מאמרים ודא"חים מקושרים
Please reload

שיטת המרגלים - גאולה ע״פ הטבע

אחי ורעי! לקראת פרשת המרגלים שאנו נקרא אותה בשבת היא אולי אחת מהפרשיות שהינם הכי קשות להבנה, כי מהבנה שטחית עלולים להבין כאילו ח"ו שכל מי שמתנגד לעלות לארה"ק הוא כביכול חוטא בחטא המרגלים ח"ו, אבל יש להבין את שיטת המרגלים כדי להבין שלא החוסר רצון לארה"ק הוא זה שבגללו נענשו אלא יותר בגלל כוונתם הפנימית כיצד לרשת את ארה"ק 

 

 

ומכיוון שאיתא במסכת ר"ה ירושלמי, פ"ג ה"ה (דף יז ע"א)

תני בשם רבי נחמיה (משלי לא) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה.  דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר

 

 

נבאר את הפרשה לפי מה שמסר לנו משה רבינו ע"ה, בפרשת   דברים (פרק א, פס' כט-ל)

וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: לֹא-תַעַרְצוּן וְלֹא-תִירְאוּן, מֵהֶם. ד' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם, בְּמִצְרַיִם--לְעֵינֵיכֶם.

 

 

דהיינו שחטא המרגלים נבע מכך שכפרו בהשי"ת[1-רצוי לעיין בהע"ש זו] ובכך שטענו שצריך לרשת את ארה"ק רק ע"י אמצעים טבעיים, ושאסור לכבוש את ארה"ק ע"י ניסים ונפלאות, ומכיוון שהענקים שם אזי שאי אפשר ע"י אמצעים טבעיים ולכן צריך להשאר במדבר,

 

ומכיוון שהשי"ת רצה לכבוש את ארה"ק ע"י ניסים ומופתים כפי שעשה בארץ מצרים, ולכן ג"כ הטענה שלהם היתה כלפי הקב"ה שהוא לא יכול לכבוש את ארה"ק מצד כך שאינו ראוי שנכבוש אותה ע"י ניסים ומופתים, כדאיתא בדב"ק של רש"י הק' זיע"א

"חזק הוא ממנו" - (במדבר רבה) כביכול כלפי מעלה אמרו

 

 

ודב"ק של משה רבנו ע"ה נאמרו ג"כ ע"י צדיקי הדורות בבואם לפרש פרשה זו כדאיתא בדב"ק של רבי נתן מברסלב 'מוהרנ"ת' זיע"א, ליקוטי הלכות, חושן משפט, שלוחין ג

פירוש: שבאו ישראל לפני משה ואמרו 'נשלחה אנשים לפנינו', כמו שפירש רש"י. ועל ידי שרצו לשלוח שלוחים לתור את הארץ, על ידי זה פגמו בארץ ישראל. כי עיקר הפגם היה על ידי השלוחים, שהם המרגלים, כי השליח הוא בחינת טבע שהוא בחינת מלאך, כי ארץ ישראל למעלה מהטבע לגמרי, כי שם השגחתו יתברך תמיד, כמו שכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. וכשרצו לשלוח מרגלים, פגמו בהשגחה ורצו להתנהג בדרך הטבע לשלוח מרגלים לראות אם יוכלו לכבוש על פי דרך הטבע, ולא האמינו שעל ידי השגחתו יתברך, שנמשכת ביותר בארץ ישראל, יוכלו לעלות אפילו לשמים. ומחמת שפגמו בהשגחה, על כן היה עיקר הפגם על ידי השלוחים דייקא, שהם המרגלים, כי השליח הוא בבחינת מט"ט, בחינת הטבע, שמשם אחיזת עץ הדעת טוב ורע, שהוא בחינת הבחירה כידוע. כי עיקר כח הבחירה הוא על ידי הטבע. כי אם לא היה העולם מתנהג כי אם בהשגחה לבד תמיד, לא היה בחירה כלל, רק עיקר הבחירה הוא על ידי שרואים שיש דרך הטבע בעולם, וצריכין להיות ציר נאמן לשולחיו להחזיר השליחות למרא קמא שיהיה נכלל השליח בהמשלח, שזהו בחינת כלליות הטבע בהשגחה אחר הבריאה בקודם הבריאה, שזהו עיקר התכלית. והמרגלים פגמו בהשליחות ולא היו צירים נאמנים לשולחם והוציאו דיבת הארץ רעה ואמרו שקר על ארץ ישראל ושקר הוא עיקר פגם ההשגחה, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו[2].

 

 

כ"ק האדמו"ר ממונקאטש, חיים אלעזר ב"ר צבי הירש שפירא זיע"א, חיים ושלום עה"ת, פר' שלח, עמ' שנה

(וכל מה שאירע לאבות סימן לבנים, גם עתה קודם ביאת גואל צדק נתפשטו דיעות נפסדות בעולם, של הציאניסטען וגם אביזריהו המזרחיסטען או האגודיסטען ודומיהן, לעשות ישוב ארץ ישראל בדרך הטבע, ולזה יחשבו שיהיה גאולת ישראל, והוא טעות וכפירה ר"ל, כמו שביארתי כבר באריכות במקומות רבות.

 

וז"ש) אשר אני נותן לבני ישראל, (כי השם יתברך כביכול הבטיחנו ליתן ארץ ישראל, והבטיח זאת לאבותינו, והוא יתברך שמו למעלה מן הטבע, וגם עתה יתברך שמו יקיים הבטחתו ליתן לנו ארץ ישראל, כדין התורה שמבטיח לאחד ליתן לו הדבר הזה, צריך ליתנו לו בעצמו, או על ידי שלוחו מבני ברית, היינו ישראל, ולא על די נכרי או ישראל מומר שאינו בר שליחות, [ולכן] בעל כרחך יתברך שמו יתן לנו ארץ ישראל, ולא על די הנכרים או הציאניסטען שאינם מאמינים ויראים). אולם גם אז המרגלים היה להם טעות זה, שחשבו שיירשו ארץ ישראל בדרך הטבע כמבואר בהמשך הכתובים, על כן יראו מפני הערים בצורות ומפני בני ענק שלא יוכלו לכבשם, ובאמת הוא הכל שלא כדרך הטבע, וברצונו יתברך שמו ליתנה לנו כנזכר לעיל.

 

 

רבי בן ציון ב"ר אריה ליב שטערנפעלד זיע"א, שערי ציון, דרוש ראשון לפרשת זכור, דף פב ע"א

ובכ"ז על מקומי אנכי עומד שנס פורים הועיל יותר מכל הנסים שע"י נס פורים הכירו וידעו שגם הטבע הוא מהשגחת השי"ת ובלעדי ד' לא נעשה דבר וזה הדבר הועיל שתעקר ע"ז מישראל, ואף שכתבתי לבאר שהגין עזרא בזכותו במה שהביאם לארץ ישראל ועי"ז נשמע תפלתו ותפלת אנשי כנה"ג, בכ"ז בלתי נס פורים היו אומרים שגם ביאתם לא"י היה עפ"י דרך הטבע שכורש העיר את רוחו לאמר מי בכל עם ד' ויעל וכמו שאומרים אנשי זמנינו שחכמים המה בעיניהם שגאולת בית שני היתה עפ"י דרך הטבע ע"י רצון כורש ואח"ז כאשר צוררי ישראל הביאו שטנה לפני כורש חזר מדעתו וזה ג"כ עפ"י דרך הטבע, ואח"ז דשני שנים אחרי מות אחשורוש בא בנו דריוש והחזיר למקומו וצוה לבנות הבית הכל כמבואר בעזרא ודניאל, זה ג"כ דרך הטבע.

 

אבל טח עיניהם מראות שגם מה שרצה כורש מתחלה כתיב העיר ד' את רוח כורש ואח"כ מה שחזר כורש מדבריו ע"י צוררי יהודה ג"כ מפי ד' משום שהי' כוונת השי"ת שיבואו מקצתם לארץ ישראל, ויחזרו בתשובה שלימה לפניו ויתפללו בלב שלם על הגאולה האמיתית אך הם לא חזרו עדיין בתשובה שלימה כפי הנדרש לכן גירה ד' בהם את צוררי יהודה וכתבו שטנה על ישראל ועי"ז חזר כורש, ואח"ז ע"י מה שנגזר עליהם להשמיד ולהרוג ולאבד וחזרו בתשובה שלימה לפני הקב"ה וצמו ג' ימים, נתן השי"ת בלב דריוש שיגמור הגאולה ויבנו בהמ"ק, אבל הכל נעשה עפ"י ד' ואף שהי' בדרך הטבע אבל גם דרך הטבע הוא מהשגחת השי"ת ואין דבר בלעדו.

 

ולכן ע"י נס פורים נתברר להם שגם דרך הטבע נעשה עפ"י השגחתו יתברך ואין דבר בלתו ואז הכירו כולם שביאתם לארץ אף שהוא עפ"י דרך הטבע מ"מ הוא הכל בהשגחת השי"ת ואז הועיל להם ביאתם לארץ ואז הגין עזרא בזכותו זה שהביאם לארץ עד שנשמע תפלתם לבטל לגמרי יצרא דע"ז. אבל בלתי נס פורים לא הי' מועיל כלל ביאתם לארץ ולא הי' שום זכות כלל מביאתם לארץ אחרי שסברו שהכל עפ"י דרך הטבע ולא יד ד' עשתה זאת, - ואז לא הי' שום זכות ולא שום מצוה מביאתם לארץ. וכבר כתב הרמב"ן בפ' בא אחרי שמאריך הרבה בטעות העכו"ם בימים הקדמונים וכתב לברר שיציאת מצרים הוא שורש לכל האמונות ומאריך בזה וכתב לבסוף ומן הניסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה שאין לאדם חלק בתורת משה עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבוא ביעוד התורה יעו"ש היטב. ונסים הנסתרים המה כל תהלוכות הטבע וע"ז כתב הרמב"ן שאין לו חלק בתורת משה כל זמן שאינו מאמין שכל מקרינו הוא הכל מהשי"ת, ולכן בלתי נס פורים היו חושבין שביאתן לארץ הי' רק עפ"י טבע ואינה מהשגחת השי"ת. והמאמר מהגמ' דסוטה מענין מרגלים - יבואר בדרוש השני:

                                               

וראה עוד דברים עמוקים מפי"ק של האי צדיק בביאורו בעניין קץ בית שני, בספה"ק שערי ציון, פתח השער, סימן א'

 

 

רבי יוסף יהודה ליב בלאך מטעלז זיע"א, שעורי דעת ח"א, ש' התגברות הדעת

וכן רואים אנו במעשה המרגלים שכנראה מספור התורה לא הרשיעו מיד אלא שסטו מעט מדרך האמת ועל ידי זה הלכו מדחי אל דחי, ושורש הדבר הי' שלא מלאו אחרי ה'. עוד לא היתה אצלם האמונה בגבורות ה' בשלמותה וזה גרם כל האסון הנורא שנגזר עליהם למות במיתה משונה ועל כל הדור לא להכנס לארץ ולמות במדבר.

 

כי הנה בתחלה כשאמר משה לבני ישראל על פי ה' "ראה גתן ה' אלקיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דבר ה' אלקי אבותיך לך אל תירא ואל תחת" (דברים א' כ"א) נתעוררה אצלם הדרישה לאחוז באמצעים טבעיים אשר יקלו עליהם את כבוש הארץ, ואף שכבר היו מנוסים בהנהגה נסית וראו כבר כמה פעמים כי אין דבר שיעמוד נגד רצון ה' והקב"ה הלא הבטיח להם להוריש להם את הארץ, מכל מקום לא היתה עדיין האמונה הזאת שלמה אצלם במדה הראוי'.

 

דהיינו שבגלל חוסר אמונה הגיעו למצב ש'מאסו בארץ חמדה' אזי שגם כיום אלו שכופרים בגאולה ניסים כדאיתא בקדושת כתר 'גואל אחרית כראשית', אזי הינם חוטאים ב'חטא המרגלים', ודו"ק.

 _________________

[1] זוה"ק, חלק ג, דף קס ע"א

ומן הרמונים ומן התאנים כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא

 

בעל הטורים זיע"א, ד"ה לא כי חזק הוא ממנו

וכן היינו בעיניהם, בגימטריא וזהו קן נמלים, וכ"ן גם נוטריקון וכמו נמלים, ובזה יתיישב מה שפירש"י שמענו אומרים נמלים בכרם; כי מאן דכר שמם של נמלים והלא הפסוק אומר ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ומשמע כחגבים ולא כנמלים, אלא כמו שאמרנו נראה שמדקדק רש"י ע"כ, כחגבים, ב' במסורה, הכא, ואידך ויושביה כחגבים (ישעיה מ; כב), כדאיתא במדרש שענק אחד אכל רימון וזרק הקליפה וכל י"ב מרגלים נכנסו לישב בתוכה מפני הצל, וזהו ויושביה כחגבים; שישבו בה כחגבים:

 

 

דהיינו שנכנסו לתוך קליפת הרימון, קליפת הרימון מורה על המינות, הכפירה כמו שמצינו במסכת חגיגה דף טו ע"ב

 

אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א"ל השתא קאמר וכו'

 

[2] ראה עוד רבי נחמן גולדשטיין 'ר' נחמן מטשערין' זיע"א, אוצר היראה, ממון ופרנסה, יד (ע"פ ליקוטי הלכות, ברכת המזון ד, יז-יט)

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר
מאמרים ודא"חים נבחרים

שורש טעותם של הציונות/הדתית

November 17, 2019

1/10
Please reload