חיפוש
מענייני פורים והגאולה
למען אחי ורעי! הנה איתא בקדושת כתר שאנו נוהגים לומר בשבתות ויו"ט
הוא אלקינו הוא אבינו. הוא מלכנו הוא מושיענו. והוא יושיענו ויגאלנו שנית וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי לאמר. הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים:
והנה ידוע הדבר בשם המקובלים שהגאולה תלוי' בכך שיתגלה משיח צדקנו יכרית זרעו של עמלק, ויבנה בית המקדש ולאח"מ יקבץ נדחי ישראל[1], והנה הי' ראוי באמת שבימי מרדכי ואסתר [משיח ואליהו] היינו זוכים למציאות של גאולה, אך כידוע גרם החטא של נשיאת נשים נוכריות ועוד שכורש כלל וכלל לא בנה בית המקדש אלא רק נתן רשות לבנות ביהמ"ק[2], ולכן נחשבת לגאולה מן הצרות לא נחשבה לגאולה מהגלות, כי אכתי עבדי אחשורוש[3]
איתא בדב"ק של רבי שלמה ב"ר משה אלקבץ זיע"א, מנות הלוי, מדרש מגלת אסתר, דף קלט ע"א
והמתרגם היסב דבר ומי יודע לדבר כעת הזאת והוא כמשיב על מה שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך ואי אפשר שיאריכו הימים שלא אקרא ואז אדברה אל המלך ואין ראוי לדחוק את השעה אחרי שיש עת וזמן, ועל זה אמר ומי יודע וגו' ותרגם ומאן הוא חכימא די ינדע אי לשתא דאתיא בעידנא הדא את מטיא למחסן מלכותא...
והדברים יותר מבוארים בדברי קדשו של רבי יוסף חיים הבבלי 'הבן איש חי' זיע"א, בן איש חיל, דרוש ד' לשבת זכור, דף לא ע"א
באופן אחר נראה לי בסייעא דשמיא, הטעם דאין אנחנו זוכרים בכל יום אלא רק ניסים של יציאת מצרים, ואין זוכרים נס של פורים שהיה רב ועצום, שיצאו בו ישראל ממות לחיים, והוא כי בגאולה העתידה כתיב, השבעתי אתכם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ (שה"ש כ'), כי יש שבועה שלא נדחוק את השעה לעשות השתדלות בעבור הגאולה וביאת המשיח, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין דף צ"ז ע"א), אין המשיח בא אלא בהיסח הדעת, ולכן אמר הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כלומר הגאולה העתידה תהיה כמו גאולה של יציאת מצרים, שהיתה בהיסח הדעת, וישראל לא דחקו את השעה, ולא עשו שום השתדלות ליציאתם ממצרים, והיו עוסקים בעבדות ועינוי, עד ששלח השי"ת את משה בחירו להוציאם, ויאמן העם כי פקד ה' את עמו, ולכן אנחנו זוכרים יציאת מצרים בכל יום, ללמד שהגאולה העתידה תהיה כזאת, ולא יהיו ישראל דוחקין את השעה, לעשות דברים בשביל הגאולה בידים, אלא הכל נעשה מאליו מעשה שמים, מה שאין כן בענין נס הפורים, מצינו דמרדכי הצדיק ע"ה דחק את השעה מאוד, שהכריח את אסתר שתבא אל המלך אשר לא כדת, ותסכן עצמה בסכנה גדולה, אע"פ שהיה עדיין זמן גדול ליום הגזרה, וכל מה שעשתה התנצלות להמתין עוד מעט ימים עד שיקראנה המלך לא הועיל, אלא דחק השעה ודבר עמה קשות, שתהיה מוכרחת ליכנס אותו היום אצל המלך בלא רשות, אך תהילות לאל שלא יצא קלקול מדבר זה שדחק את השעה, אלא הצליחה בכניסתה אצל המלך, ועשה לה השי"ת כמה ניסים והשיגה המבוקש שלה, וא"כ בזכור ישראל ענין זה, אפשר ממנו ילמדו גם כן לענין הגאולה העתידה, לדחוק את השעה ולעשות המצאות להביא את המשיח בכח הזרוע, כאשר עשה ה"ר יוסף די לה ריינא ואחרים[4], וכן לא יעשה באמת, לכך אין עושים זכרון ענין זה של פורים, כדי ללמד שאין לעשות כאשר נעשה בנס זה בעבור הגאולה העתידה וביאת המשיח.
וכן איתא רבי יעקב לוברבוים מליסא 'נתיבות המשפט' זיע"א, שושנת העמקים והוא מגילת סתרים פירוש נחמד ונעים על מגילת אסתר, פרק ט', פס' יט
ולכך עשו משתה ושמחה להורות שיש להם לשמוח בהמשתה שעשו תמורת מה שעשו להם מקודם אבל ובכי וצום על המשתה ולכך עשו ג״כ יו״ט שלפי דעתם שראו מחיית עמלק וחשבו שהוא אתחלתא דגאולה וראוי הי' שיהיה הגאולה שניה כגאולה ראשונה רק שגרם החטא כמו שאמרו בש"ס ולפי דעתם שהוא אתחלתא דגאולה יש לעשות יום טוב כמו בגאולה ראשונה...
...וביטלו מלעשות יום טוב כיון שאין זה אתחלתא לגאולה:
וכן בימינו אנו מכיוון שלא זכינו עדיין למחיית זרע עמלק ע"י משיח צדקנו (ראה רמב"ם הלכות מלכים פ"א ה"א-ב), ולכן אין אנו באתחלתא דגאולה, אלא עדיין בעקבתא דמשיחא, ה"י
פורים שמח לכולם
_______________________
[1] זוה"ק פרשת תולדות, דף קלט; מסכת מגילה, דף יב ע"א; רמב"ם הלכות מלכים, פרק יא הלכה א-ב
[2] מסכת מגילה, דף יב ע"א
אמר רבא לפקידה בעלמא והיינו דכתיב (עזרא א, ב) כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלם דרש רב נחמן בר רב חסדא מאי דכתיב (ישעיהו מה, א) כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וכי כורש משיח היה אלא א"ל הקב"ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גליותי והוא אמר (עזרא א, ג) מי בכם מכל עמו ויעל:
[3] שלחן ערוך, סימן תרצג, סעיף ג
אין קורין בו הלל ואין נופלין על פניהם:הגה: ואין אומרים למנצח ואל ארך אפים (מנהגים וב"י בשם תוספות):
מגן אברהם, ס"ק ב
אין קורין בו הלל: דבשלמא ביציאת מצרים אמרי' הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן:
משנה ברורה, ס"ק ז'
הלל: דבשלמא ביציאת מצרים אמרינן הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן:
ולצורך הבנת עניין זה ראה מאמרי לפני ימות המשיח ומעשה בעבד נקנה נעבד לסכלים הזונים נקנה
[4] וכן איתא בדב"ק של רבי חיים ב"ר יוסף ויטאל 'מהרח"ו' זיע"א, שערי קדושה, חלק ג' השער השישי
...וזהו סוד ענין קבלה מעשית. ולכן אסור להשתמש בה, כי בהכרח יתדבק גם ברע המתדבק בטוב, וחושב לטהר נפשו ומטנפה בסבת הרע ההוא, וגם אפילו שישיג, הוא אמת בתערובת שקר, ובפרט כי אין אפר פרה מצויה וטומאת הקליפות מתדבקות באדם המתקרב להשיג על ידי קבלה מעשית, ולכן שומר נפשו ירחק מהם, כי מלבד שמטמא נפשו יענש בגהינם, ואף גם בעולם הזה קבלה בידינו כי יעני או הוא או זרעו או יחלה בחולאים הוא או זרעו או ישתמד הוא או זרעו[1]:
וקח ראיה מרבי יוסף דילא ריינה ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית[2] ונאבדו מן העולם, וכל זה לסבה הנזכרת כי אין טוב בלתי רע, ולא עוד אלא שמכריחים אותן בעל כרחן על ידי השבעות, ואז מפתים אותן ומטין אותן לדרכים לא טובים עד שמאבדים נפשם, וגדולה מזו כי כל דרכי ההשבעות האלו העלימום הראשונים ואין אנו בקיאים היטב בדרכיהן וראוי להתרחק מהם בתכלית:
רבי יוסף חיים הבבלי 'בן איש חי' זיע"א, דעת ותבונה, פרק כ', דף סט ע"ב[3]
...ומאז ואילך נשתמשו בשימושי עולם העשיה לבדה ולהיותו עולם השפל מכולם וגם כי המלאכים שבה מיעוטן טוב ורובן רע, ולא עוד אלא שהטוב והרע מתדבקים יחד מאד לכן אין בו השגה כלל, כי אי אפשר להשיג טוב לבדו, ולכן מערבת ההשגה בטוב ורע אמת ושקר, וזהו סוד ענין קבלה מעשית הכתובה בספרים כי היא בעולם העשיה ולזה נקראת קבלה מעשית. ולכן אסור להשתמש בה כי בהכרח יתדבק גם ברע המתדבק בטוב. וחושב לטהר נפשו ומטנפה בסבת הרע ההוא, וגם אפילו שישיג הוא אמת בתערובת שקר. ובפרט כי אין אפר פרה מצויה וטומאת הקליפות מתדבקות באדם המתקרב להשיג על ידי קבלה מעשית, ולכן שומר נפשו ירחק מהם כי מלבד שמטמא נפשו יענש בגיהנם, ואף גם בעה"ז קבלה בידינו כי יעני או הוא או זרעו או יחלה בחולאים הוא או זרעו או ישתמד הוא או זרעו:
וקח ראיה מרבי יוסף דילא רינא ורבי שלמה מולכו שנשתמשו בקבלה מעשית[2] ונאבדו מן העולם, וכל זה לסבה הנז' כי אין טוב בלתי רע. ולא עוד אלא שמכריחין אותן בעל כרחן על ידי השבעות, ואז מפתים אותן ומטין אותן לדרכים לא טובים עד שמאבדים נפשם. וגדולה מזו כי כל דרכי ההשבעות האלו העלימום הראשונים ואין אנו בקיאים היטב בדרכיהן וראוי להתרחק מהם בתכלית:
[3] ע"פ התפלה פא, מתוך הספה"ק ליקוטי תפילות, חלק ראשון
__________________________
[1] וכן איתא בספה"ק ספר המידות למוהר"ן זיע"א, ערך ממון, אות נז
על ידי שמוש שמות הקדושים בא עניות ומיתה, ואפלו על מי שיש בידו למחות ואינו מוחה:
והמקור לכל הלימוד הנ"ל הוא במס' ע"ז דף יח ע"א במעשה דרבי חנינא בן תרדיון ע"ה
אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו! להתלמד עבד, כדתניא: לא תלמד לעשות - אבל אתה למד להבין ולהורות. אלא מאי טעמא אענש? משום הוגה את השם בפרהסיא [דהוי]. ועל אשתו להריגה, דלא מיחה ביה. מכאן אמרו: כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה - נענש עליו.
