רבו המתפרצים בעם לפרוץ פרץ בישראל - ב

אחי ורעי! דע לך כפי שכבר ציינתי בחלק א' של מאמר זה שנוהגים בעלי הדעות המשובשות להשכיח את העיקר מכל דיון שלא יהי', ויש לצורך כך מסיחי דעת למיניהם.

דוגמא אחת מיני רבות ובפרט בדורנו אנו הם 'אנשי התקשורת', ובמקום לדבר על כך רבות אביא את דעת תורתינו הק' מפיהם של גדולי ישראל

רבי יהודא אסאד זיע"א, שו"ת יהודה יעלה חלק א' סימן קנ"ז - על החובה להשמר מהם וכיו"ב, ובפרט עניני אמונות ודעות החמורים פי כמה.

אל הארז אשר בלבנון. לפני שמש שמו ינון ה"ה ידי"נ ורב חביבי הרב המאה"ג המאיר לארץ ולדרים סיני ועו"ה חכם הכולל וצדיק כביר כ"ש מו"ה אהרן אלעזר פאשגעס ני' האבד"ק גאלאנטה יע"א.

ע"ד אשר שאלני הדרתו נ"י בדבר הציקאר"י אם יש לחוש למ"ש בעלי הצייטונ"ג שהוא בתערובת שומן ד"א:

הנה כבר איפסקא הלכה אין משגיחים בבת קול כי לא בשמים היא וכו', ואף כי קלא אילן וקול עלה נידף מכותב הצייטונג, הכי שקר אחת לבד נמצא שם ולא מרע' אומנותי' בזה, ומבטן מי יצאו הדברים, אם על ידי ישראלים כשרים או ע"י רבנים חכמי תורה אשר מסוד ד' ליריאיו נתגלה הענין בטבע או בהשגחה ה"ל להכותב להזכיר שם אמרו, וגם מדרכי הכשרים הוא בכל כיוצא בזה לדרוש את ד' תחלה להריץ הענין בשו"ת לגדולי הדור יחיו, כי עליהם המשרה לאפרושי מאיסורא כי מי יחוש חוץ מהם, ואם כן מאחר אשר לא כן עשו המדפיסים, פשיטא מלתא טובא דלאו כל כמיניה להוציא לעז על כמה הרבה דורות שקדמונו עד היום, כאילו נכשלו באכילת איסור כל ישראל הכשרים ח"ו, וכל הרבנים וכל חכמי ישראל עד הנה לא עמדו ע"ז ונעלם מהם, הס מלהזכיר לא יאונה לצדיק כל און כתיב, ואחז"ל אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידן וכו', עכ"פ באכילת איסור דגנאי הוא להם, כמ"ש תוס' בחולין וי"ו ובכ"מ, ומכ"ש דבר שנתפשט בהיתר בכל הגולה זה יותר ממאה שנים ואין פוצה פה וכו', ומגלגלין זכות ע"י זכאי וכו' ולא ע"י כותבי קורות עתים צייטונג בלאט בסתם, וזה מקרוב היה ידי"נ מוה' משה ה"פ ני' בק"ק פ"ב וחקר ע"ז, והשיבו לו כי נודע להם מעיר ברין שהוא כשר גמור בלי שום חשש איסור. ועכ"ז עוד יושיבו בד"צ יצ"ו לעמוד על הדבר על בוריה ע"י דרישה וחקירה עוד וביני וביני אוכלים אותו. בכן לא מחכמה עשה הרב ב"ק ע"ח לאסור בעירו בפומבי מבלי שאלה תחילה במקום גבוה יותר, ועתה הוא כחוכא אם בעיר גדולה לאלקים ק"ק פ"ב ופה ס"ה ובכל שארי עיירות גדולות אוכלין אותו ובק' ע"ח אוסרין אותו, אנת וויסע איה חכמתך.

ובכ"מ שהלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר וכ"ש בכה"ג, ויפה כחו דפרו"מ ני' שלא הלך בעצת נפתולים נמהרה, יאכלו ענוים וישבעו יתענג על ה' וחדות ה' יהי' מעוזו, וגם יפה עשה בחכמה מה שגילה את אזני מדבר דאגה בלב איש ישיחנה ואיש חכם יחקרנה לא יקרב באהלו נגע ורעה אליו לא תאונה, אבל יראה זרע יאריך ימים יפיש חייא סגי ויסגי, כנפשו היפה וכנפש אוה"נ הדש"ת,

הק' יהודא אסאד

רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם[1] זיע"א, י"ג אורות[2] (צאנז) עמוד רי"ג, בשם

הרה"ק מפשעווארסק זיע"א

ידוע שרבי יהושע מבעלזא יסד את החברה "מחזיקי הדת" כדי לאחד את החרדים נגד המשכילים. ונערכו אסיפות בענין זה בלעמבערג, רישא, פשעווארסק, ובלאנצהוט. גם רבינו השתתף בהאסיפות, אבל לא היה ניחא לו מה שהחליטו להוציא כתב עת ואמר שאין מכניעין את הסט"א ע"י כתבי עת, (בלשונו: די סטרא אחרא איז מען נישט מכניע מיט קיין צייטונגען). אמר לו מהר"י מבעלזא: מחותן, אבל מה נעשה. השיב רבינו: נאמר תהלים.

רבי רפאל בלום[3] זיע"א, הקדמה לספר ברכות שמים שבת פרק ג' אות ב-ג

אודות אותם כתבי עת הנקראים חרדים וקנאים אשר מוליכים את קוראיהם לרוח הציונות וכאן המקום לדבר בענין של כתבי עת, אם כי כבר כתבנו שכולם פסולים ומלאים בדברי מינות ודברי חשק וניוול, וציונות, והשכלה, אמנם אפי' אם ימצא כתב עת אשר נקרא כתב עת בלא זוהמא, אולם ח"ו לסמוך על שום דבר מהכרעותיו דהנה החיוב של כתב עת חרדי הוא לחזק כל דבר טוב, ולסייע לכל מטיבי צעד להרים קרן התורה ויהדות, וכל ענין שמביאין צריך להיות מנופה שלא להביא דבר נגד תוה"ק ונגד קבלת אבות, ולא להכריע כלל בדיעות שלו, וכשמביא איזה חדשות המוכרח, יביאנו סתם מה שמתרחש כמו שהיא בלי שום הכרעה, שהרי עפ"י רוב מביא ממקורות שאינם נאמנים, וגם החיוב שלא להתעמק כלל בענינים המתרחשים בתוך או בנוגע למדינת הציונים, חוץ מההכרח הנוגע להחרדים וגם אז יהי' סגנון הלשון בכל המאמר, שיובן היטב שאפי' אם לא היו גוזרים גזרות נגד הדת, אעפי"כ עצם קיום המדינה אסור באיסור גמור, דאל"כ מתרגלים בהמשך הזמן, כאילו המדינה שלנו, וכאילו אנו צריכין לעמוד על המשמר שלא יחקקו חוקים נגד הדת, וזולת זה הכל כשר, וכשמוכרח להזכיר איזה שם מהכופרים שלהם, לא לתוארו בתוארי כבוד, כגון שר החוץ, שר הפנים, רב הראשי, וכדומה, וכש"כ שלא לכנות מדינתם בשם אשר בדו לו "מדינת ישראל".

גם החיוב שלא להדפיס מודעות ופרסומים כאלו שהם נגד רוח התורה והיהדות, כגון מודעות ופרסומים מכירת מותרות, משחקים אסורים, רקידות נשים וקאנצערטע"ן, אפיסע"ס לנשים, כשרות מפוקפק, וכדומה. וכן שאר מאמרים שונים שהם נגד תוה"ק, ויהי' מפקח ממונה על כל זה, לא רק הכל כפי העולה על רוחו או שאר רוח לא נודע, שמוליכים עי"ז את כל עם ישראל שולל, ע"י שההמון נמשך לכל מלה נדפסת כאילו מקובלת מסיני, וכל יר"ש יהא מוחה על זה.

------------------

[1] אב"ד שינאווא בעל דברי יחזקאל, נלב"ע ו' טבת תרנ"ט

[2] י"ג אורות (שני חלקים) - סיפורים שסיפר רבי יעקב לייזר (ר' יענק'לה) החתן של האדמו"ר הראשון. חלק ראשון בעיקר על בית צאנז. חלק שני בעיקר על צדיקי פולין וגאליציה. יוצא לאור על ידי נכדו (חתן בנו רבי לייביש) הרב יוסף נפתלי ווגשל.

[3] אבד"ק קאשוי