הנהו בריוני דהוו בשבבותיה (ב)

איתא במסכת ברכות, דף י ע"א

הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב 'יתמו חטאים' מי כתיב 'חוטאים' 'חטאים' כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה, אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב רני עקרה לא ילדה משום דלא ילדה רני אמרה ליה שטיא שפיל לסיפיה דקרא דכתיב כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה' אלא מאי עקרה לא ילדה רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם כותייכו:

ולא לחינם נדרשו זה לצד זה, ולא רק משום סגנון הדרשה של ברוריא 'שפיל לסיפיה דקרא' אלא גם כדי שנדע להבדיל בין איזה יהודים ראוי שנתפלל עליהם שיחזרו בתשובה ועל איזה ראוי שלא להתפלל עליהם שיחזרו בתשובה אלא ההפך וכו'

וכל זה טוב ויפה, וניתן לחדד כוונת הגמרא לגבי אותם 'הנהו בריוני' שהכוונה היא חוץ מאותם שהינם מינים ואפיקורסים, כגון: הצדוקים, ביתוסים, שבתאים, משכילים, רפורמים, נאו-רפורמים, וכיו"ב, שהרי סמוך לאותה גמרא מביאים עוד מימרא של ברוריה, אבל לאו דווקא שהיא נשנתה שם בגלל שזו מימרא של אשת רבי מאיר, אבל בגלל התוכן והיחס הנכון לגבי אותם פורקי עול תורה ומצות ששנינו לעיל

ואביא כעת מהפרשנים דשם על אותו מקום ע"מ שנדע כוונת קדשם של חז"ל

רבי יחזקאל לנדא 'הנודע ביהודה' זיע"א, צל"ח, שם

הוה קבעי ר' מאיר רחמי עלייהו וכו'. הדבר יפלא דלשון בעי רחמי עלייהו משמע שעליהם בקש רחמים, וא"כ איך קאמר דלימותו, ואין זה בקשת רחמים עליהם, אדרבה היה מעורר עליהם מדת הדין. ועוד, מאי כי היכי דלימותו, והוה ליה למימר בעי רחמי עלייהו דלימותו. ועוד קשה, ואטו מי לא ידע ר' מאיר דגם ענוש לצדיק לא טוב וכמבואר לעיל דף ז' ע"א. ונראה דר"מ הוי חזו בהני בריוני שהם רשעים גמורים, וראה שהקב"ה נותן להם כל טוב בעולם הזה, והבין בזה שהם מאותן דכתיב בהו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, וזה היא מדת הדין הגמור על שונאיו של הקב"ה להאבידם מעולם הבא (עיין בדברינו לקמן על מאמרו של רשב"י פיה פתחה בחכמה), ובעי ר' מאיר רחמי עלייהו שלא יתנהג הקב"ה עמהם כמדתו עם שונאיו, רק ירחם עליהם להענישם ולפקוד עונם בעולם הזה, וממילא ימותו בעונם. וזה בעי רחמי עלייהו כי היכי דלימותו. וברוריא גם בזה מנעתו רק יבקש רחמים שישובו בתשובה:

שם מי כתיב חוטאים וכו'. הנה אף שברוריא הביאה הוכחה לדבריה ור' מאיר שמע וקיבל דבריה, אעפ"כ אנו רואים שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, שהרי ר' יהודה בריה דר' שמעון בן פזי לעיל [ט' ע"ב] ור' יוחנן לקמן משום רשב"י בהני חמשה ברכי נפשי, מוקמי להאי קרא במפלתן של רשעים. ולקמן בדברי ר' יוחנן משום רשב"י יתבאר בדברינו:

