פסוק כ'), בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה