מאמרים ודא"חים מקושרים
Please reload

ולאום מלאום יאמץ

October 23, 2017

איתא בחומש בראשית, פרק כה פסוק כג

ויאמר ה' לה שני גיים [גוים] בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר    

 

אזי בוודאי מתעוררות התמייה לגבי המשמעות של המהו 'לאום' בימינו נוהגים לייחס לעצמם בעלי דעות משובשות, את הביטוי 'לאומים' ואף מנסים להציג אותו עם כמה ביטוי נוספים ששייכים לעולם התורה כגון: דתי לאומי, חרדי לאומי, תלמוד תורה לאומי, חסיד לאומי, שאיפות לאומיות, משימות לאומיות וכיו"ב בכל מיני הטיות והטעיות

 

אבל מכיוון שאותם בלעי דעות משבשות אין להם מסורת תורה שבע"פ התעלמו מדב"ק של חזל על הגמרא 

ואמר רבי אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו שנא' (משלי כד, כד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין קוב אלא קללה שנא' (במדבר כג, ח) לא קבה אל ואין לאום אלא עוברין שנא' (בראשית כה, כג) ולאום מלאום יאמץ

 

ושם ביאר לנו כדקא יאות את המשמעות של 'הלאומיות', המהרש"א זיע"א, חידושי אגדות על מסכת סוטה, דף מא ע"ב

כל אדם שיש בו חנופה כו' ואין לאום אלא עוברין שנאמר ולאום כו'. יש לעיין בזה דלשון לאומים הרבה במקרא מלשון עמים דא"א לפרש לפי פשוטו מלשון עוברין ובהאי קרא גופיה כתיב לעיל מיניה ושני לאומים ממעיך גו' ונראה מהידוע כי אומה הישראלית נאמר בה למשפחותם לבית אבותם משפחת אב קרויה משפחה ולא משפחת אם וההיפך בשאר אומות אין להם יחוס אב דזרמת סוסים זרמתם ויש להם יחוס אם לאסור בקורבה מן האם וז"ש בישמעאל שנים עשר נשיאים לאמותם ר"ל דבבני יעקב נאמר שיתיילדו י"ב נשיאים למשפחותם לבית אבותם ולא כן בבני ישמעאל שלא יתיילדו אלא לאמותם כמ"ש כי ביצחק יקרא לך זרע וגם בני עשו לא נקראו ע"ש אביו יצחק כמ"ש ביצחק ולא כל יצחק והשתא ניחא דכל לאמים שבמקרא על עובדי כוכבים נאמר שנקראו כן ע"ש שאין להם יחוס אב רק יחוס אם ומשום דקרא דהכא ושני לאומים גו' ולאום מלאום גו' גם על יעקב נאמר דאין בו משפחת אב רק משפחת אם ע"כ אמרו אין לאום דהכא אלא עוברין שקודם שנולד יעקב גם הוא יקרא לאום על שם אמו דעובר ירך אמו ולאום מגזרת אם ולא יתייחס יעקב ע"ש משפחת אב רק עד אחר לידה כמ"ש תולדותם למשפחותם ופי' הכתוב ושני לאומים דהשתא בבטן אמם שגם יעקב נקרא ע"ש אמו ממעיך יפרדו דהיינו מיד שיצאו ממעיך יפרדו דזה יעקב יקרא אז ע"ש משפחת אביו וזה עשו יקרא גם אח"כ ע"ש אמו לאומים. והענין מבואר שהחונף שאומר לרשע צדיק גו' לבו בל עמו ופיו ולבו מרוחקין ואינן שוים ולזה אמרו אפילו העוברים דבכה"ג יצירת לבם מרוחק מיצירת פיהם שהלב נברא מתחלה כמ"ש ביומא דכל מידי מאמצעותיה מיתצר והפה אינו נברא עד שיצא לאויר עולם שאז פיו פתוח כדאמרי' בנדה אפ"ה מקללין אותו כי המחניף מהפך מדת האמת לשקר ואומר לרשע צדיק גו' וזה העובר נשבע שיהא צדיק ולא רשע [כו'] כדאמרי' שם ודו"ק:

 

 

אזי בוודאי מצינו בירור אמיתי זה בדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרעיון הלאומי, פיס' לה, עמוד 48

 

...נמצא כי הרעיון הלאומי כמות שהוא, אינו מוכר על ידי התורה ואינו אלא אליל חדש שגם הוא עבודה זרה. במרוצת הזמן הוליד הרעיון הלאומי בן ונקרא שמו: דתי-לאומי. שם זה מורה כי התואר דתי לבדו אינו מספיק, יש להשלימו בתואר 'לאומי'. השם הזה לכשעצמו, מהוה כפירה באחד מיסודות האמונה. נאמר: "תורת ה' תמימה", אין היא חסרה דבר הינה ומום אין בה. הוזהרנו: "לא תוסיפו" ו"כל המוסיף גורע". אם הרעיון הלאומי הוא בבחינת עבודה זרה, אזי הרעיון הדתי-לאומי הוא בבחינת עבודה זרה בשיתוף. לאמיתו של דבר ניסו כבר בעבר הרחוק להוסיף תורה שניה על תורתנו...

 

 

אחרי הכל לא בכדי פרקו כ"כ הרבה עול תורה ומצות בעקבות ההליכה לפי תפיסת עולם זו, ומסיבה פשוטה, כי באמת א"א שכפירה בהשי"ת ואמונה ילכו יחדו...

 

 

 

ונסיים בעוד בחזיון קודש מדב"ק של רבי אלחנן בונים ב"ר נפתלי בינוש װאַסערמאַן הי"ד זיע"א, עקבתא דמשיחא, הרועים, אות כ"א, עמוד 35-36 (הוצאת נצח (בני-ברק, ה'תשמ"ט), תורגם מאידיש ע"י רבי משה שנפלד זיע"א)

בימינו אלה בחרו להם היהודים בשתי עבודות זרות אשר להן יקריבו את קרבנותיהם, הרי הם: הסוציאליזם והנציונליזם [הלאומיות]. את תורת הנציונליזם החדש אפשר להגדיר בקצור נמרץ: "נהיה ככל הגויים". אין דורשים מיהודי אלא את ההרגשה הלאומית. השוקל את השקל והמזמר את "התקוה", פטור מכל מצוות שבתורה.

 

ברור, כי שיטה זו נחשבת כעבודה זרה לפי דעת התורה. שתי עבודות זרות אלה הרעילו את המוחות ואת הלבבות של הנוער העברי, לכל אחת מטה ראשי של נביאי שקר, בצורת סופרים ונואמים, העושים את מלאכתם בשלימות.

 

קרה מעשה נסים: בשמים הרכיבו את שתי העבודות הזרות לאחת - נציונל-סוציאליזם, יצרו מהן מטה זעם איום, החובל ביהודים בכל קצוות ארץ. הטומאות להן סגדנו, הן החובלות בנו. "תיסרך רעתך" (ירמיה ב', י"ט).

 

 

 

 

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

עקוב אחרינו
  • ילקוט השבעתי אתכם בפייסבוק
  • ילקוט השבעתי אתכם ביו-טיוב
  • ילקוט השבעתי אתכם בטוויטר
מאמרים ודא"חים נבחרים

שורש טעותם של הציונות/הדתית

November 17, 2019

1/10
Please reload