רבי יוסף חיים הבבלי "הבן איש חי" זיע"א, בן יהוידע

שם הוה קא בעי ר"מ רחמי עלייהו כי היכי דלימותו, קשא אומרו כי היכי יתור לשון הוא זה, וסגי לומר בעי רחמים עליהו דלימותו, ועוד הקשה הצל"ח ז"ל דלשון בעי רחמי משמע שבקש רחמים וטובה בשבילם, ואומרו דלימותו הנה זה בקשת דין ורעה עליהם, ועוד קשא אטו לא ידע ר"מ גם ענוש לצדיק לא טוב וכמ"ש לעיל דף ז', ונראה לתרץ בס"ד כי ר"מ ידע גם ענוש לצדיק לא טוב ולכך לא היה מתפלל בפירוש עליהם שימותו, אלא התפלל שלא ישיגו תאותם הרעה ואז זו תהיה סיבת מיתתם ממילא, כי כל אדם שהוא אדוק באיזה תאוה רעה ואינה משיגה אז יחלה מכח תוקף תאותו ובמשך הימים תהיה העדר מציאותה אליו סיבה למיתתו, והנה לפי זה בבקשתו אינו מבקש שימותו, אלא מבקש דבר שהוא רחמים להם מצד נפשם, כי הרשע אם אינו משיג למצוא תאותו הרעה הנה הוא נעדר מאיסור ועבירה וזהו רחמים לנפשו, ולזה אמר בעי רחמי כי היכי דלימותו, רצונו לומר לא בקש שימותו אלא בקש דבר שממנו יהיה סיבה שימותו, מרוב החשק והתאוה שבלבם אשר נעדרת מציאותה להם, וא"ל ברוריה ע"ה יותר טוב שיבקש רחמים שיעזרום מן השמים לחזור בתשובה וממילא תתבטל ותיעקר התאוה הרעה מלבם, ובזה נתרצה גם כן קושית הגאון ספר חסידים ז"ל שהקשה אם כבר ר"מ בקש כאשר רצה ולא נענה הוה ליה למימר להש"ס לזכור זה, ואם לא בקש עדיין רק היה רוצה לבקש ולא הניחתו ברוריה, הוה ליה למימר הכי הוה קא בעי למבעי רחמי וכו', ובזה שכתבנו נתרצה קושיא זו, דלעולם בקש, והיינו שבקש שלא ישיגו תאותם, כדי שעל ידי כך יחלו מרוב חשקם ותאותם שאין מוצאים להם, אך עדיין לא מתו, כי סיבת מיתתם תהיה במשך ימים בהעדר הדבר אשר מתאוים לו, ואז ברוריה פיה פתחה בחכמה בעצה טובה זו, והצילה אותם ברחמים חדשים, דבעי עלייהו דהדרי בתשובה ונשארו בחיים:

ברם עדיין קשא אמאי לא סלקא דעתיה דר' מאיר האי סברה דברוריה מעיקרא, ונראה כמו שכתב מהרש"א דאיהו סבר כיון דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, אין נכון להתפלל על אחרים שיחזרו בתשובה ורק על עצמו יתפלל האדם בכך, אמנם על זה קשא, אם כן איך התפלל משה רבינו ע"ה על יהושע יה יושעך מעצת המרגלים, ונראה לי בס"ד דיש סברה לומר אם מתפלל על האדם בזמן שהוא צדיק שלא יחטא ולא יכשל שפיר דמי, ורק על אדם רשע שכבר הרשיע, לא יאות למבעי רחמי מקמא שמייא שיחזור בתשובה, כך הוה סבירא ליה לר' מאיר מעיקרא ומשה רבינו ע"ה התפלל על יהושע בהיותו צדיק שלא יכשל בעצת המרגלים[1]:

אמנם הרי"ף ז"ל הקשה, כיון דלמסקנא הודה ר' מאיר לברוריה ובעי רחמי והדרי בתשובה איך דוד המלך ע"ה התפלל על אויביו שימותו, וקללם כמה קללות במזמור ק"ט, דבזה נמצא עשה דוד המלך ע"ה כאשר רצה לעשות ר' מאיר מעיקרא, ונראה לי בס"ד שדוד המלך ע"ה ודאי ראה ברוח הקודש שאותם אויבים נטמעו בסטרא אחרא ואין להם תקנה בתשובה, אי נמי היה יודע שאותם אויבים היו חוטאים ומחטיאים, ומשנה ערוכה היא כל המחטיא את הרבים אין מספקין בידו לעשות תשובה. ובזה יתורץ קושיא שניה של הרי"ף שהקשה על דברי רש"י שהם סייעתא לר' מאיר ובזה ניחא דהכי קאמר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב, שהוא פועל יוצא לאחרים שהם מחטיאים אחרים, ואלו דוקא יתמו, אבל הנך בריוני לא היו מחטיאים אחרים: